סימן קנ״ח · נטילת ידים לסעודה

📑 תוכן הלימוד

א. נטילת ידים לסעודה — י״ג הסעיפים

סעיף א׳ — נטילת ידים לפת שמברכין עליו המוציא

כשיבא לאכול פת שמברכין עליו המוציא יטול ידיו אפי׳ אינו יודע להם שום טומאה ויברך על נטילת ידים ; אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא כגון לחמניות (פירוש סטורט״י בלע״ז) דקות או פת הבאה בכסנין (פי׳ פת עשוי׳ עם צוקארו ושקדים ואגוזים) ואינו קובע סעודתו עליהם אין צריך נטילת ידים.

סעיפים ב׳-ג׳ — השיעורים: פחות מכביצה, פחות מכזית

[ב] יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך. [ג] אם אוכל פחות מכזית יש מי שאומר שא״צ נטילה.

סעיף ד׳ — דבר שטיבולו במשקה

אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם י״ד שח״ט ד״מ [דהיינו יין דבש שמן חלב טל דם מים] ולא נתנגב ואפי׳ אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה [ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי אפ״ה יטול בלא ברכה] [ב״י].

סעיפים ה׳-ט׳ — מקרים נלווים: פירות, שתיה, מדבר, וזהירות בנטילה

[ה] הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. הגה: ודוקא שנוטלן בתורת חיוב אבל אם נטלן משום נקיות שלא היו ידיו נקיות מותר [הגהות סמ״ק]. ובשר צלי יש מי שנראה מדבריו אף על פי שהמוהל טופח עליו דינו כפירות ותבשיל מחטים והם נגובים דינו כפירות. [ו] השותה אין צריך ליטול אפי׳ ידו אחת [וע״ל סי׳ ק״ע]. [ז] נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואחר כך רוצה לאכול לחם יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו וא״צ לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ואח״כ נמלך ואכל. הגה: ואם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה [ד״ע]. אם נגע באכילתו במקומות המטונפים בגופו יחזור ויטול ידיו [תשובת רשב״א סימן צ״ב וקצ״ג] ועיין לקמן סי׳ קס״ד [כפול לקמן ושם נתבאר דצריך ג״כ לחזור ולברך]. [ח] מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים פטור מנטילת ידים. [ט] צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם.

סעיפים י׳-י״ג — רביעית, ברכה וניגוב

[י] אע״פ ששיעורם ברביעית [פירוש רביעית הלוג דהיינו שיעור ביצה וחצי] יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבי לי מלא חפני טיבותא. [יא] מברך קודם נטילה שכל המצות מברך עליה׳ עובר לעשייתן ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום דפעמים שאין ידיו נקיות ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו שכבר ידיו נקיות קודם שיטיל עליהם מים שניים. הגה: גם יכול לברך עליהם קודם נגוב שגם הנגוב מן המצוה ומקרי עובר לעשייתן (טור ותו׳ ורא״ש פרק קמא דפסחים) [הגהות אשירי פרק קמא] ואם שכח לברך עד אחר נגוב מברך אח״כ. [יב] וינגבם היטב קודם שיבצע שהאוכל בלי נגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. [יג] המטביל ידיו יכול לאכול בלא נגוב וה״ה לנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעי׳ מים בבת אחת או שנטל ידו אחת ושפך עליה רביעית וכן שפך על חברתה.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — איזה פת מצריך נטילה בברכה

מקרה 2 — דבר שטיבולו במשקה

מקרה 3 — שיעור המים והניגוב

שאלות להבנה

להעמיק עוד