✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
The blessing of thanksgiving over rain — עיונים מעמיקים
סימן רכ״א · ב׳ סעיפים
סתירת המשנה והברייתא · משיצא חתן לקראת כלה · דאתא פורתא ודאתא טובא · גדר השותפות · רוב ההודאות ואל ההודאות · מנהג זמננו
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״א — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: טור, בית יוסף, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), רי״ף, רא״ש, ר״ן, רשב״א, ה״ר מנוח, סמ״ק, כלבו, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ט ע״ב) · תענית פרק א׳ (ו׳ ע״ב) · «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) · «מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה» (ברכות נ״ט ע״ב)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table of contents
- סתירת המשנה והברייתא — סוגיית פרק הרואה — «ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך» מול «מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו» (ברכות נ״ט ע״ב), ושלושת תירוצי הגמרא, וחקירת היסוד בגדר הברכה
- השיעור — משיצא חתן לקראת כלה — שלושה פירושים בראשונים, וקושיית הביאור הלכה על הרי״ף והרא״ש ב«דאתא פורתא» ו«דאתא טובא»
- גדר השותפות — הרי״ף והרמב״ם כנגד הרא״ש, «כל שכיניו משותפים עמו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), אשה ובנים, ושותף נכרי
- נוסח החתימה — «רוב ההודאות ולא כל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב), דעת הר״ן, ותוספת הרמב״ם «והתושבחות»
- הגהות הרמ״א — מנהג זמננו והשומע — סמ״ק, כלבו, רשב״א, ט״ז, מגן אברהם, ערוך השלחן · נפקא מינה · טבלאות
📜 The text of the Shulchan Aroukh — the two seifim
ברכת הודאת הגשמים. ובו ב סעיפים:
א׳: התנאי — בצער מחמת עצירת גשמים. הזמן — אף קודם כדי רביעה. השיעור — משירבו על הארץ ויעלו אבעבועות וילכו זה לקראת זה. ובהגה — מנהג זמננו שאין מברכין.
ב׳: אין לו שדה — מודים אנחנו לך, וחותם אל רוב ההודאות. שדה בשותפות — הטוב והמטיב. שדה לבדו — שהחיינו. ובהגה — השומע ולא ראה.
Concise summary:
ב׳ סעיפים: only two seifim, yet they settle an entire talmudic contradiction. The mishnah files rain under «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב» (משנה ברכות פרק ט משנה ב); the baraita sets against it a different blessing altogether, «מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו» (ברכות נ״ט ע״ב). The Gemara answers with three successive distinctions and keeps the last: «הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא» (ברכות נ״ט ע״ב), and from there «הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות» (ברכות נ״ט ע״ב). (1) Seif א׳ fixes the threshold — «אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם» (שו״ע או״ח רכ״א:א) — and the measure. (2) Seif ב׳ distributes the three wordings according to ownership. (3) The Rama’s two glosses state the actual practice and the case of one who merely heard.
1. סתירת המשנה והברייתא — סוגיית פרק הרואה (ברכות נ״ט ע״ב)
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בתנאי ולא במאורע — לשון מרן : «אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם» (שו״ע או״ח רכ״א:א). ובו ב׳ סעיפים: הראשון בזמן ובשיעור, והשני בנוסח. ושורש שניהם בסוגיא אחת שבפרק הרואה, שהעמידה שתי ברכות זו כנגד זו.
תורת הסוגיא: במשנה שנינו «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), והקשתה עליה הגמרא מברייתא ששנתה ברכה אחרת לגמרי: «ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך והאמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה» (ברכות נ״ט ע״ב), ופירטה את נוסחה: «מאי מברכין אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו» (ברכות נ״ט ע״ב), «ורבי יוחנן מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים» (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: מאורע אחד ושתי ברכות, וכל הסימן אינו אלא חלוקת המאורע בין שתיהן.
המשך הסוגיא — שלושה תירוצים: תירוץ ראשון בין רואה לשומע — «ואלא קשיא לא קשיא הא דשמע משמע הא דחזא מחזי» (ברכות נ״ט ע״ב), ונדחה: «דשמע משמע היינו בשורות טובות ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב» (ברכות נ״ט ע״ב). תירוץ שני בכמות הגשם — «אלא אידי ואידי דחזא מחזי ולא קשיא הא דאתא פורתא הא דאתא טובא» (ברכות נ״ט ע״ב). ותירוץ שלישי בקרקע — «ואיבעית אימא הא והא דאתא טובא ולא קשיא הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא» (ברכות נ״ט ע״ב) ; ומשם עוד חילוק: «לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות» (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: מן התירוץ האחרון בנוי כל הסעיף השני שבמרן.
החקירה היסודית — ברכת הגשמים: ברכת הודאה על צער שנסתלק, או ברכת טובה על ריווח שהגיע?
- (א) הודאה על סילוק צער — שהרי תלה בה מרן תנאי שאינו מן הגמרא כלל: «אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם» (שו״ע או״ח רכ״א:א) ; ואף הביאור הלכה העמידה על גדר בשורה טובה: «ובודאי מסתברא דבשורה טובה לא נקרא רק כשהיו בצער מתחלה» (ביאור הלכה סימן רכ״א). ולפי זה אף מי שאין לו שדה מברך, שאין הברכה על ממונו אלא על רווחת העולם.
- (ב) ברכה על טובה שהגיעה — שהרי כל חילוקי הגמרא בממון הם, «הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא» (ברכות נ״ט ע״ב) ; והרמב״ם לא הזכיר צער כלל אלא כמות: «ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך שהחינו ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ה).
2. השיעור — «משיצא חתן לקראת כלה» (ברכות נ״ט ע״ב)
לשון הבית יוסף
«מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ופירש״י משיצא חתן לקראת כלה שהמים קבוצים על הארץ וכשהטפה נופלת עליה טפה התחתונה בולטת לקראתה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א).
שורש הדין (רש״י, הר״ם והרמב״ם, וטור): שלושה פירושים נאמרו באותו שיעור עצמו. הראשון לרש״י, כנ״ל. השני שהביא הבית יוסף מן הפירוש שבתענית: «ופי׳ שם עוד פי׳ אחר שהשווקים מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). והשלישי: «והר״ם פי׳ שם שירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה וכ״כ הרמב״ם» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), והוא שהעתיק מרן בלשונו. ובטור הצטרפו שני הציורים: «מברכין על הגשמים משירדו כ״כ עד שירבו על הארץ ומתקבצים במקום אחד וכשתרד בהם הטפה תראה בהם כמו אבעבועות» (טור או״ח סימן רכ״א).
קושיא — הגמרא חילקה בין «דאתא פורתא» ל«דאתא טובא» (ברכות נ״ט ע״ב), ומשמע שאין שיעור אחד לכל הברכות: במועט מברך מודים, ובמרובה הטוב והמטיב. ומרן נתן שיעור אחד — משיצא חתן לקראת כלה — לשלוש הברכות שבסעיף ב׳ כאחת. ומהיכן לו?
תירוץ: תמצית: הקושיא היא קושיית הביאור הלכה עצמו, והוא שהעמידה ופירקה. תחילה דקדק בלשון מרן: «והנה מדברי המחבר מוכח דכל מה שאמור בס״ב הוא אפילו אם לא ירד רק כשיעור זה וכן מוכח ג״כ בטור» (ביאור הלכה סימן רכ״א) ; והקשה: «אכן בגמרא משמע דברכת הטוב והמטיב אין לברך רק כשאתא טובא והוא יותר משיעור זה המבואר בשו״ע» (ביאור הלכה סימן רכ״א), «וצ״ע על הרי״ף והרא״ש שהשמיטו תירוץ זה» (ביאור הלכה סימן רכ״א). והתשובה בהיפוך הפירוש: «והאמת אתו דהרי״ף והרא״ש מפרשים הסוגיא היפך מפירש״י» (ביאור הלכה סימן רכ״א) — שלרש״י «דאתא פורתא» הוא שיעור משיצא חתן, ולהם «דאתא טובא» הוא הוא שיעור זה, ופחות ממנו אין מברכין כלל. ומשנקטינן כתירוץ האחרון — «ואנן נקטינן כתירוצא בתרא דגמרא כמו שכתב שם בכ״מ» (ביאור הלכה סימן רכ״א) — שוב אין חילוק בין הברכות בשיעור, אלא בבעלות: «והנה לפ״ז קם פסק השו״ע על מקומו» (ביאור הלכה סימן רכ״א). ואף מצא לו סמך: «אח״כ מצאתי בשיטה מקובצת על ברכות בסוגיא זו שמפרש כן להדיא בש״ס» (ביאור הלכה סימן רכ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בערוך השלחן — שיעור הצער: תמצית: אם השיעור מועט כל כך, מה בין ברכה זו לתענית גשמים? ותמה על כך ערוך השלחן: «ותמיהני הלא בדיני תענית גשמים אינו מבואר כלל ברכה זו ורק אמירת הלל» (ערוך השלחן רכ״א:א), והעמידה בחילוק: «וצריך לומר דהתם בעצירת גשמים הרבה ובכאן אפילו עצירה מועטת וצ״ע» (ערוך השלחן רכ״א:א). וכף החיים העמיד את שני השיעורים זה לצד זה במקרה אחד: «ואם היו בתענית על הגשמים וירדו שיעור שיצא חתן לקראת כלה ולא ירדו שיעור להפסיק התענית יברכו ברכת הודאה ויתענו סדר תעניות עד שיענו» (כף החיים, כה״ח רכ״א:ב). תמצית: שיעור הברכה ושיעור הפסקת התענית שני שיעורים הם, ואינם מעכבים זה את זה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא» (ביאור הלכה סימן רכ״א).
«הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא» (ביאור הלכה סימן רכ״א).
3. גדר השותפות — הרי״ף והרמב״ם כנגד הרא״ש
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳: «ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב» (שו״ע או״ח רכ״א:ב) ; «ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו» (שו״ע או״ח רכ״א:ב).
שורש הדין (רי״ף, רמב״ם, רא״ש וטור): הבית יוסף העמיד את קריאת הרי״ף בסוגיא: «ומשמע להרי״ף דכי תריצנא ל״ק הא דאית ליה שותפות וכו׳ היינו דכי אית ליה ארעא ולית ליה שותפות בה עם אחר מברך שהחיינו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), וכן ברמב״ם. ולעומתם הרא״ש: «והרא״ש כתב ולא נהירא מ״ש שצריך שיהיה לו עמו שותף בקרקע דהא כיון שיש לו קרקע כל שכיניו משותפים עמו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), ומשם גירסה אחרת בגמרא: «הלכך נראה כגירסת הספרים אידי ואידי דאית ליה לדידיה ול״ק הא דאית להו לאחריני בהדיה הא דלית להו לאחריני בהדיה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). וכן בטור: «ואדוני אבי ז״ל לא כתב כן אלא אם יש לו שדה אפילו אין לו בה שותף מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך» (טור או״ח סימן רכ״א).
חקירה — «הטוב והמטיב»: ברכה על טובה שמגעת לרבים, או ברכה על טובה שגוף הזכות בה משותף?
- צד א׳ — טובה המגעת לרבים: וכדעת הרא״ש, שכל בעל קרקע כלול בטובת הגשם עם שכניו — «דהא כיון שיש לו קרקע כל שכיניו משותפים עמו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). ולפי זה אין השותפות תנאי משפטי אלא תיאור המציאות.
- צד ב׳ — שותפות בגוף הזכות: וכדעת הרי״ף והרמב״ם, שנקט בהם מרן ; והוא שכתב הביאור הלכה: «דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה» (ביאור הלכה סימן רכ״א), ובערוך השלחן: «דהטעם הוא משום דבעינן שאותה טובה ממש המגיע לו יהיה גם לאחרים חלק בזה» (ערוך השלחן רכ״א:ג).
קושיא — אם צריך שותפות בגוף הקרקע, מה ראתה הגמרא לתרץ בילדה אשתו זכר «התם נמי דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר» (ברכות נ״ט ע״ב) — הרי אין לאשה חלק בגוף הולד יותר משיש לה בשדה? ומאידך, אם די בהנאה משותפת, מפני מה לא יברך בעל שדה יחיד הטוב והמטיב מחמת אשתו ובניו?
תירוץ: תמצית: הכל תלוי בשאלה במה נחשבים השותפים שותפין. והמגן אברהם דקדק כן מן הגמרא עצמה: «וקשה דא״כ מאי דחק בגמרא ה״ל לשנויי כגון דאיכא אשה ובנים אלא ע״כ לא מהני אשה ובנים דהרי אין להם חלק בשדה ושמא לא יתן להם כלום מפירותיה» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א) ; ובולד אינו כן, «משא״כ בסימן רכ״ג ס״א דיש לה חלק בולד דג׳ שותפין באדם» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א). הרי שאין ההנאה עושה שותפות, אלא החלק בגוף הדבר. ומכל מקום לא נשתקעה הדעה האחרת, וכתבה המשנה ברורה: «ומשמע בהרבה אחרונים דאפילו אם יש לו רק אשה ובנים הם ג״כ בכלל שותפין» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ד). וכף החיים העמיד את שתי הדעות זו מול זו: «כתב המ״א סק״א בשם הש״כ דאם יש לו אשה ובנים חשוב שותפות ומברך הטוב והמטיב» (כף החיים, כה״ח רכ״א:יא), «אבל המ״א שם חלק על דברי הש״כ הנז׳ וכתב דאשה ובנים לא חשיב שותפות» (כף החיים, כה״ח רכ״א:יא). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון באחרונים — שותף נכרי. תמצית: אף מי ששדהו בשותפות אינו מברך הטוב והמטיב אם השותף נכרי, לפי שאין טובתו קרויה טובה לענין זה. וכן כתב המגן אברהם: «נ״ל דאם עכו״ם שותף בשדהו מברך שהחיינו דטובת עכו״ם אינה טובה» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א), והעתיקה המשנה ברורה להלכה: «לבד ולא הטוב ומטיב ואפילו יש לו שותף כותי לא מקרי שותף לזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ו). תמצית: השותפות שאנו מבקשים אינה שותפות בקרקע בלבד אלא שותפות בשמחה שעליה מברכין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה» (ביאור הלכה סימן רכ״א).
«דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה» (ביאור הלכה סימן רכ״א).
4. נוסח החתימה — «רוב ההודאות ולא כל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב)
לשון השלחן ערוך והגמרא
לשון מרן: «וחותם בא״י אל רוב ההודאות» (שו״ע או״ח רכ״א:ב).
ולשון הגמרא: «רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא האל ההודאות אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב).
ולשון הגמרא: «רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא האל ההודאות אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב).
שורש הדין (טור, ר״ן ורמב״ם): הטור נקט כפשט מסקנת הגמרא ואמר את שתיהן: «וחותם בא״י רוב ההודאות ואל ההודאות» (טור או״ח סימן רכ״א). והר״ן, שהביאו הבית יוסף, הסביר את גוף הקושיא ואת תירוצה: «וכתב הר״ן דר״י מסיים רוב ההודאות ומשמע ליה לשון ריבוי» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), «ואתא ר״פ ואמר דכיון דאמר אל ההודאות הרי פי׳ שאין רוב זה אלא לשון סגיאות וריבוי» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א), «ולפיכך צריך לומר ברוך אל רוב ההודאות או מלך רוב ההודאו׳ ואל ההודאות» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). והרמב״ם הוסיף תיבה, ותמה עליו הבית יוסף: «והרמב״ם כתב בפ״י וחותם בא״י אל רוב ההודאות והתושבחות ותוספת זה דוהתושבחות לא ידעתי למה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א).
קושיא — רב פפא אמר «נימרינהו לתרוייהו» (ברכות נ״ט ע״ב), ומרן לא כתב אלא לשון אחת, «אל רוב ההודאות» — ואינה לא לשון רבא ולא לשון רבי יוחנן בלבד. ועוד: כיצד אומר אדם שתי חתימות בברכה אחת, והלא אין חותמין בשתים?
תירוץ: תמצית: תיבת «רוב» שבחתימה אינה לשון מקצת אלא לשון ריבוי, וכיון שכן — «אל רוב ההודאות» לשון אחת היא הכוללת את שתיהן, ואין כאן שתי חתימות כלל. וכן דקדק הר״ן: «ושמא עשו רוב זה תואר כמו רב וכן מרוב אונים ואמיץ כח» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) ; וכן פירשה המשנה ברורה בקיצור נמרץ: «ר״ל בריבוי ההודאות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ג). וכף החיים ביאר מפני מה הכריע מרן דוקא בנוסח זה: «ולכן פסק בש״ע לומר אל רוב ההודאות משום דכן הוא נמי לשון הרמב״ם» (כף החיים, כה״ח רכ״א:ט) ; ובתוספת הרמב״ם כתב שאף היא אינה שתים: «וכתב דאין בזה משום אין חותמין בשתים דשירות תישבחות והודאות כחד חשיבא» (כף החיים, כה״ח רכ״א:י). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון — טעם התוספת, ואופן האמירה למעשה. תמצית: הבית יוסף לא ידע טעם לתוספת הרמב״ם, וה״ר מנוח נתן טעם לנוסח כולו מתוך מהות המאורע: «וכתב ה״ר מנוח מפני שבסיבת הרעב בני אדם יוצאים ללסטם ולשפוך דם נקי וכן בסיבת הרעב חלאים באים לעולם לכך תיקנו לומר מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) — הרי שאין הברכה על המים בלבד אלא על כל מה שנמנע בעטיים. וערוך השלחן העמיד את ההפרש בין הנוסחאות: «כן הוא ברמב״ם ובטור ושולחן ערוך לא נזכר והתשבחות אלא רוב ההודאות ואל ההודאות ע״ש» (ערוך השלחן רכ״א:ד). ולמעשה כתב כף החיים כיצד נהג: «לא דוקא אלא שאם רוצה להשלים עד אתה אל ואח״כ יסיים ברוב ההודאות וכן אני נוהג ומתחיל מנשמת כל חי» (כף החיים, כה״ח רכ״א:ח) ; ואף העמיד מקרה נאה: «ואם אירע ירידת גשמים בשבת בשחרית כשעומדים בבהכ״נ ומתפללין והגיעו באותה שעה לומר נשמת כל חי יוצאין ידי חובתן דאגב חדא תרתי» (כף החיים, כה״ח רכ״א:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
«הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב).
«הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות» (ברכות נ״ט ע״ב).
5. הגהות הרמ״א — מנהג זמננו והשומע · נפקא מינה למעשה
לשון הרמ״א
על סעיף א׳: «ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך» (רמ״א או״ח רכ״א:א).
ועל סעיף ב׳: «ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב» (רמ״א או״ח רכ״א:ב).
ועל סעיף ב׳: «ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב» (רמ״א או״ח רכ״א:ב).
שורש הדין (סמ״ק, כלבו ורשב״א): ההגהה הראשונה מקורה בבית יוסף, שהביא תחילה את הסמ״ק בלא טעם — «כתב סמ״ק דברכת הגשם אינה נוהגת עתה ולא נתן טעם למה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) — ואחריו את הכלבו, שנתן את הטעם: «והכלבו כתב וז״ל י״א אין ברכת הגשם נוהג עתה בינינו לפי שאנו תדירין במטר ואין אנו מתאוים לו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). וההגהה השניה מקורה ברשב״א: «כתב הרשב״א דאפשר לומר דלמסקנא נמי היכא דשמע ולא חזא אפילו אין לו שותף מברך הטוב והמטיב» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א).
קושיא כפולה — (א) כיצד עוקר מנהג ברכה שתיקנוה חכמים, והלא לא נשתנה הדין אלא המקום? (ב) ומה חידשה ההגהה השניה, והלא הרשב״א כבר הובא בבית יוסף — ומפני מה כתבה הרמ״א בלשון «ויש אומרים»?
תירוץ: תמצית: (א) אין המנהג עוקר את הברכה אלא מעיד שאין תנאה מתקיים. וכן דקדק הבית יוסף עצמו: «ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתקונן א״צ לברך דהא ודאי פשיטא שאפי׳ באותם ארצות שרגילים במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירד גשמים שצריך לברך» (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) ; והט״ז העמיד את דבריו כהלכה: «וכב״י דהא פשיטא שאפי׳ באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירדו גשמים שצריך לברך» (ט״ז רכ״א:א), וכן העתיקה המשנה ברורה: «ר״ל ואין להם שמחה בירידת הגשמים ואה״נ אפילו באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירדו גשמים שצריך לברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ב). (ב) ובשניה השיב המגן אברהם מדעתו: «ואפשר שרמ״א לא ראה רק בב״י וסבר שהרשב״א חידש דבשומע אפי׳ אין לו שותף מברך הטוב והמטיב אבל המעיין בת״ה יראה כמ״ש ומ״ה השמיטו הרב״י» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
עיון בערוך השלחן — יישוב אחר לקושיית המגן אברהם. תמצית: המגן אברהם לא מצא בהגהה חידוש ; וערוך השלחן מצא בה חידוש גדול, מתוך גדר השותפות עצמו. הרואה בעיניו אינו רואה אלא את שדהו, ולפיכך אם שדהו שלו לבדו מברך שהחיינו — «כלומר כשיש לו שדה לבדו דלהרמב״ם מברך שהחיינו זהו ברואה משום דכאן רואה רק טובתו בלבד» (ערוך השלחן רכ״א:ה) ; אבל השומע שירדו גשמים שומע על כלל המדינה, «אבל בשומע מברך גם להרמב״ם הטוב והמטיב דבשמיעה יש לו הרבה שותפים בהטובה» (ערוך השלחן רכ״א:ה). והמשנה ברורה סייגה את הדבר במי שאין לו שדה כלל: «ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי׳ ברכת מודים הנ״ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז), והביאה את החולק — «ובשיטה מקובצת מסיק בסוף דבריו דאין חילוק כלל בין רואה לשומע ויכול לברך ברכת מודים אפילו בשומע» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז) — וסיימה: «ומ״מ נראה דספק ברכות להקל» (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז). וכן העלה כף החיים: «אמנם אנן ק״ל סב״ל וע״כ אם שמע ולא ראה אין לברך מודים כדעת המ״א והאחרונים» (כף החיים, כה״ח רכ״א:טו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| מתי מברכין | כשהיו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו (שו״ע או״ח רכ״א:א). |
| קודם כדי רביעה | מברך, ואינו ממתין (שו״ע או״ח רכ״א:א · בית יוסף או״ח סימן רכ״א). |
| השיעור | משירבו על הארץ ויעלו אבעבועות וילכו זה לקראת זה (שו״ע או״ח רכ״א:א · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ו). |
| אין לו שדה | מודים אנחנו לך, וחותם אל רוב ההודאות (שו״ע או״ח רכ״א:ב). |
| שדה בשותפות | הטוב והמטיב (שו״ע או״ח רכ״א:ב · מ״ב רכ״א:ד). |
| שדה לבדו | שהחיינו בלבד (שו״ע או״ח רכ״א:ב · מ״ב רכ״א:ו). |
| אשה ובנים | מחלוקת אחרונים (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א · מ״ב רכ״א:ד · כף החיים רכ״א:יא). |
| שותף נכרי | אינו שותף לענין זה (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א · מ״ב רכ״א:ו). |
| שמע ולא ראה, ויש לו שדה | מברך הטוב והמטיב (רמ״א או״ח רכ״א:ב · מגן אברהם או״ח סימן רכ״א). |
| שמע ולא ראה, ואין לו שדה | אינו מברך כלל, דספק ברכות להקל (מ״ב רכ״א:ז · כף החיים רכ״א:טו). |
| מנהג מדינות אלו | אין מברכין, שאין הגשמים נעצרין כל כך (רמ״א או״ח רכ״א:א). |
| ובנעצרו ממש | אף שם מברך (בית יוסף או״ח סימן רכ״א · ט״ז רכ״א:א · מ״ב רכ״א:ב). |
| בארץ ישראל | הפרי מגדים מיקל, והביאור הלכה נשאר בצע״ג ומצדד לברך בלא שם ומלכות (ביאור הלכה סימן רכ״א). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| המשנה | על הגשמים ועל הבשורות הטובות — הטוב והמטיב | משנה ברכות פרק ט משנה ב |
| הברייתא | מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה | ברכות נ״ט ע״ב · תענית ו׳ ע״ב |
| שלושת התירוצים | שמע/חזא · פורתא/טובא · אית ליה ארעא/לית ליה | ברכות נ״ט ע״ב |
| השיעור | משיצא חתן לקראת כלה | ברכות נ״ט ע״ב · תענית ו׳ ע״ב · בית יוסף או״ח סימן רכ״א |
| שלושת הפירושים בשיעור | רש״י · פירוש השווקים · הר״ם והרמב״ם | בית יוסף או״ח סימן רכ״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ו |
| קודם כדי רביעה | מברך ואינו ממתין | בית יוסף או״ח סימן רכ״א בשם הר״ן · שו״ע או״ח רכ״א:א |
| לשון רביעה | דבר שרובע את הקרקע | תענית ו׳ ע״ב |
| גדר השותפות | רי״ף ורמב״ם — שותפות בגוף ; רא״ש — כל שכיניו | בית יוסף או״ח סימן רכ״א · טור או״ח סימן רכ״א |
| אשה ובנים | מגן אברהם ממעט, ורבים מרבים | מגן אברהם או״ח סימן רכ״א · מ״ב רכ״א:ד · כף החיים רכ״א:יא |
| שותף נכרי | אינו שותף | מגן אברהם או״ח סימן רכ״א · מ״ב רכ״א:ו |
| החתימה | רוב ההודאות ואל ההודאות, ומרן — אל רוב ההודאות | ברכות נ״ט ע״ב · טור או״ח סימן רכ״א · שו״ע או״ח רכ״א:ב · כף החיים רכ״א:ט |
| תוספת הרמב״ם | והתושבחות — ותמיהת הבית יוסף | בית יוסף או״ח סימן רכ״א · ערוך השלחן רכ״א:ד |
| מנהג זמננו | אין מברכין, ובנעצרו מברכין | רמ״א או״ח רכ״א:א · ט״ז רכ״א:א · מ״ב רכ״א:ב |
| השומע | יש לו שדה — הטוב והמטיב ; אין לו — סב״ל | רמ״א או״ח רכ״א:ב · מגן אברהם או״ח סימן רכ״א · מ״ב רכ״א:ז · ערוך השלחן רכ״א:ה |
| בארץ ישראל | צע״ג לדינא, ויברך בלא שם ומלכות | ביאור הלכה סימן רכ״א |
ראשונים ומרן: רי״ף · רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רא״ש · רש״י · ר״ן · רשב״א · ה״ר מנוח · סמ״ק · כלבו · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · לבוש · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שיטה מקובצת
📖Join a chavruta