Do bones join the permitted side? And: one may not nullify a prohibition deliberately — study and pilpul
סימן צ״ט
עצמות מצטרפין · משערים כמו שבא לפנינו · אין מבטלין איסור לכתחלה · חוזר וניעור
Sugya, chakira, shitos of the Rishonim and Acharonim, nafka minos
⚡ For lamdanim and talmidei chachamim ⚡
✦ ❖ ✦
Pilpul and in-depth study
Sugyos, sources, the underlying chakira, machlokos of Rishonim and Acharonim,
practical nafka minos and an examination of the shitos
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן צ״ט — 7 seifim
with the commentaries: ש״ך (שפתי כהן) · ט״ז (טורי זהב) · פתחי תשובה
The sources the commentaries themselves invoke:
חולין צ״ז:–צ״ח. (nullification in sixty, min bemino and min besheino mino) · חולין ק״ח. (cited by the Shach, ס״ק ט״ו) · ביצה ד׳: (the wood that fell on Yom Tov, cited by the Taz, ס״ק י״ב) · עבודה זרה ל״ג. (the jugs, cited by the Taz, ס״ק ט״ו) · ירושלמי תרומות (cited by the Taz, ס״ק ח) · משנה ערלה פ״ב (cited by the Shach, ס״ק כ״א)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
Opening the sugya — a piece of neveilah containing meat and bone, and the bones that join the permitted side (seif 1)
The basis for the bones joining — the Taz’s chiddush (ס״ק א), the Bach’s question, and the Shach’s machlokes on soft and dry bones (ס״ק א)
Raw, or already cooked on its own — a bone that absorbed joins the forbidden side (seif 2)
Other prohibitions — chaticha na‘aseis neveilah — the Rama’s gloss (seif 3)
We measure as it comes before us — achzukei issura, broth and kipah, min bemino and min besheino mino, what the fire consumed (seif 4)
One may not nullify a prohibition lechatchila — the chakira de’oraisa / derabanan, shogeg and meizid, known and unknown (seif 5)
Rabbinic prohibition · marbeh alav · chozer veni‘or — the Yom Tov wood, and the original prohibition that reawakens (seif 6)
A trace absorbed in a vessel used in abundance — pot and jugs against a bowl (seif 7)
דין העצמות אם מצטרפין לבטל איסור ושלא לבטל איסור לכתחלה. ובו ז׳ סעיפים: חתיכת נבילה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדירת היתר עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל האיסור ואין צריך לומר שעצמות ההיתר מצטרפין עם ההיתר אבל המוח שבעצמות איסור מצטרף עם האיסור וגוף הקדירה אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר: הגה ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל (הגהה אחת בש״ד בשם א״ז) ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין כי כן עיקר:
summary: the seif opens with the siman’s heading, which announces seven seifim. A piece of neveilah containing meat and bone falls into a permitted pot. The bones of the forbidden piece join the permitted side to nullify it; all the more so the bones of the permitted food. The marrow inside the forbidden bones, however, joins the forbidden side. And the body of the pot joins neither side. The Rama adds that some are stringent not to join the forbidden bones to the permitted side, and that where there is loss one relies on the lenient view, for that is the essence.
1. Opening the sugya — a piece of neveilah containing meat and bone
The foundation — what weighs on the permitted side, what weighs on the forbidden side
The foundation of the siman: when a piece of neveilah containing meat and bone has fallen into a permitted pot, we must measure sixty against the prohibition. And the underlying question is this: what enters the forbidden pan of the scale, and what enters the permitted pan? The Mechaber lays down three rules. (a) Bones are not food, and so the forbidden bones themselves join the permitted side —
« עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל האיסור » (שו״ע יו״ד צ״ט:א)
. (b) The marrow in the bones is food, and it joins the forbidden side —
« אבל המוח שבעצמות איסור מצטרף עם האיסור » (שו״ע יו״ד צ״ט:א)
. (c) The body of the pot, which is cooking now, joins neither side —
« וגוף הקדירה אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר » (שו״ע יו״ד צ״ט:א)
.
The root of the distinction — “joins” means: on a pan of the scale. Nullification in sixty is a measurement: the quantity of permitted food against the quantity of forbidden food. Whatever is not fit to be eaten is in itself neither permitted nor forbidden; were it removed entirely, the reckoning would not change. But the bone occupies volume and has drunk liquid from the pot: it therefore adds volume to the permitted pan. This is the precision of the Mechaber’s wording: he does not merely say that the bones are not part of the prohibition, he says that they join the permitted side. And he adds that for the bones of the permitted food there is no need even to say it —
« ואין צריך לומר שעצמות ההיתר מצטרפין עם ההיתר » (שו״ע יו״ד צ״ט:א)
.
The Rama’s gloss. The Rama first reports the stringency:
« ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל » (רמ״א יו״ד צ״ט:א)
Then he rules for practice:
« ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין כי כן עיקר » (רמ״א יו״ד צ״ט:א)
In other words: in law the bones join the permitted side, and where there is loss one is not stringent at all. The Shach specifies exactly what that stringency covers — for those who hold it, the forbidden bones count on neither side, while the bones of the permitted food still count with the permitted side:
« וגם לא לאיסור אבל עצמות ההיתר מצטרפים להיתר » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ב)
2. The basis for the bones joining — the Taz’s chiddush and the machlokes on soft and dry bones
This is one of the sharpest passages in the siman, and it is here that the Taz (ס״ק א–ב) and the Shach (ס״ק א–ג) bring their full weight to bear.
The chakira — why does a forbidden bone join specifically the permitted side? At first glance, if the bone is not food, why should it not simply be neutral, weighing on neither side? And if we do let it weigh, why place it on the permitted side rather than the forbidden one, seeing that it comes from a forbidden animal?
The Taz’s answer (ס״ק א) — the bone is not edible, and what it absorbs dilutes the prohibition. The Taz first explains that the bone, not being fit to be eaten, does not fall under the category of the prohibition:
« לפי שאינם בני אכילה אינם בכלל האיסור » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
He then adds the second half of the reasoning, and it is the less obvious half: the bone does absorb through cooking — but precisely for that reason the prohibition spreads into it as well, and the moisture it holds confuses the prohibition it has drunk from the forbidden meat. That is why it joins what nullifies:
« ומ״מ בולעים הם על ידי הבישול ע״כ מצטרפין לבטל האיסור כי האיסור מתפשט גם לתוכן ויש בהם ג״כ לחלוחית לבלבל האיסור שבולעים מן הבשר האסור » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
The Bach’s question, reported by the Taz. The Bach objects from siman 98, where the Rama holds that even the earthenware shard of a vessel itself becomes neveilah and requires sixty against it:
« ומו״ח ז״ל הקשה על רמ״א דכתב בת״ח הבאתיו בסי׳ צ״ח סעיף ה׳ דאפילו החרס שבכלי צריך ס׳ נגדו » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
And the Rama gives as the reason there that an earthenware vessel cannot be rid of its prohibition:
« דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבילה אבל לא בשאר כלים » (רמ״א יו״ד צ״ח:ה)
If so:
« א״כ גם כאן נימא דהעצמות נ״נ כיון שדבוקים הם לבשר האיסור » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
The Shach reports the same question in the name of the Ba’h — his ס״ק ג opens with ז״ל הב״ח — and then answers it himself, ואין כאן תימה:
« ויש לתמוה דה״ל לפסוק דהעצמות האיסור מצטרפים אל האיסור דכיון שהם דבוקים בבשר קבלו תחלה טעם האיסור ונ״נ » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ג)
The answer — a bone is like a vessel that hagalah renders permitted. The Taz and the Shach answer, each on his own, with the same distinction, and it is a technical one: in siman 98 what becomes neveilah is the earthenware, because it has no remedy; metal does have hagalah, and the Mordechai does not say of it that it becomes neveilah.
« דעצם זה דומה ממש לכלי דאמרינן ביה בסימן צ״ח סעיף ה׳ דלא אמרינן ביה חתיכה ענ״נ אם הוא מתכות לדברי מרדכי כיון דיש לו היתר בהגעלה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
« הכי נמי האי עצם דאפשר להפריד הנבלע בו עכשיו על ידי בישול עם בשר שעליו בהגעלה דהא קי״ל בא״ח סימן תנ״א דכלי עצם ניתרים בהגעלה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק א)
And the Shach, in the same terms:
« וא״כ כלי עצם דיש להם תקנה בהגעלה וכמו שנתבאר בא״ח סימן תנ״א ודאי דדמי לכלי מתכת » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ג) What the answer shifts: the criterion is not “food or not food”, but “can what absorbed be separated from what it absorbed”. The bone belongs with what can be purged, and therefore with the permitted side.
The Shach’s machlokes — soft bones and dry bones:
Shitah
Which side the bone joins
Source
The Ra’ah and the Ran — and so the Shach, who opens his ס״ק by saying that so it appears to him from the Shas and the Yerushalmi:
« ולפעד״נ בש״ס וירושלמי כדעת הרא״ה » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק א)
Soft bones, which have marrow and whose softness lets moisture out, join the forbidden side —
« דהעצמות הרכות מצטרפים לאיסור מפני מוח שבהן ומחמת רכותן שיצא לחות » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק א)
ש״ך ס״ק א ; פ״ת ס״ק א
Dry bones, and eggshells
Even those of the forbidden piece join the permitted side —
« אבל עצמות יבשים או קליפות של ביצים וכה״ג אף אותן של איסור מצטרפין לבטל האיסור » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק א)
ש״ך ס״ק א (רא״ה בס׳ ב״ה, ר״ן, או״ה כלל כ״ח בשם הא״ז, ב״ח)
Note: the Mechaber himself draws no such distinction; it is the Shach who introduces it, and he does so as a personal view, not as a reported ruling.
What the Pischei Teshuvah adds (ס״ק א), and which reopens the question. The Pischei Teshuvah notes that the Shach ruled like the Ran, and that the Mahari HaLevi, in his responsa, does not rule so:
« עש״ך שפסק כהר״ן דעצמות רכות מצטרפים לאיסור ועיין בשו״ת מהר״י הלוי סי׳ כ״ח שלא פסק כן אלא דמצטרפין להיתר » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק א)
He then reports, from the same Mahari HaLevi, a doubt that shifts the debate: does the joining of bones apply only to cooking, and not to salting?
« דאיכא לספוקי אי דוקא בבישול מצטרפין עצמות איסור להיתר ולא במליחה » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק א) A confusion to avoid: the continuation of that entry distinguishes a lean prohibition from a fatty one — that distinction concerns the forbidden substance itself, whose fat spreads, and not the bone. We report it, and we do not decide it.
The body of the pot (Taz ס״ק ב). The Taz begins by delimiting which pot the Mechaber is speaking of:
« פי׳ אותה הקדירה שמבשל בה עכשיו איסור והיתר » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ב)
For a pot that has already been rendered forbidden, in which permitted food is afterwards cooked, the matter is obvious and runs the other way:
« אבל פשוט שקדירה שכבר נאסרה ואח״כ מבשל בה היתר גוף הקדירה ודאי מצטרף לאיסור » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ב)
He then gives the reason why the body of the pot does not count here, and it comes from two readings in the gemara: one says that we measure in the pot itself, including its earthenware; the other, in what the pot absorbed, and not in the earthenware.
