שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
Talmudic sources, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין הבשמים להבדלה
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״ז — 5 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות
משנה ברורה: 13 entries
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- מקור הסוגיא — פסחים ק״ב, ברכות מ״ג
- חקירת היסוד — הבשמים חובה בהבדלה?
- "מברך אם יש לו" — לא חיוב לחזר
- נפש יתרה — מקור הזוהר
- בשמים של בית הכסא ומתים — סוגיית בית כנסת
- הדס בהבדלה — מנהג ספרד
- הדס יבש — שיטת הר״ר אפרים
- הרכבה של בשמים — היתר הרמ״א
- מי שאינו מריח — הוצאת אחרים
- נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 5 סעיפים
מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם:
1. מקור הסוגיא — פסחים ק״ב, ברכות מ״ג
גמ' פסחים (ק״ב ע״ב): "הנכנס לביתו במוצאי שבת — מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה על הכוס".
גמ' ברכות (מ״ג ע״ב): "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? — שנאמר 'כל הנשמה תהלל יה'. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? — הוי אומר: זה הריח". (ובאותו דף נוסחי הברכות: 'בורא עצי בשמים', 'בורא עשבי בשמים'.)
שני יסודות:
- למה במוצאי שבת: "הנפש נהנת" — מ"בעקבות יציאת השבת" שהנשמה זקוקה להחזרה. הריח חוזק הנפש.
- שלוש ברכות הריח: עצי (קליפת עץ), עשבי (עשבים רכים), מיני (כל השאר). בהבדלה — אומרים "מיני" כללית.
2. חקירת היסוד — הבשמים חובה בהבדלה?
חקירה : ברכת הבשמים בהבדלה — חלק עקרוני (חובה אם יש) או טפל (מנהג אם יש)?
שתי גישות:
- שיטה א (חלק עקרוני): הבשמים הם חלק מסדר יבנ״ה — חובה לכתחילה. רק במצב חוסר — סוגרים בלעדיהם.
- שיטה ב (טפל): הבשמים תוספת לכבוד הנפש, אבל אם אין — סדר ההבדלה לא נשבר. שו״ע סעיף א נוטה לכך: "אם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם".
הכרעה : שיטה ב. הבשמים חשובים אבל לא חיוניים.
3. "מברך אם יש לו" — לא חיוב לחזר
קושיא: אם הבשמים מוסיפים נחמה לנפש המצערת — למה לא חיוב לקנותם או לחפש אחריהם?
תירוץ הב״י: "ברכת הנהנין" אינה מצוה אקטיבית — היא תגובה לקיומה של ההנאה. אם יש בשמים, מברך ; אין, לא מברך. אינו חייב לייצר הזדמנות לברכה. אבל עוזב את החובה — לכתחילה כן לחפש.
4. נפש יתרה — מקור הזוהר
זוהר (בראשית מ״ז ע״ב): "במוצאי שבת — נפש יתרה דאתרברב באדם בשבת — נכבית. ובשמים — נחמה לה".
ביצה (ט״ז ע״א): "אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר 'שבת וינפש' — כיון ששבת ווי אבדה נפש".
פירוש (רש״י ביצה): נשמה יתרה = רחבות הלב, יכולת מוגברת לאכול ולשתות מבלי להזיק לבריאות. תכלית: לקבל את העונג והכבוד של היום.
פירוש (זוהר): נשמה יתרה היא דבר רוחני ממשי — תוספת אור פנימי שמהבת את נשמת היחיד עם כללות עם ישראל. במוצאי שבת — חזרה לסדר הרגיל.
תגובת הבשמים : הריח הוא היחיד מהחושים שלא נהנה ממנו הגוף אלא הנשמה. הוא נכנס דרך הנפש החיה ולא דרך הגוף. לכן — מתאים לנחם הנפש שמרגישה בחסר.
5. בשמים של בית הכסא ומתים — סוגיית בית כנסת
גמ' ברכות (נ״ג ע״א): "אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? נר — לכבוד הוא דעבידא, בשמים — לעבורי ריחא הוא דעבידי". ושם: "אמר רב הונא: בשמים של בית הכסא, ושמן העשוי להעביר את הזוהמא — אין מברכין עליו".
היסוד: לכאורה הברכה היא על הריח עצמו. אבל למעשה — היא תלויה בכוונת השימוש. בשמים של:
- בית הכסא: לעבורי ריח רע — לא להאינוי.
- של מתים: לעבורי ריח הגוף הנפטר.
- מסיבה ע״א (עבודת אלילים): לטובת העבודה זרה — לא להנאה אישית.
במקרי ספק: שו״ע + רמ״א — לא לברך. אם בירך — חוזר על אחרים (יצא או לא יצא, מחלוקת אחרונים).
6. הדס בהבדלה — מנהג ספרד
טור (סי' רצ״ז): "נהגו לברך על ההדס מפני שעיקר הברכה על העצים".
למה דווקא הדס?
- עץ ריחני: הוא "איל לבונה" — קליפת עץ עם ריח. ברכה: בורא עצי בשמים.
- מסורת מסיני: הדס משמש גם בסוכות (ארבעת המינים) — חיבור עם המסורת.
- סמיכות ל"שמן": הדס נזכר עם השמן ב-טבת.
מנהג ספרד: מעדיפים הדס. מנהג אשכנז המאוחר — הוסיף הסתייגויות.
7. הדס יבש — שיטת הר״ר אפרים
טור (בשם הר״ר אפרים והר״א מפראג): "אין לברך על הדס יבש שאין בו ריח".
היסוד: ברכת הבשמים על הריח. אם ההדס יבש — אין ריח, אין ברכה. ברכה לבטלה.
בכל זאת: אם הוא מטיל ריח (אפילו חלש) — מותר. הבעיה רק במצב בו הוא נעדר ריח לחלוטין.
בדיקה מעשית: מרסקים את העלים בין האצבעות — אם נדפו ריח, ברכה. אם לא — לא.
8. הרכבה של בשמים — היתר הרמ״א
רמ״א (סעיף ד'): "ונ״ל דיש להניח גם הדס עם הבשמים דאז עושין ככולי עלמא".
פתרון הרמ״א: כדי להתעלות על המחלוקת בין מנהג ספרד (הדס) ומנהג אשכנז (שאר בשמים) — מרכיבים את שניהם. הברכה "בורא מיני בשמים" כוללת את כל הסוגים.
בפועל: קופסת בשמים מסורתית מכילה: ציפורן, קינמון, קליפת עץ של הדס, פלפלים שונים. הריחות מתערבבים — והברכה כוללת את הכל.
9. מי שאינו מריח — הוצאת אחרים
לשון המחבר (או״ח רצ״ז:ה): "מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אלא אם כן מתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע". (דין זה מדברי הפוסקים, ואינו לשון גמרא.)
חידוש בסעיף ה:
- אנוסים: מי שיש לו נזלת ולא מריח — לא מברך לעצמו.
- חזרה: אבל אם יש לידו בני ביתו הקטנים שצריכים לחנך — יכול לברך עבורם.
- או: אם יש לידו מי שאינו יודע לברך — יכול לברך עבורו.
מנגנון הלכתי : "ערבות" — בני ישראל ערבים זה לזה. כל יהודי יכול להוציא חברו ידי חובה במצוה. אבל ברכת הנהנין דורשת שיהיה נהנה — לכן אינו יוצא רק לעצמו ; אבל יכול להוציא אחרים שכן נהנים.
10. נפקא מינות מעשיות והכרעת ההלכה
| סוגיא | הכרעה |
|---|---|
| חיוב לחזר אחר בשמים | לא, אבל לכתחילה כן |
| ברכה הסטנדרטית | בורא מיני בשמים |
| בשמים של בית הכסא/מת | אסור לברך ; אם בירך — חוזר |
| בשמים בכוסות יין של עכו״ם | מותר להריח, אסור לברך |
| הדס בהבדלה | מנהג ספרד ; פלוס שאר בשמים — להתעלות על מחלוקת |
| הדס יבש | אם אין ריח — לא לברך |
| אנוסים | לא לעצמם ; כן להוצאת אחרים |
| מוצאי יו״כ | לא בשמים (אין נפש יתרה במיוחד) |
| מוצאי שבת שמתענים | כן בשמים (אחרונים) |
היסוד הקובע : סימן רצ״ז קובע שהבשמים הם נחמה לנפש. בעוד המים מקדישים, האש מבחינה, ההבדלה מבדילה — הבשמים מנחמים. הם הנוכחות של החיים בעולם הזה, של החוויה הטיהורית. ולכן כל בשמים שאינם לנפש (לכפר, לעבורי ריחא, לאלילות) — אינם בשמים אמיתיים.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).