Siman 104 — Lamdan level: a mouse fallen into a drink, and what can no longer be nullified
יורה דעה · סימן ק״ד
דין עכבר שנמצא ביין או בשכר
עכברא דדברא ועכברא דמתא · נ״ט לשבח ונ״ט לפגם · כבוש כמבושל · נחתך שאי אפשר לבררו · דברים המאוסים
📜 רמת הלמדן · Talmid Chakham
✦ ❖ ✦
Three seifim, held together by one question: when does the mouse improve, when does it spoil, and when is there nothing left to nullify?
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ד · ג׳ סעיפים · with ש״ך · ט״ז · פתחי תשובה
Talmudic basis of the sugya:
עבודה זרה ס״ח ע״ב – ס״ט ע״א (the field mouse and the town mouse, notein taam lifgam and lishvach) · פסחים ע״ו ע״א and חולין צ״ז ע״ב (kavush ke-mevushal) · חולין ק׳ ע״א (a briyah is not nullified)
Written by: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
Opening the sugya — the field mouse and the town mouse, taam lishvach against safek (seif 1)
Kavush ke-mevushal — me'eis le'eis — cold liquid that stands twenty-four hours, and a mouse removed whole (seif 1)
Cut up so that it cannot be sorted out — what is still visible has no nullification, and the machlokes of the Taz against the Rama (seif 1)
The Shach's answer — a sheretz the size of a lentil treated as a briyah, and what happens if it breaks up entirely (seif 1)
Wine and oil — certainly spoiled — they must be fragrant, and the case of the other liquids (seif 2)
Fat — machlokes, netilas makom and sfek sfeka — and a safek that is not one (seif 2)
הקריבהו נא לפחתך — fat that has become repulsive, and the prohibition of kindling it (seif 2)
Repulsive creatures — nullified by majority even when dissolved, because they spoiled of themselves (seif 3)
Pischei Teshuvah — the sheretz and the eight sheratzim, and the living creature (Chasam Sofer against Chikrei Lev)
דין עכבר שנמצא ביין או בשכר. ובו ג׳ סעיפים: עכברא דדברא נותן טעם לשבח הוא שהרי עולה על שלחן מלכים אבל עכברא דמתא מספקא לן אם משביח בשכר וחומץ או אם הוא פוגם ולפיכך אם נפל לשכר או לחומץ בצונן והסירו שלם אם לא שהה בתוכו מעת לעת מותר אבל אם היה רותח או אפי׳ צונן ושהה בתוכו מעת לעת בין שהסירו שלם בין שנחתך לחתיכו׳ דקות ויכול לסננו במסננת בענין שלא ישאר ממנו בתוכו כלום בין שנימוח בתוכו לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות ניתר על ידי שיהא ששים בהיתר כנגד העכבר ואם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שאינו יכול לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור ואין שם ביטול דחיישינן שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש: הגה ודוקא בשרץ יש לחוש אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו אבל בשאר איסורין אין לחוש (כך משמע בארוך כלל ל״ב):
summary: the field mouse improves the drink; the town mouse leaves the Gemara in doubt. Three states follow — cold, removed whole, and under twenty-four hours: permitted; hot, or cold beyond twenty-four hours: sixty is required; cut into pieces that can no longer be sorted out: nothing nullifies. The Rama confines this last case to a sheretz.
1. Opening the sugya — the field mouse and the town mouse
Siman 104 does not open a new subject: it continues siman 103, which established that something giving taste while spoiling it is permitted. For a mouse fallen into a drink the whole question therefore becomes: does it improve or does it spoil?
The Gemara answers in two stages. First it lays down the rule and immediately leaves a doubt about applying it:
« הִלְכְתָא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר » (עבודה זרה ס״ח ע״ב)
, but Rava adds
« לָא יָדַעְנָא מַאי טַעְמָא דְּרַב » (עבודה זרה ס״ח ע״ב)
— he does not know why Rav forbade the beer, and one of the two possible reasons is that
« וְעַכְבְּרָא בְּשִׁיכְרָא אַשְׁבּוֹחֵי מַשְׁבַּח » (עבודה זרה ס״ח ע״ב)
. Then, against Rav Shimi's objection —
« וּמִי מְאִיס? וַהֲלֹא עוֹלֶה עַל שֻׁלְחָן שֶׁל מְלָכִים » (עבודה זרה ס״ח ע״ב)
— it draws a distinction:
« לָא קַשְׁיָא, הָא בִּדְדַבְרָא, הָא בִּדְמָתָא » (עבודה זרה ס״ח ע״ב)
, this one for the field mouse, that one for the town mouse.
The Shulchan Aruch takes up the distinction and gives each side its own regime: certainty on one side, safek on the other.
« עכברא דדברא נותן טעם לשבח הוא שהרי עולה על שלחן מלכים » (שו״ע יו״ד ק״ד:א)
« אבל עכברא דמתא מספקא לן אם משביח בשכר וחומץ או אם הוא פוגם » (שו״ע יו״ד ק״ד:א)
The Shach's reading (ס״ק א) — "the table of kings" does not remove the doubt. The Shach begins by stating what the Mechaber implies:
« משמע מדברי המחבר דעכברא דדברא פשיטא לן דמשביח בשכר וחומץ כיון דעולה על שלחן מלכים » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק א)
. He then sets the Gemara itself against that reading —
« מוכח דאע״ג דעולה על שלחן מלכים מספקא לן אי נטל״פ בתערובות » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק א)
— that is, rising to the table of kings did not suffice to decide the matter. And he draws a proof from the practice of the poskim: the Rishonim, he says, wrote "a mouse" without distinguishing —
« שלא הזכירו כלל הא דעכברא דדברא אלא כתבו בסתם עכבר ודוק » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק א)
.
The root of the sugya — taam lishvach and taam lifgam. What gives taste while spoiling is permitted (siman 103); what gives taste while improving forbids. The whole siman turns on that alternative and applies it liquid by liquid: the field mouse improves with certainty; the town mouse leaves a safek in beer and vinegar (seif 1); in wine and oil it spoils with certainty (seif 2); and the repulsive creatures of seif 3 no longer belong to the question of taste at all, but to that of disgust.
The foundation — cold liquid that stands twenty-four hours
אם נפל לשכר או לחומץ בצונן והסירו שלם אם לא שהה בתוכו מעת לעת מותר אבל אם היה רותח או אפי׳ צונן ושהה בתוכו מעת לעת בין שהסירו שלם בין שנחתך לחתיכו׳ דקות ויכול לסננו במסננת בענין שלא ישאר ממנו בתוכו כלום בין שנימוח בתוכו לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות ניתר על ידי שיהא ששים בהיתר כנגד העכבר
summary: fallen into cold liquid, removed whole, and there for less than twenty-four hours — permitted. Hot, or cold but standing twenty-four hours — sixty is required, whether it was removed whole, cut into pieces that can be strained out, or wholly dissolved.
The foundation — kavush ke-mevushal. A general rule of mixtures: what steeps in cold liquid for twenty-four hours is treated as cooked, and therefore expels and absorbs taste — כָּבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל(פסחים ע״ו ע״א · חולין צ״ז ע״ב). The Rama names it by the same term when explaining the fat of seif 2: סגי ליה בנטילת מקום ולא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם דכבוש הוי כמבושל(רמ״א יו״ד ק״ד:ב). Three states follow for the town mouse:
• cold, under twenty-four hours, removed whole → the taste was not expelled → מותר;
• hot, or cold and twenty-four hours → the taste was expelled → ששים is required against the mouse;
• whether it was removed whole, cut into pieces that can be strained out, or wholly dissolved → it is nullified in sixty.
Why the Mechaber requires, within twenty-four hours, that it be removed whole. The entire permission without sixty rests on two leniencies meeting: on one side the safek of the town mouse, which may well spoil; on the other the fact that it did not steep twenty-four hours, so that even if it improved, its taste was not expelled. The second leniency assumes one may say that nothing of it remains in the drink — which one may say only if it was removed whole. Once it is cut up, two concerns return: that a fragment remained in the liquid, and that one no longer knows how long it has been there. That is how the seif reaches its heaviest chiddush.
3. Cut up so that it cannot be sorted out — what is visible has no nullification
This is the hardest chiddush in the siman, and the Taz (ס״ק א) puts his full weight upon it, in frontal opposition to the Rama.
The chakirah — what does "cannot be sorted out" mean? If the mouse was cut into fine pieces that can no longer be strained out — the Mechaber's example is beer or vinegar mixed into a thick food — everything is forbidden, and he adds in so many words that there is no nullification there. The reason he gives is not one of taste but of encounter: we are concerned that one may meet the very substance of the prohibited thing without noticing. There is therefore neither nullification in sixty — this is not liquid in liquid — nor nullification by majority — this is not dry in dry — since the substance persists, is visible, and cannot be separated out.
« ואם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שאינו יכול לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור ואין שם ביטול » (שו״ע יו״ד ק״ד:א)
« דחיישינן שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש » (שו״ע יו״ד ק״ד:א)
The root of the machlokes — is this a rule of all prohibitions, or a stringency peculiar to the sheretz?
Position
What is cut up and cannot be sorted out
Source
The Rama (and the Darkei Moshe)
There is cause for concern only with a sheretz — because a lentil's worth of sheretz, which is the measure of its tumah, makes it a בריה that is not nullified; for other prohibitions there is no cause for concern (או״ה כלל ל״ב)
רמ״א יו״ד ק״ד ס״א
The Taz (ס״ק א) — he disputes
The rule of what is visible and cannot be sorted out holds for all prohibitions: it is no stringency of the sheretz, and what is visible without being separable is nullified neither in sixty nor by majority
ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א
« ודוקא בשרץ יש לחוש אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו אבל בשאר איסורין אין לחוש » (רמ״א יו״ד ק״ד:א)
The Taz's arguments (ס״ק א). He attacks on several fronts. (a) The measure of a lentil cannot be the criterion, since in any case half a measure is forbidden by Torah law — the concern would then hold below a lentil as well; the reason is therefore not the measure but the impossibility of separating. (b) The parallel case is gentiles' butter (siman 115), of which the Beis Yosef writes, in the Rambam's name, that the prohibited substance there was visible — it is the whey — but could not be extracted, and for that reason is not nullified. (c) Hence the principle: every nullification holds only because the prohibited thing is no longer visible; here it is visible, and only the separation is impossible. The Taz concludes that the Rama's distinction has no place, and he says so in very sharp words addressed to the Darkei Moshe.
« דהא עכ״פ חצי שיעור אסור מן התורה » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
« לענין חמאה של עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
« אבל החמאה היה האיסור ניכר דהיינו הקום אלא שא״א לבררו ולפיכך אינו בטל » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
« דכל ביטול הוא מצד שאינו ניכר משא״כ כאן דניכר אלא דאי אפשר לבררו » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
« ואין כאן חילוק בעולם בין שרץ לשאר איסורים ודין הנזכר כאן הוה בכל איסורים אם נתערב והוא ניכר ואי אפשר לבררו » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
« נפלאתי מאד על פה קדוש יאמר כן » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק א)
The Rama's sevara — a lentil of sheretz treated as a briyah. The Rama relies on Rashi as the Shach reports him: the measure of a sheretz is a lentil, as for its tumah, and we are concerned that one may swallow a fragment of sheretz along with the vinegar. The Darkei Moshe, whom the Taz quotes word for word in order to fight it, draws the qualification: since from the beginning of its formation it is the size of a lentil, it is called a briyah, and a briyah is not nullified (siman 101; and see חולין ק׳ ע״א). For the Rama this is therefore a determinate stringency, peculiar to the sheretz; for the Taz, a general rule covering whatever is visible and cannot be sorted out.
4. The Shach's answer — the sheretz as a briyah, and the case where it breaks up
The Shach (ס״ק ג) comes to defend Rashi and the Rama against the objections, but in the same movement he reports a limit that narrows the stringency considerably.
The Shach's answer (ס״ק ג). He first answers the Ran's objection to Rashi, then gives his own formulation: a sheretz, since its measure is a lentil, is not nullified, because it is like a briyah. Other prohibitions, which are not briyos, are nullified in the ordinary way; the stringency therefore bears only on the sheretz. And he holds to this position for himself —
« ולפעד״נ כמ״ש » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג)
.
« שרץ כיון דשיעורו בכעדשה לא בטיל דהוי כמו בריה » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג)
The limit the Shach reports — what breaks up entirely. The Shach goes on to show that the Ran himself, whose objection he has just set aside, wrote what he wrote only for a case where straining is possible; as to the din, he says, the Ran concedes that when one cannot strain, it is exactly dry in dry, and we follow the majority. He brings his proof from the Rashba: in his responsum (siman 101), concerning a gnat fallen into a pot of broth, the Rashba writes that if a limb was severed from it, or even if it is whole but crushed to the point of losing its form, it is like any other prohibition and is nullified. The Shach concludes: once straining is impossible, it is nullified.
This page must be read as it is written, without closing it too quickly: the Shach maintains his defence of the Rama for himself, and it is to the Ran and the Rashba that he attributes the concession. It therefore remains an open question how far the Shach himself goes with them — the Rashba's decisive phrase being the loss of form, not dispersal by itself.
« אבל לענין דינא מודה דאם אינו יכול לסננו דהוי ממש כיבש ביבש דהא קי״ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג)
« שאם נחתך ממנה אבר או אפי׳ שלמה ונתרסקה ואבד צורתה הוי כשאר איסור ובטלה » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג)
« אלמא כל שאי אפשר לסננו בטל » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג)
Nafka minah — three degrees of nullification.
Cut up but strainable, or dissolved — liquid in liquid → nullified in ששים.
Crushed to the point of losing its form, and dispersed — dry in dry → nullified by רובא, according to what the Shach reports from the Ran and the Rashba.
Visible and impossible to sort out (pieces in a thick food) — the Mechaber writes in so many words that there is no nullification there. And in practice — ask your Rav.
אם נפל ליין ושמן או לשאר משקין פוגם בודאי ואין צריך ס׳ לבטל פליטתו: הגה ולפי זה אם נפל לשומן נמי דינא הכי ויש מחמירים בשומן ואפילו אם הוא קשה לפנינו אם שפכו מדי יום ויום שומן בקדירה ויש לספק שמא העכבר היה שם כשעירו עליו שומן רותח הכל אסור אפילו יש ס׳ בשומן נגד כל העכבר ואם לא עירו עליו או שעירו עליו וידוע שלא היה שם העכבר כשעירו עליו והשומן בא לפנינו כשהוא קשה (תשובת הרא״ש והגהת מיי׳ פט״ו והגהות מרדכי דחולין ובהגת ש״ד ובארוך) וכן נמצא העכבר עליו סגי ליה בנטילת מקום ולא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם דכבוש הוי כמבושל דמותר מכח ספק ספיקא ספק נפל שם כשהיה קשה ואם תמצא לומר כשהוא רך שמא נתקשה קודם שעור כבישה. ובמקום שהשומן מאוס לאכול אסור להדליקו ג״כ בבית הכנסת משום הקריבהו נא לפחתך (ר״ן בשם גאון ורשב״א פג״ה ור׳ ירוחם ואו״ה בשם מרדכי פג״ה והמחבר בא״ח סי׳ קכ״ד סי״ב) ובמקום הפסד גדול יש לסמוך אדברי המקילין:
summary: fallen into wine, oil or the other liquids, the mouse certainly spoils, and sixty is not needed against what it expelled. Gloss of the Rama: fat follows the same regime; some are more stringent with it, and if hot fat was poured in day after day with a doubt as to whether the mouse was there, everything is forbidden even with sixty. If nothing was poured in, or it was poured in with the knowledge that the mouse was not there, and the fat comes before us hard, it is enough to remove its place: we do not establish a prohibition by supposing it was soft when the mouse fell, since steeping counts as cooking, and a sfek sfeka permits. And where the loss is great, one may rely on those who are lenient.
The foundation — why wine and oil are certainly spoiled. The Taz (ס״ק ב) and the Shach (ס״ק ה) both give the same reason in the Rambam's name: these must be fragrant — הרמב״ם נתן טעם לזה שאלו דברים צריכים להיות מבושמים(ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב). What the mouse leaves in them ruins their smell and taste. Hence:
• in wine and oil (and honey) — spoiled בודאי → no need for sixty;
• in beer and vinegar (seif 1) — a safek of improvement → nullification or caution;
• for the other liquids, the Taz reports a divergence.
« אם נפל ליין ושמן או לשאר משקין פוגם בודאי ואין צריך ס׳ לבטל פליטתו » (שו״ע יו״ד ק״ד:ב)
« הרמב״ם נתן טעם לזה שאלו דברים צריכים להיות מבושמים » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב)
« ואינו מתיר אלא ביין ושמן ודבש מטעם שכתב הרמב״ם שאלו צריכין להיות מבושמים » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ה)
The other liquids — what the Taz reports (ס״ק ב).
The liquid
The din
Source
Wine, oil, honey
Certainly spoiled — no need for sixty; as to honey the Taz writes that all agree it spoils
ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב (in the Rambam's name)
The other liquids
The Maharshal infers from the Rambam's own reason that they are forbidden, and the Taz concludes that one must be stringent with all liquids except wine, oil and honey
ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב; ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ה
Beer and vinegar
Safek — the regime of seif 1
שו״ע יו״ד ק״ד ס״א; ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ד
« ובדבש לכ״ע פוגם » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב)
« ומסיק שם דיש להחמיר בכל המשקין חוץ מיין ושמן ודבש » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב)
Like wine and oil — it spoils, and sixty is not needed
רמ״א יו״ד ק״ד ס״ב
Those who are more stringent
If hot fat was poured in day after day and there is doubt as to whether the mouse was there — everything is forbidden even with sixty. The Shach (ס״ק ו) gives the reason: everything poured in that touches the mouse becomes forbidden and mixes into the rest
רמ״א יו״ד ק״ד ס״ב; ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ו
The Taz (ס״ק ג)
If we know the fat was soft to begin with and the only doubt is whether it hardened within the period of steeping, we rule stringently — against the Issur ve-Heter, which follows the state in which it was found
ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ג
« ויש מחמירים בשומן » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
« הכל אסור אפילו יש ס׳ בשומן נגד כל העכבר » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
« דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונתערב בשאר השומן ונאסר הכל » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ו)
« אבל אם ודאי ידוע לנו שהשומן היה תחלה רך רק שיש ספק שמא תוך שיעור כבישה נתקשה דהיינו תוך מעת לעת מן הנפילה בזה אזלינן לחומרא » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ג)
Netilas makom and sfek sfeka (Rama). When the fat comes before us hard, or the mouse was found upon it, and no hot fat was poured in, it is enough to remove the place of the mouse and its surroundings: we do not establish a prohibition by supposing it was soft when the mouse fell, since steeping counts as cooking. The permission rests on two doubts laid one upon the other — perhaps it fell when the fat was already hard, and granting that it was soft, perhaps it hardened before the period of steeping was complete.
« סגי ליה בנטילת מקום ולא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם דכבוש הוי כמבושל » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
« דמותר מכח ספק ספיקא ספק נפל שם כשהיה קשה ואם תמצא לומר כשהוא רך שמא נתקשה קודם שעור כבישה » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
« ובמקום הפסד גדול יש לסמוך אדברי המקילין » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
The Shach's observation (ס״ק ד) — a safek that is not one. The Shach asks why the Rama needed two doubts: would the doubt of steeping not have sufficed, since there is in addition the doubt whether the mouse improves or spoils? He answers that this last is not a safek one may count, precisely because the Gemara itself remained in it. But he does not make this a settled position: he immediately offers another path — that it may be a doubt arising from lack of knowledge, as in siman 98 — and he leaves the matter in tzarich iyun. The question therefore remains open as he left it.
« ונ״ל דהאי ספק אי משביח או פוגם לא הוי ספק כיון דבש״ס גופיה מספקא להו » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ד)
« או אפשר דדמי לספק בחסרון ידיעה דלעיל סי׳ צ״ח ס״ק ט׳ וצ״ע » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ד)
7. הקריבהו נא לפחתך — repulsive fat and the prohibition of kindling it
ובמקום שהשומן מאוס לאכול אסור להדליקו ג״כ בבית הכנסת משום הקריבהו נא לפחתך
summary: where the fat has become repulsive to eat, it is likewise forbidden to kindle it in the synagogue, on the ground of "offer it now to your governor".
The foundation — "הקריבהו נא לפחתך". Fat rendered unfit by the mouse is no longer edible; the Rama, in his gloss, nevertheless forbids using it to light the synagogue, on the strength of the verse in Malachi (א׳:ח׳): what you would not honour a governor with, do not offer to Heaven. But if there is sixty against the mouse, the Taz (ס״ק ד) infers from the Darkei Moshe that kindling too is permitted, since the fat is then not forbidden.
« ובמקום שהשומן מאוס לאכול אסור להדליקו ג״כ בבית הכנסת משום הקריבהו נא לפחתך » (רמ״א יו״ד ק״ד:ב)
The Mechaber's cross-reference, and a discrepancy that must be stated. The text of seif 2 refers, among its sources, to והמחבר בא״ח סי׳ קכ״ד סי״ב(שו״ע יו״ד ק״ד:ב). But Orach Chayim 124:12 deals with one who answers amen, not with our subject; it is Orach Chayim 154:12 that carries the halachah at issue — a mouse found in the synagogue's oil, which may not be kindled there if it is repulsive. We copy the cross-reference as it stands in the source and report the discrepancy, without correcting it in the text.
The Taz (ס״ק ד–ה). Repulsive fat that is forbidden — that is, where there is no sixty — may no more be kindled; where there is sixty, kindling is permitted. And in case of great loss (ס״ק ה), the Taz specifies what the Rama's closing leniency refers to: there is room to be lenient for all the liquids, except beer and vinegar. And in practice — ask your Rav.
« ור״ל במקום הפסד גדול יש להקל בכל המשקים. חוץ משכר וחומץ » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ה)
דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהם למיאוסן אפי׳ נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותרים ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן (מיהו בחלא ושכרא יש לחוש כמו בעכבר) (ב״י לדעת הרשב״א):
summary: repulsive things from which a person recoils — ants, flies, gnats — are permitted even when mixed into a dish and even when their body has dissolved into it, provided the permitted matter exceeds them; and even so, whatever can be examined and passed through a strainer must be. Gloss of the Rama: in vinegar and beer there is cause for concern as with the mouse.
The foundation — spoiling of oneself is not giving a bad taste. Repulsive things spoiled of themselves, and a person recoils from them; they are therefore nullified by majority even when dissolved. The Shach (ס״ק ט) separates two regimes for this purpose: that of what gives taste while spoiling (siman 103:2), where opinions diverge, and that of things spoiled by themselves, where he writes that even those who dispute concede.
« דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהם למיאוסן » (שו״ע יו״ד ק״ד:ג)
« אפי׳ נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותרים » (שו״ע יו״ד ק״ד:ג)
The Shach's chiddush (ס״ק ט) — even a kezayis within a kedei achilas pras. The Shach reports in the Rashba's name that repulsive things are permitted even where there is a kezayis of them within the time it takes to eat a peras — a measure which, for other prohibitions, is not nullified. The reason is the one above: what spoiled of itself and from which a person recoils does not enter that reckoning.
« אע״פ שיש בו כזית בכדי אכילת פרס מותר כן כתב הרשב״א » (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ט)
Examining and straining · vinegar and beer (Rama). Although they are nullified by majority, whatever can be examined and passed through a strainer must be — one does not nullify a prohibition deliberately. The Rama adds that in vinegar and beer there is cause for concern as with the mouse (ב״י in the Rashba's name), since it is there that a safek of improvement arises; and see siman 107. The Taz (ס״ק ו) reports that the Maharshal and the Bach are stringent on this, but recalls the Rama's position at siman 107:2.
« ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן » (שו״ע יו״ד ק״ד:ג)
« מיהו בחלא ושכרא יש לחוש כמו בעכבר » (רמ״א יו״ד ק״ד:ג)
« אבל כבר כ׳ רמ״א בסי׳ ק״ז ס״ב שאין לשנות המנהג שנוהגין להקל » (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ו)
9. Pischei Teshuvah — the sheretz, the living creature, and from when the twenty-four hours are counted
Pischei Teshuvah (ס״ק א) — what is a "sheretz"? The sheretz said to be measured by a lentil (seif 1) is, according to the Tiferes le-Moshe and the responsum of the Chavos Yair, one of the eight sheratzim of the Torah, those that convey tumah; the other sheratzim are measured by a kezayis. The measure of a lentil therefore does not hold for every creature.
« דדוקא בשמונה שרצים המטמאים אבל שאר שרצים לא דהוי בכזית » (פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק א)
Pischei Teshuvah (ס״ק ג) — the living creature, and from when one counts.
Position
A creature that fell in alive
Source
Chasam Sofer (siman 94)
Whether it stayed alive or dead, once it remained there long enough to expel, the sheretz forbids; the Pischei Teshuvah infers from this that expulsion applies to a living creature too
פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג
Chikrei Lev (he disputes)
The twenty-four hours are counted only from death: while it is alive, even after several days, it does not forbid
פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג, in the name of the Ikrei Dinim
« אי שהה בתוכו זמן הראוי לפליטה בחיים או במותו לעולם השרץ אוסר » (פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג)
« מזה נלמד דגם בחי שייך פליטה » (פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג)
« לא מנינן מעל״ע רק משמת כי עודנו חי אפילו שהה כמה ימים אינו אוסר » (פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג)
The root of the machlokes — and what the Pischei Teshuvah does with it. The disagreement concerns what sets steeping in motion. For the Chasam Sofer it is the stay in the liquid for the time needed to expel, and it makes no difference whether the creature is alive or dead. For the Chikrei Lev, so long as it lives its body resists and does not expel; one therefore begins to count only at its death. The Pischei Teshuvah does not decide: he writes that reason inclines this way, but that the Chasam Sofer's question and proof still require resolution. The nafka minah is a live mouse that stays many days in a liquid and dies there at last.
The chakirah that holds the whole siman: when does the mouse improve and forbid, when does it spoil and leave the mixture permitted, and when is there nothing left to nullify?
The field mouse — taam lishvach, it forbids.
The town mouse — a ספק of improvement or spoiling; cold, under twenty-four hours and removed whole — permitted; otherwise, sixty.
Cut up so that it cannot be sorted out — the Mechaber writes that there is no nullification (Taz: in all prohibitions; Rama and Shach: the rule of the sheretz as a briyah; and the Shach reports from the Ran and the Rashba that what has lost its form is nullified by majority).
Wine, oil, honey — certainly spoiled → without sixty.
Repulsive things — spoiled of themselves → nullified by majority even when dissolved.
Nafka minah le-maaseh — as the sources set them out:
Town mouse, in cold liquid, under twenty-four hours, removed whole → permitted; hot or beyond twenty-four hours → sixty (שו״ע יו״ד ק״ד ס״א).
Cut up so that it cannot be sorted out, in a thick food → the Mechaber writes that there is no nullification; crushed to the point of losing its form → the Shach reports from the Ran and the Rashba that it is nullified by majority (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג).
Wine, oil, honey → certainly spoiled, no need for sixty (שו״ע יו״ד ק״ד ס״ב; ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב); for the other liquids the Taz concludes stringently.
Fat → for the Rama it spoils; when it comes before us hard — netilas makom by sfek sfeka; and fat that has become repulsive may not be kindled.
Repulsive things → nullified by majority even when dissolved, and one strains whatever can be strained; in vinegar and beer, one is concerned as with the mouse.
Nullified by majority even when dissolved; and one strains
שו״ע יו״ד ק״ד ס״ג; ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ט
Table — the central machlokos of the siman
Subject
First position
Second position
Cut up so that it cannot be sorted out
Rama and Shach — a stringency of the sheretz (a lentil treated as a briyah)
Taz — in all prohibitions (half a measure; gentiles' butter)
A sheretz that has lost its form
Visible and impossible to sort out — no nullification
Crushed and dispersed — nullified by majority, as dry in dry (ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ג, in the name of the Ran and the Rashba)
The other liquids (besides wine, oil, honey)
They spoil — no need for sixty
The Maharshal — perhaps they improve; the Taz concludes stringently (ט״ז יו״ד ק״ד ס״ק ב)
A mouse fallen into fat
The Rama — it spoils, no need for sixty
Those who are more stringent — forbidden even with sixty (רמ״א יו״ד ק״ד ס״ב; ש״ך יו״ד ק״ד ס״ק ו)
The living creature and the counting of the twenty-four hours
Chasam Sofer — it forbids alive or dead, from the time needed to expel
Chikrei Lev — one counts only from death (פתחי תשובה יו״ד ק״ד ס״ק ג)
Table — the sources of the sugya
Gemara: עבודה זרה ס״ח ע״ב – ס״ט ע״א (the field mouse and the town mouse, taam lishvach and lifgam) · פסחים ע״ו ע״א and חולין צ״ז ע״ב (kavush ke-mevushal) · חולין ק׳ ע״א (a briyah is not nullified)
Rishonim: רש״י · רמב״ם · רשב״א (תורת הבית, and his responsum סימן ק״א) · ר״ן · רא״ש · טור · בית יוסף · איסור והיתר הארוך (כלל ל״ב)
Acharonim: רמ״א · דרכי משה · ש״ך · ט״ז · ב״ח · מהרש״ל (ים של שלמה) · פתחי תשובה · תפארת למשה · חוות יאיר · חתם סופר · חקרי לב