✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman ר״ה · The blessing over vegetables
ברכת ירקות — the rule (על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם), the three families of vegetables before cooking (קרא וסילקא וכרוב, תומי וכרתי), borrowed improvement (אין השבח מצד עצמן), the cooking water (מי שלקות), squeezed juice (סחטן), cutting (חתכן) and the turnip (הלפת)
סימן ר״ה · ה׳ סעיפים
ברכת ירקות
🌱 Introductory level · מתחילים
✦ ❖ ✦
The preceding siman dealt with foods that do not grow from the ground. This one returns to the vegetable garden and asks a question one almost never asks: does cooking change the blessing? The Choulhan Aroukh answers that it does — but not always in the same direction. It sorts vegetables into three families, then moves from the vegetable to its broth, sets the squeezed juice against the broth, removes the false lead of cutting, and closes with the turnip. The Hebrew text, an English translation and an explanation of the ה׳ seifim, with a section of practical cases.
Subject: The blessing over vegetables — the rule and the change wrought by cooking, the cooking water, squeezed juice, cutting, and the turnip
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ה · ה׳ סעיפים
Compiled by: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The whole halakha of blessings over growing things rests on one line of the Michna: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ (ברכות ל״ה ע״א), and ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה (ברכות ל״ה ע״א). But the Guemara read one further question into it: and once cooked? — קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה על ידי האור אף ירקות נמי שנשתנו על ידי האור (ברכות ל״ח ע״ב). That is our whole siman. It does not ask where the vegetable grew, but what the fire did to it: did it improve it, spoil it, or leave it as it was? We study here at the level of principle; for personal practice one follows the ruling of one's Rav.
📑 Plan of the study
A. הכלל ושינוי הבישול (seif 1) — the three families of vegetables before the fire
B. מי שלקות (seif 2) — the cooking water, and a broth containing meat
C. סחטן (seif 3) — squeezed juice, which does not follow the broth
D. חתכן והלפת (seifim 4-5) — cutting, which changes nothing, and the turnip
1-3. Practical cases and questions for review
A. הכלל ושינוי הבישול — the three families of vegetables
שְׁלָקוֹת — cooked vegetables. The Michna gave the blessing over vegetables without saying in what state they are, and the Guemara drew the question out of it: זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). Rav says the same: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). But Rav Chisda immediately adds a qualification that governs our whole siman: ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב) — summary: fire can raise a food just as it can lower it, and the blessing follows the movement.
Seif 1 — על הירקות מברך בורא פרי האדמה
על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה ותומי [פי׳ שומים] וכרתי [פי׳ פורט בלע״ז] כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל: הגה: דמחשבי נשתנו לגריעותא אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם: (הר״י פ׳ כיצד מברכין):
Seif 1: over vegetables one blesses borei pri ha'adama — and even if he cooked them. Likewise all fruits and legumes that are good both raw and cooked: after cooking one blesses over them the blessing that was appropriate to them before he cooked them. But gourd, beet, cabbage and their like, which are better cooked than raw — when they are raw one blesses shehakol, and after they are cooked borei pri ha'adama. And garlic [explanation: alliums] and leek [explanation: “porette” in the vernacular] — when they are raw, borei pri ha'adama; after he has cooked them, shehakol. Gloss: for they are considered to have changed for the worse; even if he cooked them with meat and they were thereby improved, the improvement is not of their own doing but because of the meat that is in them. (Rabbeinu Yona, chapter Keitsad Mevarchin)
The rule: על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם (שו״ע או״ח ר״ה:א). It is the conclusion of the Guemara: דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב) — and the Tour explains it in a word: על הירקות אומר בפה״א ואפילו בשלם שנשתנו מברך עליהם בפה״א דבמילתייהו קיימי (טור או״ח סימן ר״ה), they remain what they were.
First family — good raw and cooked: וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל (שו״ע או״ח ר״ה:א). The Mishna Berura makes clear that this is what the opening of the seif is about: ומיירי שטובים לאכול בין חיים בין מבושלים (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:א) — and it restricts the legumes: ודוקא שאוכלן בעודם לחים אבל קטניות ופולין יבשים אין דרכן של ב״א לאכלן חיין אלא מבושלים לפיכך האוכלם חיין מברך שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ב).
Second family — better cooked: אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:א). These are exactly the Guemara's examples: משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא (ברכות ל״ח ע״ב). summary: cooking raised them, and the blessing rises with them.
Third family — spoiled by cooking: for garlic and leek, כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:א) — this is the case the Guemara was looking for: אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי (ברכות ל״ח ע״ב). The Tour cites Tosafot: תומי וכרתי כתבו התוספות כשהן חיין בפה״א ולאחר בישולם שהכל נהיה בדברו דאישתני לגריעותא (טור או״ח סימן ר״ה).
The principle that governs all three: ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (ברכות ל״ח ע״ב). summary: it is not cooking as such that decides, but the direction in which it moved the food.
The gloss closes a loophole: אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (רמ״א או״ח ר״ה:א). The Beit Yossef brought it in the name of Rabbeinu Yona: וכתב ה״ר יונה דלדעת התוספות אפילו בישל אותם עם בשר או עם דברים אחרים שמשבחים אותם אינו מברך עליהם אלא שהכל כיון שאין השבח בא להם אלא מחמת ד״א (בית יוסף או״ח סימן ר״ה). summary: a borrowed merit does not raise the one who borrows it.
And one follows what most people do: the Tour laid it down — ואפילו אם יש שחפץ בהם יותר מבושלין בטלה דעתו והולכין אחר הרוב (טור או״ח סימן ר״ה) — and the Mishna Berura returns to it: ומ״מ אם דרך רוב ב״א לאכלם ג״כ כשהם חיין מברך בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ג). summary: “good raw” is not a matter of private taste but of how people actually eat that food.
B. מי שלקות — the water in which the vegetables were cooked
Seif 2 — על המים שבישלו בהם ירקות
על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל:
Seif 2: over the water in which vegetables were cooked one recites the very blessing one recites over the vegetables themselves, even though it holds nothing but the taste of the vegetable. And this applies when he cooked them without meat; but if he cooked them with meat, one blesses shehakol over it.
The case: על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן (שו״ע או״ח ר״ה:ב), and this holds אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק (שו״ע או״ח ר״ה:ב). The source is in the Guemara: אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי (ברכות ל״ט ע״א).
What exactly is being discussed? A broth drunk on its own: ר״ל שרוצה לגמוע המים לבד דאלו אם אוכלן עם הירק אין שייך שום ברכה על המים דנעשין טפלה לירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ט). summary: as long as the broth accompanies the vegetable it has no blessing of its own — it takes one only when it becomes the dish.
A condition: the Mishna Berura lays it down in the name of the Acharonim — ודוקא כששלקן כדי לאכול גם את הירקות דאלו בישל הירקות או שראן לצורך מימיהן לבד לשתות אותן אין מברך עליהן אלא שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:י). The Rambam laid down the opposite condition: והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ד׳). The debate is taken up at Level 2.
The water must be water: ודוקא כשבישל הירק במים בעלמא שאין בהם טעם בעצמו ונרגש בו רק טעם הירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יב). summary: a liquid that already has a taste of its own is not carried along by the taste of the vegetable.
Meat prevails: והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ב). The Tour had it from his father the Rosh: והיה אומר א״א הרא״ש ז״ל דוקא כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם הבשר טעם הבשר שבמרק חשיב עיקר ומברך עליו שהכל (טור או״ח סימן ר״ה), and the Mishna Berura gives the reasoning: דהירקות נותנין טעם בהמרק והבשר נותן טעם בהמרק וטעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג).
But if one eats both together: ומ״מ אם אוכל הירק עם המרק ביחד אין צריך לברך כ״א על הירק (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). summary: the broth becomes secondary again, and follows what it accompanies.
C. סחטן — the juice one squeezes out
Seif 3 — אם סחטן
אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל:
Seif 3: if he squeezed them, one blesses over those liquids only shehakol.
The case: אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ג). The contrast with the preceding seif is deliberate: the same plant yields a liquid that keeps its blessing when it comes out through fire, and loses it when it comes out through the press.
The Tour reports the debate: his brother Rabbi Yechiel wished to align the two cases — כתב אחי ה״ר יחיאל ז״ל כ״ש אם סחטן שמברכין על מימיהן כדרך שמברך עליהם (טור או״ח סימן ר״ה) — and the Tour refuses: ואינו נראה כן דודאי כשסוחטין אותם משתני לגריעותא (טור או״ח סימן ר״ה), with a proof: וראיה לדבר משקין היוצאין מן הפרי שמברכין עליו שהכל (טור או״ח סימן ר״ה). This is the Rambam's rule: הסוחט פרות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ב׳).
Why cooking and pressing are not the same: דיותר יוצא טעם הירק ע״י בישול מעל ידי סחיטה (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). summary: cooking carries the vegetable over into the water; pressing draws off only a liquid that is no longer it.
How far the rule reaches: ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). summary: even a food one habitually presses is no exception — and crushing counts as pressing.
D. חתכן והלפת — cutting, and the turnip
Seif 4 — חתכן לחתיכות קטנות
חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך:
Seif 4: if he cut them into small pieces, their blessing has not changed on that account.
The case: חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך (שו״ע או״ח ר״ה:ד). It answers an old hesitation — one might have thought a finely chopped vegetable is no longer the vegetable.
The Guemara had hesitated: הני גרגלידי דלפתא פרמינהו פרימא רבא בורא פרי האדמה פרימא זוטא שהכל נהיה בדברו (ברכות ל״ט ע״א) — and then it rules: וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן אידי ואידי בורא פרי האדמה (ברכות ל״ט ע״א), giving the reason for fine chopping: והא דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמיה (ברכות ל״ט ע״א) — one chops finely to sweeten the taste, not to make something else.
The measure: כיון שניכר עדיין תארן וצורתן במקצת (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טו). And the limit, when the shape disappears altogether: ושומשמין שטחנן נשתנית ברכתן מפה״א לשהכל מפני שאין צורתן עליהן כלל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יז).
The rule holds on both sides: it applies בין דבר שברכתו בפה״א או בפה״ע (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טז) — a cut fruit of the tree likewise remains what it was.
Seif 5 — הלפת
הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל ואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה:
Seif 5: the turnip, when it is raw, one blesses over it shehakol; and if it is cooked, or pickled in vinegar or in mustard, borei pri ha'adama.
The case: הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ה), and ואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה (שו״ע או״ח ר״ה:ה). This is the second family of seif 1, applied to one particular vegetable.
The source: the Tour gives it in the name of Rav Hai Gaon — כתב רב האי גרגלידי דלפתא מבושלים או כבושין בחומץ או בחרדל בפה״א חיין שהכל וכ״כ בה״ג (טור או״ח סימן ר״ה) — while noting the opposing view: ויש מן הגאונים שכתבו בהיפך (טור או״ח סימן ר״ה). And he decides by the general rule of the siman: יראה כדברי רבינו האי שהלפת טוב יותר מבושל מחי (טור או״ח סימן ר״ה).
The Rambam had already written it: וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳), and ואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח׳ הלכה ג׳).
The word כבוש matters: pickled or salted counts as cooked once that is how it is eaten — וה״ה אם הם כבושים או מלוחים ודרך בני אדם לאכלם עי״ז כשהם חיין מברך בפה״א (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ד). But everything depends on local usage: ועיין בח״א שכתב דתלוי אם דרך בנ״א באותו מקום לאוכלן חיין (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יח). For practice, one follows one's Rav.
The siman in one sentence: the blessing over a vegetable is not decided by what it is, but by the state in which it is eaten. Fire can raise it — קרא וסילקא וכרוב rise from שהכל to בורא פרי האדמה — or lower it — תומי וכרתי travel the opposite road — or leave it as it was. And borrowed improvement does not count: אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם. The same measure governs what follows: the broth inherits from the vegetable because fire carried it across, the squeezed juice inherits nothing, cutting changes nothing so long as the shape is recognisable, and the turnip sums it all up — הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל, cooked or pickled בורא פרי האדמה.
Practical cases
Case 1 — Onion and garlic: raw in a salad, cooked in a dish
Situation: one eats raw onion sliced into a salad, then the same onion fried in a dish. Does the blessing change?
Practice: the seif places garlic and leek in the family that cooking spoils — כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:א) — and the gloss adds that even cooked with meat, אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם (רמ״א או״ח ר״ה:א). But the Mishna Berura adds two weighty qualifications: on one side וכן בבצלים דינא הכי דאם אוכלן רכים בפה״א הזקינו שהכל (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ה) ; on the other, when onions are fried for their own sake, שכוונתו ודאי לאכול גם הירקות עצמן בודאי צריך לברך עליהן בפה״א אפילו אם טבע אותן הירקות להשתנות לגריעותא כשמבשלן בלא בשר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ז). For practice, one follows one's Rav.
Case 2 — A vegetable soup, with or without meat
Situation: one drinks the broth of a vegetable soup. And if meat simmered in it?
Practice: על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן (שו״ע או״ח ר״ה:ב) — but only when the broth is drunk on its own, ר״ל שרוצה לגמוע המים לבד (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:ט), and provided the cooking was also for the vegetables, ודוקא כששלקן כדי לאכול גם את הירקות (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:י). With meat the rule changes: אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ב), since טעם הבשר הוא חשוב יותר הלכך הוא עיקר (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יג). For practice, one follows one's Rav.
Case 3 — Vegetable juice from a juicer, and finely grated vegetables
Situation: one presses carrots in a juicer; elsewhere one grates vegetables finely for a salad.
Practice: for the juice, אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל (שו״ע או״ח ר״ה:ג), and this holds even for what is habitually pressed — ולכן אפילו בפירות שדרכו למיסחטינהו גם כן ברכתן שהכל ואפילו אם כתשן נמי דינא הכי (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד). For grated vegetables the opposite holds: חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך (שו״ע או״ח ר״ה:ד) — as long as ניכר עדיין תארן וצורתן במקצת (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טו) ; ground until all shape is gone, the rule turns over (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יז). For practice, one follows one's Rav.
Questions for review
Check your understanding:
- What are the three families of vegetables in seif 1, and what distinguishes them — the food itself or what cooking does to it?
- Why does the gloss specify that cooking with meat does not raise garlic (seif 1)?
- On what condition does the cooking water receive the blessing of the vegetable, and when does it fall to שהכל (seif 2)?
- Why does squeezed juice not follow the rule of the broth (seif 3)?
- What measure does the Mishna Berura give for cutting (seif 4), and in what way is the turnip of seif 5 an application of seif 1?
To go further
If you wish to go deeper into this siman:
📖Join the chavrusa
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — שלקות ; אשתני לעילויא ולגריעותא ; מי שלקות ; סחיטה
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorisation
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the approach of the Choulhan Aroukh HaRav — ברכת ירקות