שולחן ערוך · אורח חיים

פותח מרן בסימן זה בדיני התפילה מברוך שאמר עד ישתבח — הם פסוקי דזמרה שתיקנו לומר בכל יום קודם התפילה, על פי מה שאמרו חז״ל (ברכות ל״ב.): "לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל". וכן דרש רבי יוסי (שבת קי״ח:): "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום", ואוקמוה בפסוקי דזמרה. ותיקנו להם ברכה לפניהם — ברוך שאמר, וברכה לאחריהם — ישתבח, כמו שכתבו הרמב״ם (הלכות תפלה פרק ז׳), הטור והבית יוסף. ויסוד הסימן ניצב על כמה צירים: (א) גדר הברכות — ברכת השבח, וישתבח כברכה הסמוכה לחברתה; (ב) דין ההפסק וההשוואה לקריאת שמע וברכותיה; (ג) הכוונה בפותח את ידיך אם מעכבת; (ד) מזמור לתודה והעמידה, טעמם ומנהגם. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.

סעיף א׳: "אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה, וישתבח לאחריהם."

סעיפים ד׳-ה׳: "צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י״ח... בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד."

סעיף ז׳: "צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך, ואם לא כוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת." ומקורו בגמרא (ברכות ד:) שאומרים תהלה לדוד בכל יום, ופירשו הטעם משום שיש בו "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" — כלל ההשגחה והפרנסה. ולכן הצריכו לכוון בו.

סעיף ט׳: "מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה." הגה: "ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב, או בימי פסח... ולא בערב פסח... ולא בערב יום כפור, וכן נהגו במדינות אלו."