✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רכ״ח · מה אומרים לפני הים, הנהר וההר?
ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות — רשימת סעיף א׳ ונוסח עושה מעשה בראשית, ברכת הים הגדול לעצמה, ארבע הנהרות והמקום שלא הסבה בו יד אדם את המהלך, וההרים המשונים
סימן רכ״ח · ג׳ סעיפים
ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן הקודם בירך על מה שחולף — הברק, הרעם, הסערה. וזה פונה אל מה שעומד. שלוש שאלות בו: על מה מברכין, איזה ים זוכה לברכה לעצמו, ואלו נהרות ואלו הרים נכנסים בכלל — שהרי מרן ממעט יותר משהוא מרבה. לשון המקור, ביאור ופירוש ג׳ הסעיפים, עם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא: מה אומרים על הימים, הנהרות, ההרים, הגבעות והמדבריות — עושה מעשה בראשית ועושה הים הגדול
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ח · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
מעשה אחד, שלוש שאלות. על מה? — חמשה דברים, ומרן מונה אותם אחד אחד: הימים, הנהרות, ההרים, הגבעות, המדבריות. באיזה נוסח? — עושה מעשה בראשית, ואין ברירה ; חוץ מים אחד, הים הגדול, שיש לו נוסח לעצמו. ועל מה אין מברכין? — ובזה עוסק רוב הסימן: לא כל נהר נהר, ולא כל הר הר. ואנו לומדים כאן בדרך העיון ; ולהנהגה למעשה — להוראת הרב.
📑 מהלך הלימוד
A. הרשימה (סעיף א׳) — הימים, הנהרות, ההרים, הגבעות והמדבריות
B. הים הגדול (סעיף א׳) — איזה ים, ואיזו ברכה
C. ארבע נהרות (סעיף ב׳) — אלו נהרות, ובאיזה מקום
D. הרים וגבעות המשונים (סעיף ג׳) — אלו הרים, ומפני מה דווקא הם
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
A. הרשימה — על מה מברכין
מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית — התיבה נותנת לסימן את מידתו: אין המתברך כאן מאורע אלא מעשה, ומעשה שמששת ימי בראשית לא זז ממקומו. ומכאן כל ההמשך: נהר שהסבו את מהלכו, וגבעה שאין בה שינוי, יוצאים מן הכלל.
סעיף א׳ — על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות
על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול:
סעיף א׳: על הימים, הנהרות, ההרים, הגבעות והמדבריות אומר ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית״ ; ועל הים הגדול — והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים — אומר ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול״.
חמשה דברים, וברכה אחת. אין מרן מונה דבר אחד אלא חמשה, וכולם בנוסח אחד:
« על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ח:א) ; והיא לשון המשנה כמעט כצורתה:
« עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. » (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; וכן כתב הטור, ובשינוי תיבה אחת —
« על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית » (טור או״ח סימן רכ״ח). תמצית : ימים, נהרות, הרים, גבעות ומדבריות. ומרן כתב ומדבריות במקום שהמשנה והטור כתבו ומדברות ; והענין אחד, והברכה אחת לכולם.
מפני מה נוסח זה, ולא נוסח הסימן הקודם. בסימן הקודם בירך על הכח המתגלה, וכאן על המעשה העומד. ונתנה המשנה ברורה את הטעם המחייב:
« פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א) ; ואחריו הטעם השולל, המרחיק את הנוסח האחר:
« ואין שייך לברך עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם כמו על רוחות ורעמים דהתם הם נראים ונשמעים למרחוק אבל ימים ונהרות כל אחד במקומו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א) ; וכף החיים הביא כן בשם רש״י והלבוש:
« וכאן אין שייך לברך שכחו וגבורתו מלא עולם שאינם כמו זיקין ורוחות וכו׳ דהתם נראים ונשמעים בכל העולם אבל ימים והרים וכו׳ אינם אלא במקום אחד כל אחד במקומו » (כף החיים או״ח סימן רכ״ח). תמצית : אין ההר ממלא את העולם כדרך שממלאהו קול הרעם, אלא כל אחד עומד במקומו. ואין המתברך כאן הכח המתפשט אלא המעשה שמששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים.
פעם אחת משלשים יום לשלשים יום. לא כתבו מרן כאן, והגמרא קבעתו:
« עַד כַּמָּה? אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. » (ברכות נ״ט ע״ב) ; והרמב״ם כתבו בגוף ההלכה:
« עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת עַל הַיַּמִּים וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַנְּהָרוֹת אִם רָאָה אַחַת מֵהֶן מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית. » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו) ; והמשנה ברורה פרשתו על כל הסימן:
« ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב) ; וכף החיים ביאר מפני מה השמיטו מרן:
« ולא לבד בפעם א׳ צריך לברך כן אלא כל שלשים יום » (כף החיים או״ח סימן רכ״ח). תמצית : אין מברכין על הים בכל בוקר: ברכת ראייה מחודשת היא, ושיעורה שלשים יום.
מה שחילקה המשנה, וקושיית הגמרא. שתי רשימות ושתי ברכות שנו במשנה, והקשתה הגמרא:
« אַטּוּ כׇּל הָנֵי דַּאֲמַרַן עַד הַשְׁתָּא, לָאו מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִינְהוּ? וְהָכְתִיב ״בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה״! » (ברכות נ״ט ע״א) ; ומסקנתה היא מפתח סימננו:
« הָכָא ״עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״ — אִיכָּא, ״שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם״ לֵיכָּא. » (ברכות נ״ט ע״א). תמצית : אין שתי הברכות שוות: עושה מעשה בראשית שייכת בשתי הרשימות, ושכחו וגבורתו מלא עולם אינה שייכת אלא ברשימת הסימן הקודם. ומשום כך אין בסימננו ברירה כלל.
B. הים הגדול — איזה ים, ואיזו ברכה
הַיָּם הַגָּדוֹל — בתוך רשימה שכולה בנוסח אחד, דבר אחד יצא מן הכלל. וכבר נתנה לו המשנה ברכה לעצמו ; ונשאר לברר באיזה ים דיברה, ובנקודה זו נחלקו מרן והרבה מן האחרונים.
ים אחד לעצמו, וברכה לעצמו. בתוך הרשימה פתח מרן יוצא מן הכלל:
« ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול » (שו״ע או״ח רכ״ח:א) ; ומקורו במשנה, משמו של רבי יהודה:
« רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. » (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; והרמב״ם פסקה להלכה:
« הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ יוֹתֵר מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טו). תמצית : כל הימים בנוסח הכולל, ואחד יש לו נוסח לעצמו, מפני שייחדתו המשנה.
איזה ים, לדעת מרן. לא הניח מרן את השאלה פתוחה אלא זיהה אותו בגוף הסעיף, והמשנה ברורה נתנה טעם לשם זה:
« ונקרא ים הגדול מפני חשיבותו של א״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב) ; וערוך השלחן צייר את המפה:
« ומהו הים הגדול, כתב רבינו הבית יוסף שהוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, וזהו הים שבאמצע הישוב, שקצה האחד אצל יפו שהוא גבול ארץ ישראל, וקצה השני הוא בקצה ארץ ספרד. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). תמצית : הים שעוברים בו למצרים ולארץ ישראל, ושמו עליו מפני הארץ שהוא סמוך לה.
ורבים מן האחרונים אמרו: אוקינוס. המשנה ברורה הביאה את החולקים ולא הכריעה:
« אבל הרבה אחרונים פליגי על המחבר וס״ל דדוקא על ים אוקינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים שמקיף את כל העולם עליו קבעו ברכה בפני עצמו מפני גדלו אבל על ים שעוברין בו לא״י לא נקרא לענין זה ים הגדול ומברכין עליו כמו על שאר ימים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב) ; והמגן אברהם מפורש יותר:
« ובל״ח הוכיח שאין מברכין ע״ז רק על הים אוקינוס המקיף העולם » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח) ; וקרא את תשובת הרא״ש שהביא הבית יוסף באופן אחר:
« אבל תשו׳ הרא״ש הית׳ שלא יברך אלא על אוקינוס והיינו אותו שמקיף העולם » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח) ; וערוך השלחן הביא שתי הדעות:
« ויש שכתבו שהוא הים אוקיינוס המקיף את כל העולם » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). תמצית : לאותם אחרונים אין שם ״ים הגדול״ נופל אלא על האוקינוס המקיף את העולם ; והים שאצל ארץ ישראל מתברך ככל שאר הימים.
ולמעשה, במחלוקת כזו. ערוך השלחן, אף שנטה אחר הבית יוסף, הסיק כך:
« ולפי זה למעשה נראה לברך על כולם ׳עושה מעשה בראשית׳, אפילו על הים שאצל ארץ ישראל, וגם על האוקיינוס מפני שינוי הפירושים ודו״ק » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח) ; וכף החיים כתב כן בקצרה:
« ומ״מ כיון דאיכא פלוגתא יש לברך עושה מ״ב דבזה יוצא אליבא דכ״ע » (כף החיים או״ח סימן רכ״ח). תמצית : הנוסח הכולל עולה יפה לשתי הדעות ; ואותו אומרים כשאין יודעים באיזה ים מדובר. וכל מעשה למעשה — להוראת הרב.
נוסח הברכה: שתי לשונות. מרן כתב בלשון הווה, והמשנה ברורה העירה על הנוסח האחר:
« כן הוא לשון הטור אבל כמה פוסקים העתיקו נוסח ברכה זו בלשון עבר שעשה את הים הגדול » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ג) ; וכף החיים מנה את הפוסקים לשני הצדדים:
« וכ״כ הטור והלבוש. אבל בש״ס ורי״פ ורמב״ם ואבודרהם שעשה את הים הגדול » (כף החיים או״ח סימן רכ״ח). תמצית : הטור והלבוש כתבו עושה הים הגדול, והש״ס והרי״ף והרמב״ם והאבודרהם שעשה את הים הגדול. ומרן הלך אחר הטור.
C. ארבע נהרות — אלו נהרות, והיכן
אַרְבַּע נְהָרוֹת — אין סעיף ב׳ נוגע בנוסח אלא ממעט בחומר. שני תנאים בו, ואינם בענין אחד: הראשון בנהר עצמו, והשני במקום שממנו רואים אותו.
סעיף ב׳ — לא על כל הנהרות מברך
לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם:
סעיף ב׳: לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע הנהרות הכתובות בכתוב, כגון החדקל והפרת ; ובלבד שיראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם.
ארבע הנהרות שבכתוב. הם נהרות גן עדן — פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית ב׳:י״א-י״ד). והבית יוסף נתן את מקורו:
« דלאו על כל נהרות מברך אלא דוקא אארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת. וכ״כ המרדכי » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח) ; והגמרא דרשה את שמותיהם כתיאור:
« מַאי ״חִדֶּקֶל״ — אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי ״פְּרָת״? — שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. » (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית : המיעוט מן התוספות ומן המרדכי הוא, ומרן קבעו בהלכה ; ושמות הנהרות עצמם מעידים על טבעם.
ולא הם בלבד. תיבת כמו שבסעיף הוקשתה. תמה עליה המגן אברהם:
« וצ״ע מאי כמו דקאמר דהא ליכא אלא הני ועוד למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מו׳ ימי בראשית וגם כל הפוסקים כתבו סתמא נהרות ומנ״ל לחלק » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ח) ; והמשנה ברורה פסקה כן:
« לאו דוקא אלו אלא ה״ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד׳ נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח״כ מברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ד) ; וערוך השלחן כתבו בשמות נהרות שבזמננו:
« ולפי זה בוודאי על הנהרות הגדולים כמו נהר וואלג״א דונאי״י ריינו״ס וכיוצא בהם - צריך לברך. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). תמצית : אין זו רשימה סגורה אלא שיעור: נהר גדול כמותם, וידוע שהוא מימי בראשית.
המקום: במקום שלא נגעה בו יד אדם. התנאי השני שבסעיף מן הגמרא בא:
« וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי — מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל. » (ברכות נ״ט ע״ב) ; והבית יוסף הביא בו את פירוש רש״י:
« ופירש״י אגישרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע״י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה סיבוהו בני אדם דרך אחרת » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח) ; והעיר שלא כתבוהו הפוסקים —
« משמע דלא מברכין על הנהרות עושה מעשה בראשית אלא כשרואה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם. ולא ידעתי למה לא כתבוהו הפוסקים » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח) ; והמשנה ברורה נתנה בו גדר למעשה:
« פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכו של הנהר לדרך אחרת אין מברכין מאותו המקום והלאה דשם לאו מעשה בראשית הוא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה). תמצית : מי שתמה על הפוסקים שהשמיטו דין זה, הוא עצמו קבעו בשולחן ערוך ; ונהר שהוסב מהלכו שוב אינו מעשה בראשית.
ובמקום ספק. המשנה ברורה הביאה את דעת האליה רבה:
« ועיין בא״ר שמצדד לומר דאם ספק לו אם נשתנו ג״כ לא יברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה) ; וכף החיים הצריך ידיעה ברורה:
« דבעינן שיודעים בודאי שלא נשתנה מהלכם » (כף החיים או״ח סימן רכ״ח) ; ובימים כתבה המשנה ברורה אותו הדין והקלה בו מיד:
« וה״ה לענין ימים אם המשיכו בני אדם מאחד לחבירו ועשוהו לאחד אין מברכין על אותו מקום אלא דבימים מן הסתם אין אנו צריכין לחוש לזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ו). תמצית : בנהר צריך לידע, ובים אין צריכין לחוש מן הסתם.
D. הרים וגבעות המשונים — אלו הרים
הַמְשׁוּנִּים — היוצאים מן הרגיל. סעיף ג׳ עושה בהרים מה שעשה סעיף ב׳ בנהרות, ומוסיף תנאי שלא נזכר שם: שתהא גבורת הבורא ניכרת בהם.
סעיף ג׳ — ולא על כל הרים וגבעות מברך
ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם:
סעיף ג׳: ולא על כל ההרים והגבעות מברך אלא דווקא על ההרים והגבעות המשונים, ושגבורת הבורא ניכרת בהם.
מנין המיעוט. הביאה הבית יוסף בשם הרד״א בשם ה״ר שמשון:
« כתב הרד״א בשם ה״ר שמשון דדוקא בהרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח). תמצית : ואותה מידה עצמה אמורה אצלו אף בנהרות: ענין אחד הוא שחילקו מרן לשני סעיפים.
המידה למעשה. לא הסתפק ערוך השלחן בתיבה אלא נקב בשמות הרים:
« והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). תמצית : הרים המשונים בגובהם, ונהרות שיש להם שם בעולם ; ואין גבעה סתם מביאה לידי ברכה.
מה שלא מיעט מרן. מיעט את הנהרות בסעיף ב׳ ואת ההרים בסעיף ג׳, והניח את הימים ואת המדבריות. ומכל מקום הביא הבית יוסף מיעוט בשם רבנו יונה:
« וה״ר יונה כתב דהא דתנן ים הגדול למעט ימים קטנים שהם כמו שלוליות שנפרדין מהים הגדול שאינו מברך עליהם » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ח) ; ובימים שהמשיכום בני אדם, המשנה ברורה:
« וה״ה לענין ימים אם המשיכו בני אדם מאחד לחבירו ועשוהו לאחד אין מברכין על אותו מקום אלא דבימים מן הסתם אין אנו צריכין לחוש לזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ו). תמצית : שלולית שנפרדה מן הים אינה ים ; ואין חושדין בכל חוף שנחפר בידי אדם.
הסימן במשפט אחד: על מה שברא הבורא בראשית ועדיין הוא עומד — הים, הנהר, ההר — אומר עושה מעשה בראשית, פעם אחת לשלשים יום ; ולים הגדול נוסח לעצמו ; ושני הסעיפים האחרונים כולם באים לומר מה אינו נכנס בכלל, אף שנראה כנכנס.
מקרים מעשיים
מקרה א׳ — אני עומד לפני הים
המצב: יום ראשון של חופשה, והים לפני אחר חדשים רבים. מה אני אומר?
ההנהגה: נוסח הסעיף:
« על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדבריות אומר ברוך אתה יי אמ״ה עושה מעשה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ח:א) ; ורק אם עברו שלשים יום מן הראייה שלפניה:
« ודע דכל הברכות האלו אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ב) ; ואם ים זה ראוי לברכת ים הגדול המיוחדת:
« ולפי זה למעשה נראה לברך על כולם ׳עושה מעשה בראשית׳, אפילו על הים שאצל ארץ ישראל, וגם על האוקיינוס מפני שינוי הפירושים ודו״ק » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח). תמצית : הנוסח הכולל, פעם אחת לשלשים יום. וכל מעשה למעשה — להוראת הרב.
מקרה ב׳ — אני עובר נהר גדול
המצב: גשר על נהר עצום, ואינו לא חדקל ולא פרת. יש בו ברכה?
ההנהגה: הסעיף ממעט:
« לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת » (שו״ע או״ח רכ״ח:ב) ; והמשנה ברורה הרחיבה את המידה:
« לאו דוקא אלו אלא ה״ה כל הנהרות שהן גדולות כמו אלו הד׳ נהרות ושיהיו ידועים שהם מימי בראשית כמו אלו ולא נתהוו אח״כ מברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ד) ; ונשאר התנאי השני, תנאי המקום:
« והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם ע״י אדם » (שו״ע או״ח רכ״ח:ב) ; שביארתו המשנה ברורה:
« פי׳ דבמקום שחפרו ושינו מהלכו של הנהר לדרך אחרת אין מברכין מאותו המקום והלאה דשם לאו מעשה בראשית הוא » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:ה). תמצית : כן, אם הנהר בגודל זה וידוע שהוא מקדם, ואם אין עומדים למטה ממקום שהסבו בו את מהלכו. וכל מעשה למעשה — להוראת הרב.
מקרה ג׳ — לפני הר גבוה
המצב: רכס מושלג נגלה בעיקול הדרך. ומה בגבעה רגילה שבשכונתי?
ההנהגה: סעיף ג׳ פוסק:
« ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם: » (שו״ע או״ח רכ״ח:ג) ; וערוך השלחן נתן את המידה:
« והדבר פשוט דבעינן הרים וגבעות משונים בגובהם, כמו הררי אלף והרי פיראנ״א והר קאזבע״ק והרי אררט וכדומה, ונהרות גם כן שיהיו גדולות שיש להם שם בעולם, ולא נהרות קטנות שאין להם שם בעולם. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ח) ; וטעם הנוסח הוא הוא טעם סעיף א׳:
« פי׳ כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ח:א). תמצית : על הרכס — כן, ועל גבעת השכונה — לא. ואין הנדרש התפעלות אלא שינוי. וכל מעשה למעשה — להוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה הם חמשת הדברים שבסעיף א׳, ואיזה נוסח נאמר עליהם (שו״ע או״ח רכ״ח:א)?
- מפני מה אין אומרים כאן שכחו וגבורתו מלא עולם כבסימן הקודם (מ״ב רכ״ח:א)?
- איזה ים הוא הים הגדול לדעת מרן, ומה השיבו האחרונים (מ״ב רכ״ח:ב)?
- האם ארבע הנהרות בלבד הן שמברכין עליהן (מ״ב רכ״ח:ד)?
- מה הם שני התנאים שבסעיף ב׳, ואיזה מהם בענין המקום (שו״ע או״ח רכ״ח:ב)?
להרחיב את הלימוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — כרוך ותני ; הים הגדול ; שלא נשתנה מהלכם
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף-גשר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; והפניה לרמות 1-3 ולסידורו