✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

The laws of the blessing over vegetables — עיונים מעמיקים
סימן ר״ה · ה׳ סעיפים
שלקות · אשתני לעילויא ולגריעותא · תומי וכרתי · מי שלקות · סחיטה · חיתוך · הלפת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ה — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳), רי״ף, תוספות, רבינו יונה, רא״ש, רב האי גאון ובה״ג, מגן אברהם, ט״ז, אליה רבה, פרי מגדים, באר היטב, שערי תשובה, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א) · «ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of contents

  1. הקדמת הסוגיא — שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב), וחקירת יסוד «במילתייהו קיימי»
  2. אשתני לעילויא ולגריעותא — «ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ח ע״ב), ומחלוקת הרי״ף והרא״ש בתומי וכרתי
  3. מי שלקות — «על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן» (שו״ע או״ח ר״ה:ב), ומחלוקת הרמב״ם והרא״ש בתנאי הדבר
  4. סחטן — «אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ג), וגדר החילוק שבין סחיטה לבישול
  5. חתכן והלפת — «חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך» (שו״ע או״ח ר״ה:ד) · נפקא מינה · טבלאות

📜 The text of the Choulhan Aroukh — the seifim

בִּרְכַּת יְרָקוֹת. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

א׳: הכלל ושינוי הבישול — על הירקות בורא פרי האדמה ואפילו בישלם ; וכל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים, ברכתם אחת בשני המצבים ; וקרא וסילקא וכרוב שטובים מבושלים יותר מחיים — חיים שהכל ומבושלים בורא פרי האדמה ; ותומי וכרתי להפך ; ובהגה, שאין השבח הבא מן הבשר משביחם. ב׳: מי שלקות — כברכת הירקות עצמן, אף שאין בהם אלא טעם הירק ; ואם בישל עמהם בשר — שהכל. ג׳: סחטן — אין מברך על אותן משקין אלא שהכל. ד׳: חתכן — לא נשתנית ברכתן מפני כך. ה׳: הלפת — חי שהכל, ומבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה.

Concise summary:

ה׳ seifim: the siman has one question, asked five times: what does cooking do to the blessing? The first seif asks it of the vegetable itself and draws out three families — «על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם» (שו״ע או״ח ר״ה:א), «אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ה:א), and for garlic and leek «כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:א) — the gloss adding «אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם» (רמ״א או״ח ר״ה:א). The second asks it of the cooking water: «על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן» (שו״ע או״ח ר״ה:ב), and «אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ב). The third sets pressing against cooking: «אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ג). The fourth dismisses cutting: «חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך» (שו״ע או״ח ר״ה:ד). And the fifth applies it all to the turnip: «הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ה).

1. הקדמת הסוגיא — שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בכלל עצמו — לשון מרן : «על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם» (שו״ע או״ח ר״ה:א). ויסודו במשנה — «ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ה ע״א). ובו ה׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה עושה הבישול בברכה — בירק עצמו, במימיו, במשקה הנסחט ממנו, ובצורתו לאחר שנחתך.
תורת הסוגיא: דקדקה הגמרא מלשון המשנה — «קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה על ידי האור אף ירקות נמי שנשתנו על ידי האור» (ברכות ל״ח ע״ב), ומזה «אמר רבנאי משמיה דאביי זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב). וכן דרשו האמוראים: «דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב), «דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב). וכנגדם «ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ח ע״ב), ומסקנת הסוגיא «ולא היא דכולי עלמא שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב). ולשון הטור בזה: «על הירקות אומר בפה״א ואפילו בשלם שנשתנו מברך עליהם בפה״א דבמילתייהו קיימי» (טור או״ח סימן ר״ה). תמצית: נדחו דברי עולא, ונשאר הכלל שהשלקות עומדות בעניינן.
החקירה היסודית — «שלקות במילתייהו קיימי»: גדר במאכל (שאין הבישול עושה בו בריה אחרת), או גדר בדרך אכילתו (שכך דרכו להיאכל, ואין כאן שינוי כלל)? ונפקא מינה: בירק שנשתנה בו מנהג בני אדם ; בירק שבישלו שלא כדרכו ; ובמי שלקות, אם ברכתם מחמת הירק שנתן בהם טעם או מחמת שכך דרך אכילתו של אותו ירק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. אשתני לעילויא ולגריעותא — קרא וסילקא ותומי וכרתי (שו״ע או״ח ר״ה:א)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם» (שו״ע או״ח ר״ה:א) ; «וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל» (שו״ע או״ח ר״ה:א) ; «אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ה:א) ; ובתומי וכרתי — «כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:א).
ובהגה: «דמחשבי נשתנו לגריעותא» (רמ״א או״ח ר״ה:א) ; «אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם» (רמ״א או״ח ר״ה:א).
שורש הדין (גמרא, טור ובית יוסף): לאחר שהעמידה הגמרא שהשלקות בבורא פרי האדמה, הוסיף רב חסדא סייג — «ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב) ; ובררה הגמרא את שני צדדיו: «משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא» (ברכות ל״ח ע״ב), ומאידך «אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי» (ברכות ל״ח ע״ב). ובראשונים נחלקו: התוספות והרא״ש נקטו כרב חסדא — «תומי וכרתי כתבו התוספות כשהן חיין בפה״א ולאחר בישולם שהכל נהיה בדברו דאישתני לגריעותא» (טור או״ח סימן ר״ה) — והרי״ף חלק: «ורב אלפס כתב כשהן חיין שהכל ולאחר בישולם בפה״א» (טור או״ח סימן ר״ה), «וכ״כ הגאונים ואפשר דחשיבי להו אישתני למעליותא והכי מסתבר» (טור או״ח סימן ר״ה). ובבית יוסף נתבארה שיטת הרי״ף על פי רבינו יונה: «וכיון דרב ושמואל ורבי יוחנן וכל אינך אמוראי סבירא להו דשלקות מברך עליהם בפה״א ולא חילקו בין תחלתו בפה״א לתחלתו שהכל נקטינן כוותייהו» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה) ; ומרן עצמו נקט כרב חסדא, וכלשונו: «ונראה מדבריו שרב חסדא סובר שאין מחלוקת ביניהם דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והלכך נקטינן כוותיה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה).
קושיא — הרי הרי״ף והרא״ש שניהם עומדים על אותה לשון סתומה של האמוראים, «שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה» ; זה למד ממנה שאף תומי וכרתי בכלל, וזה למד שאינם בכלל. ומה הכריע את מרן לנקוט כרב חסדא, ולהעמיד דין שהבישול מוריד בו את הברכה?
תירוץ: תמצית: שני צירים להכרעה. מצד הסוגיא, לשון «ואני אומר» של רב חסדא אינה דעה שלישית אלא יישוב של המחלוקת, וכפי שדקדק מרן בבית יוסף «ונראה מדבריו שרב חסדא סובר שאין מחלוקת ביניהם» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה) — והמיישב את דברי כולם עדיף על המעמידם במחלוקת. ומצד הסברה, אין הבישול מעלה ומוריד מצד עצמו, אלא לפי מה שהוא עושה במאכל ; וכיון שהשום מתקלקל בבישולו, מה טעם יעלה. ולפיכך נקטו מרן והרמ״א שמידה אחת היא לשני הצדדים, אלא שהיא מודדת פעם למעלה ופעם למטה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בהגה — מה הוסיפה על לשון מרן? תמצית: מרן נתן את הדין ולא את טעמו, וההגה נתנה את הטעם ומיד הוציאה ממנו דין חדש. הטעם: «דמחשבי נשתנו לגריעותא» (רמ״א או״ח ר״ה:א) ; והדין: «אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם» (רמ״א או״ח ר״ה:א). ומקורו בבית יוסף בשם רבינו יונה: «וכתב ה״ר יונה דלדעת התוספות אפילו בישל אותם עם בשר או עם דברים אחרים שמשבחים אותם אינו מברך עליהם אלא שהכל כיון שאין השבח בא להם אלא מחמת ד״א» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה). וכבר עמד הטור על המנהג המצוי: «ואף על גב שאנו רגילין לאוכלן מבושלין זהו מפני השומן שממתקן» (טור או״ח סימן ר״ה). ומכל מקום כתבו האחרונים שכשנותנין את הירקות בקדרה לשם עצמן, «שכוונתו ודאי לאכול גם הירקות עצמן בודאי צריך לברך עליהן בפה״א אפילו אם טבע אותן הירקות להשתנות לגריעותא כשמבשלן בלא בשר» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ז), «שאני הכא דלא ניתנו שומים בתוך הקדרה בשביל עצמן רק כדי ליתן טעם בהבשר» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב).

3. מי שלקות — המים שבישלו בהם ירקות (שו״ע או״ח ר״ה:ב)

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן» (שו״ע או״ח ר״ה:ב) ; «אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק» (שו״ע או״ח ר״ה:ב) ; «והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ב).
שורש הדין (ברכות ל״ט ע״א, רמב״ם, רא״ש ובית יוסף): «אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי» (ברכות ל״ט ע״א). ובראשונים נחלקו בתנאי הדבר: לשון הרמב״ם «ירקות שדרכן להשלק שלקן מברך על מי שלק שלהן בורא פרי האדמה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳), «והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳) ; ולעומתו הרא״ש, כלשון הבית יוסף: «והרא״ש כתב כלל ד׳ סימן ט״ו דטעמא דמיא דשלקי כשלקי משום דעיקר בישולם בשביל הירקות הילכך כיון שנתנו הירקות טעם בהם הולכים אחר הטעם» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה), «ואפילו אם בישלו הירקות לצורך מימיהם לרפואה כיון שבכל העולם מבשלים אותם לאכילה לא נשתנית ברכת המים בשביל זה» (בית יוסף או״ח סימן ר״ה). ובמשנה ברורה נפסק כדרך הרא״ש: «ודוקא כששלקן כדי לאכול גם את הירקות דאלו בישל הירקות או שראן לצורך מימיהן לבד לשתות אותן אין מברך עליהן אלא שהכל» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:י).
חקירה — ברכת מי השלקות: מחמת הטעם שקלטו המים מן הירק, או מחמת שמי השלקות עצמם הם דרך אכילתו של אותו ירק? ונפקא מינה: בבישל את הירקות לצורך מימיהם בלבד ; במקום שאין דרך לשתות שם מי שלקות ; ובמים שיש להם טעם בפני עצמם, שכתבה בהם המשנה ברורה «ודוקא כשבישל הירק במים בעלמא שאין בהם טעם בעצמו ונרגש בו רק טעם הירק» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — בסעיף א׳ למדנו שירק שנתבשל עם בשר ונשתבח אינו עולה בברכתו, «אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם» ; ובסעיף ב׳ למדנו שמרק שנתבשל בו בשר יורד לשהכל מחמת הבשר. ואם אין הבשר מעלה, מפני מה הוא מוריד?
תירוץ: תמצית: אין זה מטבע אחד. בסעיף א׳ הנדון הוא הירק עצמו, ואצלו הבשר גורם חיצוני — ולפיכך אין שבחו שבחו. ובסעיף ב׳ הנדון הוא המרק, שאין לו מהות משלו כלל אלא מה שנתנו בו, ואצלו אין הבשר גורם חיצוני אלא אחד משני הנותנים בו טעם — ולפיכך דנין מי משניהם עיקר, וכלשון המשנה ברורה «דהירקות נותנין טעם בהמרק והבשר נותן טעם בהמרק וטעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). וזהו שדקדק הטור בשם אביו הרא״ש: «אבל בשלם עם הבשר טעם הבשר שבמרק חשיב עיקר ומברך עליו שהכל» (טור או״ח סימן ר״ה) — «שבמרק» דוקא. ומכל מקום כשאוכל את הירק עם המרק יחד, «אין צריך לברך כ״א על הירק» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן» (שו״ע או״ח ר״ה:ב) ; «אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ב).

4. סחטן — סחיטה כנגד בישול (שו״ע או״ח ר״ה:ג)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ג).
שורש הדין (טור ובית יוסף): לא נתפרש דין זה בגמרא, ובראשונים נחלקו בו. אחי הטור, רבינו יחיאל, השווה סחיטה לבישול: «כתב אחי ה״ר יחיאל ז״ל כ״ש אם סחטן שמברכין על מימיהן כדרך שמברך עליהם» (טור או״ח סימן ר״ה) ; והטור דחה: «ואינו נראה כן דודאי כשסוחטין אותם משתני לגריעותא» (טור או״ח סימן ר״ה), והביא ראיה מדין מי פירות — «וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפרי שמברכין עליו שהכל» (טור או״ח סימן ר״ה) ; והוא דין הרמב״ם, «הסוחט פרות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳). וכבר חילק הטור בין השניים: «ולא דמי למי פירות דאמרינן דחשיבי לזיעה בעלמא ומברך עליהם שהכל לפי שהמשקה אין לו טעם הפרי כמו שיש למרק טעם הפרי» (טור או״ח סימן ר״ה).
חקירה — מפני מה נופל הנסחט ואין הנשלק נופל: מפני שהסחיטה מגרעת את הירק, או מפני שאין הסחיטה מעבירה את הירק אל המשקה כלל? ונפקא מינה: בסוחט ירק שדרכו בסחיטה ; בכתישה, שכתבה בה המשנה ברורה «ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד) ; ובמשקה שנרגש בו טעם הירק ממש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — ומדוע לא נאמר בסחיטה מה שנאמר בשלקות, שהולכין אחר דרך אכילתו — והרי יש ירקות ופירות שדרך בני אדם לסחטם ולשתות מימיהם?
תירוץ: תמצית: המשנה ברורה עמדה על כך ופסקה במפורש שאין הדרך מועילה כאן — «ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). והטעם, שדרך אכילה מועילה להחשיב מצב של אותו מאכל עצמו, ואינה מועילה להחשיב דבר אחר שיצא ממנו. הירק המבושל הירק הוא ; והמשקה הנסחט אינו הירק אלא היוצא ממנו, ובזה כבר נאמר כלל מי פירות. ולפי זה אף מי השלקות אינם יוצאים מן הכלל אלא מפני שהבישול מעביר את הירק אל המים, ולא מפני שדרך לשתותם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ג) ; «וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפרי שמברכין עליו שהכל» (טור או״ח סימן ר״ה).

5. חתכן והלפת (שו״ע או״ח ר״ה:ד-ה) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: «חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך» (שו״ע או״ח ר״ה:ד).
סעיף ה׳: «הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ה) ; «ואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ה:ה).
שורש הדין (ברכות ל״ט ע״א, טור ורמב״ם): בחיתוך — «הני גרגלידי דלפתא פרמינהו פרימא רבא בורא פרי האדמה פרימא זוטא שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ט ע״א), ולבסוף «וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן אידי ואידי בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ט ע״א), «והא דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמיה» (ברכות ל״ט ע״א) ; וכן העתיק הטור «ואם חתכן אפילו לחתיכות דקות לא נשתנית ברכתם דבמילתייהו קיימי» (טור או״ח סימן ר״ה). ובלפת — «כתב רב האי גרגלידי דלפתא מבושלים או כבושין בחומץ או בחרדל בפה״א חיין שהכל וכ״כ בה״ג» (טור או״ח סימן ר״ה), ומאידך «ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך» (טור או״ח סימן ר״ה), והכרעת הטור «ולמאי דכתיבנא לעיל דכל מה שטוב יותר מבושל מחי מברך עליו כשהוא חי שהכל יראה כדברי רבינו האי» (טור או״ח סימן ר״ה). וכן ברמב״ם: «וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳), «ואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳).
חקירה — «לא נשתנית ברכתן»: מפני שהצורה קיימת, או מפני שאין החיתוך מעשה משנה כלל? ונפקא מינה: בירק שנטחן ועדיין שמו עליו ; במשקה הנעשה מן הטחון ; ובפרי העץ, שנוהג בו הדין אף הוא — «בין דבר שברכתו בפה״א או בפה״ע» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — ומה ראה מרן לחתום את סימן הירקות דוקא בלפת, והרי כבר נכלל בסעיף א׳ בכלל «קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם»?
תירוץ: תמצית: לפי שהלפת הוא המקרה שנחלקו בו הגאונים בפועל, ולא כלל מופשט. הטור מביא שתי קבלות זו כנגד זו — «כתב רב האי גרגלידי דלפתא מבושלים או כבושין בחומץ או בחרדל בפה״א חיין שהכל» (טור או״ח סימן ר״ה), ומאידך «ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך» (טור או״ח סימן ר״ה) — ואינו מכריע בקבלה כנגד קבלה, אלא מחזיר את הספק אל הכלל: «ולמאי דכתיבנא לעיל דכל מה שטוב יותר מבושל מחי מברך עליו כשהוא חי שהכל יראה כדברי רבינו האי» (טור או״ח סימן ר״ה). נמצא הסעיף האחרון מלמד כיצד מכריעין ספק במין מסוים: לא בשמות המינים אלא במידה שנתן הסעיף הראשון. והמשנה ברורה מוסיפה שהמידה עצמה משתנה ממקום למקום, «דתלוי אם דרך בנ״א באותו מקום לאוכלן חיין» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יח). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

עניןהלכה למעשה
ירקות סתםבורא פרי האדמה, ואפילו בישלם (שו״ע או״ח ר״ה:א).
טובים חיים ומבושליםברכתם לאחר בישול כברכתם קודם לכן (שו״ע או״ח ר״ה:א).
קרא וסילקא וכרובחיים — שהכל ; מבושלים — בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:א).
תומי וכרתיחיים — בורא פרי האדמה ; מבושלים — שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:א) ; ולרי״ף בורא פרי האדמה בשניהם (טור או״ח סימן ר״ה).
בשלם עם בשר ונשתבחואין השבח מצד עצמן (רמ״א או״ח ר״ה:א) ; ובנתנן לשם עצמן — בורא פרי האדמה (מ״ב ר״ה:ז).
מי שלקותכברכת הירקות עצמן (שו״ע או״ח ר״ה:ב) ; ודוקא ששלקן לאכול גם את הירקות (מ״ב ר״ה:י).
מרק שבישלו בו בשרשהכל, שטעם הבשר עיקר (שו״ע או״ח ר״ה:ב · מ״ב ר״ה:יג).
סחטןשהכל, ואף במה שדרכו בסחיטה ואף בכתישה (שו״ע או״ח ר״ה:ג · מ״ב ר״ה:יד).
חתכן לחתיכות קטנותלא נשתנית ברכתן, כל שצורתן ניכרת במקצת (שו״ע או״ח ר״ה:ד · מ״ב ר״ה:טו).
הלפתחי — שהכל ; מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל — בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:ה).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

העניןהדיןהמקור
שלקותמברכין עליהן בורא פרי האדמהברכות ל״ח ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳ · שו״ע או״ח ר״ה:א
עילויא וגריעותאכל שתחלתו בפה״א שלקו שהכל, וכל שתחלתו שהכל שלקו בפה״אברכות ל״ח ע״ב · טור או״ח סימן ר״ה · בית יוסף או״ח סימן ר״ה
קרא וסילקא וכרובחיים שהכל, מבושלים בפה״אברכות ל״ח ע״ב · שו״ע או״ח ר״ה:א · מ״ב ר״ה:ג
תומי וכרתיחיים בפה״א, מבושלים שהכל — ומחלוקת הרי״ףברכות ל״ח ע״ב · טור או״ח סימן ר״ה · בית יוסף או״ח סימן ר״ה · מ״ב ר״ה:ה
נשתבחו מחמת הבשראין השבח מצד עצמןרמ״א או״ח ר״ה:א · בית יוסף או״ח סימן ר״ה · מ״ב ר״ה:ו · מ״ב ר״ה:ז
מי שלקותמיא דכולהו שלקי ככולהו שלקיברכות ל״ט ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳ · שו״ע או״ח ר״ה:ב · מ״ב ר״ה:י
מרק עם בשרשהכל, טעם הבשר עיקרטור או״ח סימן ר״ה · שו״ע או״ח ר״ה:ב · מ״ב ר״ה:יג
סחיטהשהכל, כמשקין היוצאין מן הפרירמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳ · טור או״ח סימן ר״ה · שו״ע או״ח ר״ה:ג · מ״ב ר״ה:יד
חיתוךאידי ואידי בורא פרי האדמהברכות ל״ט ע״א · טור או״ח סימן ר״ה · שו״ע או״ח ר״ה:ד · מ״ב ר״ה:טו · מ״ב ר״ה:יז
הלפתחי שהכל, מבושל או כבוש בפה״אטור או״ח סימן ר״ה · רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳ · שו״ע או״ח ר״ה:ה · מ״ב ר״ה:יח
גמרא: ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ה ע״א · ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח׳) · רי״ף · תוספות · רבינו יונה · רא״ש · רב האי גאון · בעל הלכות גדולות · רבינו יחיאל אחי הטור · טור · בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · אליה רבה · פרי מגדים · באר היטב · שערי תשובה · חיי אדם · נשמת אדם · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
📖Join the chavrusa