שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות תלמודיים, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין תפילת מנחה של שבת
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״ב — 2 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 9 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — בבא קמא פ״ב ע״א, תקנת עזרא
- חקירת היסוד — קריאת מנחה בשבת מקבילה לקריאת חול?
- "ואני תפלתי" — מקור המדרש
- "עת רצון" — מהותו של זמן מנחת שבת
- שלושה עולים ועשרה פסוקים
- "מפרשה הבאה" — וההכרעה ביו״ט-שבת
- צדקתך צדק — הזכרת מות הצדיקים
- איסור קביעת מדרש בין מנחה למעריב — הזוהר
- פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 2 סעיפים
במנחה [אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי וגו'] (טור) מוציאין ספר תורה וקורין שלשה אנשים עשרה פסוקים מפרשה הבאה ואפי' חל יו״ט להיות בשבת קוראין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב:
1. מקור הסוגיא — בבא קמא פ״ב ע״א, תקנת עזרא
בבא קמא (פ״ב ע״א): "עשרה תקנות תיקן עזרא: שקורין במנחה בשבת"… "שיהו קוראין במנחה בשבת – משום יושבי קרנות".
שלוש תקנות של עזרא הסופר לקריאת התורה :
- שני וחמישי — שלא יהיו ג' ימים בלא תורה.
- מנחה של שבת — "משום יושבי קרנות" (אלו שלא היו בבית הכנסת בבוקר).
- שיהיו ג' אנשים קוראים בכל אחת מהקריאות הללו.
"יושבי קרנות" = שותפי תרצוות, יושבים בפינות השוק כל הבוקר. שלא יהיו בלי תורה בשבת. תוס' פירש: גם עוסקי תורה — שמא יחסרו את הקריאה בבוקר.
2. חקירת היסוד — קריאת מנחה בשבת מקבילה לקריאת חול?
חקירה : קריאת התורה במנחה של שבת — האם היא כקריאה של שני וחמישי (תיקון "יושבי קרנות") או קריאה ייחודית לשבת (כעין הכנת השבוע הבא)?
שתי גישות:
- צד א — מקבילה לחול : ג' עולים, י' פסוקים, אותה תקנת עזרא. לכן הקריאה היא מן הפרשה הבאה — כעין "התחלת" השבוע החדש.
- צד ב — ייחודית לשבת : מנחה של שבת היא עת רצון מיוחדת. הקריאה היא "המשך" של קריאת הבוקר, ולא תחליף.
נפקא מינה : אם יו״ט חל בשבת — מה קוראים במנחה?
- אם מקבילה לחול → פרשת חול הקרובה (=הפרשה הבאה).
- אם ייחודית לשבת → אפשר לקרוא משל יו״ט.
פסק השו״ע (סעיף א'): מהפרשה הבאה — מצדד צד א. תיקון עזרא הוא היסוד, ויו״ט אינו משנה.
3. "ואני תפלתי" — מקור המדרש
מדרש תהלים (ס״ט): "ואני תפלתי לך ה' עת רצון — אימתי? בשעה שהציבור מתפללין".
גמ' ברכות (ח' ע״א): "מאי דכתיב 'ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון'? אימתי עת רצון — בשעה שהצבור מתפללין".
מקור הקבלי של "ואני תפלתי" במנחת שבת :
המדרש מסביר: דוד המלך שואל את הקב״ה — "אומות העולם אוכלות ושותות ופוחזות; אני לאחר אכילתי לא כן — אני תפלתי לך, ה'". זה הקשר עם סעודת שחרית של שבת: לאחר אכילה רחבה, יש להמשיך בתפלת המנחה כעת רצון.
המ״ב (סק״ב): אבל במנחה של יו״ט אומרים אותו רק בשבת (כי יו״ט אין קורין בו תורה במנחה — אינו "עת רצון" באותה מידה). ובשבת גם יחיד אומר אותו, אפילו במקום ללא ס״ת.
4. "עת רצון" — מהותו של זמן מנחת שבת
זוהר (תרומה ע' רע״ט): "במנחה דשבת — אסיר כל דינא ואתעטר בכתרא דרחמי. רעוא דרעוין".
מימד קבלי : מנחת שבת היא הרגע שבו הקב״ה "מתעטר בכתרא דרחמי" — מוסר את הדין ומקבל רק רחמים. הזוהר מתאר זאת כ"רעוא דרעוין" — "רצון של רצונות" — שיא הזמן הרוחני של השבוע.
תרגום קונקרטי:
- אומרים "ואני תפלתי" — להזכיר שזו עת רצון.
- קוראים את התורה — להמשיך את החיבור עם השמים.
- סעודה שלישית בעת זו — להמשיך את ההארה בגוף.
- לא קובעים מדרש — לא לפזר את החיבור עם הכוונה למלאכה אחרת.
5. שלושה עולים ועשרה פסוקים
6. "מפרשה הבאה" — וההכרעה ביו״ט-שבת
שו״ע (סעיף א', סוף): "אפילו חל יו״ט להיות בשבת — קוראין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב".
קושיא : ביו״ט בבוקר קוראים בפרשת יו״ט (לא הפרשה הסדורה של השבוע). מדוע במנחה לא נמשיך באותה פרשה?
תירוץ הב״י : תקנת עזרא של "מנחה בשבת" היא נפרדת מקריאת הבוקר. תכליתה: לחבר עם השבוע הבא של פרשת התורה (=הפרשה הסדורה). זה אינו תלוי במה שקראו בבוקר.
7. צדקתך צדק — הזכרת מות הצדיקים
מסכת סופרים (פרק י״ח, ה): "במנחה של שבת אומרים שלשה פסוקים — אחד על משה, אחד על יוסף, אחד על דוד".
סמליות:
- "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" (תהלים קי״ט, קמ״ב) — על משה רבנו.
- "וצדקתך אלהים עד מרום" (תהלים ע״א, י״ט) — על יוסף הצדיק.
- "צדקתך כהררי אל" (תהלים ל״ו, ז) — על דוד המלך.
הקשר עם הזוהר: משה, יוסף ודוד נפטרו במנחת שבת (לפי המסורת). אומרים את הצדק שלהם בכל מנחת שבת — כעין הזכרה.
מתי אין אומרים? "ואם חל בו יום שאלו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים צדקתך". כלומר: ערב יו״ט, ערב ר״ה, ערב יו״כ, חנוכה, פורים, ראש חדש, חוה״מ — אין אומרים. הסיבה: יום של שמחה ולא של אבל.
8. איסור קביעת מדרש בין מנחה למעריב — הזוהר
הטעם הקבלי: בין מנחה למעריב של שבת — האור של "רעוא דרעוין" עומד לדעוך. ה"קבע" של מדרש (=ישיבה ארוכה ומפוזרת) מפזר את האור. במקום זאת — מתפללים מנחה ביחד, אוכלים סעודה שלישית, מקבלים את האור בשתיקה.
9. פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף
פרקי אבות בקיץ (כל מקום לפי מנהגו):
- מ-Shabbat שאחר Pessah עד Shabbat שלפני Roch Hashana.
- פרק אחד כל שבת. 6 פרקים בסך הכול; קנין תורה הוא הפרק השישי. מחזור של פרק לשבת נמשך 6 שבועות.
- קוראים בקבוצה אחר מנחה. אינו "קביעת מדרש" אלא "אמירה" — אין דרישות הסבר.
שיר המעלות בחורף (כל מקום לפי מנהגו):
- מ-Shabbat Bereshit עד Shabbat HaGadol.
- תהלים ק״כ-קל״ד — 15 מזמורי "שיר המעלות".
- אותו עיקרון — אמירה, לא קביעת מדרש.
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| מקור הקריאה | תקנת עזרא — בבא קמא פ״ב |
| מנין עולים | שלושה (כהן לוי ישראל) |
| מנין פסוקים | י' פסוקים מהפרשה הבאה |
| שבת-יו״ט | פרשה הסדורה (לא יו״ט) |
| "ואני תפלתי" | בלילה אומרים גם ביחיד ובלא ס״ת |
| צדקתך צדק | אומרים אא״כ ערב חג / יום של שמחה |
| קביעת מדרש בין מנחה למעריב | אסור (זוהר) |
| פרקי אבות בקיץ | כל מקום לפי מנהגו (לא מדרש פורמלי) |
| שיר המעלות בחורף | כל מקום לפי מנהגו |
היסוד הקובע : סימן רצ״ב הוא הסימן של עת רצון. מנחת שבת אינה תפילה רגילה — היא הרגע שבו השבת מגיעה לשיא הקדושה שלה. כל הליטורגיה (ואני תפלתי, קריאת תורה מהפרשה הבאה, צדקתך, פרקי אבות / שיר המעלות) — מגדירה את ה"רעוא דרעוין" של הזוהר.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).