✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות — עיונים מעמיקים
סימן רכ״ח · ג׳ סעיפים
ימים · נהרות · הרים · גבעות · מדבריות · עושה מעשה בראשית · עושה הים הגדול
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ח — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), מגן אברהם, לחם חמודות, אליה רבה, עולת תמיד, כנסת הגדולה, לבוש, משנה ברורה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ד ע״א · נ״ט ע״א · נ״ט ע״ב) · משנה ברכות פרק ט משנה ב
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — משנת הרואה, קושיית הגמרא ומסקנתה (ברכות נ״ט ע״א), וחקירת היסוד
- הרשימה ונוסח הברכה — עושה מעשה בראשית, וברכת הים הגדול · (שו״ע או״ח רכ״ח:א)
- ארבע נהרות ותנאי המקום — ומה שתמה המגן אברהם על תיבת ״כמו״ · (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
- הרים וגבעות המשונים — וניכרת גבורת הבורא בהם · (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
- נפקא מינות והנהגות למעשה — טבלאות ומקורות
📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים
בִּרְכַּת יַמִּים וּנְהָרוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
א׳: הרשימה והנוסח — ימים, נהרות, הרים, גבעות ומדבריות ; ועל כולם עושה מעשה בראשית ; ועל הים הגדול ברכה לעצמו. ב׳: מיעוט הנהרות — לא כל הנהרות אלא ארבע הנהרות שבכתוב, ובמקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם. ג׳: מיעוט ההרים — לא כל הרים וגבעות אלא המשונים, שניכרת בהם גבורת הבורא.
סיכום קצר:
ג׳ סעיפים: רשימה אחת, נוסח אחד, ושני סעיפים שאינם באים אלא למעט. סעיף א׳ נותן את הרשימה ואת הנוסח: «על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:» (שו״ע או״ח רכ״ח:א) — וכבר שנתה המשנה «עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) וייחדה את הים הגדול «רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), והגמרא קבעה מפני מה אין הנוסח מתחלף: «הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ — אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא.» (ברכות נ״ט ע״א) סעיף ב׳ ממעט שני מיעוטים: «לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב), ותמה המגן אברהם על תיבת ״כמו״ — «וצ״ע מאי כמו דקאמר דהא ליכא אלא הני ועוד למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מו׳ ימי בראשית וגם כל הפוסקים כתבו סתמא נהרות ומנ״ל לחלק» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח) סעיף ג׳ ממעט בהרים: «ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג), ומקורו בבית יוסף — «כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
1. הקדמת הסוגיא — על מה נתקנה ברכה זו
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן במניין הדברים — לשון מרן :
«על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:» (שו״ע או״ח רכ״ח:א). ובו ג׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה מברך אדם על מה שנברא בראשית ועדיין עומד לפניו. סעיף א׳ קובע את הרשימה ואת הנוסח ומייחד את הים הגדול, סעיף ב׳ ממעט בנהרות בשני מיעוטים, וסעיף ג׳ ממעט בהרים ובגבעות.
תורת הסוגיא בגמרא: במשנה דהרואה שנינו את רשימת סימננו —
«עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב)
ובצדה יחד רבי יהודה ברכה לים אחד —
«רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב)
והקשתה הגמרא על עצם החלוקה שבין שתי הרשימות —
«אַטּוּ כׇּל הָנֵי דַּאֲמַרַן עַד הַשְׁתָּא, לָאו מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִינְהוּ? וְהָכְתִיב ״בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה״!» (ברכות נ״ט ע״א)
ותירצה בשני אופנים —
«אָמַר אַבָּיֵי: כְּרוֹךְ וּתְנִי. רָבָא אָמַר: הָתָם מְבָרֵךְ תַּרְתֵּי — ״בָּרוּךְ … שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״, וְ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״.» (ברכות נ״ט ע״א)
ומסקנתה היא יסוד סימננו —
«הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ — אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא.» (ברכות נ״ט ע״א)
ובשיעור הראייה קבעה הגמרא —
«עַד כַּמָּה? אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.» (ברכות נ״ט ע״ב)
ובנהרות אמרה —
«וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי — מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל.» (ברכות נ״ט ע״ב)
ועוד —
«וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשָׁבִיסְתְּנָא, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית״.» (ברכות נ״ט ע״ב)
ובשמות הנהרות דרשה —
«מַאי ״חִדֶּקֶל״ — אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״? — שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין.» (ברכות נ״ט ע״ב)
תמצית: שלוש קומות בסוגיא — מקור הברכה ונוסחה מן המשנה, גדר החילוק שבין שתי הברכות מן הגמרא שבדף נ״ט, ושיעור השלשים יום ותנאי המקום מן הגמרא שבעמוד ב׳.
החקירה היסודית — מה גדר הברכה שבסימן זה: הקדמוּת, או השינוי?
- (א) הקדמוּת — שהמתברך הוא מה שנברא בששת ימי בראשית ולא זז ממקומו, וכלשון המשנה ברורה «פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א) ומטעם זה הצריך מרן שיראה את הנהר במקומו הראשון — «והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
- (ב) השינוי — שהמתברך הוא היוצא מן הרגיל שגבורת הבורא ניכרת בו, וכלשון הסעיף «ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג) ומקורו בבית יוסף — «כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח) ומידתו בערוך השלחן — «והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
2. סעיף א׳ — הרשימה ונוסח הברכה (שו״ע או״ח רכ״ח:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:
«על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:» (שו״ע או״ח רכ״ח:א).
שורש הדין: לשון המשנה —
«עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב)
ולשון הטור, שממנה העתיק מרן —
«על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית» (טור או״ח סימן רכ״ח)
ולשון הרמב״ם, שהוסיף בגוף ההלכה את שיעור הראייה —
«עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת עַל הַיַּמִּים וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַנְּהָרוֹת אִם רָאָה אַחַת מֵהֶן מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית.» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו)
תמצית: מרן הלך אחר לשון הטור, ושינה ״ומדברות״ ל״ומדבריות״ ; והשמיט את שיעור השלשים יום שכתבו הרמב״ם, לפי שכבר נשנה במקומו.
קושיא — הטור תמה על הרמב״ם שקבע ברכה לעצמה לים הגדול, וזו לשונו:
«כתב הרמב״ם ז״ל על ים הגדול מל׳ יום לל׳ יום מברך בא״י אמ״ה עושה הים הגדול ואיני יודע למה פוסק כיחיד שר׳ יהודה הוא שקובע לו ברכה לעצמו ורבנן פליגי עליה» (טור או״ח סימן רכ״ח)
ומפני מה פסק הרמב״ם כרבי יהודה, שהוא יחיד, ורבנן פליגי עליה?
תירוץ: כתב הבית יוסף שאין רבי יהודה חולק אלא מפרש —
«ומה שתמה רבינו על הרמב״ם למה פסק כר׳ יהודה דאמר דמברך על הים הגדול ברכה בפני עצמו ולא כתנא קמא שלא חילק בין ברכת הים הגדול לברכת שאר ימים יש לומר דאפשר שסובר דר׳ יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
והביא ראיה מתשובת הרא״ש —
«מדהזכיר ברישא ימים בסתם ופי׳ ר׳ יהודה הים הגדול משמע דבים אוקיאנוס מיירי ולא פליג את״ק» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
ומסקנתה —
«ואתא ר׳ יהודה למימר דים הגדול יש לו ברכה בפני עצמו ות״ק מודה בהא» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
וכן הכריע ערוך השלחן —
«וזה שפסק כרבי יהודה, כן כתב הרמב״ם. והטור תמה עליו ע״ש ולא קשה כלל, דסבירא ליה דרבי יהודה אינו חולק» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: ״הימים״ שברישא הם שאר הימים, ו״הים הגדול״ שבדברי רבי יהודה הוא ים אחר לגמרי ; ואם כן אין כאן מחלוקת אלא פירוש, ואין הרמב״ם פוסק כיחיד.
מחלוקת האחרונים — מהו ״הים הגדול״: מרן זיההו בים שאצל ארץ ישראל, ונתנה המשנה ברורה טעם לשם —
«ונקרא ים הגדול מפני חשיבותו של א״י» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב)
וצייר ערוך השלחן את גבולותיו —
«ומהו הים הגדול, כתב רבינו הבית יוסף שהוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, וזהו הים שבאמצע הישוב, שקצה האחד אצל יפו שהוא גבול ארץ ישראל, וקצה השני הוא בקצה ארץ ספרד.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
אבל המגן אברהם הוכיח שאינו אלא האוקינוס —
«ובל״ח הוכיח שאין מברכין ע״ז רק על הים אוקינוס המקיף העולם» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
וקרא את תשובת הרא״ש שהביא הבית יוסף באופן אחר —
«אבל תשו׳ הרא״ש הית׳ שלא יברך אלא על אוקינוס והיינו אותו שמקיף העולם» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
ודחה את מי שהליץ בעד הבית יוסף —
«ובכ״ה האריך להליץ בעד הרב״י ולא עלתה בידו» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
וכן העתיקה המשנה ברורה —
«אבל הרבה אחרונים פליגי על המחבר וס״ל דדוקא על ים אוקינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם עליו קבעו ברכה בפני עצמו מפני גדלו אבל על ים שעוברין בו לא״י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב)
ומכל מקום כבר הביא הבית יוסף מיעוט אחר בשם רבנו יונה —
«וה״ר יונה כתב דהא דתנן ים הגדול למעט ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדין מהים הגדול שאינו מברך עליהם» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: שלוש דעות בשם ״ים הגדול״ — הים שאצל ארץ ישראל (מרן), האוקינוס המקיף (המגן אברהם בשם לחם חמודות), ומיעוט השלוליות בלבד (רבנו יונה) ; והנפקא מינה בנוסח הברכה שאדם אומר על חוף הים התיכון.
ההכרעה למעשה: ערוך השלחן נטה תחילה אחר הבית יוסף מסברת מעשה בראשית —
«ולעניות דעתי היה נראה עיקר כדברי רבינו הבית יוסף, דכשנדקדק במעשי בראשית שאמר הקדוש ברוך הוא: ״יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה״, והמים הם מי אוקיינוס הסובבים את הארץ» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
והוסיף —
«ובתוך הכדור הארצי הים שאצל ארץ ישראל הוא הגדול מכל הימים שבתוך הכדור, כידוע במפת הארץ» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
ומכל מקום הביא את הדעה השנייה —
«ויש שכתבו שהוא הים אוקיינוס המקיף את כל העולם» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
והסיק למעשה —
«ולפי זה למעשה נראה לברך על כולם ׳עושה מעשה בראשית׳, אפילו על הים שאצל ארץ ישראל, וגם על האוקיינוס מפני שינוי הפירושים ודו״ק» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
וכן כתב כף החיים —
«ומ״מ כיון דאיכא פלוגתא יש לברך עושה מ״ב דבזה יוצא אליבא דכ״ע» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: מספק אין אומרים את הברכה המיוחדת אלא את הנוסח הכולל, שהוא עולה יפה לכל הדעות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נוסח ברכת הים הגדול — לשון הווה או לשון עבר: מרן כתב ״עושה הים הגדול״, והעירה המשנה ברורה —
«כן הוא לשון הטור אבל כמה פוסקים העתיקו נוסח ברכה זו בלשון עבר שעשה את הים הגדול» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ג)
ומנה כף החיים את הפוסקים לשני הצדדים —
«וכ״כ הטור והלבוש. אבל בש״ס ורי״פ ורמב״ם ואבודרהם שעשה את הים הגדול» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
ובמשנה —
«רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל״ — בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים.» (ברכות נ״ד ע״א)
וברמב״ם —
«הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ יוֹתֵר מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו)
תמצית: לשון העבר היא לשון המשנה, הגמרא, הרי״ף, הרמב״ם והאבודרהם ; ולשון ההווה היא לשון הטור, ואחריו מרן והלבוש.
שיעור הראייה — משלשים יום לשלשים יום: מקורו בגמרא —
«עַד כַּמָּה? אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.» (ברכות נ״ט ע״ב)
וכתבו הרמב״ם בגוף ההלכה —
«עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת עַל הַיַּמִּים וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַנְּהָרוֹת אִם רָאָה אַחַת מֵהֶן מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית.» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו)
והשלימתו המשנה ברורה לכל הסימן —
«ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב)
וכף החיים ביאר מפני מה השמיטו מרן —
«ולא לבד בפעם א׳ צריך לברך כן אלא כל שלשים יום» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: אין השמטת מרן קולא אלא סמיכה על מקומו, ושיעור השלשים יום נוהג בכל ברכות הסימן.
היסוד:
«הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ — אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא.» (ברכות נ״ט ע״א)
«פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א)
«ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב)
«הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ — אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא.» (ברכות נ״ט ע״א)
«פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א)
«ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב)
3. סעיף ב׳ — ארבע נהרות ותנאי המקום (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳:
«לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב).
שורש הדין: מיעוט הנהרות מן התוספות ומן המרדכי, וכלשון הבית יוסף —
«דלאו על כל נהרות מברך אלא דוקא אארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת. וכ״כ המרדכי» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
וארבעת הנהרות הם פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית ב׳:י״א-י״ד) ; ודרשה הגמרא את שמות השניים האחרונים —
«מַאי ״חִדֶּקֶל״ — אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״? — שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין.» (ברכות נ״ט ע״ב)
תמצית: המיעוט אינו במרן תחילה אלא בראשונים, ומרן קבעו בהלכה ; ולשון ״כמו חדקל ופרת״ היא שהולידה את כל הדיון שאחריה.
קושיא — תיבת ״כמו״ שבסעיף: אם אין בכתוב אלא ארבעה, מהו ״כמו״? וזו לשון המגן אברהם:
«וצ״ע מאי כמו דקאמר דהא ליכא אלא הני ועוד למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מו׳ ימי בראשית וגם כל הפוסקים כתבו סתמא נהרות ומנ״ל לחלק» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
ועוד: כל הפוסקים כתבו ״נהרות״ סתם, ומנין לחלק?
תירוץ: העמיד המגן אברהם את דברי מרן על לשון הבית יוסף בשם הרד״א —
«כלומר על כל נהרות שהן גדולות כאלו מברך וכ״ד כל הפוסקים שכתבו סתם נהרות משמע כולם» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
וכן פסקה המשנה ברורה —
«לאו דוקא אלו אלא ה״ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד׳ נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח״כ מברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ד)
וכן העתיק כף החיים —
«וה״ה על כל נהרות שהן גדולות כאלו שנבראו מששת ימי בראשית מברך» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: ״ארבע נהרות״ אינו מניין אלא שיעור — נהר שגודלו כגודלם וידוע שהוא מימי בראשית ; ותיבת ״כמו״ מתפרשת יפה על צד זה.
ותמיהת ערוך השלחן על עצם הנוסח:
«והנה מה שכתב: ׳רק על ד׳ נהרות שבתורה׳ הוא דבר תמוה, וכבר הקשו עליו כן» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
והציע הגהה בלשון הבית יוסף —
«ולכן נראה לעניות דעתי דכן צריך לומר: ׳אלא כעין ארבע נהרות דכתיב בקרא׳.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
ולפי זה הוציא הלכה למעשה בנהרות שבזמננו —
«ולפי זה בוודאי על הנהרות הגדולים כמו נהר וואלג״א דונאי״י ריינו״ס וכיוצא בהם - צריך לברך.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: לערוך השלחן אין הנוסח ״על ארבע נהרות״ מכוון, וצריך לומר ״כעין ארבע נהרות״ ; ומכאן שנהרות גדולים ומפורסמים שבעולם — מברכין עליהם.
התנאי השני — במקום שלא נשתנה מהלכם: מקורו בגמרא —
«וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי — מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל.» (ברכות נ״ט ע״ב)
ופירש רש״י, וכלשון הבית יוסף —
«ופירש״י אגישרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע״י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה סיבוהו בני אדם דרך אחרת» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
ותמה הבית יוסף על הפוסקים —
«משמע דלא מברכין על הנהרות עושה מעשה בראשית אלא כשרואה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם. ולא ידעתי למה לא כתבוהו הפוסקים» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
וקיצר המגן אברהם —
«פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכם אין מברכין» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח)
והרחיבה המשנה ברורה —
«פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכו של הנהר לדרך אחרת אין מברכין מאותו המקום והלאה דשם לאו מעשה בראשית הוא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה)
ובספק —
«ועיין בא״ר שמצדד לומר דאם ספק לו אם נשתנו ג״כ לא יברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה)
וכן הצריך כף החיים ידיעה ברורה —
«דבעינן שיודעים בודאי שלא נשתנה מהלכם» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
ובימים —
«וה״ה לענין ימים אם המשיכו בני אדם מאחד לחבירו ועשוהו לאחד אין מברכין על אותו מקום אלא דבימים מן הסתם אין אנו צריכין לחוש לזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ו)
תמצית: מי שתמה על הפוסקים שהשמיטו דין זה הוא עצמו שקבעו בשולחן ערוך ; ואין הדין בנהר בלבד אלא אף בים, אלא שבים אין חוששין מן הסתם.
היסוד:
«לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
«לאו דוקא אלו אלא ה״ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד׳ נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח״כ מברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ד)
«פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכו של הנהר לדרך אחרת אין מברכין מאותו המקום והלאה דשם לאו מעשה בראשית הוא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה)
«לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
«לאו דוקא אלו אלא ה״ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד׳ נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח״כ מברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ד)
«פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכו של הנהר לדרך אחרת אין מברכין מאותו המקום והלאה דשם לאו מעשה בראשית הוא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה)
4. סעיף ג׳ — הרים וגבעות המשונים (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳:
«ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג).
שורש הדין: כתב הבית יוסף בשם הרד״א בשם ה״ר שמשון —
«כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: מקור אחד לשני הסעיפים — ובלשון הרד״א נאמרה אותה מידה עצמה בנהרות ובהרים כאחד ; ומרן חילקם לשני סעיפים לפי ששני מיעוטים שונים הם.
קושיא — מרן מיעט בנהרות (סעיף ב׳) ובהרים ובגבעות (סעיף ג׳), ולא מיעט בימים ובמדבריות שנמנו עמהם בסעיף א׳. ומפני מה?
תירוץ: אף בימים יש מיעוט, אלא שכבר נאמר בבית יוסף בשם רבנו יונה —
«וה״ר יונה כתב דהא דתנן ים הגדול למעט ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדין מהים הגדול שאינו מברך עליהם» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
ומיעוט המקום נאמר אף בהם, וכלשון המשנה ברורה —
«וה״ה לענין ימים אם המשיכו בני אדם מאחד לחבירו ועשוהו לאחד אין מברכין על אותו מקום אלא דבימים מן הסתם אין אנו צריכין לחוש לזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ו)
תמצית: אין הימים יוצאים מן הכלל אלא שמיעוטם קל — שלולית שנפרדה מן הים אינה ים, ומקום שהמשיכוהו בני אדם אין מברכין עליו ; אלא שאין חוששין לזה מן הסתם, ולפיכך לא הוצרך מרן לסעיף מיוחד.
מידת ״המשונים״: לא הסתפק ערוך השלחן בתיבה אלא נקב בשמות —
«והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
וטעם הנוסח הוא הוא טעם סעיף א׳ —
«פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א)
ובלשון כף החיים —
«וכאן אין שייך לברך שכחו וגבורתו מלא עולם שאינם כמו זיקין ורוחות וכו׳ דהתם נראים ונשמעים בכל העולם אבל ימים והרים וכו׳ אינם אלא במקום אחד כל אחד במקומו» (כף החיים או״ח סימן רכ״ח)
תמצית: אין המידה בהתפעלות הרואה אלא בשינוי שבנברא ; ומשום כך נוסח הברכה ״עושה מעשה בראשית״ ולא ״שכחו וגבורתו מלא עולם״, שההר עומד במקומו ואינו ממלא את העולם.
היסוד:
«ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
«כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
«והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
«ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
«כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח)
«והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח)
5. נפקא מינות והנהגות למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| הרואה ים סתם | מברך עושה מעשה בראשית (שו״ע או״ח רכ״ח:א · משנה ברכות פרק ט משנה ב). |
| הרואה את הים הגדול | למרן ברכה בפני עצמה, ולרבים מן האחרונים אינו אלא ים אוקינוס (שו״ע או״ח רכ״ח:א · מ״ב רכ״ח:ב). |
| ספק באיזה ים מדובר | מברך עושה מעשה בראשית, שהוא עולה לכל הדעות (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח · כף החיים או״ח סימן רכ״ח). |
| נוסח ברכת הים הגדול | לטור וללבוש ולמרן ״עושה״, ולגמרא לרי״ף לרמב״ם ולאבודרהם ״שעשה את״ (מ״ב רכ״ח:ג · כף החיים או״ח סימן רכ״ח). |
| שיעור הראייה | משלשים יום לשלשים יום בכל ברכות הסימן (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו · מ״ב רכ״ח:ב). |
| קושיית הטור על הרמב״ם | אין רבי יהודה חולק אלא מפרש (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). |
| הרואה נהר גדול שאינו מארבעת הנהרות | מברך, אם גדול כמותם וידוע שהוא מימי בראשית (מ״ב רכ״ח:ד · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח). |
| נהרות הידועים שבזמננו | וואלג״א, דונאי״י, ריינו״ס וכיוצא בהם — מברך (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). |
| נהר שנתהווה בדורות האחרונים | אינו מעשה בראשית, ואינו בכלל (מ״ב רכ״ח:ד). |
| נהר שחפרו ושינו את מהלכו | אין מברכין מאותו מקום והלאה (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח · מ״ב רכ״ח:ה). |
| ספק אם נשתנה מהלכו | מצדד האליה רבה שלא יברך, וכן הצריך כף החיים ידיעה ברורה (מ״ב רכ״ח:ה · כף החיים או״ח סימן רכ״ח). |
| ים שהמשיכוהו בני אדם מזה לזה | אין מברכין על אותו מקום, ומן הסתם אין חוששין (מ״ב רכ״ח:ו). |
| שלולית שנפרדה מן הים הגדול | אינו מברך עליה (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח בשם רבנו יונה). |
| הרים וגבעות רגילים | אין מברכין עליהם (שו״ע או״ח רכ״ח:ג). |
| הרים המשונים בגובהם | מברך, ובהם ניכרת גבורת הבורא (שו״ע או״ח רכ״ח:ג · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). |
| מדבריות | נמנו בסעיף א׳ ולא נתמעטו בסעיפים שאחריו (שו״ע או״ח רכ״ח:א). |
| מפני מה אין אומרים כאן שכחו וגבורתו מלא עולם | שאין הימים וההרים נראים ונשמעים למרחוק אלא כל אחד במקומו (מ״ב רכ״ח:א · כף החיים או״ח סימן רכ״ח). |
היסוד:
«על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:» (שו״ע או״ח רכ״ח:א)
«לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
«ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
«על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:» (שו״ע או״ח רכ״ח:א)
«לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)
«ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:» (שו״ע או״ח רכ״ח:ג)
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| על ההרים ועל הגבעות | עושה מעשה בראשית | משנה ברכות פרק ט משנה ב · ברכות נ״ד ע״א |
| הרואה את הים הגדול | ברכה בפני עצמה, בזמן שרואהו לפרקים | משנה ברכות פרק ט משנה ב · ברכות נ״ד ע״א |
| אטו כל הני לאו מעשה בראשית נינהו | קושיית הגמרא על חלוקת המשנה | ברכות נ״ט ע״א |
| כרוך ותני · מברך תרתי | שני תירוצי הגמרא | ברכות נ״ט ע״א |
| הכא עושה מעשה בראשית איכא | מסקנת הסוגיא | ברכות נ״ט ע״א |
| עד כמה — עד שלשים יום | שיעור ״לפרקים״ | ברכות נ״ט ע״ב · מ״ב רכ״ח:ב |
| הרואה פרת אגישרא דבבל | מקור תנאי המקום | ברכות נ״ט ע״ב · בית יוסף או״ח סימן רכ״ח |
| מאי חדקל · מאי פרת | דרשת שמות הנהרות | ברכות נ״ט ע״ב |
| משלשים יום לשלשים יום מברך עושה בראשית | לשון הרמב״ם | רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו |
| ואיני יודע למה פוסק כיחיד | קושיית הטור על הרמב״ם | טור או״ח סימן רכ״ח |
| רבי יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש | תירוץ הבית יוסף | בית יוסף או״ח סימן רכ״ח |
| הוא ים אוקיאנוס דוקא | תשובת הרא״ש | בית יוסף או״ח סימן רכ״ח · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח |
| למעט ימים קטנים שהם כמו שלוליות | מיעוט רבנו יונה | בית יוסף או״ח סימן רכ״ח |
| דלאו על כל נהרות מברך | מיעוט התוספות והמרדכי | בית יוסף או״ח סימן רכ״ח |
| דדוקא בהרים וגבעות המשונים | מקור סעיף ג׳, בשם הרד״א ובשם ה״ר שמשון | בית יוסף או״ח סימן רכ״ח |
| וצ״ע מאי כמו דקאמר | קושיית המגן אברהם | מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח |
| כל נהרות שהן גדולות כאלו | יישוב המגן אברהם, וכן פסקה המשנה ברורה | מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח · מ״ב רכ״ח:ד |
| דבמקום שחפרו ושינו מהלכם | גדר ״שלא נשתנה״ | מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח · מ״ב רכ״ח:ה |
| כעין ארבע נהרות דכתיב בקרא | הגהת ערוך השלחן | ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח |
| הרים משונים בגובהם | מידת ״המשונים״ | ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח |
| יש לברך עושה מ״ב דבזה יוצא אליבא דכ״ע | ההכרעה מספק | כף החיים או״ח סימן רכ״ח · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח |
גמרא ומשנה: ברכות פרק הרואה (נ״ד ע״א · נ״ט ע״א · נ״ט ע״ב) · משנה ברכות פרק ט משנה ב
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רש״י · תוספות · רי״ף · רא״ש · רבנו יונה · מרדכי · אבודרהם · ה״ר שמשון · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: לחם חמודות · לבוש · מגן אברהם · אליה רבה · עולת תמיד · כנסת הגדולה · משנה ברורה · ערוך השלחן · כף החיים
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ח · ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ח · ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ח · ♥ תמיכה