✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני אמירת ברכת המזון (ברכת המזון בקול רם) — עיונים מעמיקים

סימן קפ״ה · ה׳ סעיפים

ברכת המזון בכל לשון · משמיע לאזניו · בקול רם · דין השיכור

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפ״ה — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות), מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ערוך השלחן

הבסיס התלמודי:
משנה סוטה (אלו נאמרין בכל לשון) · «אלו נאמרין בכל לשון … וברכת המזון» (משנה סוטה ז׳:א) · «הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא» (משנה ברכות ב׳:ג)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

הקדמת הסוגיא — ברכת המזון בכל לשון ומקורה (סוטה ל״ב.), «ברכת המזון נאמרה בכל לשון» (קפ״ה:א), חקירת גדר הלשון
משמיע לאזניו — «צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו» (קפ״ה:ב), «ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו», וגדר עיכוב השמיעה
קול רם — «בעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקול רם» (קפ״ה:ג), «כדי שיצאו בברכתו», ודין שומע כעונה
דין השיכור — «נשתכר כל כך … יכול לברך ברכת המזון» (קפ״ה:ד), «נסתפקו התוספות והרא״ש» (קפ״ה:ה) · נפקא מינה · טבלאות

📜 לשון השלחן ערוך — עיקרי הסעיפים

לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

א׳: ברכת המזון נאמרה בכל לשון. ב׳: משמיע לאזניו — צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו, ובדיעבד יצא. ג׳: קול רם — בעל הבית מברך בקול רם כדי שיצאו בברכתו. ד׳: השיכור — אפילו נשתכר יכול לברך ברכת המזון. ה׳: צואה ושכור לגמרי — נסתפקו התוספות והרא״ש, ומשום מי רגלים אינו חוזר.

תמצית :

ה׳ סעיפים : ברכת המזון נאמרת «בכל לשון» — «ברכת המזון נאמרה בכל לשון» (קפ״ה:א), ומקורה במשנה (סוטה ל״ב.). וצריך להשמיע לאזנו — «צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו» (שו״ע או״ח קפ״ה:ב), ובדיעבד «יצא». ובעל הבית מברך בקול רם — «בקול רם כדי שיצאו בברכתו» (קפ״ה:ג). ואף השיכור מברך (קפ״ה:ד), ועל צואה כנגדו או שכור לגמרי «נסתפקו התוספות והרא״ש» (קפ״ה:ה).

1. הקדמת הסוגיא — ברכת המזון בכל לשון ומקורה (סוטה ל״ב.)

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בפרטי אמירת ברכת המזון — לשון מרן : «ברכת המזון נאמרה בכל לשון» (שו״ע או״ח קפ״ה:א). ומקור הדין במשנה — «אלו נאמרין בכל לשון … וברכת המזון» (משנה סוטה ז׳:א) — שברכת המזון בכלל הדברים הנאמרים בכל לשון. ובו ה׳ סעיפים, ויסודם בדיני אמירת הברכה: הלשון, השמעה לאזנו, קול רם, ודין השיכור.

גדר הלשון: אף שברכת המזון מן התורה (תמצית: «ואכלת ושבעת וברכת»), אין היא טעונה לשון הקודש דוקא, אלא «נאמרה בכל לשון» (קפ״ה:א). ובלבד שיבין הלשון — שאם אינו מבין, אין כאן ברכה בכוונה. ומרן פסקה להלכה, והביאוה הראשונים והטור, ונושאי הכלים פירשו גדרה.

החקירה היסודית — היתר «בכל לשון»: שברכת המזון עיקרה ההבנה וההודאה (ולכן כל לשון שמבין כשרה), או שלשון הקודש עדיפה ורק בדיעבד או למי שאינו מבין הותרו שאר לשונות?

(א) עיקרה ההודאה וההבנה — «ברכת המזון נאמרה בכל לשון» (קפ״ה:א) ; ולפי זה, אף היודע עברית רשאי לכתחילה בלשון אחרת שמבין.
(ב) לשון הקודש עדיפה — תמצית: מצוה מן המובחר בלשון הקודש, ו«בכל לשון» עיקרו למי שאינו מבין ; ולפי זה יש להעדיף לשון הקודש כשאפשר.

ונפקא מינה: היודע עברית שרוצה לברך בלשון לועזית. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. משמיע לאזניו — לכתחילה ובדיעבד (שו״ע או״ח קפ״ה:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳ (קפ״ה:ב): «צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו», ו«אם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו».

שורש הדין (משנה ברכות ב׳:ג): שנינו בקריאת שמע — «הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא» (משנה ברכות ב׳:ג), ורבי יוסי חולק שלא יצא. ומרן פסק כתנא קמא שבדיעבד יצא, ולמד כן אף לברכת המזון ושאר ברכות. ומכל מקום צריך «שיוציא בשפתיו» (קפ״ה:ב), שהרהור אינו כדיבור.

חקירה — חסרון ההשמעה לאזנו: חסרון בעצם מעשה הברכה (שהברכה טעונה שמיעה), או רק מעלה לכתחילה (וכל שהוציא בשפתיו — עשה מעשה ברכה גמור)?

צד א׳ — מעלה לכתחילה: מדיוק «ואם לא השמיע לאזניו יצא» (קפ״ה:ב) — משמע שההשמעה אינה מעכבת, ועיקר המעשה בהוצאה בשפתיו.
צד ב׳ — עיקר בעצם: ומדפתח «צריך שישמיע לאזניו» (קפ״ה:ב) — משמע שלכתחילה זהו גוף החיוב, ורק בדיעבד הקילו.

ונפקא מינה: מי שספק אם השמיע לאזנו, ומי שאינו יכול להשמיע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

קושיא — אם ההשמעה מעכבת, כיצד «אם לא השמיע לאזניו יצא» (קפ״ה:ב)? ואם אינה מעכבת כלל, למה «צריך שישמיע»?

תירוץ: שני דינים הם. לכתחילה — «צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו» (קפ״ה:ב), שכך היא מצות הברכה כתקנה. ובדיעבד — «ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו», שהמעכב הוא הדיבור בפה ולא השמיעה. וכיסוד המשנה בקריאת שמע — «הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא» (משנה ברכות ב׳:ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו» ; «ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו» (שו״ע או״ח קפ״ה:ב) — לכתחילה השמעה, ובדיעבד די בהוצאה בשפתיו.

3. קול רם — בעל הבית המוציא את בני ביתו (שו״ע או״ח קפ״ה:ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳ (קפ״ה:ג): «יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקול רם», «כדי שיצאו בברכתו».

חקירה — טעם ה«קול רם»: תנאי בהוצאת אחרים (שבלא שמיעה אין יציאה, מדין שומע כעונה), או הידור והנהגה טובה בעלמא (שראוי לבעל הבית להשמיע קולו)?

צד א׳ — תנאי בשמיעה: «כדי שיצאו בברכתו» (קפ״ה:ג) — טעם ה«קול רם» הוא שיוכלו לשמוע ולצאת, שאין יוצאין אלא בשמיעה (שומע כעונה).
צד ב׳ — הנהגה: תמצית: אף היכן שיכולים לשמוע, ראוי לברך בקול רם משום כבוד הברכה וכדי שיכוונו.

ונפקא מינה: מי שבניו ואשתו יודעים לברך בעצמם, ומי ששומע מרחוק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

יישוב: ה«יש מי שאומר» (קפ״ה:ג) נוקט לשון חיוב — «צריך לברך בקול רם» — כי עיקרו כשבא בעל הבית להוציא את בניו ואשתו, ואז ה«קול רם» מעכב מדין שומע כעונה, שאם לא שמעו לא יצאו. וכשכל אחד מברך לעצמו — אין הכרח בקול רם, אך מכל מקום נכון להשמיע לאזנו (קפ״ה:ב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

4. דין השיכור בברכת המזון (שו״ע או״ח קפ״ה:ד–ה)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳ (קפ״ה:ד): אפילו «נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול לברך ברכת המזון». סעיף ה׳ (קפ״ה:ה): «אם בירך והיתה צואה כנגדו» או שהיה שכור לגמרי — «נסתפקו התוספות והרא״ש אם צריך לחזור ולברך», ו«משום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך».

חקירה — למה השיכור מברך ברכת המזון ואינו מתפלל: משום שברכת המזון חובת הודאה על העבר (ואינה «עמידה לפני המלך» כתפילה), או משום שהיא מן התורה ואי אפשר לפוטרו ממנה?

צד א׳ — אינה כתפילה: תמצית: תפילה בקשת רחמים ועמידה לפני המלך, שאין השיכור ראוי לה ; אבל ברכת המזון הודאה על מה שאכל, ולכן «יכול לברך ברכת המזון» (קפ״ה:ד).
צד ב׳ — חיוב דאורייתא: תמצית: כיון שהיא חובה מן התורה על מה שנהנה, אין השכרות פוטרתו, ומברך אף בשכרותו.

ונפקא מינה: שיעור השכרות המעכב, ומי שקשה לו לכוון. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

ספק הראשונים (קפ״ה:ה): בירך והיתה «צואה כנגדו», או שהיה שכור לגמרי — «נסתפקו התוספות והרא״ש אם צריך לחזור ולברך». ולמעשה, ספק ברכות להקל, ואינו חוזר. אבל «משום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך» (קפ״ה:ה), שדין מי רגלים קל מצואה, ואין בו אפילו ספק לחזור.

היסוד:
«נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול לברך ברכת המזון» (שו״ע או״ח קפ״ה:ד) ; «אם בירך והיתה צואה כנגדו» … «נסתפקו התוספות והרא״ש אם צריך לחזור ולברך» «ומשום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך» (קפ״ה:ה).

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
בכל לשון	ברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין (קפ״ה:א ; משנה סוטה ז׳:א).
משמיע לאזניו	לכתחילה משמיע לאזניו ; בדיעבד יצא, ובלבד שהוציא בשפתיו (קפ״ה:ב).
בקול רם	בעל הבית מברך בקול רם כדי להוציא בניו ואשתו (קפ״ה:ג).
השיכור	אף השיכור מברך ברכת המזון, שלא כתפילה (קפ״ה:ד).
צואה / שכור לגמרי	ספק התוספות והרא״ש ; ומשום מי רגלים אינו חוזר (קפ״ה:ה).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
בכל לשון	ברכת המזון נאמרת בכל לשון	משנה סוטה ז׳:א · שו״ע או״ח קפ״ה:א
משמיע לאזניו	לכתחילה משמיע, ובדיעבד יצא	משנה ברכות ב׳:ג · שו״ע קפ״ה:ב
קול רם	בעל הבית מברך בקול רם כדי שיצאו בברכתו	שו״ע קפ״ה:ג
השיכור	אף השיכור מברך ברכת המזון	שו״ע קפ״ה:ד
צואה / שכור לגמרי	ספק אם חוזר ; ומי רגלים אינו חוזר	שו״ע קפ״ה:ה

משנה וגמרא: משנה סוטה ז׳:א (אלו נאמרין בכל לשון) · «אלו נאמרין בכל לשון … וברכת המזון» (משנה סוטה ז׳:א) · «הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא» (משנה ברכות ב׳:ג)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות) · רא״ש · תוספות · טור · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · משנה ברורה · ערוך השלחן · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן קפ״ה · דיני אמירת ברכת המזון · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖הצטרפות לחברותא