✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן שי"ד
דְּבָרִים הָאֲסוּרִים מִשּׁוּם בִּנְיָן וּסְתִירָה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין construction et démolition à shabbat

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"ד — 12 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 53 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאאין בנין וסתירה בכלים
  2. חקירת היסודמדוע אין בנין בכלים
  3. שיטות הראשוניםשבירת כלים
  4. סוגיית "דרך אכילה"פתיחת אריזות
  5. שיטת הב"י והשו"עמבנה של 12 סעיפים
  6. שיטת הרמ"א
  7. מחלוקות מרכזיות
  8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 12 סעיפים

סעיף א. דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת. ובו יב סעיפים:
אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית הגה שאינה מוחזקת ארבעים סאה (ת"ה סי' ס"ה) שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דא"כ הוה ליה מתקן מנא אבל אם היא שלימה אסור לשברה אפי' בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש ואפי' יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור: הגה ובלבד שיתכוין לכך (מרדכי פרק חבית) ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית מותר להוציאו ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף: הגה ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבעוד יום אבל אם לא הוציאו מבעוד יום אסור דהוי פסיק רישיה דעושה נקב ופתח לחבית (ת"ה סי' ס"ד) כלי שנתרועעה אם מותר ליטול ממנו חרס ע"ל סי' ש"ח סעיף מ"ד:
סעיף ב. היה בה נקב ונסתם אם הוא למטה מן השמרים אסור לפתחו דכיון שהוא למטה וכל כובד היין עליו צריך סתימה מעליא וחשיב כפותח מחדש למעלה מן השמרים מותר לפתחו:
סעיף ג. במקום נקב ישן נוקבין אפי' במקדח (פי' כלי מיוחד לנקוב) כגון שנשברה הברזא וי"א דלא שרי לנקוב נקב ישן אלא בחבית של חרס שאין הסתימה מהודקת יפה אבל בחבית של עץ שמהדקים מאד העץ שסותמים בה הנקב וחותכים ראשו על דעת שלא להוציאו ודאי נראה שזה נקב חדש ואסור:
סעיף ד. ברזא שבחבית ואין אדם יכול להוציאה מותר ליקח ברזא אחרת ולהכות באותה ברזא לצורך לשתות יין בשבת: הגה ובלבד שלא יהיה הברזא הראשון נגד השמרים כמ"ש ס"ב: (ב"י בשם שבולי לקט):
סעיף ה. מותר ליתן קנה חלול בחבית או ברזא (ש"ל מרדכי) להוציא יין אע"פ שלא הי' בו מעולם אבל ליתן עלה של הדס בנקב שבחבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם לא דגזרינן שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין לתוכו וילך למרחוק דכשלוקח העלה ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב ולא דמי לברזא או קנה שאינו עושה בו שום מעשה: הגה ויש מתירים אפי' בעלה של הדס במקום שיש לו הרבה קטומים ואין לחוש שמא יקטום (הרא"ש ס"פ חבית וטור):
סעיף ו. מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו לפתח מכוין כיון שמסיר ראשה אבל לנקבה בצדה בין של חבית בין של מגופה אסור אפי' ברומח שעושה נקב גדול ואינו דומה לפתח דכיון דהוי מצדה ודאי לפתח מכוין וליקוב המגופה למעלה מותר דלאו לפתח מכוין שאין דרך לעשות פתח למעלה אלא נוטל כל המגופ':
סעיף ז. חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכסוי שלהם קשור בהם בחבל יכול להתירו או לחתכו בסכין או להתיר קליעתו ודוקא כעין קשירת חבל וכיוצא בו אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלים נמי שייך בנין גמור וסתירה ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גוגזי"ש שאחורי התיבה אם נאבד המפתח ויש מתירים בזו ושבירת פותחות של תיבות יש מתיר ויש אוסר ויש להתיר ע"י עכו"ם:
סעיף ח. חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם:
סעיף ט. מותר להפקיע ולחתוך קשרי השפוד שקושרים בטלה או בעוף הצלויים:
סעיף י. חותמות שבקרקע כגון דלת של בור שקשור בו חבל יכול להתירו דלאו קשר של קיימא הוא שהרי עומד להתיר אבל לא מפקיע וחותך משום סתירה ודוקא כשעשוי לקיים על מנת שלא להסירו בשבת אבל אם אינו עשוי לקיים כלל מותר ומטעם זה מותר להסיר דף שמשימין אותו לפני התנור ושורקין אותו בטיט שאינו עשוי לקיום (וע"ל סי' רנ"ט):
סעיף יא. אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסתמו מפני שהוא ממרח (פי' הערוך סיכה משיחה טיחה מריח' שיעה ענין אחד הוא) אבל בשאר דברים דלית בהו משום מירוח הואיל ואין היין יוצא אז (ב"י) מותר ואם היה היין יוצא דרך הנקב אסור (לסתמו ואפי') ליתן בו שום דרך הערמה לומר שאינו מכוין אלא להצניעו שם ואם הוא תלמיד חכם מותר לו להערים בכך:
סעיף יב. סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבע"י אסור להוציאו בשבת כיון שהוא דבר מחובר אבל אם הוא תחוב בספסל וכן בכל דבר תלוש מותר להוציאו: הגה ואם דצה ושלפה מבע"י בכותל שרי (ב"י) עסס"א:

1. הקדמת הסוגיא — אין בנין וסתירה בכלים

המקור התלמודי

סימן שי"ד נשען על פרק כ"ב של מסכת שבת — "חבית שנשברה" :

המשנה שבת קמ"ו. : "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי". הגמרא מבססת מכאן את הכלל "אין בנין וסתירה בכלים" — מלאכות בונה וסותר לא חלות על כלים מטלטלים. אביי ורבא דנים בגבולות הכלל.

סוגיא נוספת : שבת ק"ב: ביסוד בונה ; וביצה ל"ג: על "אין בנין בכלים" ומחלוקת אם יש סתירה בכלים.

2. חקירת היסוד — מדוע אין בנין בכלים

חקירה מכוננת

חקירה : מהו טעם הכלל "אין בנין בכלים" ?

נפקא מינה : כלי גדול (מ' סאה) שדינו כאהל — לרש"י עדיין אין בו בנין ; לתוס׳ יש. השו"ע פוסק שכלי גדול = יש בו בנין.

היסוד : תיקון מנא מול סתירה

קושיא : אם אין בנין בכלים — מדוע אסור לשבור חבית שלמה ?

תירוץ (רש"י ותוס׳ שבת קמ"ו.) : שני איסורים נפרדים :

חידוש : הכלל "אין בנין בכלים" אינו פוטר ממכה בפטיש — כי תיקון כלי הוא מלאכה עצמאית.

3. שיטות הראשונים — שבירת כלים

רש"י (שבת קמ"ו. ד״ה שובר) — מבאר שהיתר השבירה הוא דווקא בדרך קלקול ; ברגע שמתכוון לתיקון (נקב יפה) — נאסר משום מכה בפטיש.
רמב"ם (הלכות שבת כ"ג:ב'-ד') — מבחין שלוש דרגות : (1) שבירה דרך קלקול = מותר ; (2) פתיחה הדרגתית של כלי = מותר אם אינו "תיקון" ; (3) יצירת כלי או פתח חדש = אסור משום מכה בפטיש.
תוס׳ ור"ן — מחדשים שכלי גדול המחזיק מ' סאה דינו כ"אהל" — ויש בו בנין וסתירה ממש, אפילו בכל דהו. זהו הגבול בין "כלי" ל"אהל".
הרא"ש (פרק חבית) — דן ב"חביות קטנות של מרקחת" — האם הסרת חישוקיהן (רייפין) דומה לשבירת חבית. מסקנה : תלוי אם דרכן בכך.

4. סוגיית "דרך אכילה" — פתיחת אריזות

היסוד : ההיתר המרכזי של הסימן הוא "שובר אדם את החבית לאכול הימנה" — פתיחה לצורך אכילה :

מצבפסק
פתיחת אריזה לאכול את התוכןמותר — דרך אכילה, אינו בונה כלי
פתיחה תוך כוונה ליצור פתח/כלי חוזראסור — מתקן מנא
קופסת שימורים סגורהאסור — הפתיחה "יוצרת" את הכלי
כלי גדול מ' סאהיש בו בנין וסתירה גמורה

החידוש : "דרך אכילה" אינו "תיקון" — האדם רוצה את התוכן, לא את הכלי. וזה הבסיס להיתר פתיחת רוב האריזות בזמננו.

5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 12 סעיפים

בית יוסף (טור או"ח שי"ד) — מארגן את הסימן :

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף הגהות חשובות :

7. מחלוקות מרכזיות

מחלוקת א' : האם יש בנין בכלים (יסוד הסימן) —

מחלוקת ב' : נקב ישן בחבית עץ (סעיף ג') —

מחלוקת ג' : פתיחת קופסאות שימורים (אחרונים) —

8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב

המגן אברהם — מבאר את שיעור מ' סאה (אמה על אמה ברום ג' אמות) — מעבר לזה הכלי "אהל" ויש בו בנין.
הט"ז — מדגיש את עניין הכוונה : כל ההיתר בשבירה הוא ב"דרך קלקול" ; ברגע שיש מחשבת תיקון — נאסר.
המשנה ברורה (53 ביאורים) — מסכם. דוגמה : קופסאות מרקחת קטנות — הסרת החישוקים אסורה אלא ע"י נכרי. ומבאר את גדרי דרך אכילה בזמננו.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן שי"ד) — מסביר את היסוד : בונה הוא חיקוי מעשה הבריאה ; פתיחת אריזה לצורך אכילה אינה "בנייה" אלא שימוש, ולכן מותרת — אבל יצירת כלי חוזר היא תיקון, אסור.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות חשובות לזמננו :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

היסוד שלנו בסימן שי"ד :

  1. סוגיא בנויה על "חבית שנשברה" (שבת קמ"ו.).
  2. אין בנין וסתירה בכלים — אך עם שתי יוצאות דופן.
  3. בנין גמור / כלי מ' סאה = יש בנין.
  4. מתקן מנא / מכה בפטיש — יצירת פתח/כלי = אסור.
  5. דרך אכילה — פתיחת אריזה לצורך התוכן = מותר.
  6. קופסת שימורים — לפתוח מערב שבת.

הוראה למעשה : פתיחת אריזות מזון = מותר ; יצירת כלי חוזר = אסור ; קופסאות שימורים = מערב שבת. בספק — שאל רב.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שי"ד · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא