שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין les besamim (épices) pour l'avdala
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"ז — 5 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 13 entrées
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — פסחים ק"ב, ברכות מ"ג
- חקירת היסוד — הבשמים חובה בהבדלה?
- "מברך אם יש לו" — לא חיוב לחזר
- נפש יתרה — מקור הזוהר
- בשמים של בית הכסא ומתים — סוגיית בית כנסת
- הדס בהבדלה — מנהג ספרד
- הדס יבש — שיטת הר"ר אפרים
- הרכבה של בשמים — היתר הרמ"א
- מי שאינו מריח — הוצאת אחרים
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 5 סעיפים
מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם:
1. מקור הסוגיא — פסחים ק"ב, ברכות מ"ג
גמ' פסחים (ק"ב ע"ב): "מאי טעמא מברכין על הבשמים? תני רב הונא: לפי שהנפש נהנת מהן".
גמ' ברכות (מ"ג ע"ב): "אמר רבי זירא בריה דרב אבא בר פפא: דבר שהנפש נהנת ממנו טעון ברכה. ברכות הריח: 'בורא מיני בשמים', 'בורא עצי בשמים', 'בורא עשבי בשמים'".
שני יסודות:
- למה במוצאי שבת: "הנפש נהנת" — מ"בעקבות יציאת השבת" שהנשמה זקוקה להחזרה. הריח חוזק הנפש.
- שלוש ברכות הריח: עצי (קליפת עץ), עשבי (עשבים רכים), מיני (כל השאר). בהבדלה — אומרים "מיני" כללית.
2. חקירת היסוד — הבשמים חובה בהבדלה?
חקירה : ברכת הבשמים בהבדלה — חלק עקרוני (חובה אם יש) או טפל (מנהג אם יש)?
שתי גישות:
- שיטה א (חלק עקרוני): הבשמים הם חלק מסדר יבנ"ה — חובה לכתחילה. רק במצב חוסר — סוגרים בלעדיהם.
- שיטה ב (טפל): הבשמים תוספת לכבוד הנפש, אבל אם אין — סדר ההבדלה לא נשבר. שו"ע סעיף א נוטה לכך: "אם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם".
הכרעה : שיטה ב. הבשמים חשובים אבל לא חיוניים.
3. "מברך אם יש לו" — לא חיוב לחזר
קושיא: אם הבשמים מוסיפים נחמה לנפש המצערת — למה לא חיוב לקנותם או לחפש אחריהם?
תירוץ הב"י: "ברכת הנהנין" אינה מצוה אקטיבית — היא תגובה לקיומה של ההנאה. אם יש בשמים, מברך ; אין, לא מברך. אינו חייב לייצר הזדמנות לברכה. אבל עוזב את החובה — לכתחילה כן לחפש.
4. נפש יתרה — מקור הזוהר
זוהר (בראשית מ"ז ע"ב): "במוצאי שבת — נפש יתרה דאתרברב באדם בשבת — נכבית. ובשמים — נחמה לה".
ביצה (ט"ז ע"א): "כל מעשי בראשית — שתי נפשות יש לאיש בשבת. הנשמה היתרה — מוסיף תענוג".
פירוש (רש"י ביצה): נשמה יתרה = רחבות הלב, יכולת מוגברת לאכול ולשתות מבלי להזיק לבריאות. תכלית: לקבל את העונג והכבוד של היום.
פירוש (זוהר): נשמה יתרה היא דבר רוחני ממשי — תוספת אור פנימי שמהבת את נשמת היחיד עם כללות עם ישראל. במוצאי שבת — חזרה לסדר הרגיל.
תגובת הבשמים : הריח הוא היחיד מהחושים שלא נכוון ל-Habad. הוא נכנס דרך הנפש החיה ולא דרך הגוף. לכן — מתאים לנחם הנפש שמרגישה בחסר.
5. בשמים של בית הכסא ומתים — סוגיית בית כנסת
גמ' ברכות (נ"ג ע"א): "ובשמים של בית הכסא ושל מתים אין מברכין עליהם. תני: כל בשמים שעיקרן לעבורי ריחא — אין מברכין".
היסוד: לכאורה הברכה היא על הריח עצמו. אבל למעשה — היא תלויה בכוונת השימוש. בשמים של:
- בית הכסא: לעבורי ריח רע — לא להאינוי.
- של מתים: לעבורי ריח הגוף הנפטר.
- מסיבה ע"א (עבודת אלילים): לטובת העבודה זרה — לא להנאה אישית.
במקרי ספק: שו"ע + רמ"א — לא לברך. אם בירך — חוזר על אחרים (יצא או לא יצא, מחלוקת אחרונים).
6. הדס בהבדלה — מנהג ספרד
טור (סי' רצ"ז): "נהגו לברך על ההדס מפני שעיקר הברכה על העצים".
למה דווקא הדס?
- עץ ריחני: הוא "איל לבונה" — קליפת עץ עם ריח. ברכה: בורא עצי בשמים.
- מסורת מסיני: הדס משמש גם בסוכות (ארבעת המינים) — חיבור עם המסורת.
- סמיכות ל"שמן": הדס נזכר עם השמן ב-טבת.
מנהג ספרד: מעדיפים הדס. מנהג אשכנז המאוחר — הוסיף הסתייגויות.
7. הדס יבש — שיטת הר"ר אפרים
טור (בשם הר"ר אפרים והר"א מפראג): "אין לברך על הדס יבש שאין בו ריח".
היסוד: ברכת הבשמים על הריח. אם ההדס יבש — אין ריח, אין ברכה. ברכה לבטלה.
בכל זאת: אם הוא מטיל ריח (אפילו חלש) — מותר. הבעיה רק במצב בו הוא נעדר ריח לחלוטין.
בדיקה מעשית: מרסקים את העלים בין האצבעות — אם נדפו ריח, ברכה. אם לא — לא.
8. הרכבה של בשמים — היתר הרמ"א
רמ"א (סעיף ד'): "ונ"ל דיש להניח גם הדס עם הבשמים דאז עושין ככולי עלמא".
פתרון הרמ"א: כדי להתעלות על המחלוקת בין מנהג ספרד (הדס) ומנהג אשכנז (שאר בשמים) — מרכיבים את שניהם. הברכה "בורא מיני בשמים" כוללת את כל הסוגים.
בפועל: קופסת בשמים מסורתית מכילה: ציפורן, קינמון, קליפת עץ של הדס, פלפלים שונים. הריחות מתערבבים — והברכה כוללת את הכל.
9. מי שאינו מריח — הוצאת אחרים
גמ' ברכות (נ"ג ע"ב): "מי שאינו מריח — אין מברך. ואם רוצה להוציא אחרים, מברך עבורם".
חידוש בסעיף ה:
- אנוסים: מי שיש לו נזלת ולא מריח — לא מברך לעצמו.
- חזרה: אבל אם יש לידו בני ביתו הקטנים שצריכים לחנך — יכול לברך עבורם.
- או: אם יש לידו מי שאינו יודע לברך — יכול לברך עבורו.
מנגנון הלכתי : "ערבות" — בני ישראל ערבים זה לזה. כל יהודי יכול להוציא חברו ידי חובה במצוה. אבל ברכת הנהנין דורשת שיהיה נהנה — לכן אינו יוצא רק לעצמו ; אבל יכול להוציא אחרים שכן נהנים.
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| חיוב לחזר אחר בשמים | לא, אבל לכתחילה כן |
| ברכה הסטנדרטית | בורא מיני בשמים |
| בשמים של בית הכסא/מת | אסור לברך ; אם בירך — חוזר |
| בשמים בכוסות יין של עכו"ם | מותר להריח, אסור לברך |
| הדס בהבדלה | מנהג ספרד ; פלוס שאר בשמים — להתעלות על מחלוקת |
| הדס יבש | אם אין ריח — לא לברך |
| אנוסים | לא לעצמם ; כן להוצאת אחרים |
| מוצאי יו"כ | לא בשמים (אין נפש יתרה במיוחד) |
| מוצאי שבת שמתענים | כן בשמים (אחרונים) |
היסוד הקובע : סימן רצ"ז קובע שהבשמים הם נחמה לנפש. בעוד המים מקדישים, האש מבחינה, ההבדלה מבדילה — הבשמים מנחמים. הם הנוכחות של החיים בעולם הזה, של החוויה הטיהורית. ולכן כל בשמים שאינם לנפש (לכפר, לעבורי ריחא, לאלילות) — אינם בשמים אמיתיים.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).