✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן נ״א · פסוקי דזמרה — מברוך שאמר עד ישתבח

דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח — אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה וישתבח לאחריהם, נזהרים מלהפסיק בדיבור, שואלים שלום כדין, מכוונים בפותח את ידיך, ואומרים מזמור לתודה בנגינה
סימן נ״א · ט׳ סעיפים
דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה קובע את דיני הפסוקי דזמרה: ברכת ברוך שאמר שלפניהם וברכת ישתבח שלאחריהם, האיסור להפסיק בדיבור מברוך שאמר עד סוף העמידה, השאילת שלום בין המזמורים ובאמצע המזמור, הכוונה הנדרשת בפסוק פותח את ידיך, אמירה בנחת, ומזמור לתודה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ט׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: פסוקי דזמרה — ברוך שאמר, ישתבח, ההפסק, פותח את ידיך ומזמור לתודה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״א · ט׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

לימדונו חז״ל (ברכות ל״ב.): לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל — שיסדר אדם תחילה את שבחו של מקום, ואחר כך יתפלל. אלו הם הפסוקי דזמרה: סף של שבח לפני בקשת העמידה, מוקף בשתי ברכות — ברוך שאמר לפניהם וישתבח לאחריהם. ומפני שהם דברי שבח, אין אומרים אותם במרוצה כי אם בנחת, ואין מפסיקים בהם בדיבור בטל, ועומדים בהם מפני הכבוד. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ט׳ הסעיפים — ברוך שאמר וישתבח, עניית אמן, ההפסק, שאילת שלום, פותח את ידיך, בנחת ומזמור לתודה
1. מקרה מעשי — הזהירות מהפסק בפסוקי דזמרה: מתי עונים ושואלים
2. מקרה מעשי — הכוונה בפותח את ידיך (הפרנסה)
3. מקרה מעשי — מזמור לתודה: באילו ימים אין אומרים, ועמידה
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. פסוקי דזמרה — ט׳ הסעיפים

פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה — «מזמורי השבח» — המזמורים (ובעיקר מתהלה לדוד עד כל הנשמה) שאומרים בכל בוקר לפני העמידה, כדי לסדר שבחו של מקום קודם התפילה (ברכות ל״ב.). והם מוקפים בשתי ברכות: ברוך שאמר שלפניהם וישתבח שלאחריהם.

סעיף א׳ — ברוך שאמר וישתבח

אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה, וישתבח לאחריהם.
אומרים ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה, וישתבח לאחריהם.
לפסוקי דזמרה ברכה לפניהם (ברוך שאמר) וברכה לאחריהם (ישתבח), כיחידה אחת של שבח. ברוך שאמר פותחת ב«ברוך» ; וישתבח, הבאה אחריה, אינה פותחת שוב ב«ברוך» — שהיא ברכה הסמוכה לחברתה (עיין ברמה למדן).

סעיפים ב׳-ג׳ — עניית אמן

אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן, עונה אחריו אמן.
אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו (ועיין לעיל סימן רט״ו).
סעיף ב׳: אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן, עונה אחריו אמן.
סעיף ג׳: אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו (ועיין לעיל סימן רט״ו).
עניית אמן אחר ברכת החזן אינה חשובה הפסק בפסוקי דזמרה. ואחר ישתבח יכול אף לענות אמן אחר ברכת עצמו — דין מיוחד שנתפרש בסימן רט״ו.

סעיף ד׳ — הפסק בדיבור

צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י״ח. ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח (בית יוסף בשם כל בו) (ועיין לעיל סימן נ״ג ונ״ד).
צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מתחילת ברוך שאמר עד סוף י״ח (העמידה). ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח (בית יוסף בשם כל בו) (ועיין לעיל סימן נ״ג ונ״ד).
מתחילת ברוך שאמר ועד סוף העמידה אין מפסיקים בדיבור בטל. ובין ברוך שאמר לישתבח האיסור חמור כל כך שאפילו לצורך מצוה אין לדבר. ופרטי היוצא מן הכלל (כגון עניית קדיש-קדושה) נתבארו במקומם (סימן נ״ג-נ״ד, ובסימן ס״ו לענין ק״ש).

סעיף ה׳ — שאילת שלום

בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.
בין המזמורים האלו שואל [בשלום] מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.
הדין כדין ק״ש (עיין סימן ס״ו). בין המזמורים (בין הפרקים): שואל בשלום מי שחייב בכבודו, ומשיב שלום לכל אדם. באמצע המזמור (באמצע): אינו שואל אלא מפני היראה (מי שירא מפניו), ואינו משיב אלא מפני הכבוד.

סעיף ו׳ — ההפסקה בין אלילים לוה׳

צריך להפסיק בין אלילים ובין וה׳ שמים עשה.
צריך להפסיק בין «אלילים» ובין «וה׳ שמים עשה».
בפסוק כי כל אלהי העמים אלילים, וה׳ שמים עשה מפרידים היטב בין שתי התיבות, שלא יהא נראה כחוזר למעלה ושלא תיבלע המ״ם ; והוא דין של דקדוק ותשומת לב באמירת השבח.

סעיף ז׳ — הכוונה בפותח את ידיך ומנהגי הרמ״א

צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך, ואם לא כוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. הגה: ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד (טור וכל בו), וכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה (טור), וכן פסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד (אבודרהם). כשמגיע לועתה ה׳ אלהינו מודים אנחנו לך או לפסוק וכל קומה לפניך תשתחוה, אין לשחות ולהשתחות שם כדלקמן סימן קי״ג (הר״י סוף פרק אין עומדין ורבינו ירוחם נתיב א׳). ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר, ויברך דוד וישתבח.
צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך, ואם לא כוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. הגה: ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד (טור וכל בו), וכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה (טור), וכן פסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד (אבודרהם). כשמגיע לועתה ה׳ אלהינו מודים אנחנו לך או לפסוק וכל קומה לפניך תשתחוה — אין לשחות ולהשתחות שם כדלקמן סימן קי״ג (הר״י סוף פרק אין עומדין ורבינו ירוחם נתיב א׳). ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר, ויברך דוד וישתבח.
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן — הפסוק (בתהלה לדוד / אשרי) שבו מודיעים שהקדוש ברוך הוא פותח את ידו ומשביע לכל חי — עיקר עניין הפרנסה. וצריך לכוון בו, שהרי עיקר מה שקבעו לומר תהלה לדוד בכל יום הוא מפני שבח שבפסוק זה.
עיקר הסעיף: הכוונה בפותח את ידיך, עד שאם לא כיוון חוזר ואומרו. והרמ״א הוסיף כמה מנהגים: פסוק ואנחנו נברך יה, כפילת כל הנשמה וה׳ ימלוך ; שלא לשחות בועתה / וכל קומה (סימן קי״ג) ; ומנהג העמידה בברוך שאמר, ויברך דוד וישתבח.

סעיף ח׳ — בנחת

אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת.
אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת.
אין «רצים» דרך השבח כדי להגיע מהר לבקשה: אומרים את הפסוקי דזמרה מילה במילה, בנחת, כדי שיוכל לכוון בהם. והמקצר בשבחו של מקום כדי למהר בבקשת צרכיו — אין זו הנהגה נאה.

סעיף ט׳ — מזמור לתודה

מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. הגה: ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב (טור), או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח (ועיין לעיל סימן תכ״ט), ולא בערב יום כפור (ועיין לעיל סימן תר״ד), וכן נהגו במדינות אלו (מנהגים).
מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה (למושכו בשיר), שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. הגה: ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב (טור), או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח (ועיין לעיל סימן תכ״ט), ולא בערב יום כפור (ועיין לעיל סימן תר״ד), וכן נהגו במדינות אלו (מנהגים).
אומרים מזמור לתודה בנגינה, שהוא כנגד קרבן התודה ו«כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה». ואין אומרים אותו בימים שלא היה קרבן תודה קרב בהם: שבת ויום טוב, ימי הפסח וערב הפסח (משום חמץ), וערב יום הכיפורים.
הסימן במשפט אחד: פסוקי דזמרה הם סף של שבח לפני העמידה — פתוחים בברוך שאמר וחתומים בישתבח, נאמרים בנחת ובלא הפסק, בכוונה בפותח את ידיך, ובעמידה מפני הכבוד ; ומוסיפים עליהם מזמור לתודה בימים שהיה קרבן תודה קרב בהם.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — הזהירות מהפסק: מתי עונים ושואלים

מצב: אני באמצע פסוקי דזמרה ומישהו שואל בשלומי, או שאני שומע ברכה — האם מותר לענות ?
הנהגה: מברוך שאמר אין מפסיקים בדיבור בטל. אבל דין השאילת שלום כדין ק״ש (סימן ס״ו): בין המזמורים (בין הפרקים) — שואל בשלום מי שחייב בכבודו, ומשיב שלום לכל אדם ; באמצע המזמור (באמצע) — אינו שואל אלא מפני היראה ואינו משיב אלא מפני הכבוד. ועניית אמן אחר ברכה מותרת ואינה הפסק. ובין ברוך שאמר לישתבח — אפילו לצורך מצוה אין לדבר ; ולעניין קדיש-קדושה יעשה כהוראת רבו.

מקרה 2 — הכוונה בפותח את ידיך

מצב: אני אומר אשרי / תהלה לדוד כלאחר יד ומגיע לפותח את ידיך בלי לשים לב — האם יש בכך חשיבות ?
הנהגה: כן, זהו הפסוק החשוב ביותר שבקטע. בו מכריזים שהקדוש ברוך הוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון — הכרה בעניין הפרנסה. הסעיף מלמד שאם לא כיוון בפסוק זה — צריך לחזור ולאומרו. ולמעשה משתדלים בעיקר לעמוד עליו בתשומת לב ; ואם צריך לחזור בפועל — כמנהגו ובשאלת הרב (עיין ברמה למדן בעניין לעכב).

מקרה 3 — מזמור לתודה: באילו ימים, ועמידה

מצב: באילו ימים אין אומרים מזמור לתודה ? ובאילו ברכות עומדים ?
הנהגה: אין אומרים מזמור לתודה בימים שלא היה בהם קרבן תודה קרב: שבת ויום טוב, ימי הפסח וערב פסח (משום החמץ שעם התודה), וכן ערב יום הכיפורים. בשאר הימים אומרים אותו בנגינה. ומפני כבוד השבח נהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר, ויברך דוד וישתבח. ולפרטי הימים והמנהגים עיין ברמה למדן.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהן שתי הברכות המקיפות את הפסוקי דזמרה ?
  2. עד היכן משתרע האיסור להפסיק בדיבור ?
  3. מה ההבדל בין שאילת שלום בין הפרקים לבאמצע המזמור ?
  4. מדוע הכוונה בפותח את ידיך חשובה כל כך ?
  5. באילו ימים אין אומרים מזמור לתודה, ומדוע ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן נ״ב
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן נ״א · ט׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא