סימן ק״ג · דין נותן טעם לפגם

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 103 מבסס כלל יסודי בכשרות : נותן טעם לפגם מותר — איסור הנותן בתערובת רק טעם פגום אינו אוסרה. המחבר (רבי יוסף קארו) מדייק את דרגת הפגם, את החריגים (איסור מרובה ובממשות, מאכל „משביח ולבסוף פוגם״), ושלוש יישומים מרכזיים : קדירה שאינה בת יומה, שמן ודבש של נוכרי וגוף חריף. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה). נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הכלל, דרגתו, סיוע דבר אחר (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — נותן טעם לפגם מותר 📋 העתקה

כָּל דָּבָר שֶׁטַּעְמוֹ פָּגוּם — אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרֻבְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין טַעְמוֹ פָּגוּם מֵחֲמַת עַצְמוֹ, שֶׁבִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא מֻטְעָם וּמְשֻׁבָּח, אֶלָּא שֶׁפּוֹגֵם תַּעֲרֻבְתּוֹ — מֻתָּר. (הגה: מִיהוּ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים, כְּגוֹן בְּרִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹגְמִים הַתַּבְשִׁיל, אִם אֵינָם נִפְגָּמִים בְּעַצְמָם — אֵינָם בְּטֵלִים אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף (או״ה כְּלָל ל״ב).)

סעיף 2 — דרגת הפגם ; רוב ; משביח ולבסוף פוגם ; הקדירה והכף 📋 העתקה

פְּגָם זֶה אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּפְגֹּם לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה נִמְאָס לַאֲכִילָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ פּוֹגֵם קְצָת — אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרֻבְתּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁאִסּוּר מֻעָט נִתְעָרֵב בְּהֶיתֵּר מְרֻבֶּה; אֲבָל אִסּוּר מְרֻבֶּה בְּהֶיתֵּר מֻעָט, וַאֲפִלּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — אֵין אוֹמְרִים נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר, עַד שֶׁיִּפְגֹּם לְגַמְרֵי. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מַמָּשׁוּת הָאִסּוּר אֶלָּא טַעְמוֹ בִּלְבַד — אֲפִלּוּ אִסּוּר מְרֻבֶּה וְהֶיתֵּר מֻעָט מֻתָּר אִם פּוֹגֵם קְצָת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּחַמֵּר, שֶׁאִם הִרְבָּה הָאִסּוּר שִׁעוּר הַהֶיתֵּר עַד שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנּוּ בְּרִבּוּי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁפּוֹגֵם בַּטַּעַם — אָסוּר, עַד שֶׁיִּפְגֹּם לְגַמְרֵי. וְכָל זֶה כְּשֶׁפּוֹגֵם מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ; אֲבָל אִם הִשְׁבִּיחַ וּלְבַסּוֹף פּוֹגֵם, אוֹ פּוֹגֵם וּלְבַסּוֹף הִשְׁבִּיחַ — אָסוּר. (הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁהָאִסּוּר נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם וְהַתַּבְשִׁיל מֻתָּר, הַקְּדֵרָה אֲסוּרָה; וְאִם בִּשֵּׁל בָּהּ אַחַר כָּךְ בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת תַּבְשִׁיל שֶׁהָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן מַשְׁבִּיחוֹ — הַשֵּׁנִי אָסוּר אִם אֵין שִׁשִּׁים נֶגֶד הָאִסּוּר הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם הֵגִיס הַתַּבְשִׁיל הָרִאשׁוֹן בְּכַף וְאַחַר כָּךְ תָּחַב הַכַּף בְּתַבְשִׁיל שֵׁנִי שֶׁגַּם הוּא פּוֹגְמוֹ — אֵין הַקְּדֵרָה נֶאֱסֶרֶת. וְכֵן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם כְּלָל, כְּגוֹן הַיּוֹרָה שֶׁמַּתִּיכִין בָּהּ הַדְּבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַגְלֵי הַדְּבוֹרִים — אֵין הַיּוֹרָה נֶאֱסֶרֶת.)

סעיף 3 — איסור שאינו פוגם אלא בסיוע דבר אחר 📋 העתקה

אֲפִלּוּ אֵין בָּאִסּוּר לְבַדּוֹ כֹּחַ לִפְגֹּם, אֶלָּא עַל יְדֵי צֵרוּף דָּבָר אַחֵר — כְּגוֹן אִסּוּר שֶׁנָּפַל לְקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֶלַח אוֹ תַּבְלִין שְׁחוּקִין הַרְבֵּה, וְלוּלֵא הַמֶּלַח וְהַתַּבְלִין לֹא הָיָה בָּאִסּוּר כֹּחַ לִפְגֹּם — אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר.

קבוצה ב — שמן ודבש ; הקדירה של מעת לעת (סעיפים 4-5)

סעיף 4 — שמן ודבש של נוכרי 📋 העתקה

שֶׁמֶן וּדְבַשׁ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ נִתְבַּשְּׁלוּ — מֻתָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּשָׂר פּוֹגֵם אֶת הַשֶּׁמֶן וּמַסְרִיחוֹ, וְכֵן הַדְּבַשׁ. (הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַבָּשָׂר פּוֹגֵם הַדְּבַשׁ עַצְמוֹ, אֶלָּא מַשְׁקֶה הַנַּעֲשֶׂה מִדְּבַשׁ (מהרי״ל); וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין הֶפְסֵד מְרֻבֶּה יֵשׁ לְהַחְמִיר. בָּשָׂר אוֹ חָלָב שֶׁנָּפְלוּ לְיַיִן — הֲרֵי זֶה נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם וּמֻתָּר.)

סעיף 5 — קדירה שאינה בת יומה (מעת לעת) ; מודחת 📋 העתקה

כָּל קְדֵרָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ — טַעְמָהּ פָּגוּם וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת. וְנִקְרֵאת בַּת יוֹמָהּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא עָבְרוּ מֵעֵת לְעֵת מִשָּׁעָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ הָאִסּוּר; וּלְאַחַר מֵעֵת לְעֵת — אֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ, וְאִם בִּשְּׁלוּ בָּהּ אֲזַי — הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר מִשּׁוּם נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מוּדַחַת וְאֵין שֻׁמָּן עַל פָּנֶיהָ; שֶׁאִם לֹא הֵדִיחָהּ — אוֹסֶרֶת, שֶׁהַשֻּׁמָּן שֶׁעָלֶיהָ הוּא כַּחֲתִיכַת אִסּוּר שֶׁאֵינָהּ פְּגוּמָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בִּשֵּׁל קוֹדֶם שֶׁהֵדִיחַ. (הגה: וְאִם יֵשׁ שִׁשִּׁים נֶגֶד מַה שֶּׁבָּלוּעַ עָלֶיהָ — הַכֹּל מַתִּירִין, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ; וְכֵן נָהֲגוּ (או״ה).)

קבוצה ג — החריף וקדירת בשר בחלב (סעיפים 6-7)

סעיף 6 — גוף חריף (פלפלין) בקדירה שאינה בת יומה 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם נָתַן פִּלְפְּלִין בִּקְדֵרָה שֶׁל אִסּוּר שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ — הַכֹּל אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲרִיפוּתָן מַשְׁבִּיחַ אוֹתָן לְשֶׁבַח.

סעיף 7 — קדירה של בשר בחלב + מים ; חתיכה נעשית נבילה 📋 העתקה

קְדֵרָה שֶׁבָּלְעָה בָּשָׂר וְחָלָב, שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ זֶה עִם זֶה אוֹ זֶה אַחַר זֶה, וְקֹדֶם שֶׁתָּלִין הֵחַמּוּ בָּהּ מַיִם — הֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה בַּת יוֹמָהּ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מֵעֵת לְעֵת מִשָּׁעָה שֶׁהֵחַמּוּ בָּהּ הַמַּיִם. (הגה: אֲבָל אִם לָנָה לַיְלָה אֶחָד — מֻתָּר; וְכֵן אִם עָבְרָה לִינָה בֵּין בִּשּׁוּל הַבָּשָׂר לְבִשּׁוּל הֶחָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ הֵחַמּוּ בָּהּ מַיִם מִיָּד — דִּינָהּ שָׁוֶה. וְהוּא הַדִּין בְּכָל הָאִסּוּרִים, לְפִי מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה (עַיֵּן סִימָן צ״ב); וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לְהָקֵל בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אִסּוּרִים מִכָּל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיַּעַבְרוּ מֵעֵת לְעֵת מִשָּׁעָה שֶׁבִּשְּׁלוּ הָאִסּוּר.)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

לאורך כל הלכות איסור והיתר חוזרת השאלה : איסור שנתערב בהיתר — האם אסרו? התשובה תלויה בטעם (טעם) שהוא נותן. סימן 103 מבסס את החריג הגדול : אם טעם זה פוגם את התערובת (נותן טעם לפגם), אינו אוסרה. אין זה עוד עניין של שיעור (הששים שבסימן 98 והלאה), אלא של איכות הטעם : משביח או פוגם?

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 103, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד נמדד טעם פגום, מתהפך ומנוטרל.

4. דרגת הפגם — הטבלה

כל סעיף 2 מתמצה בטבלה. מצליבים האם לאיסור יש ממשות או רק טעם? עם האם הוא מרובה?, ובוחנים איזו דרגת פגם נדרשת.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — מקור נטל״פ : פסוק הגר 📋 העתקה

כָּל דָּבָר שֶׁטַּעְמוֹ פָּגוּם כו'. מְקוֹר הַדִּין מִדִּכְתִיב "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה" — נְבֵלָה הָרְאוּיָה לַגֵּר קְרוּיָה נְבֵלָה, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ קְרוּיָה נְבֵלָה. וְהַיְנוּ נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם דְּמֻתָּר, שֶׁהֲרֵי נִפְסְלָה מֵאֲכִילָה.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק יג-יד — שמן ודבש : שמן לשבח, דבש לפגם 📋 העתקה

שֶׁמֶן וּדְבַשׁ כו'. הַשֶּׁמֶן — אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּשָׂר נוֹתֵן בּוֹ טַעַם לְשֶׁבַח, מֻתָּר מִטַּעַם אַחֵר; אֲבָל הַדְּבַשׁ — הַבָּשָׂר נוֹתֵן בּוֹ טַעַם לִפְגָם, וְלָכֵן מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ שֶׁמֶן שָׁלוּק — נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח (תוס׳ וְרֹא״ש וּמָרְדְּכַי וְאו״ה).

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — דברים חשובים אינם בטלים

על סעיף 2 — הקדירה, הכף, יורת הדבש

על סעיף 4 — הדבש ובשר/חלב ביין

על סעיפים 5 ו-7 — ששים נגד הבלוע ; הלינה

7. בת יומה / אינה בת יומה — כלל מעת לעת

סעיפים 5-7 — לב הסימן מבחינה מעשית — ראויים לעצירה. מה פירוש בדיוק שקדירה „אינה בת יומה״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — קדירת „אמש״ ששימשה בטעות

מקרה 2 — מאכל חריף בקדירה שאינה בת יומה

מקרה 3 — שמן, דבש (ומוצרים) תעשייתיים של נוכרי

9. סיכום סימן ק״ג

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת