✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
Que toutes ses intentions soient au nom du Ciel — עיונים מעמיקים
סימן רל״א · סעיף אחד
שינת הצהרים · שתין נשמי · אלהי נשמה · ויהי נועם · בכל דרכיך דעהו · חמש הדרכים · משא ומתן
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״א — סעיף אחד
עם נושאי כלים: טור, בית יוסף, רמב״ם (הלכות דעות פרק ג), רבינו יונה על אבות, כל בו, באר הגולה, עטרת זקנים, מגן אברהם, באר היטב, אליה רבה, ביאור הגר״א, לבוש, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
סוכה פרק הישן (כ״ו ע״ב) · ברכות (ס״ג ע״א) · כתובות (ק״ד ע״א) · משנה אבות (ב׳:י״ב)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- הקדמת הסוגיא — שינת הצהרים בסדר היום — לשון הטור אחר שגמר סעודתו יחזור ללמוד, מימרא דרב בסוכה (כ״ו ע״ב), וחקירת יסוד בגדר ההיתר
- גדר השיעור — שתין נשמי: שיעור קבוע או אורח ארעא ; קושיית אליה רבה מסימן ד׳, תמיהת ערוך השלחן על לשון האיסור, והשמטת הרמב״ם
- הגהת הרמ״א — אלהי נשמה וויהי נועם ; האגור ושבלי הלקט מול הבית יוסף, עטרת זקנים בברכת התורה, וטעם המקובלים בכף החיים
- גדר «לשם שמים» — תנאי במעשה או מעלה בעושה ; מקורות הגר״א, ולשון המשנה ברורה ומ״מ טוב הוא דמתוך כך בא לשמה
- חמש הדרכים — מקורן ברבינו יונה על אבות, דרכן בטור, ושינויי הלשון עד מרן
- משא ומתן ופרנסה — הרחבת המשנה ברורה, שאלת ביאור הלכה, ולשון ערוך השלחן · נפקא מינה · טבלאות
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le séif
שכל כוונותיו יהיו לשם שמים. ובו סעיף אחד:
א׳: ההיתר — מי שאי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. ההגה — הנעור אינו חוזר ומברך אלהי נשמה, ויש שקוראין ויהי נועם קודם שינת היום. השיעור — ולא יאריך בה יותר משינת הסוס, שהוא שתין נשמי. הכלל — ואף בזה המעט תהא כוונתו לעבודת הבורא, וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה. חמש הדרכים — אכילה ושתיה, ישיבה וקימה והליכה, שכיבה, תשמיש ושיחה. החתימה — ישקול כל מעשיו במאזני שכלו.
Résumé concis :
סעיף אחד : une seule phrase, et cinq décisions. (1) La permission — «אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן» (שו״ע או״ח רל״א:א) : elle est donnée à celui qui ne peut pas étudier sans elle, et non au fatigué. (2) La mesure — «ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי» (שו״ע או״ח רל״א:א), prise de la Guemara, mais dite ici en langue d'interdit, ce que ni le Rambam ni le Tour n'avaient écrit. (3) La glose du Rama — «וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה» (רמ״א או״ח רל״א:א), contre l'avis du Agour et des Chibolei haLeket rapportés par le Beit Yossef. (4) Le principe — «וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו» (שו״ע או״ח רל״א:א), qui fait passer le siman du particulier au tout. (5) Les cinq domaines — «שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו» (שו״ע או״ח רל״א:א), pris de Rabbenou Yona sur les Avot par l'intermédiaire du Tour.
1. הקדמת הסוגיא — שינת הצהרים בסדר היום
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בכותרת הסימן — לשון מרן :
« שכל כוונותיו יהיו לשם שמים. ובו סעיף אחד » (שו״ע או״ח סימן רל״א). ואף שכותרתו כוללת את כל מעשי האדם, פתיחתו בדבר קטן ומעשי: שינת הצהרים של הלומד.
תורת הסוגיא: מקומו של הסימן בסדר היום, ולשון הטור:
« אחר שגמר סעודתו יחזור ללמוד » (טור או״ח סימן רל״א), ומיד אחריו
« ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה הרבה » (טור או״ח סימן רל״א). ושורש השיעור במימרא אחת שבפרק הישן:
« אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב). וכן ציין הבאר הגולה בקיצור:
« לשון הטור » (באר הגולה או״ח רל״א). תמצית: אין הסימן פותח בכלל אלא במעשה, ומן המעשה יוצא הכלל.
לשון מרן ולשון הטור אינן שוות: הטור כתב
« ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה הרבה » (טור או״ח סימן רל״א) — לשון הנהגה ; ומרן כתב
« ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי » (שו״ע או״ח רל״א:א) — לשון איסור. תמצית: הטור הזכיר את שיעור הגמרא כראיה למי שהחמיר, ומרן קבעו לדין. ובהפרש זה תלויה כל הסוגיא שלפנינו.
החקירה היסודית — היתר שינת הצהרים: דחיה היא (מעשה של רשות שהותר מפני שאי אפשר בלעדיו), או עבודה היא בעצמה (שהשינה המשמשת ללימוד נעשית חלק מן הלימוד)?
- (א) דחיה — שהרי לשון הסעיף תלויה בשלילה, « אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן » (שו״ע או״ח רל״א:א): לא הותרה אלא למי שאי אפשר לו. ולפי זה מי שיכול ללמוד בלא שינה — אין לו בה היתר כלל.
- (ב) עבודה — שהרי סיים מרן « ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש״י » (שו״ע או״ח רל״א:א), ואם רק דחיה היא, מה מקום לכוונה שבתוכה. וכן מפורש ברמב״ם: « ואפלו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבד את ה׳ והוא חולה נמצאת שנה שלו עבודה למקום ברוך הוא » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג).
ביאור: תמצית: שני המישורים אמת, ושניהם בלשון הסעיף. גוף ההיתר הוא דחיה — ולפיכך תלאו מרן במי שאי אפשר לו ; אבל משעה שהותר, חלה עליו אותה תביעת כוונה החלה על כל מעשה של רשות, ונעשה הוא עצמו נושא של עבודה. וזהו שהעמיד הרמב״ם את הדבר על התכלית:
« ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה׳ » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש״י » (שו״ע או״ח רל״א:א).
« ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש״י » (שו״ע או״ח רל״א:א).
2. גדר השיעור — «שתין נשמי»: שיעור קבוע או אורח ארעא
לשון הגמרא ולשון מרן
לשון הגמרא:
« אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב)
ובהמשכה: « שנתיה דמר כדרב ודרב כדרבי ודרבי כדדוד ודדוד כדסוסיא ודסוסיא שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב)
ומעשה שהיה: « אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי קרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך » (סוכה כ״ו ע״ב)
ולשון מרן: « ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי » (שו״ע או״ח רל״א:א)
ובהמשכה: « שנתיה דמר כדרב ודרב כדרבי ודרבי כדדוד ודדוד כדסוסיא ודסוסיא שיתין נשמי » (סוכה כ״ו ע״ב)
ומעשה שהיה: « אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי קרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך » (סוכה כ״ו ע״ב)
ולשון מרן: « ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי » (שו״ע או״ח רל״א:א)
שורש הדין (רמב״ם, טור ומרן): הרמב״ם השמיט שיעור זה לגמרי, והטור הביאו כגרסת הגמרא ולא כתב בו לשון איסור, ומרן קבעו לדין באיסור. וכבר עמד על כך ערוך השלחן:
« והנה הרמב״ם לא הביא זה כלל וטעמו פשוט » (ערוך השלחן רל״א:א), וטעמו — שהרי אביי עצמו ישן יותר, וקרא עליו רב יוסף מקרא של עצלות. תמצית: שלוש מדרגות בהעתקת הסוגיא, וממילא שלושה גדרים בשיעור.
קושיא — לעיל בסימן ד׳ נקט מרן לשון אחרת לגמרי, דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין (שו״ע או״ח ד׳:ט״ז), ולא לשון איסור ; ואף הטעם שם אחר — שלא יטעום טעם מיתה, וכאן — משום ביטול תורה. ואם איסור גמור הוא, מפני מה תלאו שם במדת זהירותו של דוד? ואם מדת חסידות היא, מפני מה כתב כאן שאסור?
תירוץ: תמצית: כך היא ממש קושיית אליה רבה:
« קשה דלעיל סימן ד׳ סעיף ט״ו משמע שאינו אלא ממדת חסידות וליכא איסור » (אליה רבה רל״א:א), והוסיף בהפרש הטעמים
« גם כתב שם הטעם משום שטועם טעם מיתה והכא כתב כדי שלא יתבטל » (אליה רבה רל״א:א). ונראה ליישב, ששני עניינים נפרדים הם: בסימן ד׳ מדובר בגוף השינה ובמה שהיא פועלת באדם — וזו מדת חסידות ; וכאן מדובר בשינה כמונעת לימוד — ובזה יש איסור, לא מחמת השינה אלא מחמת ביטול תורה. ומעתה אין סתירה: השם אסור שבסימננו נסוב על התוצאה ולא על המעשה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא שניה — ערוך השלחן: מנין למרן לשון איסור, והרי לא הרמב״ם ולא הטור כתבוה, ובגמרא מפורש שאביי ישן יותר?
תירוץ ערוך השלחן: תמצית: הוא עצמו הקשה —
« וקשה מנא לן איסור זה דהרמב״ם לא הביא זה כלל וגם הטור לא כתב איסור על זה » (ערוך השלחן רל״א:ג), וקדם לזה
« אבל דברי רבינו הבית יוסף תמוהים » (ערוך השלחן רל״א:ג) ; ויישב שאין כאן מחלוקת אלא שיעורים משתנים:
« וצריך לומר דסבירא ליה לרבינו הבית יוסף דאין כאן מחלוקת כלל וגם אביי מודה לזה אלא דסבירא ליה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:ג). ומכל מקום לא נתקררה דעתו בלשונו הסתומה של מרן:
« ומכל מקום לא היה לו לסתום הדברים וצע״ג » (ערוך השלחן רל״א:ג). וכן העמיד את הכלל:
« ובוודאי בענין כזה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:א), והביא ראיה מן המציאות
« וכן ראינו לגדולי עולם שהיו ישנין ביום כשעה או שתים דכך הוצרכו לפי חלישותם ולפי הנהגתם » (ערוך השלחן רל״א:א), ומן המשנה — שנמנתה שם שינה של שחרית ולא של צהרים:
« שנה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם » (משנה אבות ג׳:י׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום השיטות בשיעור: תמצית: שלוש דרכים. (א) שיעור קבוע לכתחילה, שתין נשמי, וכלשון מרן. (ב) הנהגה ולא איסור, שלא יאריך הרבה — כלשון הטור
« ואם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן ובלבד שלא יאריך בה הרבה » (טור או״ח סימן רל״א). (ג) הכל לפי מה שהוא אדם, ואין כאן שיעור אחד לכל — ערוך השלחן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« ובוודאי בענין כזה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:א).
« ובוודאי בענין כזה הכל לפי מה שהוא אדם » (ערוך השלחן רל״א:א).
3. הגהת הרמ״א — «אלהי נשמה» ו«ויהי נועם»
לשון ההגה ומקורותיה
לשון ההגה:
« וכשנעור משנתו א״צ לברך אלהי נשמה » (רמ״א או״ח רל״א:א)
והמשכה: « ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם » (רמ״א או״ח רל״א:א)
והמשכה: « ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם » (רמ״א או״ח רל״א:א)
שורש המחלוקת: הבית יוסף הביא את שתי הדעות —
« כתב האגור בסי׳ ג׳ בשם רבינו יהודה משפייר״א שכאשר נעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלהי נשמה » (בית יוסף או״ח סימן רל״א),
« וכ״כ בשבלי הלקט בשם רבינו שמחה וה״ר אביגדור הכהן ולא נהגו כן » (בית יוסף או״ח סימן רל״א). תמצית: רבינו יהודה משפירא, רבינו שמחה ורבי אביגדור הכהן סברו שחוזר ומברך, והבית יוסף העיד שלא נהגו כן, והרמ״א העתיק את המנהג להלכה.
חקירה — ברכת «אלהי נשמה»: ברכת שבח על מנהגו של עולם (סדר הבריאה שבו מחזיר הקדוש ברוך הוא נשמות בבוקר), או ברכת הודאה על יקיצתו הפרטית של המברך?
- צד א׳ — מנהגו של עולם: וכלשון המשנה ברורה בטעמה — « אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב״ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב). ולפי זה אין ליקיצת היום ענין לברכה כלל, שהרי הברכה אינה על יקיצה זו.
- צד ב׳ — יקיצתו הפרטית: וזהו שורש דעת האגור ושבלי הלקט, שהנעור משנת היום כנעור משנת הלילה, ומודה על נשמתו שהוחזרה לו.
הכרעת האחרונים: תמצית: כף החיים העמיד את הצדדים —
« האגור בסי׳ ג׳ כתב בשם ר״י משפירא שכאשר נעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלהי נשמה » (כף החיים רל״א:א), ואחר כך
« וכ״פ הב״ח דא״צ לברך אלהי נשמה » (כף החיים רל״א:א), וצירף את טעם המקובלים. וערוך השלחן פסק כן בפשיטות:
« ואחר שיעור משנתו אין צריך לברך ברכת אלקי נשמה דאין זה רק בבוקר » (ערוך השלחן רל״א:ג). ובברכת התורה השאיר הטור את הדין לסימן אחר:
« ואם ישן שינת עראי מיושב על אצילי ידיו א״צ לברך ברכת התורה כשיחזור ללמוד » (טור או״ח סימן רל״א), וכן ציין הבית יוסף
« ואם ישן שינת עראי וכו׳ עד סוף הסימן נתבאר בסימן מ״ז » (בית יוסף או״ח סימן רל״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
«ויהי נועם» — הטעם והמנהג. תמצית: מקור ההגה בכל בו, ולשונו
« והר״מ היה נוהג כששכב עצמו לישן ביום לקרא ויהי נועם » (כל בו סימן כ״ט). והטעם, כמו שכתב המגן אברהם:
« ויהי נועם משום סכנת המזיקין » (מגן אברהם רל״א:א). ובמנהג בפועל כתבה המשנה ברורה בשם הלבוש:
« ויהי נועם משום סכנת מזיקין וכתב הלבוש שאין נוהגין כן » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ג) ; וכן העיד ערוך השלחן:
« ויש אומרים שיקרא קודם שישן ביום ויהי נועם משום מזיקין » (ערוך השלחן רל״א:ג),
« וגם בזה אין אנו נוהגים » (ערוך השלחן רל״א:ג). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב״ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב).
« אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב״ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב).
4. גדר «לשם שמים» — תנאי במעשה או מעלה בעושה
לשון מרן ומקורותיה
לשון מרן:
« וכן בכל מה שיהנה בעוה״ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו » (שו״ע או״ח רל״א:א)
והמשכה: « ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש » (שו״ע או״ח רל״א:א)
ומקורות הגר״א: « וכן בכל כו׳ כדכתי׳ כו׳ ברכות ס״ג א׳ ובאבות דר״נ פי״ז » (ביאור הגר״א או״ח רל״א)
והמשכה: « ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש״ש » (שו״ע או״ח רל״א:א)
ומקורות הגר״א: « וכן בכל כו׳ כדכתי׳ כו׳ ברכות ס״ג א׳ ובאבות דר״נ פי״ז » (ביאור הגר״א או״ח רל״א)
שורש הדין (הכתוב, הגמרא והמשנה): המקרא —
« בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (משלי ג׳:ו׳) ; והדרשה שעליו —
« דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (ברכות ס״ג ע״א), ועליה הוסיף רבא
« אמר רבא אפילו לדבר עבירה » (ברכות ס״ג ע״א) ; והמשנה —
« רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמד תורה שאינה ירשה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים » (משנה אבות ב׳:י״ב). תמצית: אין כאן דרשה בעלמא אלא הגדרה: פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה.
חקירה — «כל מעשיך יהיו לשם שמים»: תנאי הוא בעצם המעשה (שבלא כוונה זו נמצא המעשה חסר, ואינו נחשב עבודה כלל), או מעלה היא בעושה (שהמעשה כשר בלא זה, אלא שאין בעליו משובח)?
- צד א׳ — תנאי במעשה: וכלשון הרמב״ם, שתלה את הכל בכוונה — « צריך האדם שיכון לבו וכל מעשיו כלם לידע את השם ברוך הוא בלבד ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעמת זה הדבר » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ב) ; ולפי זה השוכח לכוון לא עשה ולא כלום מצד העבודה.
- צד ב׳ — מעלה בעושה: וכלשון מרן החוזרת בכל הדרכים — אינו משובח, ולא אסור ולא לא יצא. ולפי זה אין כאן פסול במעשה אלא חסרון בשבחו.
ביאור: תמצית: נראה לחלק בין שני מיני מעשים. במעשה מצוה — הכוונה מעלה, שהמצוה עומדת בעצמה. ובמעשה של רשות — הכוונה תנאי, שאין למעשה הזה שום ערך זולתה, ומעשה של רשות בלא כוונה אינו אלא הנאת הגוף. וזהו שדקדק מרן לתלות את כל הסימן דוקא בדברים של רשות:
« שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א). ולפיכך לא נקט לשון איסור אלא לשון אינו משובח — שאין כאן עבירה אלא הפסד ההזדמנות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גבול הכוונה — שלא תיעשה פרישות. תמצית: פתח הרמב״ם את פרקו בשלילת הפרישות:
« לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה א) ; והעמיד את האכילה על תכליתה ולא על מניעתה:
« אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ב) ; וסיים:
« נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה׳ תמיד » (רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג). והמשנה ברורה חתמה את הענין בכוונת הלב:
« ועיין עוד כונות אחרות בסימן ר״מ ס״א ואחר כונת הלב הן הדברים ורחמנא לבא בעי » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (ברכות ס״ג ע״א).
« דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך » (ברכות ס״ג ע״א).
5. חמש הדרכים — מקורן ברבינו יונה ושינויי הלשון
לשון רבינו יונה ולשון מרן
לשון רבינו יונה:
« וכל מעשיך יהיו לשם שמים אפי׳ דברים של רשות כמו האכילה והשתיה והישיבה והקימה וההליכה והשכיבה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:י״ב)
ולשון מרן: « שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א)
וציון הטור: « וכן סדר ה״ר יונה הענין בפרקי אבות » (טור או״ח סימן רל״א)
ובבאר הגולה: « טור בשם רבי יונה בפרקי אבות » (באר הגולה או״ח רל״א)
ולשון מרן: « שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א)
וציון הטור: « וכן סדר ה״ר יונה הענין בפרקי אבות » (טור או״ח סימן רל״א)
ובבאר הגולה: « טור בשם רבי יונה בפרקי אבות » (באר הגולה או״ח רל״א)
שורש הדין: אין זו לשון מרן ולא לשון הטור, אלא לשון רבינו יונה בפירושו למשנת רבי יוסי, שהעתיקה הטור כמעט כצורתה, ומרן קיצרה. תמצית: שלוש מסירות יש כאן — רבינו יונה, הטור, ומרן — ובכל אחת שינוי לשון שיש בו נפקא מינה.
שלושה שינויי לשון. תמצית: (א) בסדר הדרכים — רבינו יונה מנה האכילה והשתיה והישיבה והקימה וההליכה והשכיבה, ומרן הקדים את ההליכה:
« שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א). (ב) בסוד ישרים — רבינו יונה כתב
« אלא אפילו לישב ביסוד ישרים ולעמוד בדרך צדיקים ולילך בעצת תמימים » (רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:י״ב), ומרן כתב
« וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא א״כ עשה לשם שמים » (שו״ע או״ח רל״א:א) ; ומגן אברהם נקט כלשון מרן:
« בסוד ישרים וכו׳ אינו משובח ומ״מ טוב הוא דמתוך כך בא לשמה » (מגן אברהם רל״א:ב). (ג) בשיחה — הטור כתב אפילו לספר בדברי חכמים, ומרן שינה:
« וכן בשיחה אפי׳ לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם כל חמש הדרכים דין אחד להן, מפני מה שינה מרן את לשונו בכל אחת: באכילה אינו משובח, בתשמיש הרי זה מגונה, ובשכיבה פתח באין צריך לומר? ואם דינים חלוקים הם, מה בין זה לזה?
תירוץ: תמצית: הלשונות נמדדות לפי קרבת המעשה לאיסור. באכילה ובישיבה — מעשה נייטרלי, ולפיכך
« שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח » (שו״ע או״ח רל״א:א). בתשמיש — מעשה שגבולו דק, ולפיכך החמיר:
« וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה » (שו״ע או״ח רל״א:א), ואף בכוונה שנראית טובה:
« ואפי׳ אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח » (שו״ע או״ח רל״א:א), עד שהעמידה על תכליתה:
« אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו » (שו״ע או״ח רל״א:א). ובשכיבה פתח באין צריך לומר מפני שהיא היא שינת הצהרים שבראש הסימן, וכבר נתפרשה:
« וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו » (שו״ע או״ח רל״א:א),
« אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה » (שו״ע או״ח רל״א:א). וכן ציין הגר״א מקורות לכל דרך ודרך:
« שאפי׳ דברים כו׳ פ״ב די״ט אבל הלל כו׳ ואמרו שהיה הולך למרחץ ואמר אני הולך לדבר מצוה » (ביאור הגר״א או״ח רל״א),
« וכן בתשמיש כו׳ כמ״ש בפ״ב דשבועות וע״ז נא׳ קדושים תהיו » (ביאור הגר״א או״ח רל״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
« שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א).
« שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א).
6. משא ומתן ופרנסה — הרחבת המשנה ברורה ושאלת ביאור הלכה
לשון המשנה ברורה
לשון מרן בשיחה:
« וכן בשיחה אפי׳ לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו » (שו״ע או״ח רל״א:א)
ולשון המשנה ברורה: « וכ״ש אם סיפורו הוא בעניני משא ומתן צריך שתהיה כונתו לשם מצוה דהיינו שיהיה לו במה להתפרנס כדי שלא יבוא ליד גזל » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח)
והמשכה: « או שכונתו ליקח עסקים תחת רשותו כדי להמציא מלאכה לעניי ישראל שישתכרו להחיות נפשם שכל זה הוא בכלל צדקה ומעולה ממנה כמו שכתב הרמב״ם » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח)
ולשון המשנה ברורה: « וכ״ש אם סיפורו הוא בעניני משא ומתן צריך שתהיה כונתו לשם מצוה דהיינו שיהיה לו במה להתפרנס כדי שלא יבוא ליד גזל » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח)
והמשכה: « או שכונתו ליקח עסקים תחת רשותו כדי להמציא מלאכה לעניי ישראל שישתכרו להחיות נפשם שכל זה הוא בכלל צדקה ומעולה ממנה כמו שכתב הרמב״ם » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח)
שורש הדין: מרן דיבר בשיחה בלבד, והמשנה ברורה למדה ממנה קל וחומר למשא ומתן ; ומשם הגיעה עד להמצאת מלאכה לעניי ישראל, שהיא מעולה שבמדרגות הצדקה שברמב״ם:
« שהמחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מלאכה כדי שישתכר ולא יצטרך לבריות לשאול » (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח). תמצית: הכלל שנאמר בשיחה נעשה כלל בפרנסה, ומשם — במעלת החסד.
קושיא — אם כל שעות המשא ומתן נעשות עבודה בכוונה, מה נשתייר לחיוב קביעות עתים לתורה? ואם אין הכוונה מועילה לפטור, מה הועילה?
תירוץ: תמצית: ביאור הלכה הקדים והוציא זאת מכלל הספק:
« דהא פשיטא דמחוייב האדם עכ״פ לקבוע עתים לתורה בכל יום » (ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו). ומכאן ששני חיובים נפרדים הם — חיוב הלימוד עומד בפני עצמו, וכוונת המשא ומתן אינה באה במקומו אלא מגדירה את השעות שאינן שעות לימוד. וכן הוציא מכלל הספק את הצד השני:
« דמוטב להתבייש בעוה״ז ולקבל מאה מתנות ולא לעבור פעם אחד על לאו דאורייתא של לא תגזול » (ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
שאלת ביאור הלכה — איזו דרך ישרה. תמצית: לשון השאלה —
« שאלה איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם אם לעסוק בתורה ולהרבות גבולו בתלמידים כל ימי השבוע וליהנות מאחרים או ליהנות מיגיע כפיו ומלאכה נקיה כל ימי השבוע ולעסוק בתורה לבד כל יום השבת » (ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו) ; וכן הביאה הבאר היטב בקיצור:
« עי׳ שו״ת דב״ש סקל״ח איזה דרך ישרה אם לעסוק בתורה ובתלמידים כל ימיו ויהנה מאחרים או יהנה מיגיע כפו ויעסוק בתורה בשבת לבד » (באר היטב רל״א:א). והכרעת המשיב:
« אך הנראה לע״ד שאפילו הרמב״ם ז״ל יסכים בנידון דידן להתיר דאין דנין אפשר משאי אפשר » (ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו). וערוך השלחן הרחיב את ההיתר אף בגוף השינה:
« ואף גם מי שצריך לפרנס אשתו ובניו במלאכה או במסחור וצריך לנוח ביום כדי לעמול בפרנסתו גם כן רשאי » (ערוך השלחן רל״א:ד), והעמיד את הכלל:
« וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא תהא העיקר בשביל הנאת גופו שזהו מעשה בהמה » (ערוך השלחן רל״א:ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חתימת הסימן. תמצית: מרן חתם בכלל של הנהגה —
« כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו » (שו״ע או״ח רל״א:א),
« וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא ית׳ יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד » (שו״ע או״ח רל״א:א) ; וכן לשון רבינו יונה
« כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול את כל מעשיו במאזני שכל » (רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:י״ב), ולשון הטור
« ומי שמדות הללו מצויות בו נמצא עובד את בוראו כל ימיו » (טור או״ח סימן רל״א). והטור הוסיף מעשה למופת:
« ועל הדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לש״ש » (טור או״ח סימן רל״א), ומקורו בגמרא:
« בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה » (כתובות ק״ד ע״א). וכן העתיק קיצור שולחן ערוך:
« ומי שנוהג כן נמצא עובד את בוראו כל ימיו » (קיצור שולחן ערוך ל״א:ז). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| שינת הצהרים | מי שאי אפשר לו ללמוד בלעדיה — יישן (שו״ע או״ח רל״א:א · טור או״ח סימן רל״א). |
| שיעורה | לא יאריך יותר משינת הסוס, שהוא שתין נשמי (שו״ע או״ח רל״א:א · סוכה כ״ו ע״ב). |
| לשון האיסור | הטור לא כתב איסור, והרמב״ם השמיט השיעור ; ולערוך השלחן הכל לפי מה שהוא אדם (ערוך השלחן רל״א:א · ערוך השלחן רל״א:ג). |
| כוונת השינה | להחזיק גופו לעבודת השם, ולא להנאת גופו (שו״ע או״ח רל״א:א · רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג). |
| הנעור משנת היום | אינו חוזר ומברך אלהי נשמה (רמ״א או״ח רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב · ערוך השלחן רל״א:ג). |
| ברכת התורה אחר שינת עראי | אין צריך לברך (עטרת זקנים או״ח רל״א · טור או״ח סימן רל״א), והדין נתבאר בסימן מ״ז (בית יוסף או״ח סימן רל״א). |
| ויהי נועם קודם שינת היום | יש אומרים, משום מזיקין ; ולבוש — אין נוהגין כן (רמ״א או״ח רל״א:א · מגן אברהם רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ג). |
| אכילה ושתיה | יתכוין לחיותו לעבוד את בוראו (שו״ע או״ח רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ה). |
| ישיבה וקימה והליכה | אף בסוד ישרים — אם עשה להנאתו אינו משובח, ומכל מקום טוב הוא (שו״ע או״ח רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ו · מגן אברהם רל״א:ב). |
| שכיבה | יתכוין למנוחת הגוף לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה (שו״ע או״ח רל״א:א). |
| תשמיש | יתכוין לבנים לעבודת בוראו או לקיים מצות עונה (שו״ע או״ח רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ז). |
| שיחה | אף בדברי חכמה — לעבודת הבורא או למה שמביא לה (שו״ע או״ח רל״א:א · אליה רבה רל״א:ב). |
| משא ומתן | לשם מצוה, שיהיה לו במה להתפרנס ולא יבוא לידי גזל (משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח). |
| קביעות עתים | חיוב בפני עצמו, ואינו נדחה מפני כוונת המשא ומתן (ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו). |
| כללו של דבר | ישקול כל מעשיו במאזני שכלו (שו״ע או״ח רל״א:א · קיצור שולחן ערוך ל״א:ז). |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| שינת הסוס | אסור לישן ביום יותר משתין נשמי | סוכה כ״ו ע״ב · באר הגולה או״ח רל״א |
| אביי שישן יותר | ראיה שאין השיעור מוחלט | סוכה כ״ו ע״ב · ערוך השלחן רל״א:א |
| שינת שחרית | מוציאה את האדם מן העולם — ולא נמנתה שינת צהרים | משנה אבות ג׳:י׳ · ערוך השלחן רל״א:א |
| דוד ושתין נשמין | מדת זהירות, ובגמרא דוקא ביום | שו״ע או״ח ד׳:ט״ז |
| קושיית אליה רבה | מדת חסידות לעיל, ואיסור כאן | אליה רבה רל״א:א |
| אלהי נשמה | אינו חוזר ומברך | רמ״א או״ח רל״א:א · בית יוסף או״ח סימן רל״א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ב |
| הדעה החולקת | האגור בשם רבינו יהודה משפירא, ושבלי הלקט | בית יוסף או״ח סימן רל״א · כף החיים רל״א:א |
| ברכת התורה | אף היא אינה חוזרת אחר שינת עראי | עטרת זקנים או״ח רל״א · טור או״ח סימן רל״א |
| ויהי נועם | משום מזיקין ; ואין נוהגין כן | כל בו סימן כ״ט · מגן אברהם רל״א:א · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ג |
| בכל דרכיך דעהו | פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה | משלי ג׳:ו׳ · ברכות ס״ג ע״א · ביאור הגר״א או״ח רל״א |
| כל מעשיך לשם שמים | משנת רבי יוסי | משנה אבות ב׳:י״ב · ביאור הגר״א או״ח רל״א |
| חמש הדרכים | מקורן בפירוש רבינו יונה למשנה | רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:י״ב · טור או״ח סימן רל״א · באר הגולה או״ח רל״א |
| שלא לשמה | אינו משובח, ומכל מקום טוב הוא | מגן אברהם רל״א:ב · משנה ברורה, מ״ב רל״א:ו |
| כוונת הלב | ורחמנא לבא בעי | משנה ברורה, מ״ב רל״א:ז |
| משא ומתן | לשם מצוה, ועד המצאת מלאכה לעניים | משנה ברורה, מ״ב רל״א:ח |
| איזו דרך ישרה | שאלת דבר שמואל, והכרעתו | ביאור הלכה רל״א, ד״ה בכל דרכיך דעהו · באר היטב רל״א:א |
| הרמב״ם בהלכות דעות | כל מעשיו לידע את השם, ואף שנתו עבודה | רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ב · רמב״ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג |
| מעשה רבינו הקדוש | שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים | טור או״ח סימן רל״א · כתובות ק״ד ע״א |
גמרא: סוכה פרק הישן (כ״ו ע״ב) · ברכות (ס״ג ע״א) · כתובות (ק״ד ע״א)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות דעות פרק ג) · רבינו יונה על פרקי אבות · כל בו · האגור · שבלי הלקט · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: באר הגולה · עטרת זקנים · מגן אברהם · באר היטב · אליה רבה · ביאור הגר״א · לבוש · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · קיצור שולחן ערוך
📖Rejoindre une 'havrouta