שולחן ערוך · יורה דעה

כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (חום מדויק, כלים, יחסים, בשר שמן או כחוש, מידת המליחה או הבישול) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם. סימן ק״ה הוא היסוד המעשי של המטבח הכשר: כלליו שולטים בכלי בשר/חלב, במים רותחים, בכבישות ובהכשרת הבשר (מליחה).

למעשה (כבוש). מאכל שנשרה מעת לעת בכלי בשר/חלב של המין האחר, או בכבישה שאינה כשרה, נידון כמבושל : הכל אסור. פחות מכאן, הדחה מספיקה ; בכבישה חמוצה או שמנונית, השיעור קצר הרבה (ואף מיד בשמן זית). ספק כבישה אסור מעיקר הדין, חוץ מבשר בחלב שיש להקל. לשער את השיעור המדויק, טיב הנוזל וה« ספק » הוא שאלת מציאות — למעשה ולמעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (חום הכלים). הכלל הגדול : כלי ראשון (הקדרה על האש, או שהוסרה כל זמן שהיד סולדת בו) מבשל ואוסר הכל ; עירוי (מים רותחים הנשפכים מכלי ראשון בלא הפסק) אוסר כדי קליפה במקום הנגיעה ; כלי שני (ששפכו אליו) אינו מבשל — אך לכתחילה נזהרים, ובמיוחד לחתוך או לערות על כלים. להגדיר « כלי ראשון או שני », « יד סולדת », « עירוי » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (תתאה גבר). לדעת אם נגיעה חם/צונן אוסרת הכל או רק קליפה, הבט במה שלמטה : כלי ראשון חם למטה אוסר הכל (אף אם המאכל הצונן הוא המונח) ; משטח צונן למטה → רק כדי קליפה. להניח קדרת בשר חמה על גבינה צוננת, או להפך, אינו נידון שווה. להגדיר « חם / צונן », « כלי ראשון », « מה למטה » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (צלי, פעפוע). גריל או צלי — בלא רוטב — אינו אוסר מעיקר הדין אלא כעובי אצבע סביב הנגיעה ; אך מששם שומן (או שניערו/כיסו), השומן מפעפע ומשערים בשישים. וכיוון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, המנהג לשער בשישים בכל ענין, עם נטילת מקום אף בהשלמת שישים. להבחין בין צלי / תבשיל עם רוטב, כחוש / שמן, הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (מחמת עצמו / בלוע / כלי). זכור את המדרג : חתיכה אסורה מחמת עצמה מטמאת בנגיעה ; חתיכה שרק בלעה טעם אינה מטמאת — אלא אם בלעה שומן ; אבל כלי שבלע איסור מטמא אף בלא שומן. זוהי המפתח ל« מדוע סיר שאינו כשר הוא בעיה, ולא תמיד מאכל הנוגע בחברו ». להגדיר את הגוף הנידון הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (מליח כרותח — ההכשרה). מליחת הבשר להוצאת הדם (מליחה) נשענת כולה על סעיף זה : המלח העושה את המאכל בלתי נאכל פועל כרותח. למעשה, משערים כל מליחה בשישים (אין אנו בקיאין), עם קליפה קלה על חתיכת החלב ; איסור בלא שומן → קליפה בלבד. בשר שנגע בגבינה בעת מליחתו, או דם קרוש על בשר מליח, נידונים כאן. חישוב השישים, ה« דבוק / אינו דבוק », ה« מליח / תפל » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

למעשה (כלים, מלח, דם). המליחה אינה « מרוקנת » כלי (≠ בישול) : מלח או תבלין יבשים שנגעו בכלי נקי אינם בעיה ; מאכל שנמלח בכלי שאינו כשר מותר בדיעבד. ולמלח הדמי שבמליחה : שישים נגד המלח מספיק. להעריך « יבש / לח », « דבוק », « שישים נגד מה » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.

הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן ק״ה שלמעלה למקרי מטבח מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.

הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.

למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — משך השרייה, חום ומעמד הכלי (כלי ראשון / שני), כחוש או שמן, מליח או תפל, מה למטה — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה נגע במה, באיזה חום, כמה זמן, ובאיזה כלי, ואחר כך לשאול את רבך. למעשה במצבך, שאל את רבך.