✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ע״ח · דין מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
דין מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה — היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו: פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות; נפלו על בגדיו ומכוסים בבגדו — ממשיך; נפלו בארץ — מרחיק ד׳ אמות; ואם שהה — למקום שפסק, ולהרמ״א חוזר לראש
סימן ע״ח · סעיף אחד
דין מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את הנהגתו של מי שקורא ק״ש ומי רגליו שותתין: פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות; נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח אך מכוסים בבגדו — ממשיך; נפלו בארץ — מרחיק ד׳ אמות (או ממתין עד שיבלעו); ואפילו שהה — חוזר למקום שפסק (ולהרמ״א חוזר לראש). טקסט עברי, ביאור והסבר של הסעיף היחיד, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי רגליו שותתין — פוסק עד שיכלו המים, טופח על מנת להטפיח, הרחקת ד׳ אמות, חוזר למקום שפסק
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ח · סעיף אחד
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל שצריך לקרוא ק״ש ולהתפלל בנקיות הגוף והמקום. הסימן עוסק במי שבאמצע קריאתו התחילו מי רגליו שותתין (מי רגליו שותתין על ברכיו): פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות; דין הבגד המלוכלך אך המכוסה, הרחקת ד׳ אמות כשנפלו בארץ, והמקום שאליו חוזר. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הסעיף היחיד — מי רגליו שותתין / פוסק עד שיכלו (1), נפלו על בגדיו / טופח על מנת להטפיח (2), נפלו בארץ / ד׳ אמות (3), שהה / חוזר למקום שפסק (4)
1. מקרה מעשי — מי רגליו שותתין בק״ש: פוסק עד שיכלו המים וחוזר
2. מקרה מעשי — בגד מלוכלך אך מכוסה: ממשיך (מכוסים בבגדו)
3. מקרה מעשי — ההפסקה הארוכה: למקום שפסק או לראש (רמ״א)
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. מי שנצטרך להטיל מים בק״ש — הסעיף היחיד
מִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהָטִיל מַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאָה — היסוד הוא הנקיות הנדרשת בשעת הקריאה. כל זמן שהמים שותתין (מי רגליו שותתין) אינו יכול לקרוא, לכן פוסק עד שיכלו המים וחוזר. ומכאן שתי הבחנות: מי רגלים על הבגד — אם מכוסים בבגד עליון (מכוסים בבגדו) אינם מעכבים, אף בטופח על מנת להטפיח; ומי רגלים בארץ, שצריך להרחיק ד׳ אמות (או להמתין עד שיבלעו). ולבסוף — המקום שאליו חוזר: למחבר למקום שפסק, ולרמ״א לראש.
חלק א׳ — מי רגליו שותתין: הזוב באמצע הקריאה
היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו — פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות.
היה קורא ק״ש והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו — פוסק (מפסיק קריאתו) עד שיכלו המים (עד שיפסק הזוב), וחוזר לקרות.
אין קוראים ק״ש כל זמן שהמים שותתין על הגוף. לכן פוסק — מפסיק קריאתו — עד שיכלו המים, ואז וחוזר לקרות. אינו צריך לילך משם, אלא להמתין שיפסק הזוב.
חלק ב׳ — טופח על מנת להטפיח: בגד מלוכלך אך מכוסה
אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח, כיון שהם מכוסים בבגדו.
אפילו נפלו מי רגלים על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח (לחות שיכולה להטפיח דבר אחר), כיון שהם מכוסים בבגדו (בבגד עליון יבש) — חוזר וממשיך לקרות.
טופח על מנת להטפיח = לח דיו שבנגיעה יטפיח דבר אחר. מן הדין הוא מעכב; אך אם הבגד המלוכלך מכוסה בבגד יבש (מכוסים בבגדו), נחשבים מי הרגלים מכוסים ואינם מעכבים את הקריאה.
חלק ג׳ — הרחקת ד׳ אמות: נפלו בארץ
ואם נפלו מי רגלים בארץ — מרחיק מהם ד׳ אמות. הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פ״ב, או ממתין עד שיבלעו בקרקע.
