✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ע״ג · דין הישן עם אשתו ובניו
דין הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג — שנים בטלית אחת ובשרם נוגע: לא יקראו ק״ש עד שתפסיק טלית ממתניהם ולמטה; אשתו — קורא בחזרת פנים דחשיבה כגופו; בניו קטנים או גדולים; שיעור הקטנות (י״ב / י״א)
סימן ע״ג · ד׳ סעיפים
דין הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את ההנהגה בשעת הק״ש למי שישן עם בני ביתו, ועיקרו הצניעות: שנים הישנים בטלית אחת ובשרם נוגע — לא יקראו ק״ש עד שתפסיק ביניהם טלית ממתניהם ולמטה; באשתו — קורא בחזרת פנים דחשיבה כגופו; בבניו קטנים או גדולים; ושיעור הקטנות. טקסט עברי, ביאור והסבר של ד׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: הנהגת הישן עם אשתו ובניו — טלית מפסקת, אשתו כגופו, שיעור קטנות
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ג · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות כ״ד.) שכל דבר המביא לידי הרהור בשעת ק״ש הרי הוא כערוה, משום שנאמר «ולא יראה בך ערות דבר». ומכאן: שנים הישנים בטלית אחת ובשרם נוגע — לא יקראו ק״ש עד שתפסיק ביניהם טלית ממתניהם ולמטה. הסימן מלמד את ההנהגה (איך יתנהג) לפי שהוא ישן עם אשתו או עם בניו, קטנים או גדולים. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ד׳ הסעיפים — טלית מפסקת (סעיף א׳), אשתו כגופו (סעיף ב׳), בניו קטנים / גדולים (סעיף ג׳), שיעור קטנות (סעיף ד׳)
1. מקרה מעשי — הטלית המפסקת (טלית מפסקת ממתניהם ולמטה)
2. מקרה מעשי — הישן עם אשתו (חזרת פנים דחשיבה כגופו)
3. מקרה מעשי — גיל הבנים (שיעור קטנות: י״ב / י״א)
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. הישן עם בני ביתו — ד׳ הסעיפים
הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו — עיקר הסימן הוא הצניעות בשעת ק״ש: נגיעת הבשר עלולה להביא לידי הרהור, וכל דבר המביא לידי הרהור נקרא ערוה. ומכאן כלל אחד — שנים בטלית אחת צריכים טלית מפסקת ממתניהם ולמטה — ואחריו החילוקים: אשתו (כגופו), בניו קטנים, בניו גדולים, ושיעור הקטנות.
סעיף א׳ — טלית מפסקת: ההפסקה בין השנים
שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה — לא יקראו קריאת שמע, אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.
סעיף א׳: שנים שהיו ישנים בטלית אחת ובשר שניהם נוגע זה בזה — לא יקראו ק״ש, אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.
הטעם הוא הצניעות: נגיעת הבשר עלולה להביא לידי הרהור בשעת הקריאה, ואסור משום «ולא יראה בך ערות דבר». הפתרון — טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה; ובהפסקה זו מותר לקרוא.
סעיף ב׳ — אשתו כגופו: הישן עם אשתו
אם היה ישן עם אשתו — קורא בחזרת פנים לצד אחר, ואפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבה כגופו ; ויש מי שאוסר, ונכון לחוש לדבריו.
סעיף ב׳: אם היה ישן עם אשתו — קורא בחזרת פנים לצד אחר, ואפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבה כגופו; ויש מי שאוסר, ונכון לחוש לדבריו.
אשתו נחשבת כגופו, שהואיל ורגיל בה אינו בא לידי הרהור, ולכן די בחזרת פנים אף בלא טלית מפסקת. אבל יש מי שאוסר — שמצריך הפסקה אף באשתו — והמחבר מוסיף שנכון לחוש לדבריו (ונכון לחוש לדבריו).
סעיף ג׳ — בניו קטנים וגדולים
אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים — מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ; ואם הם גדולים — צריך להפסקת טלית.
סעיף ג׳: אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים — מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית; ואם הם גדולים — צריך להפסקת טלית.
כל עוד הבנים קטנים, אין חוששים להרהור מחמת הנגיעה, ודי בחזרת פנים בלא טלית מפסקת. משנעשו גדולים — דינם ככל אדם שבסעיף א׳, וצריך טלית מפסקת. ומאימתי נחשב הבן «גדול»? זהו עניין הסעיף הבא.
סעיף ד׳ — שיעור הקטנות
עד כמה הם חשובים קטנים — התינוק עד שיהיו לו י״ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י״א שנים, ואפילו הביאו ב׳ שערות מותר ; ובשנת י״ג לתינוק וי״ב לתינוקת אם הביאו ב׳ שערות אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו ב׳ שערות מותר ; ומשנת י״ג ואילך לתינוק וי״ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב׳ שערות אסור.
סעיף ד׳: עד כמה חשובים קטנים? התינוק עד שיהיו לו י״ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י״א שנים, ואפילו הביאו ב׳ שערות בתוך הזמן — מותר. ובשנת י״ג לתינוק ובשנת י״ב לתינוקת: אם הביאו ב׳ שערות — אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו — מותר. ומשנת י״ג ואילך לתינוק ומשנת י״ב לתינוקת — אפילו לא הביאו ב׳ שערות אסור.
שלושה שלבים לפי הגיל. (א) עד י״ב לתינוק ועד י״א לתינוקת — חשובים קטנים, אף שהביאו ב׳ שערות. (ב) שנת המעבר (י״ג לתינוק, י״ב לתינוקת) — תלוי בב׳ שערות. (ג) ואילך — גדולים בכל עניין. הרי שהשיעור קובע במדויק את המעבר מקטן (סעיף ג׳, בלא הפסקה) לגדול (סעיף א׳, צריך הפסקה).
הסימן במשפט אחד: שנים הישנים בטלית אחת ובשרם נוגע — לא יקראו ק״ש בלא טלית מפסקת ממתניהם ולמטה (חשש הרהור); באשתו די בחזרת פנים דחשיבה כגופו, אבל ונכון לחוש ליש מי שאוסר; בבניו קטנים — בחזרת פנים בלא הפסקה, וגדולים — צריך הפסקת טלית; והשיעור: תינוק עד י״ב, תינוקת עד י״א.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הטלית המפסקת
מצב: שנים ישנים בטלית אחת ובשרם נוגע, והגיע זמן ק״ש. מה יעשו ?
הנהגה: כל עוד הבשר נוגע בלא הפסקה — לא יקראו ק״ש (ולא דברים שבקדושה), מחשש הרהור. יש להפסיק ביניהם בטלית ממתניהם ולמטה; ובהפסקה זו מותר לקרוא. ולפרטי ההפסקה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — הישן עם אשתו
מצב: ישן עם אשתו ורוצה לקרוא ק״ש. האם צריך הפסקה ?
הנהגה: לדעת המחבר אשתו כגופו, ולכן די בחזרת פנים אף בלא טלית מפסקת. ומכל מקום יש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו — לחוש לדעה המחמירה. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — גיל הבנים (קטן או גדול)
מצב: ישן עם בנו ורוצה לדעת אם עדיין נחשב «קטן» לדין זה. כיצד משערים ?
הנהגה: התינוק נחשב קטן עד י״ב שנים והתינוקת עד י״א שנים; ובתוך הזמן, אף שהביאו ב׳ שערות, קורא בחזרת פנים בלא הפסקה. שנת המעבר תלויה בב׳ שערות, ומשם ואילך הבן גדול וצריך טלית מפסקת. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה שנים שבשרם נוגע בטלית אחת אינם קוראים ק״ש (סעיף א׳) ?
- מהי טלית מפסקת ועד היכן היא צריכה להפסיק ?
- למה באשתו די בחזרת פנים, ומה פירוש כגופו (סעיף ב׳) ?
- מה ההבדל בין הישן עם בנים קטנים לגדולים (סעיף ג׳) ?
- מהו השיעור המעביר מקטן לגדול בתינוק ובתינוקת (סעיף ד׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — כל דבר המביא לידי הרהור נקרא ערוה, «ולא יראה בך ערות דבר» (ברכות כ״ד.) ; אשתו כגופו — למה די בחזרת פנים, ויש מי שאוסר (הראב״ד) ונכון לחוש ; שיעור הקטנות י״ב / י״א וב׳ שערות (עי׳ סי׳ נ״ה)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — טלית מפסקת, טעם ההרהור והערוה, אשתו כגופו ושיעור הקטנים