« דבגמ׳ איכא תרי לישני במאי שמצטרף לבטל חד אמר בקדירה עצמה בחרסית הקדירה וחד אמר במאי דבלעה הקדרה ולא בחרסית » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ב)
במה דברים אמורים שעצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר כשנפלה חתיכת הנבלה לקדירת היתר כשהיא חיה אבל אם נתבשלה תחילה ואח״כ נפלה לקדירת היתר עצמות שבה מצטרפים עם האיסור לפי שבלעו מבשר הנבלה כשנתבשלה לבדה:
summary: everything above — the forbidden bones joining the permitted side — holds only where the piece of neveilah fell into the permitted pot raw. If it was first cooked on its own and then fell into the permitted pot, its bones join the forbidden side, because they drank from the neveilah meat while it cooked alone.
The foundation — the bone as a record of what it drank.
The bone’s status depends on its history. Having fallen in raw, it never drank forbidden meat: it is empty, and its volume counts as permitted.
« כשנפלה חתיכת הנבלה לקדירת היתר כשהיא חיה » (שו״ע יו״ד צ״ט:ב)
But if it was first cooked on its own, its bones join the forbidden side,
« אבל אם נתבשלה תחילה ואח״כ נפלה לקדירת היתר עצמות שבה מצטרפים עם האיסור » (שו״ע יו״ד צ״ט:ב)
and the Mechaber gives the reason himself:
« לפי שבלעו מבשר הנבלה כשנתבשלה לבדה » (שו״ע יו״ד צ״ט:ב)
The bone’s “joining” is therefore not a fixed property: it is the consequence of what it absorbed.
The parallel with the pot. This seif reproduces exactly the distinction the Taz drew in the previous seif about the body of the pot: a pot (or a bone) that has not drunk prohibition is not on the forbidden side; a pot (or a bone) that has drunk and is discharging joins it. One principle: what has been absorbed decides the pan, not the outward form of the body.
4. Other prohibitions — chaticha na‘aseis neveilah
בשאר איסורים חוץ מבשר בחלב חתיכה הבלועה מאיסור מצטרפת לבטל האיסור: הגה ואין נוהגין כן כי קיימא לן בכל איסורים חתיכה נעשית נבלה כדלעיל סימן צ״ב:
summary: for other prohibitions — apart from meat and milk — a piece that has absorbed prohibition nonetheless joins the permitted side to nullify the prohibition. Gloss of the Rama: this is not our practice, for we hold that in all prohibitions the piece itself becomes neveilah, as stated in siman 92.
The root of the machlokes:
Shitah
Chaticha na‘aseis neveilah in other prohibitions
Source
The Mechaber
Only for meat and milk. Elsewhere the piece that absorbed joins the permitted side, and we measure against the absorbed prohibition alone —
« בשאר איסורים חוץ מבשר בחלב חתיכה הבלועה מאיסור מצטרפת לבטל האיסור » (שו״ע יו״ד צ״ט:ג)
שו״ע יו״ד צ״ט:ג ; וע׳ סימן צ״ב
The Rama
Chaticha na‘aseis neveilah in all prohibitions — the piece therefore does not join, and sixty is needed against the whole of it
רמ״א יו״ד צ״ט:ג ; וע׳ סימן צ״ב
The link with siman 92. This seif is the twin of seif 4 in siman 92. There the question of principle is settled: does a piece become neveilah in all prohibitions? Here comes the practical nafka mina: does it join, or not? For the Mechaber, since there is no chaticha na‘aseis neveilah outside meat and milk, the piece that absorbed remains “permitted” and joins to nullify; the Rama refers explicitly to siman 92 to justify his practice:
« ואין נוהגין כן כי קיימא לן בכל איסורים חתיכה נעשית נבלה כדלעיל סימן צ״ב » (רמ״א יו״ד צ״ט:ג)
What the Shach adds, and which both shitos share. The Shach specifies that even according to the Mechaber — that is, even where the piece does join — the piece itself remains forbidden:
« מיהו החתיכה עצמה אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ד)
And he says the same on the Rama’s side:
« אלא צריך ס׳ נגד כל החתיכה ואפ״ה החתיכה עצמה אסורה » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ה) In other words: the machlokes is about what enters the reckoning of sixty, not about the fate of the piece, which remains forbidden on both shitos (and see יו״ד ק״ו).
5. We measure as it comes before us — achzukei issura, min bemino and min besheino mino
משערים ברוטב ובקיפה (פירוש הדק הדק של בשר ותבלין המתאסף בשולי קדרה) ובחתיכות ומשערים ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו אע״פ שהי׳ בהיתר יותר מתחילה ונתמעט בבישולו ונבלע בקדרה והני מילי במין בשאינו מינו אבל אם הוא מין במינו משערין גם במה שבלעה הקדרה ועומד בדופני הקדרה ומשערים זה באומד יפה ורואין אותו כאילו הוא בעין אבל מה שכלה ואבד מחמת האור אינו מצטרף שזה כלה לגמרי:
summary: we measure in the broth, in the kipah and in the pieces; and we measure the permitted and the forbidden as they come before us, even though the permitted food was more abundant at the start and diminished in the cooking by being absorbed into the pot. This applies only to a prohibition of a different kind; but in the same kind we also measure what the pot absorbed and what stands in its walls, estimating it carefully as though it were present in substance. What the fire consumed and destroyed, by contrast, does not join.
The foundation — “as it comes before us”, and achzukei issura.
The principle is this: we do not assume that there was more prohibition here than what we now see. The Taz states it explicitly and gives its condition:
« דאחזוקי איסורא לא מחזקינן כיון שעכשיו אין ריעותא » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ה)
We therefore measure the permitted and the forbidden as follows:
« ומשערים ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ד)
As for the kipah, the Mechaber defines it himself in a parenthesis inserted into the seif — the fine matter of meat and spices that gathers at the bottom of the pot — and the Taz takes that definition over:
« הוא דק דק של בשר ותבלין המתאסף בשולי הקדירה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ג)
It counts together with the rest of the permitted food.
Min bemino and min besheino mino:
The case
How we measure
Source
Min besheino mino (different kinds)
As it comes before us only. The Taz gives the reason: there, sixty is a Torah requirement, since there is taste, and one therefore cannot estimate what was absorbed —
« שבזה צריך ששים מן התורה כיון שנ״ט ע״כ אין לשער הבלוע » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ה)
מחבר ס״ד ; ט״ז ס״ק ה
Min bemino (same kind)
We measure the absorbed matter too,
« ורואין אותו כאילו הוא בעין » (שו״ע יו״ד צ״ט:ד)
. The Taz: by Torah law it is nullified in a majority, and the Sages are the ones who required sixty — so we allow ourselves to estimate —
« שמן התורה בטל ברוב רק שחכמים הצריכו ס׳ תולין להקל ומשערין באומד יפה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ו)
מחבר ס״ד ; ט״ז ס״ק ו
What the fire consumed
Does not join at all —
« אבל מה שכלה ואבד מחמת האור אינו מצטרף שזה כלה לגמרי » (שו״ע יו״ד צ״ט:ד)
מחבר ס״ד
Read closely: the Taz closes his ס״ק ו with a reservation aimed at the estimation itself:
« וכבר נתבאר דלא קי״ל כן » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ו)
— and it must be held together with what his ס״ק ד says below.
What the Taz ס״ק ד actually says, and in which direction. This ס״ק reads the opposite way from what one expects, and it is worth following word by word. The Rashba and the Ran state a leniency: if we saw the prohibition at the moment it fell, one may estimate the permitted food absorbed by the pot and join it to what is in the pot, measuring the prohibition as it was when it fell.
« הרשב״א בחידושיו והר״ן כתבו דאם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר משערין ההיתר שנבלע בקדרה ומצטרפין אותו למה שבתוך הקדירה ומשערינן האיסור כשעת נפילתו להיתר » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ד)
It is the Maharshal (ים של שלמה) who refuses that estimation and who says that we measure always as it comes before us:
« להחמיר אפי׳ בראינו כי אין לעמוד על שורש הדבר ולא ידע כמה בלעה הקדירה אלא לעולם משערין כמו שבא לפנינו » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ד)
And the Taz draws the practical consequence:
« ולפ״ז אין להורות היתר במ״ש הש״ע בסעי׳ זה ומשערין באומד יפה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ד)
The Shach reports the same Maharshal in the same terms:
« אלא לעולם משערין כמו שבא לפנינו » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ו) Two uses of one phrase must therefore be kept apart. In the Mechaber, “as it comes before us” rules out the supposition that there was more prohibition — a leniency, grounded in achzukei issura. In the Maharshal, the same phrase rules out estimating the absorbed permitted food — and that is a stringency. The phrase is one; the directions are opposite.
6. One may not nullify a prohibition lechatchila — shogeg and meizid, known and unknown
This is the heart of the siman and its most practical part; the Taz devotes his ס״ק ז–י״א to it and the Shach his ס״ק ז–ט״ז.
The text of the Mechaber and the Rama (seif 5)
אין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו עבר וביטלו או שריבה עליו אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו (ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר שלא יהנו ממה שבטלו) (ארוך כלל כ״ד) ולשאר כל אדם מותר: הגה ודוקא שנתערב יבש ביבש או אפילו לח בלח למאן דאמר שאין אומרים בו חתיכה נעשית נבלה כדלעיל סי׳ צ״ב אבל חתיכה שבלעה איסור לא מהני שנתוסף אחר כך ההיתר דהא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה (רשב״א סי׳ תצ״ה ועי׳ ס״ק י״ד) ויש אומרים דאפילו במקום דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה לא מהני ההיתר לבטל אלא אם נתוסף קודם שנודע התערובת אבל אם נודע התערובת קודם לא מהני מה שנתוסף אחר כך ולפי זה היה צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור אם נתוסף ההיתר לאחר שנודע (ארוך כלל ל״ז) ולא נהגו כן:
summary: one may not nullify a prohibition deliberately; and even if it fell into permitted food that does not contain enough to nullify it, one does not add permitted food in order to nullify it. If he transgressed and nullified it, or added to it: if inadvertently, it is permitted; if deliberately, it is forbidden to the one who nullified it if the food is his, and to the one for whom it was nullified; they are likewise forbidden to sell it to another Jew, so that they should not benefit from the nullification; to anyone else it is permitted. Gloss of the Rama: this applies to dry mixed with dry, or even liquid in liquid according to the view that does not say chaticha na‘aseis neveilah here (siman 92); but for a piece that absorbed prohibition, permitted food added afterwards is of no avail. And some say that even where we do not say chaticha na‘aseis neveilah, the addition avails only if it was made before the mixture became known — but that is not the practice.
The chakira — de’oraisa or derabanan? The Acharonim examine the very basis of
« אין מבטלין איסור לכתחלה ואפילו נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ה)
: is it a Torah prohibition or a rabbinic one? The nafka mina is large for the cases of the seif itself — inadvertence, loss, and doubt.