ואם נפלו מי רגלים בארץ — מרחיק מהם ד׳ אמות. הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן בסימן פ״ב, או ממתין עד שיבלעו בקרקע.
מי רגלים מגולים על הקרקע טעונים הרחקה. המחבר: מרחיק ד׳ אמות. והרמ״א הוסיף שתי דרכים: או כשיעור שבסימן פ״ב, או להמתין עד שיבלעו בקרקע — ואז שוב אינם מעכבים.
חלק ד׳ — חוזר למקום שפסק: היכן חוזר אחר ההפסקה
ואפילו שהה כדי לגמור את כולה — אין צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: וי״א דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סימן ס״ה, ומשערין לפי הקורא.
ואפילו שהה כדי לגמור את כולה — אין צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: וי״א דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סימן ס״ה, ומשערין לפי הקורא.
למחבר, אף שהייה ארוכה אינה מחייבת לחזור לתחילה: ממשיך למקום שפסק. והרמ״א (וכן עיקר) פוסק שאם שהה כדי לגמור את כולה — חוזר לראש, כסימן ס״ה; והשיעור לפי הקורא (ומשערין לפי הקורא).
הסימן במשפט אחד: מי שקורא ק״ש והתחילו מי רגליו שותתין — פוסק עד שיכלו המים וחוזר; נפלו על בגד מכוסה (טופח על מנת להטפיח, מכוסים בבגדו) — ממשיך; נפלו בארץ — מרחיק ד׳ אמות (או ממתין עד שיבלעו); ואפילו שהה — חוזר למקום שפסק למחבר, ולרמ״א חוזר לראש (וכן עיקר, כסימן ס״ה).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — מי רגליו שותתין
מצב: קורא ק״ש ומרגיש שמי רגליו שותתין. האם יפסיק לגמרי ויחזור מתחילה ?
הנהגה: פוסק (מפסיק קריאתו) עד שיכלו המים, ואז וחוזר לקרות. אינו צריך לצאת ממקומו ולא להתחיל מחדש, אלא להמתין שיפסק הזוב ולהמשיך. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — בגד מלוכלך אך מכוסה
מצב: נפלו מי רגלים על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח, אך הם מכוסים בבגד אחר. האם ימשיך ?
הנהגה: כן — כיון שהם מכוסים בבגדו, כל שהבגד המלוכלך מכוסה בבגד יבש, ממשיך בקריאתו. אבל אם נפלו בארץ מגולים, מרחיק ד׳ אמות (או ממתין עד שיבלעו). ולפרטים — כהוראת הרב.
מקרה 3 — ההפסקה הארוכה
מצב: ההמתנה נמשכה כדי לגמור את כל הקריאה. להיכן חוזר ?
הנהגה: למחבר חוזר רק למקום שפסק. ולרמ״א (וכן עיקר), אם שהה כדי לגמור את כולה — חוזר לראש, כסימן ס״ה; והשיעור לפי הקורא. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה יעשה מי שהתחילו מי רגליו שותתין בשעת ק״ש, ועד מתי ממתין (חלק א׳) ?
- למה יכול להמשיך כשמי הרגלים על בגד מכוסה, אף בטופח על מנת להטפיח (חלק ב׳) ?
- מה דינם אם נפלו בארץ, ואילו דרכים הוסיף הרמ״א (חלק ג׳) ?
- אחר הפסקה ארוכה, להיכן חוזר למחבר ולרמ״א (חלק ד׳) ?
- מהו ומשערין לפי הקורא ולמה נצרך שיעור זה (חלק ד׳) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — מי רגליו שותתין — פוסק עד שיכלו, גדר נקיות הגוף ; טופח על מנת להטפיח ומכוסה בבגד העליון — למה מותר ; מחלוקת המחבר והרמ״א חוזר למקום שפסק או חוזר לראש (עי׳ סי׳ ס״ה)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — פוסק עד שיכלו, הבגד המכוסה, ד׳ אמות, וההבדל בין ק״ש לתפילה