סימן ע״ד · דין שלא לברך כשאבריו רואין את הערוה

📑 תוכן הלימוד

א. לכסות את הערוה לק״ש — ו׳ הסעיפים

סעיף א׳ — לבו רואה את הערוה: החציצה על הלב

היה ישן ערום בטליתו — צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא, משום דלבו רואה את הערוה אסור. הגה: וה״ה אם לבו רואה ערות חבירו אסור.

סעיף ב׳ — הרוחץ במים: צלולים ועכורים

הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות — יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה כשיברך, ודוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי. ואם היו המים עכורים שאין איבריו נראין בהם — מותר לקרות והוא בתוכן, והוא שלא יהא ריחן רע. ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים — אף בצלולים שרי.

סעיף ג׳ — מחבק בזרועותיו

אם האדם מחבק גופו בזרועותיו — דיינין ליה כהפסקה.

סעיף ד׳ — הנשים בחלוק

יש מי שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק, אף על פי שאינם מפסיקות למטה מהלב. הגה: ואם הן ערומות — צריך שתהא ערוה שלהן טוחות בקרקע או שיושבת על שאר דבר, דאז אין לבן רואה ערוה שלהן, מה שאין כן באיש.

סעיף ה׳ — אבריו רואים / נוגעים

שאר אבריו רואים את הערוה — מותר; אבל אם איזה מאיבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו — אסור לקרות ק״ש או להתפלל. ויריכותיו שהערוה שוכבת עליהן — צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן, בענין שלא יגע הגיד בהם.

סעיף ו׳ — טלית חגורה על מתניו

היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה — אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום, מותר לקרות ק״ש; אבל להתפלל אסור עד שיכסה לבו.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — ישן ערום תחת מכסה

מקרה 2 — רוחץ במים ורוצה לברך

מקרה 3 — טלית חגורה על המתניים

שאלות להבנה

להעמיק עוד