What the Shach reports (ס״ק ז), and which is not a single ruling. The Shach does not decide with one hand: he reports both sides. For the Rashba and the Ran, following Tosafos, it is rabbinic; for the Ra’avad, it is a Torah prohibition.
« כתב הרשב״א בתה״א בית ד׳ ריש שער ג׳ והר״ן פג״ה דהיינו מדרבנן » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ז)
« אבל לדעת הראב״ד אסור מדאורייתא מיהו בדיעבד גם דעת הראב״ד כמ״ש המחבר » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ז)
That last clause is decisive: even the Ra’avad concedes, after the fact, what the Mechaber writes. The Shach closes by noting that the Rama of Fano holds the “rabbinic” view.
What the Noda BiYehudah adds (reported by the Pischei Teshuvah, ס״ק ג) — nullifying a taste, nullifying a substance. The Pischei Teshuvah reports from the Noda BiYehudah a distinction that explains why the chakira cannot be settled in a word:
« דדוקא לבטל הטעם של איסור הוא מדרבנן אבל ממשות האיסור יבש ביבש ברוב הוא מדאורייתא » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק ג)
The question “de’oraisa or derabanan” therefore depends on the nature of the nullification: nullifying a taste, or nullifying a substance.
Shogeg permitted, meizid forbidden — and what the Taz calls a meizid exactly (ס״ק ז–ט). The Taz first examines a contradiction: from siman 110 it appears that even inadvertence is penalised. Then, at the end of his ס״ק ז, he sets down the key:
« ומ״ש בשוגג מותר צ״ל דה״ק שעבר במזיד אלא שחשב שדבר זה מותר וזה סיוע למה שכתבתי בסמוך דטועה בדין מקרי שוגג » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ז)
He returns to the matter in his ס״ק ט, and that ס״ק must be read to the end. He first sets out the view that everything turns on the intent to add, so that one who erred in the law would still be a meizid:
« דהעיקר תלוי בכוונה להרבות אם נתכוין בזה אע״ג דטעה בדין וסבר שמותר להרבות לבטל האיסור מ״מ מקרי מזיד » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט)Then he rejects it:
« ובאמת לא נראה כך » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט)
And he concludes the other way:
« אלא ע״כ שגם זה מקרי שוגג » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט)
What he calls meizid is therefore something else:
« דמה שכתב הטור אבל המכוון להרבות פירושו שיודע שיש איסור בדבר ואפ״ה עושיהו זה מקרי מזיד » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט) In other words: one who knew that there was a prohibition here and acted anyway is a meizid; one who erred in the law and thought it permitted to nullify is a shogeg, and it is permitted. The Pischei Teshuvah reports the Taz in exactly this sense:
« עבה״ט בשם ט״ז דאומר מותר שוגג הוא » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק ה)
The limit the Tzemach Tzedek places on shogeg (Pischei Teshuvah ס״ק ה). If erring in the law is a shogeg, how far does that reach? The Tzemach Tzedek sets a boundary:
« דאם הוא מסופק בהוראה ושאל ללומדים ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים לא מקרי שוגג » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק ה)
The Pischei Teshuvah notes in the same entry that the Beis Yaakov disputes the Taz on this point, and that the Chasam Sofer appears to side with him. The question remains open, and we do not decide it.
To whom the seif applies — and a qualification of the Shach (ס״ק ט). The Mechaber writes:
« עבר וביטלו או שריבה עליו אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ה)
The Shach limits the scope of “if inadvertently, it is permitted”:
« והיינו דוקא בשאר איסורים לדעת הט״ו דלא אמרינן חנ״נ בשאר איסורים אבל בבשר בחלב דנ״נ אפי׳ בשוגג אסור » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ט) The leniency of shogeg is therefore not general: it presupposes the position that does not say chaticha na‘aseis neveilah.
“And to the one for whom it was nullified” (Taz ס״ק י, in the name of the Maharshal). The prohibition falls on the one for whom the nullification was done only if he knew of it and it was agreeable to him:
« דהיינו דוקא שידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה אפילו לא צוה אותו לבטלו אבל אם לא ידע ממנו שרי ליה דהרי הוא כשוגג » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק י)
The Shach gives the reason for the penalty:
« דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דילמא אתי למימר לעובד כוכבים או לעבד שיבטלנו הלכך קנסינן ליה » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק י״א)
And the Mechaber adds the prohibition to sell:
« ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר שלא יהנו ממה שבטלו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ה)
while specifying that for anyone else the matter is permitted —
« ולשאר כל אדם מותר » (שו״ע יו״ד צ״ט:ה)
.
Intent directed at something else (Taz ס״ק ז). Every “one may not nullify” assumes that the intent is to nullify the prohibition. If the intent is directed at something else — improving the honey, for instance — and there is no other way to proceed, it is permitted:
« בסי׳ פ״ד סעיף י״ג מבואר דאם אין כוונתו רק לדבר אחר כגון לתקן הדבש מותר ובסי׳ קל״ז סעיף ב׳ כתבתי דהיינו דוקא באי אפשר בענין אחר » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ז)
The Pischei Teshuvah (ס״ק ד) reports that the Pri Megadim broadens the condition:
« ובפמ״ג מבואר דאף אם אפשר רק שהוא טירחא נמי שרי » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק ד)
but he immediately adds that the Pri Megadim’s words are not compelling. We report both.
Known and unknown — the Shach disputes:
Shitah
Condition on the addition
Source
The Rama’s “some say”
Where we do not say chaticha na‘aseis neveilah, the addition avails only if made before the mixture became known —
« ויש אומרים דאפילו במקום דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה לא מהני ההיתר לבטל אלא אם נתוסף קודם שנודע התערובת » (רמ״א יו״ד צ״ט:ה)
רמ״א יו״ד צ״ט:ה
The Shach (ס״ק ט״ו–ט״ז), and with him the Pri Chadash and the Minchas Yaakov
There is no ground to distinguish known from unknown, only inadvertent from deliberate. The Shach states the difficulty in a word —
« ומ״מ דברי האו״ה והרב צ״ע » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ט״ו)
— and his argument is that no decisor draws that division:
« ולא מצינו בשום פוסק לחלק בין נודע או לא » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ט״ו)
ש״ך ס״ק ט״ו–ט״ז ; פ״ת ס״ק ו
The Pischei Teshuvah sums up the Shach’s position in the same terms:
« עש״ך שחולק ע״ז שאין לחלק כלל בין נודע או לא אלא בין שוגג למזיד » (פת״ש יו״ד צ״ט ס״ק ו)
And why, in practice, one does not investigate (Shach ס״ק ט״ז). The Rama closes his seif with
« ולא נהגו כן » (רמ״א יו״ד צ״ט:ה)
. The Shach gives the reason, and it is the same principle as in seif 4:
« והטעם דלא נהגו לחקור נראה לי דאחזוקי איסורא לא מחזקינן דמהיכי תיתי נימא שהוסיפו עליו אח״כ » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ט״ז) The very achzukei issura that forbids assuming there was more prohibition forbids assuming that something was added afterwards. It is a thread that runs through the whole siman.
איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו: הגה ויש אומרים דאין לבטל איסור דרבנן או להוסיף עליו כמו באיסור דאורייתא וכן נוהגין ואין לשנות (טור בשם הרא״ש ובת״ה סימן צ״ד ובהגהת ש״ד ורא״ה בב״ה ור״ן ומרדכי ואגודה פ״ק דביצה) . איסור שנתבטל כגון שהיה ס׳ כנגדו ונתוסף בו אחר כך מן האיסור הראשון חוזר וניעור ונאסר ל״ש מין במינו ל״ש מין בשאינו מינו לא שנא יבש ל״ש לח לא שנא נודע בינתים או לא נודע בינתים (הגהת ש״ד סימן נ״ט) כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס׳ ואח״כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר אף על פי שאין בבשר ס׳ נגד החלב שהרי נתבטל במים (בארוך) וכל כיוצא בזה:
summary: a rabbinic prohibition — one does not mix it in by hand in order to nullify it, and if one did so deliberately it is forbidden; but if it fell in by itself and there is not enough to nullify it, one adds permitted food and nullifies it. Gloss of the Rama: some say that a rabbinic prohibition too may not be nullified and may not be added to, just like a Torah prohibition — and such is the practice, which is not to be changed. Then: a prohibition already nullified in sixty, to which some of the original prohibition is afterwards added, reawakens and everything becomes forbidden — same kind or different kind, dry or liquid, whether or not the matter became known in between. But a kezayis of cheilev that fell into water and was nullified in sixty, and then passed from the water into a pot of meat, is permitted, even though there is no sixty in the meat against the cheilev, since it was already nullified in the water.
The foundation — “marbeh alav”, and two kinds of addition.
The Mechaber permits, for a rabbinic prohibition that fell in by itself, to add permitted food and nullify it —
« אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ו)
. But the opening of the seif already states the limit:
« איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור » (שו״ע יו״ד צ״ט:ו)
. The Rama, for his part, is stringent:
« ויש אומרים דאין לבטל איסור דרבנן או להוסיף עליו כמו באיסור דאורייתא וכן נוהגין ואין לשנות » (רמ״א יו״ד צ״ט:ו)
. This is one and the same principle as the “one may not nullify” of seif 5 — the entire leniency rests on the thing having fallen in by itself, and not on an addition made by hand.
The Taz’s proof from the Yom Tov wood (ס״ק י״ב), and the question it raises. The Taz supports “marbeh alav” from the sugya of wood that fell from a palm into the oven on Yom Tov:
« וראייה לזה מעצים שנשרו מדקל לתוך התנור בי״ט שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן כדאיתא בריש ביצה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק י״ב)
He then expresses astonishment at an internal divergence in the Shulchan Arukh — here the Mechaber follows the Rashba, and in Orach Chayim, regarding the Chanukah lamp, he follows the Maharam:
« ותימה על בעל הש״ע שכאן פוסק כרשב״א ובא״ח סימן תרע״ז גבי נר חנוכה פוסק כמהר״ם דס״ל כהרא״ש דאסור להוסיף » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק י״ב)
The Shach raises exactly the same difficulty, and he leaves it open:
« קשה דבא״ח סי׳ תרע״ז סתם המחבר וכתב דמותר השמן שבנר חנוכה שנתערב בשמן אחר ואין בו ס׳ לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו לבטלו » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק י״ט)
His entry ends on a צ״ע. The Pischei Teshuvah (ס״ק ז) refers, on “marbeh alav”, to an objection of the Magen Avraham and to Rabbi Akiva Eiger’s answer. We report the difficulty; we do not resolve it.
Chozer veni‘or — when the prohibition reawakens:
The case
The law
Source
Some of the original prohibition was added to an already nullified mixture
It reawakens and everything becomes forbidden — and the Rama closes every door:
« ל״ש מין במינו ל״ש מין בשאינו מינו לא שנא יבש ל״ש לח לא שנא נודע בינתים או לא נודע בינתים » (רמ״א יו״ד צ״ט:ו)
רמ״א יו״ד צ״ט:ו
A prohibition of a different kind was added
It awakens nothing; on the contrary, one nullifies the other —
« דאם הוא מין איסור אחר אדרבה אחד מהני לבטל חבירו כדלעיל סי׳ צ״ח בסופו » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק י״ג)
ט״ז ס״ק י״ג ; ש״ך ס״ק כ
Cheilev nullified in water, then fallen into meat
Does not reawaken; it is permitted,
« שהרי נתבטל במים » (רמ״א יו״ד צ״ט:ו)
רמ״א יו״ד צ״ט:ו
The Shach formulates the rule in the same terms as the Taz:
« היינו דוקא במין איסור אחד אבל בב׳ מיני איסורים שחלוקים בטעמא כל אחד מבטל טעם חבירו » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק כ)
Chozer veni‘or is not the spoon dipped twice (Taz ס״ק י״ד) — and the sentence must be read the right way round. The Taz rejects the comparison with the case of siman 94, where a spoon is dipped into a forbidden pot and then into a permitted one:
« לא דמי לתחיבת כף שתי פעמים דסי׳ צ״ד דהכא איכא איסור חדש » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק י״ד)The word “here” in that sentence refers to our siman. The Taz is saying that the case of siman 94 is unlike ours, because here, in chozer veni‘or, a further prohibition is added — whereas the spoon merely takes up the same prohibition again. It is that added prohibition which reawakens and binds. And conversely, a prohibition of another kind does not reawaken: it nullifies (and see the end of siman 98).
8. A trace absorbed in a vessel used in abundance — pot and jugs against a bowl
אם נבלע איסור מועט לתוך כלי כשר אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבא לידי נתינת טעם ולפיכך איסור משהו שנבלע בקדרה או בתוך קנקנים וכיוצא בהם מותר להשתמש בו לכתחלה ואפילו בבן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש לעתים בדבר מועט כקערה וכיוצא בה אסור להשתמש אפי׳ בשפע גזרה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם:
summary: if a little prohibition was absorbed into a kosher vessel: if the way of that vessel is to be used with permitted food in abundance, it is permitted to use it even at the outset, since the prohibition is slight and cannot come to impart taste. Therefore a trace of prohibition absorbed into a pot, into jugs and the like — one may use them at the outset, and even on the same day. But if it was absorbed into a vessel whose way is sometimes to be used with a small quantity, such as a bowl, it is forbidden to use it even in abundance, lest one use it with a small quantity and come to impart taste.
The foundation — “it cannot come to impart taste”.
The root of the seif: nullification in sixty depends on the possibility of taste. In a vessel whose use is always abundant — a large pot, jugs — the trace absorbed in it will never reach a sixtieth, and the Mechaber says so himself:
« אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שהאיסור מועט ואי אפשר לבא לידי נתינת טעם » (שו״ע יו״ד צ״ט:ז)
. And he specifies how far the permission extends:
« ואפילו בבן יומו » (שו״ע יו״ד צ״ט:ז)
. But a vessel that sometimes serves for a small quantity falls under a decree:
« אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש לעתים בדבר מועט כקערה וכיוצא בה אסור להשתמש אפי׳ בשפע גזרה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם » (שו״ע יו״ד צ״ט:ז)
.
Where the Mechaber takes this seif from (Taz ס״ק ט״ו). The Taz names the source:
« הרשב״א בתה״א דף קכ״ו למד דין זה » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט״ו)
and he develops the sugya of the jugs in Avodah Zarah. The Shach, for his part, points out that this seif does not stand alone in the Shulchan Arukh:
« כל הסעיף זה הוא כפול לקמן סימן קכ״ב ס״ה » (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק כ״ג)
Whoever wishes to follow the question to the end must therefore read both places together.
The Taz’s conclusion, and it is stringent — not to be missed. The ס״ק ט״ו is long, and it does not stop at the source. The Taz follows there the Tur’s objection to the Rashba, that of the Ra’ah, and the Ran’s reading; he then concludes that the leniency of the “large vessel” holds only where the absorbed taste is spoiled (פוגם), and not where it is not — for instance cheilev or blood:
« והכי קי״ל לחומרא דלא מהני כלי גדול במקום שאין פוגם » (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט״ו) The Mechaber’s seif and the Taz’s conclusion therefore do not coincide. We report both, each with its reference, and we do not decide: a practical ruling is to be asked of one’s Rav.
The relation to seif 5. This seif is not the ban on deliberate nullification of seif 5, for here nothing is nullified by hand: the vessel has already absorbed a trace, and the question is only whether one may use it. And once it is assured that there will always be sixty, there is no concern of prohibition at all. That is the essential difference: in “one may not nullify” there is a full prohibition that calls for nullification; here there is no prohibition that could ever come to impart taste.
The chakira that holds the whole siman together: what enters the forbidden pan, what enters the permitted pan — and when is it permitted, or forbidden, to nullify and to reawaken?
Bones — those of the forbidden piece join the permitted side, not being food, and the marrow joins the forbidden side; for the Shach, soft bones go to the forbidden side and dry bones to the permitted one, and the Pischei Teshuvah reports that the Mahari HaLevi does not rule so.
Raw / already cooked on its own — the raw joins the permitted side; what was cooked first and absorbed joins the forbidden side.
Chaticha na‘aseis neveilah — for the Rama, in all prohibitions; the piece that absorbed therefore does not join. And on both shitos the piece itself remains forbidden (Shach ס״ק ד–ה).
As it comes before us — achzukei issura lo machzekinan; in the same kind we also measure the absorbed matter; what the fire consumed does not join. And the same phrase serves the Maharshal to refuse the estimation (Taz ס״ק ד).
One may not nullify · shogeg and meizid · chozer veni‘or — the Shach reports both sides of the chakira; shogeg is permitted and meizid forbidden, and one who erred in the law is a shogeg according to the Taz; added original prohibition reawakens.
A trace in a vessel of abundance — pot and jugs, permitted even on the same day; a bowl, forbidden by decree. And the Taz concludes that the leniency holds only where the taste is spoiled.
Practical nafka mina — each line resting on its own cited entry:
The forbidden bones join the permitted side, and where there is loss one is not stringent at all (רמ״א יו״ד צ״ט:א —
« ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין כי כן עיקר » (רמ״א יו״ד צ״ט:א)
).
A piece that absorbed prohibition becomes neveilah and does not join: sixty is needed against the whole of it (רמ״א יו״ד צ״ט:ג); and the piece itself remains forbidden (ש״ך יו״ד צ״ט ס״ק ה).
We measure as it comes before us; in the same kind we also measure what the pot absorbed (שו״ע יו״ד צ״ט:ד).
One may not nullify a prohibition lechatchila; shogeg is permitted, meizid forbidden to the one who nullifies and to the one for whom it was nullified (שו״ע יו״ד צ״ט:ה) — and one who erred in the law falls under shogeg (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט).
Even a rabbinic prohibition is not to be nullified (רמ״א יו״ד צ״ט:ו); and added original prohibition reawakens the whole.
A trace in a pot or in jugs — permitted even on the same day (שו״ע יו״ד צ״ט:ז); a bowl — forbidden. And the Taz’s conclusion restricts the leniency to a spoiled taste (ט״ז יו״ד צ״ט ס״ק ט״ו).
With the forbidden side, according to the Shach (and the Mahari HaLevi disputes)
ש״ך ס״ק א ; פ״ת ס״ק א
The body of the pot now cooking
Neither side
מחבר ס״א ; ט״ז ס״ק ב
A pot already rendered forbidden
With the forbidden side — it discharges
ט״ז ס״ק ב
A piece cooked first on its own
With the forbidden side — it absorbed
מחבר ס״ב
A piece that absorbed prohibition (per the Rama)
Does not join — chaticha na‘aseis neveilah
רמ״א ס״ג
What the pot absorbed — min bemino
Measured as though present in substance
מחבר ס״ד
What the fire consumed and destroyed
Does not join at all
מחבר ס״ד ; ט״ז ס״ק ה
A trace in a vessel of abundance
Permitted even on the same day; a bowl — forbidden
מחבר ס״ז ; ט״ז ס״ק ט״ו
Table — the central machlokos of the siman
Subject
Shitah א
Shitah ב
Joining the forbidden bones
The Mechaber — they join the permitted side
“Some are stringent” — they do not join them (and where there is loss, like the Mechaber)
Soft bones against dry bones
Soft to the forbidden side, dry to the permitted (Shach, like the Ra’ah and the Ran)
The Mahari HaLevi disputes (פ״ת ס״ק א)
Chaticha na‘aseis neveilah in other prohibitions
The Mechaber — only in meat and milk (the piece joins)
The Rama — in all prohibitions (it does not join)
“One may not nullify”: de’oraisa or derabanan
Rashba and Ran, following Tosafos — derabanan
The Ra’avad — de’oraisa; but after the fact he concedes the Mechaber (ש״ך ס״ק ז)
One who erred in the law
A shogeg, and it is permitted (ט״ז ס״ק ז, ט)
The Beis Yaakov disputes the Taz (פ״ת ס״ק ה)
“One may not nullify”: known and unknown
The Rama’s “some say” — the addition only before it became known
The Shach — only shogeg / meizid (ש״ך ס״ק ט״ו–ט״ז)
Adding to a rabbinic prohibition
The Mechaber, like the Rashba — one adds and nullifies
The Rama — a rabbinic prohibition too may not be nullified
Estimating what the pot absorbed when the prohibition was seen to fall
Rashba and Ran — one estimates (leniency)
The Maharshal — never; we measure as it comes before us (ט״ז ס״ק ד ; ש״ך ס״ק ו)
Table — the sources of the sugya
Gemara and mishnah, as the commentaries of the siman themselves invoke them: חולין צ״ז:–צ״ח. (nullification in sixty, min bemino and min besheino mino, achzukei issura) · חולין ק״ח. (Shach ס״ק ט״ו) · ביצה ד׳: (the wood that fell on Yom Tov — Taz ס״ק י״ב) · עבודה זרה ל״ג. (the jugs — Taz ס״ק ט״ו) · בכורות כ״ג. and בכורות ל״ו (Taz ס״ק ח–ט) · שבת, פרק כלל גדול, and גיטין נ״ג–נ״ד (Taz ס״ק ט) · ירושלמי תרומות, פרק סאה תרומה (Taz ס״ק ח) · משנה ערלה פ״ב (Shach ס״ק כ״א)
Rishonim: רש״י · רמב״ם · ראב״ד · תוספות · רא״ש · רשב״א (תורת הבית) · רא״ה (בדק הבית) · ר״ן · רמב״ן · מרדכי · אור זרוע (בהגהת ש״ד) · סמ״ג · טור · איסור והיתר הארוך · רבינו יונה
Acharonim: בית יוסף · רמ״א · דרכי משה · תורת חטאת · ש״ך · ט״ז · ב״ח · מהרש״ל (ים של שלמה) · לבוש · מהר״י הלוי · פרי חדש · פרי מגדים · מנחת יעקב · מגן אברהם · רבי עקיבא איגר · פתחי תשובה · נודע ביהודה · צמח צדק · בית יעקב · חתם סופר · תיבת גמא
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן צ״ט · Level 2 — Lamdan · דין העצמות ושלא לבטל איסור לכתחלה daattorah.com
⚠️ This content is written for study and analysis only. For any practical ruling (לְמַעֲשֶׂה) — ask your Rav.