✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר

סימן ק״ג — דין נותן טעם לפגם

נטל״פ מותר (לימוד מגר), שיעור הפגם (מעט מספיק), טעם מול ממשות, השביח ולבסוף פוגם, הקדירה / הכף (נ״ט בר נ״ט), שמן ודבש, בת יומה / אינה בת יומה (24 שעות), דבר חריף, חתיכה נעשית נבילה
חזרה מובנית, טבלת־אב, שינון מהיר

מקור: שולחן ערוך, יורה דעה ק״ג — 7 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך (ש״ך) · ט״ז (ט״ז) · פר״מ (פרי מגדים) · פתחי תשובה (פתחי תשובה)
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com

📑 תוכן הסיכום

היסוד: טעם הפוגם אינו אוסר — נותן טעם לפגם
3 שאלות־הרפלקס: האם פוגם · טעם או ממשות · מתחילתו ועד סופו
טבלת־האב: שיעור הפגם, רוב והקדירה
5 כללי הזהב
סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״פגם״
4 המלכודות הקלאסיות
סיכום 7 הסעיפים — שורה לכל אחד
כרטיס־הבזק סופי

1. היסוד: טעם הפוגם אינו אוסר — נותן טעם לפגם

נקודת המוצא:

סימן קג מלמד כלל גדול באיסור והיתר: כל דבר שטעמו פגום — אינו אוסר תערובתו. ואפילו אין האיסור פגום מחמת עצמו — שהוא בפני עצמו מוטעם ומשובח — אלא שפוגם את התערובת שנפל לתוכה → מותר (סעיף א). המקור (ט״ז ס״ק א) נלמד מפסוק הגר: « לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה » — רק נבילה הראויה לגר (הראויה לאכילה) נקראת נבילה ; טעם הפוגם הוא כנבילה שאינה ראויה לאכילה.

מקרה	הטעם הניתן בתערובת	תוצאה
האיסור פוגם את התערובת (טעם לפגם)	טעם פגום	מותר (סעיף א)
האיסור משביח את התערובת (טעם לשבח)	טעם משובח	אסור (אא״כ בטל בששים)
דבר חשוב (בריה) שאינו פגום מחמת עצמו	פוגם את המאכל, אך חשוב	אינו בטל אף באלף (רמ״א)

💡 הסימן: סימן זה אינו מדבר עוד על ״ששים / ביטול״ כסימנים הקודמים, אלא על איכות הטעם: שבח → אסור ; פגם → מותר. הנטל״פ אינו צריך אף לפגום לגמרי ; פוגם קצת מספיק (סעיף ב). אך הדבר החשוב (בריה וכיוצא, רמ״א) שאינו פגום מחמת עצמו אינו בטל, אף באלף.

2. 3 שאלות־הרפלקס

■ האם פוגם? (פוגם / משביח) — האם האיסור נותן בתערובת טעם פגום (פגם → מותר) או טעם משובח / ניטרלי (שבח → אסור)? אף פוגם קצת מספיק להתיר (סעיף א-ב).

↓ מביטים בטיב האיסור

■ טעם בלבד או ממשות? (גוף האיסור) — האם יש רק טעם של האיסור (טעמו בלבד)? אז מותר אם פוגם קצת, אף איסור מרובה. אך אם יש ממשו (ממש) והוא מרובה או מחצה → צריך פגם גמור (סעיף ב). הציר נחשב כגוף האיסור (ט״ז ס״ק ג).

↓ מביטים בזמן הפגם

■ מתחילתו ועד סופו? (מתחילה ועד סוף) — האם פוגם ברציפות? כן → מותר. אך אם השביח ולבסוף פוגם או פוגם ולבסוף השביח → אסור (סעיף ב).

⚖ הקדירה / הכף / היורה (רמ״א סעיף ב)

אף שהאיסור נ״ט לפגם והמאכל מותר, הקדירה אסורה: אם בישלו בה בתוך 24 שעות מאכל שני שהאיסור הראשון משביחו, המאכל השני אסור בהיעדר ששים כנגד האיסור הראשון. אך אם הגיסו את המאכל הראשון בכף ואחר כך תחבו את הכף במאכל שני שגם אותו היא פוגמת → הקדירה אינה אסורה (זהו נ״ט בר נ״ט דהיתרא, ט״ז ס״ק ו). וכן דבר שאין בו טעם כלל, כיורה שמתיכים בה את הדבש, אף שנמצאות בה רגלי הדבורים → היורה אינה אסורה.

3. טבלת־האב: שיעור הפגם, רוב והקדירה

לשינון מוחלט. בסיס: מחבר סעיפים א-ב, נקראים עם הרמ״א, הט״ז (ס״ק א-ו) והש״ך (ס״ק א-ג).

מצב	הקריטריון המכריע	תוצאה
איסור הפוגם את התערובת, אף מעט	טעם פגום (מתחילה ועד סוף)	🟢 מותר (נטל״פ)
איסור מועט, היתר מרובה, פוגם קצת	פוגם קצת	🟢 מותר
איסור בעל ממשות, מרובה או מחצה על מחצה	האם צריך פגם גמור?	🔴 אסור עד פגם גמור (אינו ראוי לאכילה)
אין ממשות, רק טעמו (טעמו בלבד)	אין גוף	🟢 מותר אף מרובה אם פוגם קצת
האיסור הוסיף את המידה (נהנה מן הכמות)	חוכך (יש) — כמות > הפגם שבטעם	🔴 אסור עד שיעשנו בלתי ראוי
השביח ולבסוף פוגם / פוגם ולבסוף השביח	לא מתחילתו ועד סופו	🔴 אסור
האיסור פוגם רק בסיוע המלח / התבלין	בפועל הוא פוגם (סעיף ג)	🟢 מותר
דבר חשוב (בריה) שאינו פגום מחמת עצמו	חשיבות (רמ״א סעיף א)	🔴 אינו בטל אף באלף

📌 קריאה־מפתח: בנטל״פ, שאל תחילה האם האיסור פוגם (מעט מספיק). אחר כך, הבחן בין טעם בלבד (מותר אף מרובה) לממשות מרובה (צריך פגם גמור). והבט בזמן: צריך לפגום מתחילתו ועד סופו, אחרת → אסור.

4. 5 כללי הזהב

נותן טעם לפגם מותר. איסור הנותן בתערובת רק טעם פגום אינו אוסרה (מקור: נבילה הראויה לגר, ט״ז ס״ק א) — סעיף א.
מעט מספיק, אך לא הרוב עם ממש. פוגם קצת מתיר ; אך איסור מרובה (או מחצה) עם ממשות דורש פגם גמור ; טעם בלבד → מותר אף מרובה (סעיף ב).
מתחילתו ועד סופו. הפגם צריך להימשך מתחילה ועד סוף ; השביח ולבסוף פוגם (או להיפך) → אסור (סעיף ב).
בת יומה / אינה בת יומה (24 שעות). קדירה שלא נשתמשו בה 24 שעות נותנת טעם פגום ואינה אוסרת — בתנאי שתהא מודחת (אין שומן בעין על פניה) ; ששים כנגד הדבוק מספיק (סעיף ה).
דבר חריף משוי לשבח. גוף חריף (פלפלין / תבלין) ״משביח״ את הטעם הפגום → מבטל את הנטל״פ ואוסר (סעיף ו) ; ובבב״ח המים שהוחמו בתוך 24 שעות נעשים נבילה (חנ״נ, סעיף ז).

5. סימן זיכרון — עזר־הזיכרון ״פגם״

« פ-ג-ם » — לפי הפגם, לב הסימן

פוגם: טעם פגום אינו אוסר — אף פוגם קצת מספיק.
גוף (ממשות): ממש מרובה → צריך פגם גמור ; טעם בלבד → מותר אף מרובה.
מתחילה ועד סוף: צריך לפגום מתחילתו ועד סופו, אחרת אסור.

סולם הקדירה והטעם (סעיף ב-ו)

קדירה → אסורה אף שהמאכל מותר (רמ״א)
כף → קדירה שגם אותה פוגמת → נ״ט בר נ״ט דהיתרא: אינה אסורה
יורה של דבש + רגלי דבורים → אין בה טעם: אינה אסורה
אינה בת יומה (24 שעות) → טעם פגום → מותר (מודחת + ששים כנגד הדבוק)
דבר חריף בקדירה → החורף משביח → אסור

6. 4 המלכודות הקלאסיות

❌ מלכודת 1 — לחשוב ש״מעט מספיק״ תמיד: פוגם קצת מתיר כשאיסור מועט נפל בהיתר מרובה. אך יש מי שאומר: איסור מרובה בהיתר מועט, ואף מחצה על מחצה, אינו מותר בנטל״פ — צריך פגם גמור (אינו ראוי לאכילה). חוץ מאם אין ממש, רק הטעם (טעמו בלבד) → שם מותר אף מרובה (סעיף ב).

❌ מלכודת 2 — לשכוח « מתחילתו ועד סופו »: לא די שהאיסור יפגום בסוף. אם השביח ולבסוף פוגם — או פוגם ולבסוף השביח — אסור (דוגמת הט״ז ס״ק ה: חומץ של יין נסך בתוך גריסין). הפגם תקף רק אם הוא רציף. והחוכך (ט״ז ס״ק ד): אם נהנים מן הכמות שהוסיף יותר ממה שפוגם בטעם → אסור.

❌ מלכודת 3 — הקדירה, הכף והדבש: אף שהמאכל מותר (נטל״פ), הקדירה אסורה ומאכל שני שהושבח בתוך 24 שעות אסור בהיעדר ששים. אך כף העוברת ממאכל פגום למאכל אחר שגם אותו היא פוגמת היא נ״ט בר נ״ט דהיתרא → מותרת ; ודבר שאין בו טעם כלל, כיורה של דבש עם רגלי דבורים, אינו אסור. אל תבלבל בין קדירה (אסורה) לכף / יורה (אינן אסורות).

❌ מלכודת 4 — אינה בת יומה בלי הדחה, והחריף: קדירה אינה בת יומה (לאחר 24 שעות מבישול האיסור) ״פוגמת״ ואינה אוסרת — בתנאי שתהא מודחת, בלי שומן בעין על פניה (הבעין אינו נפגם לעולם, ט״ז ס״ק ח). והיזהר מדבר חריף: גוף חריף (פלפלין) בקדירה שאינה בת יומה ״משביח״ (לשבח) את הטעם הפגום → הכל אסור (סעיף ו, הכריע הבית יוסף).

להלכה למעשה, היוועץ ברבך.

7. סיכום 7 הסעיפים — שורה לכל אחד

סעיף	נושא	העיקר
1	נותן טעם לפגם מותר	כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ; אף שהוא מוטעם בפני עצמו אלא שפוגם את התערובת שנפל לתוכה → מותר. רמ״א: דבר חשוב (בריה וכיוצא) שאינו פגום מחמת עצמו אינו בטל אף באלף (או״ה ל״ב).
2	שיעור הפגם ; רוב ; זמן ; קדירה	אין צריך לפגום לגמרי: פוגם קצת מספיק. יש מי שאומר: איסור מרובה (או מחצה) עם ממש → צריך פגם גמור ; אך טעמו בלבד → מותר אף מרובה. יש שחוכך: נהנה מן הכמות → אסור. כל זה מתחילתו ועד סופו ; השביח ולבסוף פוגם (או להיפך) → אסור. רמ״א: הקדירה אסורה ; כף = נ״ט בר נ״ט מותר ; יורה של דבש = אינה אסורה.
3	פגם בסיוע המלח / התבלין	אף שאין לאיסור לבדו כוח לפגום, אלא שהוא פוגם בצירוף המלח או התבלין השחוקים (המרובים) שבקדירה → מותר בכל זאת.
4	שמן ודבש של נוכרי	שמן ודבש של נוכרי, אף מבושלים, מותרים: הבשר פוגם את השמן ומסריחו, וכן הדבש. רמ״א: י״א שאין הבשר פוגם את הדבש עצמו, אלא משקה הנעשה מדבש (מהרי״ל) ; ובמקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר. בשר או חלב ביין = נטל״פ → מותר.
5	קדירה אינה בת יומה (24 שעות)	קדירה שאינה בת יומה: טעמה נחשב פגום → אינה אוסרת. בת יומה כל עוד לא עברו 24 שעות (מעת לעת) מבישול האיסור ; לאחר מכן המאכל מותר (נטל״פ), בתנאי שתהא מודחת (אין שומן בעין על פניה, שהוא כחתיכת איסור שאינו פגום). יש מתירין אף בלי הדחה. רמ״א: ששים כנגד הדבוק → הכל מתירים ; וכן המנהג.
6	גוף חריף (פלפלין) בקדירה שאינה בת יומה	יש מי שאומר: אם נתן פלפלין בקדירה של איסור שאינה בת יומה, הכל אסור, כי חורפיה משווי ליה לשבח ומבטל את הפגם (הכריע הבית יוסף).
7	קדירה של בשר וחלב + מים ; חתיכה נעשית נבילה	קדירה הבלועה מבשר וחלב (יחד או זה אחר זה) שלפני שעברה לילה הוחמו בה מים → נחשבת בת יומה עד 24 שעות מהחימום של המים. רמ״א: אך אם עברה לילה → מותר ; וכן אם עברה לילה בין בישול הבשר לחלב ; וכן בכל האיסורים לפי חתיכה נעשית נבילה (עיין סימן צב) ; ובמקום הפסד יש להתיר בשאר איסורים, ובלבד שיעברו 24 שעות מבישול האיסור.

8. כרטיס־הבזק סופי

שאלה	תשובת־רפלקס	מקור
האיסור פוגם את התערובת?	מותר (נטל״פ), אף פוגם קצת	מחבר סעיף א ; ט״ז ס״ק א
איסור מרובה עם ממש?	צריך פגם גמור ; אך טעמו בלבד → מותר	מחבר סעיף ב ; ט״ז ס״ק ג
השביח ולבסוף פגם?	אסור (לא מתחילתו ועד סופו)	מחבר סעיף ב ; ט״ז ס״ק ה
קדירה מול כף / יורה של דבש?	הקדירה אסורה ; כף / יורה = נ״ט בר נ״ט מותר	רמ״א סעיף ב ; ט״ז ס״ק ו
פוגם רק בסיוע המלח / התבלין?	מותר (בפועל פוגם)	מחבר סעיף ג ; ש״ך ס״ק יב
שמן ודבש של נוכרי?	מותר: הבשר פוגמם (שמן לשבח, דבש נטל״פ)	מחבר סעיף ד ; ש״ך ס״ק יג-יד
קדירה אינה בת יומה (24 שעות)?	טעם פגום → מותר ; מודחת + ששים כנגד הדבוק	מחבר + רמ״א סעיף ה
פלפלין בקדירה שאינה בת יומה?	החריף משביח → הכל אסור	מחבר סעיף ו ; ט״ז ס״ק ט
קדירה בב״ח + מים בתוך 24 שעות?	המים נעשים נבילה (חנ״נ) ; מונים 24 שעות מחדש	מחבר + רמ״א סעיף ז

⚖ הרפלקס ב־3 שאלות

האם פוגם? טעם פגום → מותר (נטל״פ), אף מעט ; טעם משובח → אסור.
טעם בלבד או ממשות מרובה? טעם בלבד → מותר אף מרובה ; ממש מרובה → צריך פגם גמור ; וצריך לפגום מתחילתו ועד סופו.
קדירה? בת יומה? חריף? הקדירה אסורה אך כף / יורה לא ; אינה בת יומה (24 שעות) מודחת → מותר ; גוף חריף משביח → אסור.

להלכה למעשה, היוועץ ברבך.

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה	תוכן	הישג
🌱 רמה 1 — בסיס	טקסט 7 הסעיפים, תרגום, טבלאות ברורות	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	יסוד נותן טעם לפגם (לימוד מגר), טעם מול ממשות, נ״ט בר נ״ט דהיתרא, החריף משוי לשבח, החנ״נ של בב״ח	לימוד מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	טבלת־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות, סיכום הסעיפים	שליטה מעשית + חזרה

💡 שלבים מומלצים להמשך:

לחזור על סימן ק״ג בשולחן ערוך המקורי (עברית) עם הש״ך והט״ז
ללמוד את הסימנים הסמוכים: 92 (חתיכה נעשית נבילה), 95 (כלי שאינו בן יומו, דבר חריף), 96 (החריף והסכין), 98 (טעם כעיקר והשיעור), 100 (בריה שאינה בטלה), 101 (דבר חשוב / ראוי להתכבד), 102 (דבר שיש לו מתירין)
להעמיק ביסוד נותן טעם לפגם (נבילה הראויה לגר) ובהבחנת טעם / ממשות
לדון עם רב במקרים האישיים (קדירה אינה בת יומה, שמן, דבש, תבלין) — ההלכה למעשה נקבעת עם רב

📖 מקורות הסימן הזה בספריא:

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן ק״ג · רמה 3 — סיכום / חזרה · דין נותן טעם לפגם
daattorah.com