✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות שבת — עיון מעמיק
סימן ש"כ
דִּינֵי סְחִיטָה בְּשַׁבָּת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

מקורות talmudiques, מקורות, חקירת היסוד,
שיטות הראשונים בעניין shita (presser) à shabbat

נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"כ — 20 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, מקורות והערות

משנה ברורה: 59 entrées

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיאמלאכת סחיטה
  2. חקירת היסודמהי "סחיטה"
  3. שיטות הראשוניםסחיטת פירות
  4. סוגיית "כבוש" ו"מתבטל" (סעיף ב')
  5. שיטת הב"י והשו"עמבנה של 20 סעיפים
  6. שיטת הרמ"א
  7. מחלוקות מרכזיות
  8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב
  9. נפקא מינות פרקטיות
  10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

📜 מקור השולחן ערוך — 20 סעיפים

סעיף א. דיני סחיטה בשבת. ובו כ סעיפים:
זיתים וענבים אסור לסחטן [ע"ל סי' רנ"ב סעיף ה'] ואם יצאו מעצמן אסורים אפי' לא היו עומדים אלא לאכילה ותותין ורמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות מותר לסחטן: הגה ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבד אין לחוש [ב"י] וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכ"ש בשאר דברים [ב"י בשם שבולי לקט] ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם [הגהות מיימוני פכ"א]:
סעיף ב. זתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקים היוצאים מהם מותרים ואפילו אם לא נתרסקו מע"ש אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אף ע"פ שהענבים מתבקע בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית:
סעיף ג. חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד מותר למשוך מהם ולשתותם ואפילו לא נתן מים והיין מתמצה וזב מאליו מותר לשתותו:
סעיף ד. מותר לסחוט אשכול ענבים תוך קדירה שיש בה תבשיל כדי לתקן האוכל דהוי ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי אבל אם אין בה תבשיל אסור:
סעיף ה. יש מי שאומר דהוא הדין לבוסר שמותר לסחטו לתוך האוכל ור"ת אוסר בבוסר [הואיל ואינו ראוי לאכילה] [טור]:
סעיף ו. מותר לסחוט לימוני"ש:
סעיף ז. לסחוט כבשים [פי' פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו] ושלקות אם לגופם שאינו צריך למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל מותר ואם צריך למימיהן מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל אבל אם אין בה אוכל אסור ולר"ח כל שהוא צריך למימיהן חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל [ולדבריו הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור] [טור]:
סעיף ח. הסוחט דג לצירו דינו כסוחט כבשים ושלקות למימיהן:
סעיף ט. השלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימח מאיליו ואינו חושש וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו מותרים:
סעיף י. מותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו:
סעיף יא. צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק:
סעיף יב. יש ליזהר שלא ישפשף ידיו במלח:
סעיף יג. דורס שלג ברגליו ואינו חושש:
סעיף יד. הר"מ מרוטנבור"ג מתיר להטיל מי רגלים בשלג והרא"ש היה נזהר:
סעיף טו. אסור לפרוס סודר על פי החבית וליתן על גביו הכלי שדולים בו שמא יבא לידי סחיטה אבל בגד העשוי לפרוס עליו מותר שאינו חושש עליו לסחטו:
סעיף טז. אסור להדק מוכין בפי פך שיש בו משקין משום סחיטה:
סעיף יז. ספוג אין מקנחין בו אלא אם כן יש בו בית אחיזה גזירה שמא יסחוט:
סעיף יח. חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין יש מי שמתיר להסירו ואף ע"פ שאי אפשר שלא יסחוט והוא שלא יהא תחתיו כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא [פי' איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש] דלא ניחא ליה ומותר וחלקו עליו ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה כיון דפסיק רישא הוא אסור והעולם נוהגים היתר בדבר ויש ללמד עליהם זכות דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעור' ואין יד מגעת לנעור' מותר מידי דהוי אספוג [פי' הערוך ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ולולי זה לא היתה ספינה ניצולת מפניו] שיש לו בית אחיזה ולפי שאין טענה זו חזקה ויש לגמגם בה טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב [וע"ל סי' ש"א עוד מדיני סחיטה]:
סעיף יט. ליתן כרכום בתבשיל מותר ואין לחוש לו משום צובע דאין צביעה באוכלים:
סעיף כ. יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות הצבועי' צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע אבל אם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין צביעה באוכלין:

1. הקדמת הסוגיא — מלאכת סחיטה

המקור התלמודי

סימן ש"כ נשען על הסוגיא במסכת שבת קמ"ג:-קמ"ה. — "סוחטין בפגעין ובפרישין" :

הברייתא שבת קמ"ה. : "זיתים וענבים... אין סוחטין אותן. ואם יצאו מעצמן — אסורין. ר' יהודה אומר אם לאוכלין — היוצא מהן מותר, ואם למשקין — היוצא מהן אסור". סחיטה היא תולדת דש (במפרק) — דישה היא הפרדת האוכל מפסולתו, וסחיטה היא הפרדת המשקה מן הפרי.

כפל היסוד : סחיטת בגד = תולדת מלבן ; סחיטת פרי = תולדת דש. אותה פעולה — שני שורשים.

2. חקירת היסוד — מהי "סחיטה"

חקירה מכוננת

חקירה : סחיטת פרי — אסורה מצד עצם הוצאת המשקה, או מצד ייעוד הפרי ?

נפקא מינה : זיתים וענבים — דאורייתא (דרכם לסחיטה) ; תותים ורמונים — דרבנן (לפעמים) ; שאר פירות — מותר. ההכרעה תלויה בייעוד.

היסוד : משקין הבאין לאוכל

קושיא : מדוע מותר לסחוט לימון על הדג ואסור לסחטו לתוך כוס ?

תירוץ (תוס׳ שבת קמ"ה. ; ר"ן) : כשהמשקה נבלע מיד באוכל מוצק — אין כאן "הפרדת משקה" אלא "אוכל מוסיף טעם לאוכל". המשקה לא קיבל מעמד של "משקה" — הוא חלק מהאוכל. לכן משקין הבאין לאוכל — כאוכל הם. אבל לתוך כוס — הוא נעשה משקה עצמאי = מפרק.

חידוש : מלאכת סחיטה אינה "הוצאת נוזל" סתם — אלא יצירת משקה כישות נפרדת. נוזל שנבלע באוכל אינו "משקה".

3. שיטות הראשונים — סחיטת פירות

רש"י (שבת קמ"ה. ד״ה אם לאוכלין) — מבאר את שיטת ר' יהודה : הכל תלוי בייעוד הפרי. פרי העומד לאכילה — היוצא ממנו אינו "משקה" אלא לחלוחית.
רמב"ם (הלכות שבת ח':י' ; כ"א:י"ב) — מבנה : (1) זית וענב — אב/תולדה דאורייתא ; (2) תות ורימון — דרבנן ; (3) שאר פירות — מותר. ומוסיף את גדר משקין הבאין לאוכל.
תוס׳ ור"ן — מפתחים את ההבחנה משקה/אוכל, ואת דין סחיטת בגד כתולדת מלבן. ומחדשים את ההבחנה בין סחיטה לבישול בנוזל.
הרא"ש — דן בלימון : מאחר שאין דרך לשתות מי לימון כמשקה עצמאי (חמוץ מדי), לימון קל יותר משאר פירות הסחיטה. מחלוקת אם לימון כתות/רימון או כשאר פירות.

4. סוגיית "כבוש" ו"מתבטל" (סעיף ב')

היסוד : סעיף ב' — ענבים שנפלו לגיגית יין :

מצבפסק
זיתים/ענבים שנתרסקו מערב שבתהמשקה היוצא — מותר
ענבים בגיגית שיש בה כבר ייןמותר — היין היוצא מתבטל ביין שבגיגית
ענבים שלמים שנסחטו בשבתאסור — דאורייתא

החידוש : "מתבטל" — היין החדש היוצא מהענבים אינו ניכר ביין הקיים, ולכן אין כאן "תוצר חדש" של מלאכה. עיקרון הביטול פותר את בעיית הסחיטה הממילאית.

5. שיטת הב"י והשו"ע — מבנה של 20 סעיפים

בית יוסף (טור או"ח ש"כ) — מארגן את הסימן :

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א בסעיף א' מוסיף :

7. מחלוקות מרכזיות

מחלוקת א' : מעמד הלימון —

מחלוקת ב' : מציצה בפה (סעיף א') —

מחלוקת ג' : סחיטת כבושים ומלפפונים חמוצים —

8. פסיקת האחרונים — מ"ב, ט"ז, מג"א, שו"ע הרב

המגן אברהם — מבאר את גדר משקין הבאין לאוכל : צריך שהמשקה ייבלע ממש באוכל, ושהאוכל יהיה העיקר.
הט"ז — מחמיר בסחיטת פירות שספק אם דרכם לסחיטה — מספק נוהג כתות ורימון.
המשנה ברורה (59 ביאורים) — מבאר ש"הסוחט חייב משום מפרק שהוא תולדה דדש". מכריע למעשה : אגסים מודרניים שדרכם לסחיטה — אסור ; לימון על אוכל — מותר.
שולחן ערוך הרב (אדמו"ר הזקן, סימן ש"כ) — מסביר את היסוד : סחיטה היא "הפרדת המובלע" — הוצאת דבר שהיה כלוא בתוך דבר אחר. זה חיקוי של דישה — הפרדת התבואה ממוץ.

9. נפקא מינות פרקטיות

נפקא מינות חשובות לזמננו :

10. סיכום הסוגיא והכרעת ההלכה

היסוד שלנו בסימן ש"כ :

  1. סוגיא בנויה על "סוחטין בפגעין" (שבת קמ"ג:-קמ"ה.).
  2. סחיטה = תולדה — של דש (פירות) או מלבן (בגדים).
  3. זית וענב דאורייתא ; תות ורימון דרבנן ; שאר פירות מותר.
  4. משקין הבאין לאוכל — כאוכל, מותר.
  5. סחיטת בגד — אסור מן התורה (מלבן).

הוראה למעשה : אין סוחטים פירות שדרכם למיץ. לימון על אוכל — מותר ; לתוך משקה — אסור. אין סוחטים בגד/ספוג. בספק — שאלת רב.


להעמקה

רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"כ · רמה 2 — למדן
♥ תמיכה DAAT
📖להצטרף לחברותא