Sugyot, sources, the chakira of the yesod, machlokot of Rishonim and Acharonim,
practical nafka minot and examination of the shitot
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ג (7 seifim)
with the commentaries: ש״ך (Shach) · ט״ז (Taz) · פרי מגדים (Peri Megadim) · פתחי תשובה (Pitchei Teshuva)
The sugya in Shas:
עבודה זרה ס״ז: — ס״ח. (נותן טעם לפגם, נבילה הראויה לגר) · עבודה זרה ל״ח: — ל״ט. (שמן ודבש של נכרי) · חולין צ״ז: — צ״ח. (טעם כעיקר, ביטול בששים) · ירושלמי תרומות פ״י ה״ו (לא לשבח ולא לפגם)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:א)
« מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינן פגומים בעצמן אע״פ שפוגמין התבשיל אינן בטלים אפילו באלף » (רמ״א יו״ד ק״ג:א)
« לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק א)
« נבילה הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר לא » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק א)
« ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:א)
« מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינן פגומים בעצמן אע״פ שפוגמין התבשיל אינן בטלים אפילו באלף » (רמ״א יו״ד ק״ג:א)The Rama himself refers, in parentheses, to the איסור והיתר הארוך כלל ל״ב. The Shach names the cases intended, and the Taz says why חשיבות here weighs more than the spoiling.
« כגון חה״ל ודבר שבמנין וכה״ג דגופו לא בטיל באלף אפי׳ אינו נ״ט » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק א)
« אבל אם הם בעצמם מושבחים אע״פ שנ״ט לפגם במאכל זה גופו לא בטיל אפילו באלף כיון שהוא בריה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ב)
This is the foundational chakira of the whole siman, and all its branches depend on it.
« דאין לחלק בין נמחה ללא נמחה דהא טעם כעיקר דאורייתא אלא דטעם פגום לא חשיב טעם ובטל » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ג)And he draws the consequence at once: if the taste does not count, the body of the issur itself is nullified in a majority.
« אם כן ה״ה גוף האיסור נמי בטל ברוב » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ג)נטל״פ is therefore not a heter laid over a taste that exists: rather, the Torah forbade only a taste that improves or that remains edible, and a taste that ruins has left the category of "imparting taste" altogether.
| The case | The din | Source |
|---|---|---|
| It spoils (slightly or greatly) | Permitted — it does not forbid its mixture | Mehaber seifim 1 and 2 |
| It improves | It forbids — sixty are required | טעם כעיקר |
| Neither improving nor spoiling (no taste at all) | Forbidden — and sixty are required | Shach ס״ק ב (ירושלמי תרומות פ״י ה״ו) |
« אבל דבר שאינו נ״ט לא לשבח ולא לפגם אסור » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« דאין בגידין בנ״ט » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)We learn from this that the heter of נטל״פ is not the absence of taste, but precisely a taste that spoils in fact; and its root is in the Yerushalmi, which the Shach quotes in its own words.
« הדא אמרת לא לשבח ולא לפגם אסור » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« ונראה שאפי׳ נפל לתוך היתר מועט והכירו זורקו והרוטב מותר לפי שאין כאן אלא טעמו ולא ממשו » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ה)
« והלכך כשהאיסור פגום אין משערין בכולו אלא בטעמו וטעמו כמי שאינו שהרי פגום הוא » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ה)This is the yesod of the end of seif 2 in the Mehaber, to be read in the next section.
« פגם זה אין צריך שיפגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו ויש מי שאומר דהיינו דוקא כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט ואפילו מחצה על מחצה אין אומרים נותן טעם לפגם מותר עד שיפגום לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם ואם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד אפילו איסור מרובה והיתר מועט מותר אם פוגם קצת » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ב)
« ומבואר בטור דציר של איסור חשוב כגופו » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ג)
« וכן צירו של איסור טור בשם הרשב״א » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ד)And the nafka mina is stated by the Taz himself: ציר of issur mixed into the permitted requires either complete spoiling or a majority of permitted food.
« אם נתערב ציר בעין של איסור להיתר צריך שיהא פוגם לגמרי או שיהא רוב היתר » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ג)"Substance", then, is not only a piece: it is also the liquid that comes out of it.
Three sharp dikdukim branch out of the continuation of seif 2 and of the Rama's gloss.
« ויש מי שחוכך … לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאוכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור עד שיפסל מלאכול אדם במה דברים אמורים שפוגם מתחילתו ועד סופו אבל אם השביח ולבסוף פוגם או פוגם ולבסוף השביח אסור » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ב)
« י״א אף על גב דהאיסור … לפגם והמאכל מותר מ״מ הקדירה אסורה ואם בשלו בה אח״כ תוך מעת לעת תבשיל שהאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח נאסר התבשיל השני אם לא היה בו ס׳ נגד האיסור הראשון אבל אם נערו התבשיל הראשון בכף ותחבו אח״כ הכף לתבשיל שני שהוא ג״כ פוגם לא נאסרה הקדרה וכן בדבר שאין לו טעם כלל כגון היורה שמתיכין בו הדבש אע״פ שיש שם רגלי הדבורים לא נאסרה היורה וכל כיוצא בזה » (רמ״א יו״ד ק״ג:ב)
The break marked by "…" stands, in the source, for the gloss [נ״ט] at the first point, and for the citation (שם בארוך) at the end — the איסור והיתר הארוך, from which the Rama draws this gloss.
« דהא נהנה מגוף האיסור במה שיש לו טפי לאכילה ויהיה נהנה טפי מרבוי אכילה שמחמת האיסור יותר מן הקלקול שמקלקל לו קצת בטעם אסור » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ד)
« דהשביח ולבסוף פוגם כגון חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין צונן והשביחן והרתיחן ופוגמן » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ה)And the reverse case — spoiling first and improving at the end — is vinegar falling into boiling groats and cooling them; that one is forbidden all the more.
« ממילא פירושא דפוגם ולבסוף השביח הוא איפכא דנפל לתוך רותחין וציננן וזה אסור בכל שכן מהשביח ולבסוף פוגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ה)The sense of the din is that at the moment the issur improved, the dish was already caught, and the spoiling that came afterwards does not restore it to its permitted state: נטל״פ requires continuous spoiling from the outset.
| The case | The din | The reason |
|---|---|---|
| The issur spoiled the dish directly | The dish is permitted, but הקדירה אסורה | The pot absorbed the issur itself |
| He stirred with a spoon, then put the spoon into a second dish (which it also spoils) | The pot is not forbidden | נ״ט בר נ״ט דהיתרא |
| The cauldron in which honey is melted, with the bees' legs | It is not forbidden | There is no taste in it at all |
« דהואיל והתבשיל שרי הקדרה נמי שרי דה״ל נ״ט בר נ״ט דהיתרא » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא כיון שמתחלה בא הטעם של האיסור על ידי פגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)The Taz indeed wonders at the Rama's wording, which required two spoilings where one would do: even had the spoon been caught by an outright issur, once it spoils the dish into which it is put we have נ״ט בר נ״ט.
« ותמהני דלמה נקיט רמ״א כאן שהכף נאסר תחלה מאיסור פגום » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« ולענין דינא להלכה ודאי שרי אפילו בחד נ״ט לפגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)As for the honey cauldron — where there is no taste at all, the bees' legs imparting none — it goes without saying that it is not caught.
« אפילו אין כח באיסור לבדו לפגום אלא על ידי דבר אחר שמסייעו כגון שנפל איסור לקדרה שיש בה מלח או תבלין מדוכין … ואלמלא המלח והתבלין שבה לא היה כח באיסור לפגום אפילו הכי מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ג)
The break stands, in the source, for the variant (בטור מרובין): the Tur reads מרובין — "in quantity" — where the Shulchan Arukh reads מדוכין, "pounded".
« וה״ה איפכא כשהוא פוגם מפני שאין שם מלח או תבלין ואלו היה שם מלח או תבלין כראוי לא היה פוגם מותר כיון דהשתא מיהא פוגם » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ב)This is one root with the din of seif 1: the whole matter of נטל״פ is measured by the real outcome in the mixture, and not by the power of the issur taken apart.
A short seif on which a long and deep machloket in the Shach depends.
« שמן ודבש של עובד כוכבים אע״פ שהם מבושלים מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ד)
« ויש אומרים דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש … ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)
The break carries the source of the "יש אומרים" — (מהרי״ל בהגהת ש״ד סימן כ״ב ועוד הרבה פוסקים עיין ס״ק י״ג); and the end of the seif refers to the (הגהות אשיר״י פ״ב דעבודת כוכבים).
| The thing | What the meat does | The din |
|---|---|---|
| Oil | It imparts a taste לשבח — one that improves | Its permission rests on another ground |
| Honey | It imparts a taste לפגם — it makes it rancid | Permitted on the ground of נטל״פ |
| Boiled oil | There too the taste improves | It does not become forbidden |
« וצ״ל דלא הביא כאן דברי הרמב״ם אלא ללמוד דבשר פוגם שמן ודבש » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ג)
« ובתשובת ר״י במרדכי שם מוכח להדיא דבשמן מודה דמשביח » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)In honey, by contrast, the meat makes it rancid and spoils it: its permission is therefore literally that of נותן טעם לפגם. And so it is even for boiled oil.
« אבל בדבש הוי נטל״פ לגמרי » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)
« דכ״ש בשמן הוי לשבח אפילו כשנתבשל » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)This settles the wording of the Mehaber, who bound the two together although their grounds differ.
« ויש אומרים דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)That is: there is a dispute whether the meat makes the raw honey rancid, or only the drink made from it; and therefore, where there is no great loss, one should be stringent.
« ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)The Taz (ס״ק ז) brings here the Beit Yosef's question — honey is commonly cooked with meat and the result is excellent — and his answer, that the improvement comes from the spices and the onions; he then holds the מהרי״ל's distinction to be the main position.
« תמה ב״י שהרי העולם מבשלין דבש עם בשר והוא משובח מאד ותירץ דע״י התבלין והבצלים הוא משביח » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ז)
« דיש חילוק בין דבש עצמו דמיירי בי׳ המרדכי למשקה העשוי בדבש וכן עיקר » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ז)
« בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)for the wine spoils them. The Pitchei Teshuva records the discussion over the word חלב — is it to be read with a tsere, meaning fat, or with a kamats, meaning milk? — and brings the בית יהודה, for whom both readings impart a taste that spoils.
« והיותר נ״ל דשניהם הן חלב בקמץ והן חלב בציר״ה נותנים טעם לפגם » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« כל קדירה שאינה בת יומה חשיבה טעמה לפגם ואינה אוסרת ונקראת בת יומה כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור וכיון שעבר עליה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור אינה נקראת בת יומה ואם בישל בה כשאינה בת יומה התבשיל מותר דהוי נותן טעם לפגם והוא שתהיה מודחת שלא יהיה שומן על פניה שאם לא הדיחה אוסר והרי היא כחתיכת איסור שלא נפגמה ויש מתירין אפילו בישל בה קודם שהדיחה » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ה)
« ואם יש ס׳ נגד מה שדבוק עליו לכולי עלמא שרי מאחר דהקדירה אינה בת יומא והכי נהוג » (רמ״א יו״ד ק״ג:ה)
The Rama gives his source in parentheses: (או״ה).
« יש מי שאומר שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא הכל אסור דחורפיה משויא ליה לשבח » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ו)
« דמה שהוא בעין אינו נפגם אפילו נשתהה כמה ימים וזהו דעת רשב״א בטור סימן קכ״ב » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ח)The "יש מתירין" of the Mehaber is the Ran, for whom even what lies on the surface spoils; and we hold like the first view.
« והיש מתירין הוא הר״ן ס״ל דאפילו מה שבעין על הכלי נפגם ואנן קי״ל כסברא ראשונה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ח)The Shach (ס״ק ט״ו) draws the same division, and adds that the requirement of rinsing applies only where it is known for certain that the pot was not clean.
« וקמ״ל דהשומן הדבוק אינו נטל״פ אחר מעל״ע » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ט״ו)
| The shita | The din | Source |
|---|---|---|
| The Mehaber (unattributed) | If he did not rinse and cooked — it is forbidden (the fat on the surface) | Mehaber seif 5 |
| יש מתירין | Permitted even if he cooked before rinsing | Mehaber seif 5 |
| The Rama (או״ה) — there is sixty against what is stuck on | לכולי עלמא שרי — all permit, the pot not being בת יומה, "וכן נוהגין" | Rama seif 5; Shach ס״ק ט״ז |
« ואין דבריו נראין » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ט״ז)
« דחורפיה משויא ליה לשבח » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ו)The matter calls for examination: sharpness does not merely season, it turns the spoiled into an improvement. And the Taz specifies that a majority of sharp matter is needed to effect that turn, referring to siman צ״ה and siman צ״ו.
« ומבואר בסימן צ״ה ס״ב דדוקא רובו דבר חריף בעינן » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ט)The Mehaber adds, in parentheses, that this is the ruling the Beit Yosef reached on his own in his בית יוסף.
« קדרה שהיא בלועה מבשר וחלב שנתבשל בה ביחד או בזה אחר זה וקודם שעבר לילה אח׳ הוחמו בה מים חשיבה בת יומא עד שתשהה מעת לעת משעה שהוחמו בה המים » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ז)
« אבל אם עברה לילה מותר וכן אם עברה לילה בין בישול בשר לחלב אע״ג דאח״כ הוחמו המים מיד נמי דינא הכי וה״ה בכל האיסורים לפי מאי דקיימא לן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה … וע״ל סימן צ״ב ובמקום הפסד יש להתיר בכה״ג בשאר איסורים בכל ענין רק שיהא מעת לעת מזמן בישול האיסור » (רמ״א יו״ד ק״ג:ז)
« כיון שכבר נאסרה הקדירה מבליעת בשר בחלב נחשבים המים שבישל תוך מעל״ע כנבילה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י)
« דיש פוסקים כר״ת דלינה אח׳ פוגמת » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י)And the Shach makes the point precise: it is the night that dissipates the taste, not the mere passage of time.
« דוקא לילה לפי שהלילה גורם להפיג הטעם כדאיתא בפוסקים » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ט)
| The shita | Does the water become a neveila? | Source |
|---|---|---|
| The Taz (ס״ק י–י״א) | In meat and milk, בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה (רמ״א יו״ד ק״ג:ז) — and the water is like a neveila; for other issurim it is a machloket at siman צ״ב | Taz ס״ק י–י״א |
| The Shach (ס״ק י״ח) | He does not concede a חנ״נ peculiar to meat and milk, and requires the מעת לעת from the heating of the water for all issurim | Shach ס״ק י״ח |
« ומ״מ בעיקר הדין שס״ל להמחבר והרב דקדרה שבלוע מבשר בחלב דאמרינן חנ״נ איני מודה להם » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ח)
« ונלע״ד דאין לחלק בזה בין בשר בחלב לשאר איסורים » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ח)
« דהיא גופיה דהמים יהיו נחשבים כנבילה בשאר איסורים הוא פלוגתא בסי׳ צ״ב ובכהאי גוונא סמכינן אמקילין » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י״א)
« ובמקום הפסד יש להתיר בכה״ג בשאר איסורים בכל ענין רק שיהא מעת לעת מזמן בישול האיסור » (רמ״א יו״ד ק״ג:ז)The parenthesis cut from the source text gives there the provenance of the gloss — ב״י וסברת הרב. The Shach (ס״ק כ) specifies which loss is meant — a slight loss — since in a case of great loss it is permitted in any event, on the ground of those who do not say חנ״נ for a liquid absorbed in a liquid (siman צ״ב seif 4 in the gloss).
« פי׳ במקום הפסד קצת דאילו במקום הפסד גדול בלאו הכי מותר » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק כ)And in practice — ask your Rav.
« ועיין בתשובת ש״ב גבעת שאול סי׳ י״ח שהשיג עליו והעלה דתבשיל שני שרי דאין הנאסר חמור מהאוסר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« והעליתי ג״כ להתיר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ב)And at ס״ק ג he brings the נודע ביהודה (חלק יורה דעה סימן ל״א), on wine cooked in a meat vessel בן יומו and then stirred with a dairy spoon בת יומה.
« ביין שבשלו בכלי בשר ב״י והגיסו בכף חולבת ב״י וכתב דהיין יש להתיר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ג)
| The case | The result | Source |
|---|---|---|
| A spoiled taste (even if it spoils only slightly) | Permitted — it does not forbid its mixture | Mehaber seifim 1–2; Taz ס״ק א |
| בריה / an important thing not spoiled in itself | Not nullified, not even in a thousand | Rama seif 1; פת״ש ס״ק א |
| An issur that is the larger part and has substance (and ציר) | Complete spoiling is required, until it is unfit to eat | Mehaber seif 2; Taz ס״ק ג |
| Taste alone (without substance) | Slight spoiling suffices, even where the issur is the larger part | Mehaber seif 2; Shach ס״ק ה |
| It improved and then spoiled, or the reverse | Forbidden — continuous spoiling is required | Mehaber seif 2; Taz ס״ק ה |
| He stirred with a spoon and put it into a second dish | נ״ט בר נ״ט דהיתרא — the pot is not forbidden | Rama seif 2; Taz ס״ק ו |
| Oil / honey of a non-Jew | Oil נטל״ש, honey נטל״פ — both permitted | Mehaber seif 4; Shach ס״ק י״ג–י״ד |
| A pot that is not בת יומה (and rinsed) | Its taste is spoiled — it does not forbid | Mehaber seif 5; Taz ס״ק ח |
| Pepper (a majority of sharpness) in a pot that is not בת יומה | חורפא משוי לשבח — forbidden | Mehaber seif 6; Taz ס״ק ט |
| A pot of meat and milk, then water, within twenty-four hours | חנ״נ — the מעת לעת is counted from the heating of the water; a night that passes dissipates | Mehaber seif 7; Taz ס״ק י–י״א |
| Subject | First shita | Second shita |
|---|---|---|
| Is a spoiled בריה nullified? | The Rama — if it is not spoiled in itself, it is not nullified | פנים מאירות and חות יאיר (פת״ש ס״ק א) — even spoiled, it is not nullified |
| Oil and honey — on what ground are they permitted | Oil receives a taste that improves (a permission of another order) | Honey receives a taste that spoils — it turns rancid (Shach ס״ק י״ג–י״ד) |
| Honey — itself, or its drink | The meat spoils the honey itself | מהרי״ל — only the drink made from honey; and where there is no great loss, be stringent |
| Pot of meat and milk + water — does the water become a neveila? | The Taz — חנ״נ, and one counts from the heating of the water | The Shach ס״ק י״ח — he does not concede a חנ״נ peculiar to meat and milk |
| The second dish cooked in the forbidden pot | כנסת יחזקאל — forbidden (חנ״נ) | גבעת שאול — permitted; the Pitchei Teshuva permits |