סימן ק״ה — כבוש, כלי ראשון, צלי ומליחה

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 14 הסעיפים

סימן 105 הוא אחד ממרכזי תורת ההיתר והאיסור. שאלתו אחת, אך נגזרת באלף פנים : באילו נתיבים מעביר מאכל אסור את טעמו (טעם) למאכל מותר הנוגע בו או מתבשל עמו — ועד איזה עומק? המחבר (רבי יוסף קארו) סוקר את דרכי ההעברה הגדולות : כבישה בצונן (סעיף 1), חום הכלי (סעיפים 2-3), הצלי והשומן המפעפע (סעיפים 4-8), ולבסוף המליחה (סעיפים 9-14). הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג אשכנז. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — הכבישה וחום הכלי (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — כבוש כמבושל : כבישה של 24 שעות כבישול 📋 העתקה

אִסּוּר שֶׁנִּשְׁרָה עִם הֶתֵּר מֵעֵת לְעֵת בְּצוֹנֵן — מִקְרֵי כָּבוּשׁ, וַהֲרֵי הוּא כִּמְבֻשָּׁל, וְנֶאֱסַר כֻּלּוֹ. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן — בַּהֲדָחָה סַגִּי. (הגה: וְכָל מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים כָּבוּשׁ כִּמְבֻשָּׁל, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁחוּץ לַמַּשְׁקֶה הַכָּבוּשׁ נֶאֱסָר, שֶׁכְּבִישַׁת הַתַּחְתּוֹן מְפַעְפַּעַת לָעֶלְיוֹן כְּמוֹ בְּבִישּׁוּל; וְיֵשׁ מְקִילִין בְּמַה שֶּׁחוּץ לַמַּשְׁקֶה. וּסְפֵק כָּבוּשׁ אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בָּשָׂר בְּחָלָב, דְּאָז יֵשׁ לְהָקֵל, דְּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא דֶּרֶךְ בִּישּׁוּל מַמָּשׁ.) וְאִם נִכְבַּשׁ הָאִסּוּר בְּצִיר אוֹ בְּחֹמֶץ : אִם שָׁהָה בּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים עַל הָאוּר וְיַתְחִיל לְהַרְתִּיחַ — הֲרֵי הוּא כִּמְבֻשָּׁל; פָּחוֹת מִכָּאן — אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה.

סעיף 2 — כלי ראשון / כלי שני : סולם החום 📋 העתקה

חֲמִימוּת כְּלִי רִאשׁוֹן, כְּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מְבַשֵּׁל וְאוֹסֵר. אֲבָל חֲמִימוּת כְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מַפְלִיט וְלֹא מַבְלִיעַ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּפְלִיט וּמַבְלִיעַ וְאוֹסֵר כְּדֵי קְלִיפָה; וְרָאוּי לָחֹשׁ לִדְבָרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד מֻתָּר בְּלֹא קְלִיפָה, וְסַגִּי בַּהֲדָחָה.

סעיף 3 — תתאה גבר : התחתון גובר 📋 העתקה

חֲתִיכַת אִסּוּר רוֹתַחַת שֶׁנָּפְלָה עַל חֲתִיכַת הֶתֵּר רוֹתַחַת שֶׁהִיא כְּלִי רִאשׁוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ אִסּוּר צוֹנֵן עַל הֶתֵּר רוֹתֵחַ — הַכֹּל אָסוּר, דְּתַתָּאָה גָּבַר וּמְחַמֵּם וּמַפְלִיט לְמַטָּה; וְכָל שֶׁכֵּן הֶתֵּר צוֹנֵן עַל אִסּוּר רוֹתֵחַ. אֲבָל אִם הָעֶלְיוֹן חַם וְהַתַּחְתּוֹן צוֹנֵן — אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה, אֲפִלּוּ הַחַם הָעֶלְיוֹן הוּא הָאִסּוּר. (הגה: וְכָל זֶה בַּחֲמִימוּת כְּלִי רִאשׁוֹן. וְאִסּוּר הַמֻּנָּח בִּכְלִי שֶׁל הֶתֵּר אוֹ אִיפְּכָא — אַמְרִינַן בֵּיהּ נַמֵּי תַּתָּאָה גָּבַר כְּמוֹ בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת. וְאָסוּר לְעָרוֹת מִכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֻׁמָּן שֶׁל הֶתֵּר לְתוֹךְ נֵר דּוֹלֵק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֻׁמָּן שֶׁל אִסּוּר, אַךְ בְּדִיעֲבַד אֵין לָחֹשׁ.)

קבוצה ב — הצלי והשומן המפעפע (סעיפים 4-6)

סעיף 4 — הרוטב מוליך, הצלי אינו אוסר אלא כדי נטילה 📋 העתקה

לֹא אָמְרוּ שֶׁנֶּאֱסַר הַכֹּל אֶלָּא כְּשֶׁנָּפַל לְתוֹךְ תַּבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹטֶב, שֶׁהָרוֹטֶב מוֹלִיךְ פְּלִיטַת הָאִסּוּר בְּכָל הַתַּבְשִׁיל. אֲבָל אִם נָפַל הָאִסּוּר — בֵּין חַם בֵּין צוֹנֵן — עַל צָלִי שֶׁאֵצֶל הָאֵשׁ, אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי נְטִילָה, שֶׁהוּא כְּעֹבִי אֶצְבַּע. וְכֵן יָרֵךְ שֶׁנִּצְלָה עִם גִּידּוֹ, אוֹ חֲתִיכַת אִסּוּר שֶׁנִּצְלֵית עִם חֲתִיכַת הֶתֵּר וְנָגְעוּ זוֹ בָּזוֹ — נוֹטֵל כְּדֵי נְטִילָה סְבִיב הַגִּיד אוֹ בִּמְקוֹם הַנְּגִיעָה. וְאִם נָפַל הָאִסּוּר עַל חֲתִיכָה שֶׁחוּץ לָרוֹטֶב, וְלֹא נִיעֵר וְלֹא כִסָּה — דַּיּוֹ בִּכְדֵי נְטִילָה; אֲבָל אִם הִיא תּוֹךְ הָרוֹטֶב, אוֹ אֲפִלּוּ כֻּלָּהּ חוּץ לָרוֹטֶב וְנִיעֵר אוֹ כִסָּה — הָרוֹטֶב מוֹלִיךְ הַטַּעַם בַּכֹּל.

סעיף 5 — כחוש לעומת שמן : השומן מפעפע בכול (פעפוע) 📋 העתקה

לֹא אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כְּדֵי נְטִילָה אֶלָּא בְּדָבָר כָּחוּשׁ שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְפַעְפֵּעַ, כְּגוֹן יָרֵךְ עִם גִּידּוֹ. אֲבָל גְּדִי שָׁמֵן שֶׁנִּצְלָה עִם חֶלְבּוֹ, אִם אֵין שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כָּל הַחֵלֶב — אָסוּר לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ רֹאשׁ הָאֹזֶן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא שָׁמֵן מְפַעְפֵּעַ בְּכֻלּוֹ. וְאִם הוּא כָּחוּשׁ — אֲפִלּוּ אֵין שִׁשִּׁים אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי נְטִילָה. וַאֲפִלּוּ חֲתִיכַת הָאִסּוּר כְּחוּשָׁה וְחֲתִיכַת הַהֶתֵּר שְׁמֵנָה — הַשֻּׁמָּן מַפְעֲפֵעַ הָאִסּוּר בְּכֻלּוֹ. וְכָל דָּבָר הַמְפַעְפֵּעַ שֶׁנָּפַל עַל מָקוֹם יָדוּעַ בְּצָלִי, אֲפִלּוּ יֵשׁ שִׁשִּׁים, צָרִיךְ נְטִילַת מָקוֹם. (הגה: וְכָל דָּבָר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּלֹא רוֹטֶב אוֹ נֶאֱפָה — דִּינוֹ כְּצָלִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין לְחַלֵּק בֵּין כָּחוּשׁ לְשָׁמֵן, וְאוֹסְרִין בְּכָל עִנְיָן עַד שִׁשִּׁים, וְאַף בְּשִׁשִּׁים צָרִיךְ נְטִילַת מָקוֹם; וְכֵן נוֹהֲגִין. מִיהוּ דַּוְקָא בְּחֵלֶב אוֹ אִסּוּר שָׁמֵן, אֲבָל אִסּוּר כָּחוּשׁ בְּלֹא שֻׁמָּן אֵינוֹ אוֹסֵר רַק כְּדֵי נְטִילָה.)

סעיף 6 — חם / צונן בצלי 📋 העתקה

דָּבָר הַמְפַעְפֵּעַ בְּצָלִי : אִם הָאֶחָד חַם וְהָאֶחָד צוֹנֵן — תַּתָּאָה גָּבַר. לְפִיכָךְ חַם עַל גַּבֵּי צוֹנֵן — אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה; וְצוֹנֵן עַל גַּבֵּי חַם — אִם אֵין שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הָאִסּוּר, הַכֹּל אָסוּר.

קבוצה ג — איסור מחמת עצמו או בלוע בלבד (סעיפים 7-8)

סעיף 7 — איסור מחמת עצמו לעומת בלוע 📋 העתקה

חֲתִיכַת אִסּוּר אֵינָהּ אוֹסֶרֶת חֲבֶרְתָּהּ בִּנְגִיעָה אֶלָּא כְּשֶׁאִסּוּרָהּ מֵחֲמַת עַצְמָהּ, כְּגוֹן נְבֵילָה אוֹ בָּשָׂר בְּחָלָב. אֲבָל אִם אֵין בָּהּ אֶלָּא אִסּוּר בָּלוּעַ מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶת הַנּוֹגַעַת בָּהּ, אֲפִלּוּ נִצְלוּ יַחַד, כָּל זְמַן שֶׁהַבָּלוּעַ אֵינוֹ מְפַעְפֵּעַ. אֲבָל אִם בָּלְעָה דָּבָר הַמְפַעְפֵּעַ מֵחֲמַת שֻׁמָּן — אוֹסֶרֶת חֲבֶרְתָּהּ, בֵּין בְּצָלִי בֵּין בִּנְגִיעָה, שֶׁהָאִסּוּר הַבָּלוּעַ מְפַעְפֵּעַ וְעוֹבֵר מֵחֲתִיכָה לַחֲתִיכָה. (הגה: וְכָל זֶה בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אֲבָל כְּלִי שֶׁבָּלַע אִסּוּר — אוֹסֵר הַהֶתֵּר הַנּוֹגֵעַ בּוֹ, אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר שֶׁאֵינוֹ שָׁמֵן.)

סעיף 8 — הכוליא : הקרום מפסיק 📋 העתקה

כּוּלְיָא שֶׁנִּצְלֵית בְּחֶלְבָּהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה, שֶׁהַקְּרוּם מַפְסִיק. (הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים, וְכֵן נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת; וְדִינָהּ כִּשְׁאָר חֵלֶב שֶׁנִּצְלָה עִם הַבָּשָׂר. וְאִם נִתְבַּשְּׁלָה כָּךְ, הַכּוּלְיָא נַעֲשֵׂית נְבֵילָה וּצְרִיכָה שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כֻּלָּהּ. וְכֵן הַקְּרוּם שֶׁעַל הַיּוֹתֶרֶת.)

קבוצה ד — המליחה : מליח כרותח (סעיפים 9-14)

סעיף 9 — מליח כרותח : מאכל מלוח מדי פועל כרתיחה 📋 העתקה

מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ — הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וּמַפְלִיט וְאוֹסֵר כְּדֵי קְלִיפָה. וְאִם הוּא חֵלֶב הַגִּיד וְהַקְּנוֹקְנוֹת וְהַקְּרוּמוֹת — צָרִיךְ לְהַקְשׁוֹת וְלִטֹּל מְקוֹמוֹ; וְאִם הוּא חֵלֶב מַמָּשׁ — צָרִיךְ שִׁשִּׁים לְבַטְּלוֹ. וְאִם הַבָּשָׂר הַמָּלוּחַ עִמּוֹ שָׁמֵן, אֲפִלּוּ חֵלֶב הַגִּיד צָרִיךְ שִׁשִּׁים וּנְטִילָה אוֹ קְלִיפָה. וְכָל זֶה בַּחֲתִיכָה שֶׁהַחֵלֶב דָּבוּק בָּהּ. אֲבָל שְׁאָר חֲתִיכוֹת שֶׁנִּמְלְחוּ עִמּוֹ — אִם אֵין בְּכָל אַחַת לְבַדָּהּ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַחֵלֶב, אֲסוּרוֹת, וְאֵינָן מִצְטָרְפוֹת לְבַטֵּל, שֶׁאֵין הַחֵלֶב מְפַעְפֵּעַ מֵחֲתִיכָה לַחֲתִיכָה בְּלֹא רוֹטֶב. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נָגַע בְּכֻלָּן — כֻּלָּן אֲסוּרוֹת; וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נָגַע אֶלָּא בְּאַחַת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ — כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חַד בִּתְרֵי בָּטֵל. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מָלִיחַ אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה; וּלְפִי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בֵּין שָׁמֵן לְכָחוּשׁ, נוֹהֲגִין לְשַׁעֵר כָּל מְלִיחָה בְּשִׁשִּׁים כְּמוֹ בְּבִישּׁוּל. וְאִסּוּר שֶׁאֵין בּוֹ שֻׁמָּן כְּלָל, כְּגוֹן חָמֵץ בְּפֶסַח, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה.)

סעיף 10 — מליח / תפל : מי מלוח ומי תפל 📋 העתקה

כָּל זֶה כְּשֶׁהָאִסּוּר וְהַהֶתֵּר שְׁנֵיהֶם מְלוּחִים, וַאֲפִלּוּ הָאִסּוּר מָלוּחַ וְהַהֶתֵּר תָּפֵל. אֲבָל אִם הַהֶתֵּר מָלוּחַ וְהָאִסּוּר תָּפֵל — בַּהֲדָחָה סַגִּי. (הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים אִם נָגְעוּ זֶה בָּזֶה; וּבְמָקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לְהָקֵל.)

סעיף 11 — למעלה / למטה (מליחה) 📋 העתקה

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַשָּׁמֵן אוֹסֵר עַד שִׁשִּׁים — דַּוְקָא כְּשֶׁהָאִסּוּר הַמָּלוּחַ לְמַטָּה וְהַהֶתֵּר הַתָּפֵל לְמַעְלָה, דְּתַתָּאָה גָּבַר. אֲבָל אִם הַהֶתֵּר הַתָּפֵל לְמַטָּה וְהָאִסּוּר הַמָּלוּחַ לְמַעְלָה — אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי קְלִיפָה. (הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דִּבְמָלִיחַ אֵין חִלּוּק בֵּין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְכֵן נוֹהֲגִין.)

סעיף 12 — אין מליחה לכלים : המליחה אינה מפליטה מן הכלי 📋 העתקה

גְּבִינוֹת שֶׁעֲשָׂאָן בִּדְפוּסִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ נִמְלְחוּ בָּהֶם — מֻתָּרוֹת. (הגה: וְהוּא הַדִּין אִם נִמְלַח הֶתֵּר בִּכְלִי שֶׁל אִסּוּר, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְנֻקָּב — מֻתָּר, שֶׁאֵין מָלִיחַ כְּרוֹתֵחַ לְהַפְלִיט מִן הַכְּלִי מַה שֶּׁבָּלוּעַ בּוֹ; וְדַוְקָא בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר.)

סעיף 13 — מלח ותבלין יבשים אינם בולעים 📋 העתקה

מֶלַח אוֹ תַּבְלִין שֶׁהָיוּ בִּקְעָרָה שֶׁל בָּשָׂר — מֻתָּר לִתְּנָם לְתוֹךְ חָלָב. (הגה: וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ בִּכְלִי שֶׁל אִסּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְבֵשִׁים וְאֵינָם בּוֹלְעִים מִן הַכְּלִי, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכְּלִי נָקִי בְּלֹא אִסּוּר דָּבוּק בּוֹ; וְהַמַּחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.)

סעיף 14 — אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו 📋 העתקה

מֶלַח שֶׁנִּתְמַלֵּא דָּם מִמְּלִיחַת הַבָּשָׂר שֶׁנְּתָנוֹ בִּקְדֵרָה, אוֹ בָּשָׂר מָלוּחַ שֶׁלֹּא הוּדַח שֶׁנְּתָנוֹ בִּקְדֵרָה — אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַמֶּלַח, מֻתָּר. (הגה: אַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלַח עֲדַיִן נוֹתֵן טַעַם בַּקְּדֵרָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמֶּלַח אָסוּר מֵחֲמַת עַצְמוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת הַדָּם שֶׁבּוֹ — כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין הָאוֹסֵר יָכוֹל לֵילֵךְ, אֵין הַנֶּאֱסָר אוֹסֵר יוֹתֵר מִן הָאוֹסְרוֹ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס״ט.)

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

סימן 105 שייך להלכות הגדולות של איסור והיתר. לאחר הסימנים הדנים בכל איסור (דם, חֵלֶב, בשר בחלב) ובתערובות שברוטב (98, 101, 104), סימננו מציב את השאלה המכניסטית : באיזה נתיב עובר טעם האיסור אל ההיתר, ובאיזה כוח? כבישה בצונן, חום הכלי, נגיעה, צלי, מליחה : לכל דרך מידה משלה (הדחה, קליפה, נטילה, ששים).

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 105, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד עובר הטעם, מפעפע ונמדד.

4. נתיבי העברת הטעם — טבלת הסיכום

כל הסימן מתמצה בשאלה אחת : באיזה נתיב עובר הטעם, ובאיזו מידה? הנה הנתיבים הגדולים ותוצאתם.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק ד — כלי שני לדעת המהרש״ל 📋 העתקה

חֲמִימוּת כְּלִי שֵׁנִי כו'. דַּעַת מַהֲרַשַׁ״ל דְּאַף כְּלִי שֵׁנִי, כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מַפְלִיט וּמַבְלִיעַ כִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאוֹסֵר אֶת כֻּלּוֹ; וְהָעִקָּר לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם זוּלָתִי בְּמָקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק ב — החומץ כשאר משקין 📋 העתקה

אוֹ בְּחֹמֶץ כו'. הַשַּׁיָּךְ דַּעַת הָרֹא״שׁ וְהַמָּרְדְּכַי וּמַהֲרַשַׁ״ל דְּחֹמֶץ דִּינוֹ כִּשְׁאָר מַשְׁקִין וּבָעֵי מֵעֵת לְעֵת, וְלֹא כְּצִיר שֶׁמַּפְלִיט מִיָּד; וְהַמַּחֲמִיר בְּחֹמֶץ כְּצִיר — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — הכבישה מפעפעת אף חוץ למשקה ; הספק אוסר

על סעיף 5 — אין אנו בקיאין כחוש/שמן (המנהג)

על סעיף 9 — לשער כל מליחה בששים

על סעיפים 11-13 — אין למעלה/למטה במליחה ; כלים ומלח יבש

7. מליח כרותח — מה באמת עושה המליחה

סעיפים 9-14 — בלוק המליחה הגדול — ראויים לעצירה. מה פירוש בדיוק „המליח כרותח״?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — מרינדה ששהתה לילה שלם

מקרה 2 — כף חלבית בסיר הבשר על האש

מקרה 3 — מליחת ההכשרה של הבשר

9. סיכום סימן ק״ה

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת