סימן ק״ב — דין דבר שיש לו מתירין

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 4 הסעיפים

סימן 102 ממשיך ישירות את דיני התערובת והביטול. לאחר הסימנים שקבעו כמה היתר צריך כדי לבטל איסור (ששים, רוב וכו'), המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן במקרה שבו הביטול פשוט אינו פועל : הדבר שיש לו מתירין (דשיל"מ). אם דבר יהיה מותר ממילא לאחר זמן — בלא צורך בביטול — אומרים חכמים : „עד שתאכלנו בהיתר אל תאכלנו באיסור על ידי ביטול״. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) לדיוק ההלכה. נכיר את הסעיפים.

קבוצה א — הכלל ותנאיו (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — דשיל"מ אינו בטל, ואף בספק ; חוץ משלא במינו 📋 העתקה

כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — כְּגוֹן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁרְאוּיָה לְמָחָר — אִם נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין טְרוּפָה, אֵינָהּ בְּטֵלָה אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף. וַאֲפִלּוּ סָפֵק אִם נוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת — אֲסוּרוֹת. וְאִם נִתְעָרְבָה בְּשֶׁאֵינָהּ מִינָהּ — בְּטֵלָה בְּשִׁשִּׁים. (הגה: מִיהוּ אִם לִבְּנוּ בָּהּ מַאֲכָל אוֹ נְתָנוּהָ בַּקְּדֵרָה לְתַקֵּן הַקְּדֵרָה — כְּגוֹן שֶׁמִּלְּאוּהָ בְּתַרְנְגֹלֶת — אֵינָהּ בְּטֵלָה, וְעַיֵּן אוֹרַח חַיִּים סִימָן תקי״ג.)

סעיף 2 — התנאים : מתיר ודאי או בידו 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ בָּטֵל אֶלָּא כְּשֶׁהַמַּתִּיר עָתִיד לָבוֹא עַל כָּל פָּנִים, אוֹ כְּשֶׁבְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלֹא הֶפְסֵד; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ וְאֵינוֹ בָּרוּר שֶׁיָּבוֹא הַמַּתִּיר — אֵינוֹ בִּכְלַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. לְפִיכָךְ בֵּיצַת סְפֵק טְרֵפָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת — אֵינָהּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

קבוצה ב — הכלי והגבולות (סעיפים 3-4)

סעיף 3 — הכלי אינו דשיל"מ 📋 העתקה

כְּלִי שֶׁנֶּאֱסַר מֵחֲמַת שֶׁבָּלַע אִסּוּר, שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מַכִּירוֹ — בָּטֵל בְּרֹב, וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין (מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת לְהַגְעִילוֹ), וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

סעיף 4 — היכן הדשיל"מ אינו נוהג ; הבחנות הרמ״א 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּלֹא אָמְרִינַן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ בָּטֵל בְּמָקוֹם שֶׁהַתַּבְשִׁיל מִתְקַלְקֵל. (הגה: וְזֶה שֶׁאָמְרוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ בָּטֵל, דַּוְקָא שֶׁהָאִסּוּר בְּעֵין אוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן מַמָּשׁוּת הָאִסּוּר בַּתַּעֲרֹבֶת, אֲבָל טַעְמוֹ בָּטֵל. וְכֵן אִם אֵין אִסּוּרוֹ מֵחֲמַת עַצְמוֹ — בָּטֵל, וְלָכֵן חֲתִיכָה שֶׁלֹּא נִמְלְחָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין הוֹאִיל וּמֻתֶּרֶת עַל יְדֵי צְלִיָּה, מִכָּל מָקוֹם בְּטֵלָה, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מֵחֲמַת הַדָּם הַבָּלוּעַ בָּהּ. וְכָל אִסּוּר שֶׁלֹּא הָיָה נִכָּר קֹדֶם שֶׁנִּתְעָרֵב — בָּטֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. וּמִי שֶׁנָּדַר מִדָּבָר וְנִתְעָרֵב אַחַר כָּךְ — לְדִידֵיהּ הֲוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ. וְדָבָר שֶׁהָיָה לוֹ הֶתֵּר וְחָזַר וְנֶאֱסַר, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח — אֵינוֹ קָרוּי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְיֵשׁ חוֹלְקִין. וְאֵינוֹ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֶלָּא אִם כֵּן חוֹזֵר וְהֻתַּר לְמִי שֶׁנֶּאֱסַר עָלָיו, אֲבָל אִם נִשְׁאַר אָסוּר לְעוֹלָם לְאָדָם אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לַאֲחֵרִים — כְּגוֹן הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

הסימנים הקודמים קבעו את הכלל הכללי של הביטול : איסור נטמע בכמות מספקת של היתר (ששים, או רוב לפי העניין), והתערובת מותרת. סימן 102 מציג חריג גדול : יש קטגוריה של איסורים שאינם בטלים לעולם, לא משום שהם „חשובים״, אלא משום שיהיו מותרים ממילא לאחר זמן. השאלה אינה עוד „כמה היתר צריך?״ אלא „האם יש מוצא עתידי לאכול דבר זה בהיתר?״ — ואם כן, אומרים חכמים : אל תשתמש בביטול, המתן.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 102, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר מהו „מוצא להתיר״ ומתי הביטול נוהג או לא.

4. מין במינו / שלא במינו — טבלת הביטול

כל לב הסימן מתמצה בטבלה. מצליבים טבע התערובת (אותו מין או לא, ממשות או טעם) עם טבע המתיר, ובוחנים אם הביטול נוהג.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — מדוע הדשיל"מ אינו בטל 📋 העתקה

דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. מִן הַתּוֹרָה חַד בִּתְרֵי בָּטֵל, מִשּׁוּם אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים הֶחְמִירוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין שֶׁלֹּא לְבַטְּלוֹ, לוֹמַר : עַד שֶׁתֹּאכְלֶנּוּ בְּהֶתֵּר אַל תֹּאכְלֶנּוּ בְּאִסּוּר עַל יְדֵי בִּטּוּל.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק ד — שלא במינו בטל : החשיבות מצד ההיתר העתיד 📋 העתקה

וְאִם נִתְעָרְבָה בְּשֶׁאֵינָהּ מִינָהּ בְּטֵלָה בְּשִׁשִּׁים. וְהַטַּעַם, דְּהַחֲשִׁיבוּת אֵינוֹ מִצַּד הָאִסּוּר עַצְמוֹ, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֶתֵּר; וּבְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ אֵין הַהֶתֵּר נִקְרָא עַל שֵׁם הָאִסּוּר.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המדייקות את ההלכה ומתוות את גבולות הדשיל"מ. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — לתקן הקדרה הוא מין במינו

על סעיף 4 — רק האיסור בעין אינו בטל

על סעיף 4 — אין איסורו מחמת עצמו בטל

על סעיף 4 — נדר, חמץ בפסח, המבשל בשבת

7. גבולות הדשיל"מ — מה בטל למרות הכול

סעיף 4 — לב הסימן מבחינה רעיונית יחד עם סעיף 1 — ראוי לעצירה. מתי הדשיל"מ אינו נוהג, ומדוע?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — ביצה שנולדה ביום טוב התערבה בביצים אחרות

מקרה 2 — ספק על ביצת יום טוב, והתערובת במין אחר

מקרה 3 — כלי אסור שהתערב בכלים אחרים

9. סיכום סימן ק״ב

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת