הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ב — ד׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), מגן אברהם, באר היטב, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן
א׳:שמועה טובה — לו לבדו שהחיינו, לו ולאחרים הטוב והמטיב. ב׳:שמועה רעה — מברך בא״י אמ״ה דיין האמת. ג׳:חיוב הברכה על הרעה — בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה, כי הרעה לעובדי השם שמחתם וטובתם. ד׳:הכל לפי השעה — מברך על הטובה אף שירא שמא תוליד רעה, ועל הרעה אף שתוליד טובה.
Résumé concis :
ד׳ seifim : trois formules, une seule question pour les répartir, puis deux exigences d’un autre ordre. Le séif 1 pose le partage : «על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב» (שו״ע או״ח רכ״ב:א) — c’est la braïta «קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״» (ברכות נ״ט ע״ב), que le Tour n’avait pas écrite. Le séif 2 donne la formule de la mauvaise nouvelle : «על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת» (שו״ע או״ח רכ״ב:ב) — et n’y distingue rien, car «בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים» (ביאור הלכה סימן רכ״ב). Le séif 3 quitte la formule pour le cœur : «חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה» (שו״ע או״ח רכ״ב:ג), sur la michna «חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (משנה ברכות פרק ט משנה ה). Le séif 4, enfin, fixe l’instant : «מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו» (שו״ע או״ח רכ״ב:ד), parce que «שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד).
1. הקדמת הסוגיא — על מה נתקנו ברכות אלו
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בשמועה הטובה — לשון מרן : «על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב:» (שו״ע או״ח רכ״ב:א). ובו ד׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה אומר אדם על מה שנודע לו. שלושה נוסחים חולקים את השדה, ומידה אחת מחלקת ביניהם — למי הטובה הזאת ; ואחר כך יוצא הסימן מגדר הנוסח ותובע שני דברים שאינם בתיבות כלל: את הלב שבו נאמרת הברכה על הרעה, ואת השעה שעליה היא חלה.
תורת הסוגיא בגמרא: במשנה דהרואה שנינו «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), ובסמוך לה «מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה» (משנה ברכות פרק ט משנה ג), ובסוף הפרק «חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (משנה ברכות פרק ט משנה ה). והוקשו המשניות זו לזו בגמרא — שהרי משנה אחת נותנת הטוב והמטיב על בשורות טובות, וחברתה נותנת שהחיינו על בית חדש וכלים חדשים — עד שהעמידה הגמרא: «והתניא: קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״.» (ברכות נ״ט ע״ב). ובסעיף ד׳ פירשה הגמרא את שני צדדי המשנה: «היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא.» (ברכות ס׳ ע״א) ; «היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא.» (ברכות ס׳ ע״א). תמצית: שלוש קומות בסוגיא — שתי הברכות שבטובה וחלוקתן, ברכה אחת שברעה, וכלל השעה ; ומהן בנוי כל סימננו.
החקירה היסודית — ברכות אלו על מה נתקנו: על המאורע עצמו, או על הידיעה שנודעה לו?
(א) על הידיעה — שכן כל לשון הסימן נוקטת שמועה ולא מעשה: «על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב:» (שו״ע או״ח רכ״ב:א), וכן «על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת:» (שו״ע או״ח רכ״ב:ב). ומטעם זה הצריכו הפוסקים מגיד נאמן דווקא: «ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א) ; «ודוקא ששמע מפי אדם נאמן שראה הדבר» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ב).
(ב) על המאורע — שכן סעיף ד׳ אינו מדבר בשמועה כלל אלא במעשה שאירע לו: «כגון שמצא מציאה» (שו״ע או״ח רכ״ב:ד), «כגון שבא לו שטף על שדהו» (שו״ע או״ח רכ״ב:ד). וכן השווה הרמב״ם את שניהם בנשימה אחת: «הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרם לו רעה מברך הטוב והמטיב» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד).
ונפקא מינה: הרואה בעצמו ולא שמע מפי אדם — לצד הראשון אין כאן שמועה, ולצד השני מאורע גמור הוא ומברך ; וכן להיפך, שמועה נאמנה על דבר שאירע מכבר. ועוד נפקא מינה: מה שכתבה המשנה ברורה «וכן אם שמע שנתפס הגזלן שגזל ממנו לא יברך עד שישיב לו הגזלה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א) — שאין השמועה לבדה עושה את הטובה, עד שתהא בידו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
2. שמועה טובה — שהחיינו או הטוב והמטיב (שו״ע או״ח רכ״ב:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:«על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב:» (שו״ע או״ח רכ״ב:א).
שורש הדין: לשון הטור — «על שמועות שהן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות הוא אומר בא״י אמ״ה דיין האמת» (טור או״ח סימן רכ״ב) ; ולשון הרמב״ם — «קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז). והבית יוסף על אתר מפנה לגמרא: «ובגמרא (נט:) אמרינן קצרו של דבר על שלו הוא אומר שהחיינו על שלו ושל חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ב). תמצית: הטור לא כתב אלא את הצד שבמשנה, והרמב״ם כתב את שני הצדדים כלשון הברייתא ; ומרן הלך אחר הרמב״ם.
קושיא — לשון הטור אינה אלא «על שמועות שהן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות הוא אומר בא״י אמ״ה דיין האמת» (טור או״ח סימן רכ״ב), ואף המשנה לא נקטה אלא «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; ומהיכן הוסיף מרן את שהחיינו על טובה שאינה אלא שלו?
תירוץ: מן הברייתא שבגמרא, וכמו שציין הבית יוסף בעצמו: «ובגמרא (נט:) אמרינן קצרו של דבר על שלו הוא אומר שהחיינו על שלו ושל חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ב) ; והיא ברייתת «והתניא: קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״.» (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: המשנה נקטה בשורות טובות סתם, והגמרא באה ליישבה עם המשנה שאחריה — שנתנה שהחיינו על בית חדש — והעמידה ששתיהן אמת: כל שאין אחר נהנה עמו, שהחיינו ; ומשנהנה עמו אחר, הטוב והמטיב. ולפיכך אין לשון הטור חסרה אלא מקוצרת, ומרן השלימה מלשון הברייתא, וכלשון הרמב״ם ממש.
גדרו של ״לו ולאחרים״ — שותפות ממש או הנאה בעלמא: הקשתה הגמרא על הכלל מכמה ברייתות, ובכולן העמידה שיש עמו אחר. בלידה — «והתניא: אמרו ליה ילדה אשתו זכר, אומר ״ברוך … הטוב והמטיב״! התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר.» (ברכות נ״ט ע״ב) ; ובירושה — «תא שמע: מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר: ״ברוך … דיין האמת״, ולבסוף הוא אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה.» (ברכות נ״ט ע״ב). ולמעשה נקטה המשנה ברורה כן אף במציאה: «וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו). תמצית: אין ״לאחרים״ צריך שותפות בקניין — די בכך שאחר נהנה מאותה טובה עצמה, כאשתו השמחה בבן וכאנשי ביתו הנהנים מן המציאה ; ולפיכך אף מציאה, שהיא כולה שלו בדין, מברך עליה הטוב והמטיב.
מהי שמועה טובה, ומפי מי: הודה ערוך השלחן שהגדר אינו מבורר — «ואינו מבורר מה נקרא שמועה טובה, והנראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה הרבה, הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת, ובממון תלוי לפי עשירותו ועניותו, דמה שלעני הוא דבר גדול הוה לעשיר דבר קטן, והכל לפי העניין, וברכות אלו הם בשם ומלכות.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב) ; ובמקורה של השמועה החמירו הפוסקים, «ודוקא ששמע מפי אדם נאמן שראה הדבר» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ב), וכן «ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א), וכן «ודווקא כששמע הבשורה מפי איש נאמן» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). ובשמועות הרבה — «נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ב), וכן «ודע שעל כמה רעות כשבאו או שמעם כאחד ברכה אחת לכולן, וכן לעניין הטובה כשיגיע לו טובות הרבה כאחת או שמע הרבה שמועות טובות בפעם אחת» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). ובלב — «היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). ומקרה אחד הביאו האחרונים ונחלקו בו: «מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשיר׳ שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ב), והביאתו המשנה ברורה וסיימה «וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א). תמצית: שלושה סייגים לדין — חשיבות השמועה לפי מקבלה, נאמנות המגיד, ושמחה שבפועל ; ומקרה אחד שבו מאורע אחד מוליד שתי ברכות הפוכות, שהאחרונים מיעטו בו.
היסוד: «והתניא: קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״.» (ברכות נ״ט ע״ב) ; «קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז) ; «ודוקא כששמע מפי אדם נאמן וזה האדם ראה בעצמו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:א)
3. שמועה רעה — דיין האמת (שו״ע או״ח רכ״ב:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳:«על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת:» (שו״ע או״ח רכ״ב:ב).
שורש הדין: משנה היא — «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; ובלשון הגמרא «על הגשמים, ועל בשורות טובות אומר: ״ברוך הטוב והמטיב״. על בשורות רעות אומר: ״ברוך דיין האמת״.» (ברכות נ״ד ע״א). וכן לשון הטור — «על שמועות שהן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות הוא אומר בא״י אמ״ה דיין האמת» (טור או״ח סימן רכ״ב). וכתב ערוך השלחן שאף היא בשם ומלכות: «וברכות אלו הם בשם ומלכות» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: מרן כתב את הנוסח בראשי תיבות שלמים, בא״י אמ״ה, להורות שברכה גמורה היא ולא לשון תנחומין.
קושיא — בטובה חילק מרן בין לו לבדו ללו ולאחרים, וברעה לא חילק כלום ; ומפני מה?
תירוץ: כתב הביאור הלכה בפירוש «בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים» (ביאור הלכה סימן רכ״ב), וכן ערוך השלחן: «ובזה אין חילוק בין שהרעה לו לבדו ובין שנוגע גם לאחרים» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב), והוסיף «ואין חילוק בין רעת הגוף ובין רעת ממון, וגם כן כל אחד לפי ערכו» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: החילוק שבטובה נובע ממהות שתי הברכות — שהחיינו על הזמן שהגיעו, והטוב והמטיב על ההטבה לאחר ; וכיון שאין ברעה אלא ברכה אחת, שכולה הצדקת הדין, אין הדין מתחלק לפי מנין הנוגעים בו ולא לפי טיב ההפסד.
על מה נתקנה ברכת דיין האמת ועל מה לא: העמיד הביאור הלכה גבול — «כי לא נתקן ברכה זו אלא על דבר שמתחלה ניתן לו ואח״כ נתקלקל או נאבד» (ביאור הלכה סימן רכ״ב), ולפיכך «ואין שייך לברך דיין האמת על מה שלא ניתן לו» (ביאור הלכה סימן רכ״ב). ומאידך «אם נודע לו שהחמיץ יינו מברך דיין האמת» (ביאור הלכה סימן רכ״ב), «ופשוט דה״ה אם נשרפו לו נכסיו או שמת לו בהמתו וכל כה״ג דבר שדרך האדם להצטער בו» (ביאור הלכה סימן רכ״ב). ובלב — «היינו כשיש לו שמחה מהשמועה וכן להיפוך בדיין האמת כשיש לו צער מהשמועה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ג). תמצית: גדר הברכה הוא אבידת דבר שהיה בידו, ולא כישלון תקווה ; ולפיכך העדר בן זכר או קמה שעלו בה עשבים אינם בכלל, ואילו יין שהחמיץ, נכסים שנשרפו ובהמה שמתה — בכלל.
היסוד: «על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; «בין שהן רעות לו לבדו או גם לאחרים» (ביאור הלכה סימן רכ״ב) ; «כי לא נתקן ברכה זו אלא על דבר שמתחלה ניתן לו ואח״כ נתקלקל או נאבד» (ביאור הלכה סימן רכ״ב)
סעיף ג׳:«חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהוא שמחה לו:» (שו״ע או״ח רכ״ב:ג).
שורש הדין: משנה מפורשת — «חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (משנה ברכות פרק ט משנה ה) — וכן ציין הבית יוסף: «משנה שם (נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ב). ובגמרא נדרשה מן הפסוק: «חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך וגו׳״.» (ברכות נ״ד ע״א), ובסופו «דבר אחר: ״בכל מאדך״ — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.» (ברכות נ״ד ע״א). ולשון הטור — «וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה» (טור או״ח סימן רכ״ב) ; ולשון הרמב״ם — «וחיב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג), ובטעמו «ובכלל אהבה היתרה שנצטוינו בה שאפלו בעת שיצר לו יודה וישבח בשמחה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג). תמצית: תיבת ״כשם״ שבמשנה אינה מוסבת על הנוסח, שהרי הנוסחים שונים ; אלא על אופן הברכה — ומכאן הוציאו הטור ומרן ״בדעת שלימה ובנפש חפצה״.
קושיא — אם באמת ״הרעה לעובדי השם הוא שמחתם וטובתם״, מה מקום לברכת דיין האמת שכולה הצדקת דין על רעה? ואם רעה היא, היאך מצווין על הלב לשמוח בה?
תירוץ: שני דברים הם, ואינם סותרים. הרעה עצמה רעה היא, ועליה חלה הברכה — ולפיכך נוסחה דיין האמת ; והשמחה אינה בגוף הרעה אלא בקבלתה, וכלשון מרן עצמו: «כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהוא שמחה לו» (שו״ע או״ח רכ״ב:ג). וכן ניסחה ערוך השלחן: «ויחשוב שהכל כפרת עונותיו, ונמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם, ועבודת השם שמחה היא לו» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). ולרמב״ם אין זו תביעה בפני עצמה אלא תולדת מצות האהבה: «ובכלל אהבה היתרה שנצטוינו בה שאפלו בעת שיצר לו יודה וישבח בשמחה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג). והמשנה ברורה נתנה בזה חשבון: «כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע״ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ד). תמצית: לא הרעה נהפכה לטובה, אלא הקבלה נעשית עבודה — והעבודה שמחה ; ובלשון אחרת: הברכה על העבר והשמחה על מה שנעשה בו.
חקירה — דין בהלכות ברכות או דין בעבודת השם: אם ״בדעת שלימה ובנפש חפצה״ תנאי הוא בברכה, נמצא שהמברך בלב חצוי לא יצא ; ואם הנהגה היא בעבודת השם, יצא ידי הברכה ולא ידי החיוב שבסעיף. וצדדי הדבר: מלשון המשנה «חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (משנה ברכות פרק ט משנה ה) — שנקטה ״כשם שהוא מברך״, ומשמעה אופן הברכה ; ומלשון הרמב״ם «ובכלל אהבה היתרה שנצטוינו בה שאפלו בעת שיצר לו יודה וישבח בשמחה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג) — שתלאו במצות האהבה, ומשמעה חיוב לעצמו. ולמעשה הורו לאחוז בתיבה שהמליצה עליה הגמרא: «אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: ״כל דעביד רחמנא לטב עביד״.» (ברכות ס׳ ע״ב), וכמו שסיים ערוך השלחן «והמשכיל יבין בדעתו ושכלו כי ענייני עולם הזה הבל וריק, רגע קטנה כצל עובר וכחלום יעוף.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: לצד הראשון הסעיף הוא גדר בברכה, ולצד השני הוא גדר באדם ; ולשני הצדדים אין הברכה נאמרת כלאחר יד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד: «חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה» (משנה ברכות פרק ט משנה ה) ; «דבר אחר: ״בכל מאדך״ — בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.» (ברכות נ״ד ע״א) ; «וחיב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג)
5. אין מברכין על העתיד — הטובה שברעה והרעה שבטובה (שו״ע או״ח רכ״ב:ד)
לשון השלחן ערוך
סעיף ד׳:«מברך על הטובה הטוב והמטיב אע״פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אע״פ שיבא לו טובה ממנו כגון שבא לו שטף על שדהו אף ע״פ שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו:» (שו״ע או״ח רכ״ב:ד).
שורש הדין: משנה היא — «מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה» (משנה ברכות פרק ט משנה ג), ובלשון הגמרא «מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה.» (ברכות נ״ד ע״א) ; ופירשה הגמרא את שני הצדדים: «היכי דמי? כגון דשקל בדקא בארעיה, אף על גב דטבא היא לדידיה, דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא.» (ברכות ס׳ ע״א) ; «היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא.» (ברכות ס׳ ע״א). ולשון הרמב״ם — «הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרם לו רעה מברך הטוב והמטיב» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד), «וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה אף על פי שהדברים מראים שרעה זו גורמת לו טובה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד), ובכללו «שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד). תמצית: שלוש תיבות חוזרות בגמרא בשני המקומות — ״השתא מיהא״ — והן כל הסעיף.
קושיא — הטור סיים את מעשה השדה «כגון שבא שטף על שדהו אע״פ שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו מ״מ עתה רעה היא לו» (טור או״ח סימן רכ״ב), ומרן השמיט תיבות אלו וסיים ב״שהשקה שדהו״ ; ולכאורה נמצא הסעיף חסר את טעמו!
תירוץ: אין הטעם חסר אלא מונח בגוף הדין, וכמו שנתן הרמב״ם: «שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד) ; ומאותו יסוד כתבה המשנה ברורה «כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ה). וערוך השלחן פירש והאריך: «מכל מקום עתה רעה היא לו שגרמה לו היזק הרבה. ולכן אף על פי שהטובה וודאי תבא, מכל מקום ההיזק שהיה לו נשאר היזק.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: כיון שהעמיד מרן את הכלל על השעה — ״עתה״ — שוב אין צריך לחזור ולומר ״מכל מקום עתה רעה היא לו״ ; והטור פירש והמחבר סמך על הכלל.
ובמקום שהרעה ודאית: סייג ערוך השלחן — «כיון דעתה היא טובה ואין הדבר ברור שתגיע לו הרעה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב). תמצית: הכלל נוהג דווקא בספק — ״שמא יבא לו רעה״ בלשון הסעיף ; ובמקום שהרעה ודאית שוב אין השעה נקראת טובה כל עיקר, ואין הטוב והמטיב אמור בה.
ובאיזה נוסח — וחזרה לסעיף א׳: נקט הסעיף הטוב והמטיב במציאה, ועל כך כתבה המשנה ברורה «וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל״ה יש לו לברך רק שהחיינו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ב:ו). תמצית: אין סעיף ד׳ בא לקבוע נוסח אלא שעה ; והנוסח נקבע לעולם בסעיף א׳ — לו לבדו שהחיינו, לו ולאחרים הטוב והמטיב. ומכאן שהמוצא מציאה ואין לו אנשי בית — מברך שהחיינו.
היסוד: «מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה» (משנה ברכות פרק ט משנה ג) ; «היכי דמי? כגון דאשכח מציאה, אף על גב דרעה היא לדידיה, דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא.» (ברכות ס׳ ע״א) ; «שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד)
6. נפקא מינות והנהגות למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
ענין
הלכה למעשה
שמועה טובה לו לבדו
מברך שהחיינו (שו״ע או״ח רכ״ב:א · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז).
שמועה טובה לו ולאחרים
מברך הטוב והמטיב (שו״ע או״ח רכ״ב:א · ברכות נ״ט ע״ב).
ילדה אשתו זכר
הטוב והמטיב, שאשתו שמחה עמו (ברכות נ״ט ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ג:א).
מפי מי שמע
דווקא מאדם נאמן שראה בעצמו (מ״ב רכ״ב:א · מגן אברהם סימן רכ״ב).
שמע שנתפס הגזלן
אינו מברך עד שישיב לו הגזלה (מ״ב רכ״ב:א).
שמועות הרבה בבת אחת
ברכה אחת לכולן (מ״ב רכ״ב:ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב).
שמועה שאינה משמחתו
אינו מברך, שהברכה הולכת אחר השמחה שבפועל (מ״ב רכ״ב:ג).
שמועה רעה
מברך דיין האמת בשם ומלכות (שו״ע או״ח רכ״ב:ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב).
רעה לו לבדו או אף לאחרים
אין חילוק, ובשניהם דיין האמת (ביאור הלכה סימן רכ״ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב).
דבר שלא ניתן לו מעולם
אינו מברך דיין האמת (ביאור הלכה סימן רכ״ב).
יין שהחמיץ, נכסים שנשרפו, בהמה שמתה
מברך דיין האמת (ביאור הלכה סימן רכ״ב).
אופן הברכה על הרעה
בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך על הטובה (שו״ע או״ח רכ״ב:ג · משנה ברכות פרק ט משנה ה).
מה יחשוב בשעתה
שהכל כפרה על העונות (מ״ב רכ״ב:ד · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב).
מה יהא רגיל לומר
כל דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס׳ ע״ב).
טובה שירא שמא תוליד רעה
מברך הטוב והמטיב, שאין מברכין על העתיד (שו״ע או״ח רכ״ב:ד · מ״ב רכ״ב:ה).
רעה שתוליד טובה
מברך דיין האמת, שההיזק שכבר בא נשאר (שו״ע או״ח רכ״ב:ד · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב).
מצא מציאה ואין לו אנשי בית
מברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב (מ״ב רכ״ב:ו).
היסוד: «על שמועות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הן טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב:» (שו״ע או״ח רכ״ב:א) ; «על שמועות רעות מברך בא״י אמ״ה דיין האמת:» (שו״ע או״ח רכ״ב:ב) ; «שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שארע עתה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ד)
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
הענין
הדין
המקור
בשורות טובות ורעות
הטוב והמטיב ודיין האמת
משנה ברכות פרק ט משנה ב · ברכות נ״ד ע״א
קצרו של דבר
לו לבדו שהחיינו, לו ולאחרים הטוב והמטיב
ברכות נ״ט ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ז · בית יוסף או״ח סימן רכ״ב
ילדה אשתו זכר, מת אביו והוא יורשו
העמדת הברייתות בשיש עמו אחר
ברכות נ״ט ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ג:א-ב
נאמנות המגיד
מפי אדם נאמן שראה בעצמו
מגן אברהם סימן רכ״ב · מ״ב רכ״ב:א · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב
כמה שמועות בבת אחת
ברכה אחת
מ״ב רכ״ב:ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב
גדר שמועה טובה
לפי חשיבותה אצל המקבל
ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב
אשה עשירה שנשאה מחמת עניות
הטוב והמטיב ודיין האמת ; ומיעטו בזה
מגן אברהם סימן רכ״ב בשם ספר חסידים · מ״ב רכ״ב:א
רעה לו לבדו ולאחרים
אין חילוק
ביאור הלכה סימן רכ״ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ב
דבר שלא ניתן לו מעולם
אין מברכין עליו דיין האמת
ביאור הלכה סימן רכ״ב בשם אליה רבה ואבודרהם
חייב אדם לברך על הרעה
כשם שמברך על הטובה
משנה ברכות פרק ט משנה ה · ברכות נ״ד ע״א · בית יוסף או״ח סימן רכ״ב
בכל מדה ומדה
דרשת ״ובכל מאדך״
ברכות נ״ד ע״א
בטוב נפש ובשמחה
תולדת מצות האהבה
רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ג · טור או״ח סימן רכ״ב
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רש״י · תוספות · רא״ש · רשב״א · אבודרהם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: לבוש · ב״ח · מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · חיי אדם · שערי תשובה · פרי מגדים · מור וקציעה · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן