סימן ק״ה — כבוש, כלי ראשון, צלי ומליחה — פסיקה למעשה
סימן ק״ה · הלכה למעשה
דִּין אִסּוּר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הֶתֵּר
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ה (י״ד סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן ק״ה.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (חום מדויק, כלים, יחסים, בשר שמן או כחוש, מידת המליחה או הבישול) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם. סימן ק״ה הוא היסוד המעשי של המטבח הכשר: כלליו שולטים בכלי בשר/חלב, במים רותחים, בכבישות ובהכשרת הבשר (מליחה).
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — דרכי מעבר הטעם: כבוש, חום, צלי, מליחה (סעיף א')
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בי״ד סעיפים
כבוש כמבושל — מעת לעת, ציר וחומץ, ספק כבוש (סעיף א')
כלי ראשון / כלי שני / עירוי — יד סולדת בו (סעיף ב')
תתאה גבר — חם וצונן זה על זה (סעיף ג', ו', י״א)
צלי כדי נטילה ופעפוע — כחוש ושמן, נטילת מקום (סעיף ד'–ו')
איסור מחמת עצמו או בלוע — והכלי (סעיף ז'–ח')
מליח כרותח — לב המליחה והכשרת הבשר (סעיף ט'–י״א)
אין מליחה לכלים — ואין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו (סעיף י״ב–י״ד)
פסיקת הספרדים בזמננו — יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון
היסוד. סימן ק״ה עוסק במנגנונים שבהם איסור מעביר טעמו להיתר שלא בדרך בישול ישיר: הכבישה (כבוש) בצונן מעת לעת, החום של כלי (כלי ראשון / כלי שני / עירוי), הצלי, והמליחה (מליח כרותח). כל הסימן סובב על שתי שאלות — איזה מעמד (כמבושל, כרותח, צלי) ואיזה עומק בליעה (כדי קליפה, כדי נטילה, פעפוע בכולו, שישים) — והוא היסוד המעשי של המטבח הכשר והכשרת הבשר.
שני סולמות לאחוז יחד. (א) סולם המעמדים: צונן + מעת לעת = כבוש = כמבושל ; כלי ראשון שיד סולדת בו = כרותח ; מליח שאינו נאכל = כרותח. (ב) סולם הבליעה: נגיעה צוננת → קליפה ; צלי כחוש → כדי נטילה (כעובי אצבע) ; שמן המפעפע → כל החתיכה, ולכן שישים. הרמ״א מוסיף בכל מקום שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, ולכן המנהג להחמיר ולשער בשישים.
חלוקת המחבר / הרמ״א וקולת ספק כבוש בבב״ח
המחבר קובע את המסגרת התלמודית (כבוש כמבושל, תתאה גבר, צלי כדי נטילה, מליח כרותח). הרמ״א (הגה) מגיה, פעמים רבות להחמיר מן המנהג (שישים בכל מקום, נטילת מקום, פעפוע) — אך גם, באופן בולט, להקל בספק כבוש בבשר בחלב : שכן מן התורה אין בשר וחלב נאסרים אלא בבישול ממש, וספק כבישה אינו אלא ספק דרבנן.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן ק״ה מונה י״ד סעיפים. המחבר קובע את המסגרת ; הרמ״א (הגה) מגיה, בעיקר להעמיד את המנהג שאין אנו בקיאין (שישים בכל מקום, נטילת מקום). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
כבוש כמבושל
נשרה מעת לעת בצונן = כמבושל, הכל אסור ; פחות מכאן → הדחה. בציר / חומץ → כדי שירתיח = כמבושל, פחות → כדי קליפה. רמ״א: אף מה שחוץ לרוטב אסור ; ספק כבוש אסור, חוץ מבב״ח (להקל, שמן התורה רק בישול ממש אוסר).
2
כלי ראשון / כלי שני / עירוי
כלי ראשון (יד סולדת בו) מבשל ואוסר הכל. כלי שני אינו מבשל ; י״א אינו מפליט ומבליע, י״א אוסר כדי קליפה ; לכתחילה לחוש, בדיעבד הדחה סגי (עיין סח, צב, צה).
3
תתאה גבר
חם (או צונן) אסור בהיתר חם של כלי ראשון → הכל אסור (התחתון גובר). עליון חם / תחתון צונן → רק כדי קליפה, אף שהחם הוא האיסור. רמ״א: הכל בכלי ראשון ; איסור בכלי של היתר → תתאה גבר.
4
רוטב מול צלי כדי נטילה
הרוטב מוליך הפליטה לכל → הכל אסור. על צלי (בלא רוטב) → רק כדי נטילה (כעובי אצבע). חוץ לרוטב בלא ניער/כיסה → נטילה ; ברוטב, או ניער/כיסה → מפעפע בכל.
5
כחוש / שמן ; פעפוע
כחוש → נטילה. שמן (גדי שמן עם חלבו) בלא שישים → מפעפע בכולו, אף ראש אזנו אסור. אפוי / מבושל בלא רוטב = כצלי. רמ״א: אין אנו בקיאין → שישים בכל ענין, ואף בשישים נטילת מקום ; חוץ מאיסור בלא שום שומן → כדי נטילה.
6
חם / צונן בצלי
דבר המפעפע בצלי: תתאה גבר. חם על צונן → כדי קליפה ; צונן על חם בלא שישים → הכל אסור.
7
איסור מחמת עצמו / בלוע
חתיכה אסורה מחמת עצמה (נבילה, בב״ח) אוסרת חברתה בנגיעה ; איסור בלוע בלבד אינו אוסר — אלא אם בלע שמן המפעפע. רמ״א: כלי שבלע איסור אוסר אף באיסור שאינו שמן.
8
כוליא
כוליא הנצלית בחלבה → כדי קליפה (הקרום מפסיק). רמ״א: יש אוסרים, וכן נהגו ; ואם נתבשלה כך → הכוליא נעשית נבילה, שישים נגד כולה. וכן הקרום שעל היותרת.
9
מליח כרותח
מליח שאינו נאכל מחמת מלחו = כרותח : אוסר כדי קליפה. חלב דבוק → שישים. שאר חתיכות: אינן מצטרפות (החלב אינו מפעפע בלא רוטב). נגע באחת ולא ידוע באיזו → הכל מותר (חד בתרי). רמ״א: אין אנו בקיאין → לשער כל מליחה בשישים ; בלא שומן (חמץ) → כדי קליפה.
10
מליח / תפל
שניהם מלוחים, או איסור מליח / היתר תפל → אסור. היתר מליח / איסור תפל → הדחה סגי (עיין ע'). רמ״א: יש אוסרים אם נוגעים ; ובהפסד יש להקל.
11
עליון / תחתון
השומן המליח אוסר עד שישים רק אם האיסור המליח למטה וההיתר התפל למעלה (תתאה גבר) ; להפך → כדי קליפה. רמ״א: יש חולקין — במליחה אין חילוק עליון/תחתון ; וכן נהגו.
12
דפוסים / כלי עכו״ם
גבינות שנעשו (ונמלחו) בדפוסים של עכו״ם → מותרות. רמ״א: היתר שנמלח בכלי של איסור → מותר בדיעבד (אין מליח כרותח להוציא מן הכלי) ; לכתחילה אסור.
13
מלח / תבלין יבשים
מלח או תבלין בקערה של בשר → מותר ליתנם בחלב. רמ״א: אף אם היו בכלי איסור (יבשים → אינם בולעים), ובלבד שהכלי נקי ; והמחמיר לכתחילה תבוא עליו ברכה.
14
אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו
מלח שיש בו דם, או בשר מליח שלא הודח, שנתנו לקדירה → שישים נגד המלח = מותר. רמ״א: המלח אינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת הדם ; ובמקום שאין האוסר יכול לילך, אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו (עיין סט).
כלל הפסק של הסימן :
שתי מידות עיקריות — דין החום (כבוש, כלי ראשון / שני, צלי, מליח כרותח) ועומק הבליעה (כדי קליפה, כדי נטילה, פעפוע בכולו, שישים) — ויסוד אחד החותך את הסימן: אנן לא בקיאין בין כחוש לשמן, ולכן משערים בשישים בכל ענין. וכל המליחה — מליח כרותח — והכשרת הבשר תלויות בו.
3. כבוש כמבושל — הכבישה במעת לעת
כל דבר איסור שנשרה עם ההיתר מעת לעת בצונן — הרי הוא ככבוש ומבושל, ונאסר כולו. ואם נכבש בציר או בחומץ — אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח די בכך.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:א ; הגה: וי״א דאף מה שחוץ לרוטב אסור ; וספק כבוש אסור, מיהו בבשר בחלב יש להקל.
המחבר והרמ״א. למחבר, מעת לעת (כ״ד שעות) בצונן באותו נוזל עושה הכל כמבושל ; פחות מכאן, הדחה מספיקה. בציר או בחומץ — נוזלים « חזקים » — השיעור קצר הרבה יותר : כדי שירתיח (כדי שיבוא לרתיחה). הרמ״א מוסיף שאף מה שחוץ לנוזל אסור (כבישת התחתון מפעפעת לעליון כבבישול), ושספק כבוש אסור.
חומץ : כציר או כשאר נוזלים? (ש״ך ס״ק א-ב)
הש״ך (ס״ק א-ב) מכריע שהחומץאינו כציר לעניין השיעור « כדי שירתיח » : בחומץ חוזרים לשיעור הרגיל של מעת לעת (רא״ש, מרדכי, מהרש״ל, או״ה), נגד הקריאה הפשוטה במחבר המצרפם. הפתחי תשובה (ס״ק ב) מוסיף, בשם תוספות ע״ז, ששמן זית (עז וחריף) בולע ופולט אף בצונן ובלא שהייה (שבות יעקב, באר יעקב) — נקודה חשובה לכבישות חמוצות או שמנוניות.
ספק כבוש וקולת בב״ח (ט״ז ס״ק ג ; פ״ת ס״ק ג-ד). הט״ז (ס״ק ג) משווה את ספק הכבוש לספק שבסימן צח, ומראיית המקוה (סימן רא, חזקת כשרות) נוטה להקל. הפתחי תשובה מביא את הויכוח : הכרתי כט״ז, החוו״י כרמ״א (אסור), והנודע ביהודה מדייק ש« כבוש כמבושל » אינו לכל דבר. בבשר בחלב דווקא הרמ״א מקל (מן התורה רק בישול ממש אוסר) — אך הפרי מגדים (פ״ת ס״ק ד) אוסר לבשלם אחר כך, שיהיה ספק דאורייתא.
למעשה (כבוש). מאכל שנשרה מעת לעת בכלי בשר/חלב של המין האחר, או בכבישה שאינה כשרה, נידון כמבושל : הכל אסור. פחות מכאן, הדחה מספיקה ; בכבישה חמוצה או שמנונית, השיעור קצר הרבה (ואף מיד בשמן זית). ספק כבישה אסור מעיקר הדין, חוץ מבשר בחלב שיש להקל. לשער את השיעור המדויק, טיב הנוזל וה« ספק » הוא שאלת מציאות — למעשה ולמעשה במצבך, שאל את רבך.
4. כלי ראשון / כלי שני / עירוי — מדרג החום
חום של כלי ראשון, שהיד סולדת בו, מבשל ואוסר. אבל כלי שני אינו מבשל ; ויש אומרים שאינו לא מפליט ולא מבליע, ויש אומרים שמפליט ומבליע כדי קליפה, וראוי לחוש לכתחילה.
שיטת מהרש״ל (ט״ז ס״ק ד ; ש״ך ס״ק ה-ו). הט״ז (ס״ק ד) מביא, והש״ך חולק, את דעת המהרש״ל שכלי שני שעדיין היד סולדת בו מפליט ומבליע ככלי ראשון, ואוסר הכל. הש״ך (ס״ק ה-ו) מקיים שכלי שני, אף חם, אין בו כוח לבשל ; אך מציין שהתשובת בית יוסף מכריעה כמהרש״ל. מסקנת הט״ז למעשה : להכריע לחומרא, חוץ מהפסד גדול.
פתחי תשובה (ס״ק ו-ז) : הבכור שור ביד סולדת — כיוון שאין אנו בקיאין בשיעור המדויק של « היד סולדת », יש להחמיר בדאורייתא. ובמיוחד בחיתוך (לחתוך) מאכל חם בסכין בשר/חלב, או בעירוי מים רותחים : נזהרים לכתחילה.
למעשה (חום הכלים). הכלל הגדול : כלי ראשון (הקדרה על האש, או שהוסרה כל זמן שהיד סולדת בו) מבשל ואוסר הכל ; עירוי (מים רותחים הנשפכים מכלי ראשון בלא הפסק) אוסר כדי קליפה במקום הנגיעה ; כלי שני (ששפכו אליו) אינו מבשל — אך לכתחילה נזהרים, ובמיוחד לחתוך או לערות על כלים. להגדיר « כלי ראשון או שני », « יד סולדת », « עירוי » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
5. תתאה גבר — התחתון גובר (חם וצונן)
חתיכת איסור רותחת שנפלה על חתיכת היתר רותחת בכלי ראשון, או אפילו איסור צונן על היתר רותח — נאסר הכל, דתתאה גבר. אבל אם העליון חם והתחתון צונן — אינו אוסר אלא כדי קליפה.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:ג
הצורה (בנגיעה)
הכלל
המידה
איסור חם על היתר חם (כלי ראשון)
תתאה גבר
הכל אסור
איסור צונן על היתר חם
תתאה גבר (התחתון החם מבשל)
הכל אסור
היתר צונן על איסור חם
תתאה גבר (כל שכן)
הכל אסור
חם למעלה, צונן למטה
התחתון הצונן גובר
רק כדי קליפה
הכלל והרחבתו לכלי (רמ״א). « תתאה גבר » — התחתון גובר ומשליט את חומו בנגיעה : אם חם, הוא מבשל את המונח עליו (אף צונן) ואוסר הכל ; אם צונן, מצנן, ואין נוטלים אלא קליפה. הרמ״א מדייק שכל זה בחום של כלי ראשון, ושאיסור המונח בכלי של היתר (או להפך) דינו ככלל בין שתי חתיכות (עיין סימן צד, סכין של חלב). ואוסר גם לערות מכלי של שומן כשר לנר דולק של שומן איסור (בדיעבד אין לחוש).
למעשה (תתאה גבר). לדעת אם נגיעה חם/צונן אוסרת הכל או רק קליפה, הבט במה שלמטה : כלי ראשון חם למטה אוסר הכל (אף אם המאכל הצונן הוא המונח) ; משטח צונן למטה → רק כדי קליפה. להניח קדרת בשר חמה על גבינה צוננת, או להפך, אינו נידון שווה. להגדיר « חם / צונן », « כלי ראשון », « מה למטה » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
6. צלי כדי נטילה ופעפוע — הצלי והשומן המפעפע
איסור שנפל על צלי אצל האש — אינו אוסר אלא כדי נטילה. ובדבר שמן המפעפע, אם אין ס' כנגדו — אסור הכל, דמפעפע בכוליה. וכל דבר המפעפע שנפל על מקום ידוע מן הצלי, אף שיש ס' — צריך נטילת מקום.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:ד–ה ; הגה: וכל מבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי. וי״א דאין אנו בקיאין, ואוסרין בכל ענין עד ס'.
הרוטב מפעפע, הצלי רק כדי נטילה (סעיף ד). כשהאיסור נופל לתבשיל עם רוטב, הרוטב מוליך את פליטתו ומערבה בכל התבשיל → הכל אסור (זולת שישים). אבל על צלי אצל האש, בלא רוטב, אינו אוסר אלא כדי נטילה — כעובי אצבע סביב מקום הנגיעה. ומכל מקום, אף צלי נעשה כתבשיל עם רוטב אם האיסור ברוטב (רש״י : כולו ; ר״י : אף מקצתו), או אם ניער או כיסה.
כחוש / שמן ופעפוע (סעיף ה ; ט״ז ס״ק י, יא)
כחוש : דבר שאין בו כוח לפעפע (ירך הנצלית עם גידה) → רק כדי נטילה.
שמן : גדי שמן הנצלה עם חלבו, אם אין שישים נגד החלב → אסור עד ראש אזנו, שהשמן מפעפע בכולו.
אף איסור כחוש + היתר שמן : שומן ההיתר מפעפע את האיסור בכל (ט״ז ס״ק י מציע אף הגהה בטור : אפילו חתיכת האיסור שמינה).
נטילת מקום (ט״ז ס״ק יא, מפסח, סימן צד) : כל דבר המפעפע שנפל על מקום ידוע, צריך נטילת המקום אף שיש שישים.
רמ״א : כל מבושל בלא רוטב או אפוי = כצלי. וכיוון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, המנהג לאסור בכל ענין עד שישים, ואף בשישים נטילת מקום ; חוץ מאיסור בלא שום שומן (ודאי כחוש) → כדי נטילה בלבד.
חם / צונן בצלי (סעיף ו). דבר המפעפע בצלי, אף הוא בתתאה גבר : חם על צונן → כדי קליפה ; צונן על חם, בלא שישים נגד האיסור → הכל אסור. זהו הגשר בין מנגנון הצלי (סעיפים ד-ה) למנגנון הנגיעה חם/צונן (סעיף ג).
למעשה (צלי, פעפוע). גריל או צלי — בלא רוטב — אינו אוסר מעיקר הדין אלא כעובי אצבע סביב הנגיעה ; אך מששם שומן (או שניערו/כיסו), השומן מפעפע ומשערים בשישים. וכיוון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, המנהג לשער בשישים בכל ענין, עם נטילת מקום אף בהשלמת שישים. להבחין בין צלי / תבשיל עם רוטב, כחוש / שמן, הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
7. איסור מחמת עצמו או בלוע — והכלי
אין חתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעה אלא כשאיסורה מחמת עצמה — כגון נבילה ובשר בחלב. אבל אם אין בה אלא איסור בלוע מבחוץ, אינה אוסרת את הנוגעת בה — אלא אם כן בלעה דבר שמן המפעפע.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:ז ; הגה: אבל כלי שבלע איסור אוסר ההיתר הנוגע בו, אף באיסור שאינו שמן.
שלושה גופים שאינם נוהגים שווה (סעיפים ז-ח)
איסור מחמת עצמו (נבילה, בב״ח) : אוסר חברתו בנגיעה בלבד.
איסור בלוע בלבד (טעם שבלע ממקום אחר) : אינו אוסר את הנוגע בו — אלא אם בלע שמן המפעפע, העובר מחתיכה לחתיכה.
כלי שבלע איסור (רמ״א) : אוסר ההיתר הנוגע בו אף כשהאיסור הבלוע אינו שמן — שאין לכלי פליטה « משלו » המעכבתו (ט״ז ס״ק טז).
הכוליא (סעיף ח) : נצלית בחלבה → כדי קליפה (הקרום מפסיק) ; אך הרמ״א כיש אוסרים (ככל חלב הנצלה) ; ואם נתבשלה כך → הכוליא נעשית נבילה → שישים נגד כולה.
ט״ז (ס״ק יג-טו, כב) : הט״ז מדגיש שהחלב והדם אינם מפעפעים מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (≠ רשב״א), ותמה על השולחן ערוך : סעיף ז אומר שהשומן הבלוע מפעפע ואוסר חברתו, ואילו סעיף ט אומר שהחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה — מחלוקת (רשב״א / מהר״ם) שלא צוינה במחבר. הבחנה לזכירה, שלא להכריע בה לבד.
למעשה (מחמת עצמו / בלוע / כלי). זכור את המדרג : חתיכה אסורה מחמת עצמה מטמאת בנגיעה ; חתיכה שרק בלעה טעם אינה מטמאת — אלא אם בלעה שומן ; אבל כלי שבלע איסור מטמא אף בלא שומן. זוהי המפתח ל« מדוע סיר שאינו כשר הוא בעיה, ולא תמיד מאכל הנוגע בחברו ». להגדיר את הגוף הנידון הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
8. מליח כרותח — המליחה והכשרת הבשר
מליח שאינו נאכל מחמת מלחו — הרי הוא כרותח, ומפליט ואוסר כדי קליפה. ואם הוא חלב ממש — צריך ס' לבטלו. וכל מליח דינו כך, ונהגו לשער הכל בס' כבישול, לפי שאין אנו בקיאין בין שמן לכחוש.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:ט ; הגה: וי״א דכל מליח אינו אוסר אלא כדי קליפה, ולפי שאין אנו בקיאין נהגו לשער בס'.
לב סעיף ט. מאכל שאינו נאכל מחמת מלחו (מליח שאינו נאכל) דינו כרותח : מפליט הטעם ואוסר כדי קליפה. אם הוא שומן הגיד, הקנוקנות, הקרומים → להחמיר ולדרוש נטילת מקום. אם הוא חלב ממש → צריך שישים. ואם הבשר המליח עמו שמן, אף שומן הגיד צריך שישים + נטילה/קליפה.
מנהג השיעור בשישים, והחתיכות שאינן מצטרפות (סעיף ט)
החתיכה שהחלב דבוק בה : צריך שישים נגד החלב.
שאר החתיכות שנמלחו יחד : כל אחת לעצמה צריכה שישים — והן אינן מצטרפות, שהחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. ואם אין יודעים באלו נגע → כולן אסורות.
נגע באחת ולא ידוע באיזו : כולן מותרות — חד בתרי בטיל, אף חתיכות הראויות להתכבד.
רמ״א (המנהג המכריע) : רבים סוברים שכל מליחה אינה אוסרת אלא כדי קליפה (טור, ראבי״ה, ר״ן, רשב״א, רמב״ן) ; אך כיוון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, המנהג לשער כל מליחה בשישים כבישול. יש שישים → הכל מותר חוץ מחתיכת החלב (קליפה קלה) ; אין שישים → הכל אסור ; אין משנים המנהג. איסור בלא שום שומן (חמץ בפסח) → לכל הדעות, רק כדי קליפה.
מליח / תפל ועליון / תחתון (סעיפים י-יא). כל זה כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחים, ואף איסור מליח / היתר תפל ; אבל היתר מליח / איסור תפל → הדחה סגי (עיין ע'). בעליון/תחתון (סעיף יא) : המחבר מחיל תתאה גבר (איסור מליח למטה → עד שישים ; למעלה → קליפה), אך הרמ״א כיש חולקין (תוספות, רא״ש, סמ״ק, טור) : במליחה אין חילוק עליון/תחתון — וכן נהגו. הט״ז (ס״ק כו-כז) מסיק עם המהרש״ל שצלי / מליחה / אפייה = כבישול לחומרא (שישים) עם שמירת כלל כדי נטילה.
למעשה (מליח כרותח — ההכשרה). מליחת הבשר להוצאת הדם (מליחה) נשענת כולה על סעיף זה : המלח העושה את המאכל בלתי נאכל פועל כרותח. למעשה, משערים כל מליחה בשישים (אין אנו בקיאין), עם קליפה קלה על חתיכת החלב ; איסור בלא שומן → קליפה בלבד. בשר שנגע בגבינה בעת מליחתו, או דם קרוש על בשר מליח, נידונים כאן. חישוב השישים, ה« דבוק / אינו דבוק », ה« מליח / תפל » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
9. אין מליחה לכלים — ואין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו
גבינות שעשאן בדפוסים של עכו״ם, אף שמלחן בהן — מותרות. וכן הניח היתר ונמלח בכלי של איסור — מותר בדיעבד, שאין מליח כרותח להפליט מן הכלי. ומלח שיש בו דם, או בשר מליח שלא הודח, שנתנו לקדירה — אם יש ס' כנגד המלח מותר.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ה:י״ב–י״ד
אין מליחה לכלים (סעיפים יב-יג). המליחה אינה מוציאה מן הכלי את הבלוע בו (בשונה מבישול) : גבינות שנעשו ונמלחו בדפוסים של עכו״ם מותרות ; היתר שנמלח בכלי של איסור מותר בדיעבד (רשב״א) — לכתחילה אסור. ומלח או תבלין יבשים שבקערת בשר מותר ליתנם בחלב : היותם יבשים אינם בולעים מן הכלי (ובלבד שהוא נקי, בלא איסור דבוק) ; והמחמיר לכתחילה, « תבוא עליו ברכה ».
פתחי תשובה (ס״ק יג) : המגן אברהם (תנח) — אף איסור שמן הבלוע בכלי אינו אוסר את כל הכלי ; הנודע ביהודה מקל. פרט המכריע לכלי שבלע שומן איסור.
אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו (סעיף יד).מלח שיש בו דם (ממליחת הבשר), או בשר מליח שלא הודח, שנתנו לקדירה → אם יש שישים נגד המלח, מותר. אף שהמלח עדיין נותן טעם, הוא אינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת הדם שבו : בכל מקום שאין האוסר (הדם) יכול לילך, אין הנאסר (המלח) אוסר יותר ממה שאוסרו (עיין סימן סט). מונים אפוא שישים נגד המלח, ולא נגד הדם שצריך לבודדו.
פתחי תשובה (ס״ק יד) : החתם סופר (תשובה צג) מנתח מעשה באווזים מלוחים מונחים זה על זה (שישה, בלא נגיעה ישירה) ומהלך הציר (מי המלח) הזב מאחד למשנהו — יישום דק של סעיף יד להכשרת כמה חתיכות יחד.
למעשה (כלים, מלח, דם). המליחה אינה « מרוקנת » כלי (≠ בישול) : מלח או תבלין יבשים שנגעו בכלי נקי אינם בעיה ; מאכל שנמלח בכלי שאינו כשר מותר בדיעבד. ולמלח הדמי שבמליחה : שישים נגד המלח מספיק. להעריך « יבש / לח », « דבוק », « שישים נגד מה » הוא שאלת מציאות — למעשה במצבך, שאל את רבך.
10. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן ק״ה שלמעלה למקרי מטבח מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת ממסגרת המחבר : כבוש כמבושל במעת לעת, מדרג כלי ראשון / כלי שני (עם קולא מסוימת בכלי שני, נגד מהרש״ל), צלי כדי נטילה, ומליח כרותח. בספק כבוש ובמעמד הכלי (כלי ראשון / שני), בית המדרש הספרדי נוטה אחר הדין הבסיסי (קליפה, קולא בספק), ובכל זאת אוחז במנהג השיעור בשישים במליחה כשאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן.
מקרה מעשי
כיוון ספרדי (לבדיקה)
מאכל ששרה מעת לעת בכלי בשר/חלב
כבוש כמבושל → כמבושל ; ספק כבוש → אפשר להקל, ובמיוחד בבב״ח.
מים רותחים שנשפכו על כלים
עירוי → כדי קליפה במקום הנגיעה ; כלי שני → קולא יחסית ; לכתחילה לחוש.
מליחת הבשר (מליחה)
לשער בשישים (אין אנו בקיאין) ; קליפה על חתיכת החלב ; בלא שומן → קליפה.
מלח דמי / בשר שלא הודח בקדירה
שישים נגד המלח (אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו).
11. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). שני קווים של הרמ״א שולטים בסימן זה: (1) « אין אנו בקיאין » — כיוון שאיננו בקיאין בין כחוש לשמן, משערים כל מליחה וכל צלי שמן בשישים, עם נטילת מקום אף בהשלמת שישים ; (2) « והכי נהוג » על אי-חילוק עליון/תחתון במליחה, ועל ספק כבוש אסור (חוץ מקולת בב״ח). ונוטים אף להחמיר בכלי שני שהיד סולדת בו (מהרש״ל, תשובת בית יוסף) חוץ מהפסד גדול.
מקרה מעשי
כיוון אשכנזי (לבדיקה)
כלי שני חם (יד סולדת)
מחמירים כמהרש״ל חוץ מהפסד גדול (ט״ז ס״ק ד ; בכור שור פ״ת ס״ק ו-ז).
צלי / מליחה שמן
אין אנו בקיאין → שישים בכל ענין + נטילת מקום (רמ״א, סעיף ה, ט).
ספק כבוש
אסור (רמ״א), חוץ מבב״ח שמקילין ; ולא לבשלם אחר כך (פרי מגדים).
כלי שבלע איסור
אוסר ההיתר הנוגע בו, אף בלא שומן (רמ״א, סעיף ז).
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן ק״ה. למנהג חב״ד בשאלות אלו, מתייחסים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
12. מקרים מודרניים — מטבח ימינו
כיצד סימן ק״ה מאיר את המטבח. ארבעה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים: (1) כבוש כמבושל מעת לעת (סעיף א) ; (2) מדרג כלי ראשון / כלי שני / עירוי ותתאה גבר (סעיפים ב-ג) ; (3) צלי כדי נטילה ופעפוע (סעיפים ד-ו) ; (4) מליח כרותח ואין מליחה לכלים (סעיפים ט-יד).
מקרה מודרני
כלי הסימן
כיוון (לאישור אצל הרב)
מים רותחים שנשפכו מסיר על כלים של המין האחר
סעיף ב (עירוי / כלי ראשון)
עירוי מכלי ראשון → אוסר כדי קליפה במקום הנגיעה ; קלוח שלא נפסק נחשב. לכתחילה לחוש.
כף חלב שהוטבלה בקדרת בשר חמה
סעיף ב-ג (כלי ראשון, תתאה גבר)
אם הקדרה כלי ראשון חם → הכף בולעת ומשערים בשישים נגד מה שפלטה ; בלא שישים → הכל אסור.
חמוץ / מאכל שנכבש מעת לעת בכלי שאינו כשר
סעיף א (כבוש)
כבוש כמבושל → כמבושל ; כבישה חמוצה → שיעור קצר הרבה (כדי שירתיח).
בשר שלא הודח מן המלח שניתן לבישול
סעיף יד (אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו)
שישים נגד המלח הדמי מספיק ; אין מונים בנפרד נגד הדם.
גריל שבשר ומאכל איסור נוגעים בו
סעיף ד-ה (צלי, פעפוע)
כחוש → נטילה (כעובי אצבע) ; שמן → שישים + נטילת מקום, שאין אנו בקיאין.
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — משך השרייה, חום ומעמד הכלי (כלי ראשון / שני), כחוש או שמן, מליח או תפל, מה למטה — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה נגע במה, באיזה חום, כמה זמן, ובאיזה כלי, ואחר כך לשאול את רבך. למעשה במצבך, שאל את רבך.
13. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות
טבלה — דרכי מעבר הטעם, למעשה
המקרה
המידה (לדידן)
הערה
נשרה מעת לעת בצונן (כבוש)
כמבושל — הכל אסור
פחות מכאן → הדחה ; ציר/חומץ → כדי שירתיח
כלי ראשון (יד סולדת)
מבשל, הכל אסור
עירוי → קליפה ; כלי שני → לכתחילה לחוש
נגיעה חם / צונן
תתאה גבר — התחתון גובר
תחתון חם → הכל ; תחתון צונן → קליפה
צלי כחוש
כדי נטילה (כעובי אצבע)
ברוטב או ניער/כיסה → מפעפע בכל
צלי / מבושל שמן (מפעפע)
שישים ; ואף בשישים נטילת מקום
אין אנו בקיאין בין כחוש לשמן (רמ״א)
מליח שאינו נאכל (מליח כרותח)
לשער בשישים ; חלב → שישים ; בלא שומן → קליפה
החתיכות אינן מצטרפות (בלא רוטב)
כלי / מלח יבשים (מליחה)
כלי : בדיעבד מותר ; יבשים : מותר
אין מליח כרותח להוציא מן הכלי
מלח דמי בקדירה
שישים נגד המלח
אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו (סי' סט)
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
הפוסק
התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-יד)
כבוש כמבושל וציר/חומץ ; כלי ראשון / שני ; תתאה גבר ; רוטב מול צלי כדי נטילה ; כחוש / שמן ; מחמת עצמו / בלוע ; כוליא ; מליח כרותח ומנהג השישים ; מליח / תפל ; אין מליחה לכלים ; אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו.
רמ״א (הגה)
אף חוץ לרוטב אסור + ספק כבוש אסור, חוץ מבב״ח להקל (סעיף א) ; אין אנו בקיאין → שישים + נטילת מקום (סעיף ה) ; כלי איסור אוסר אף בלא שומן (סעיף ז) ; אין חילוק עליון/תחתון במליחה (סעיף יא) ; כלי איסור בדיעבד / יבשים (סעיפים יב-יג) ; הנאסר מול האוסר (סעיף יד).
ש״ך (שפתי כהן)
ס״ק א-ב: חומץ = כשאר נוזלים (מע״ל), לא כציר ; ס״ק ג: מליח כרותח מכאן ; ס״ק ה-ו: כלי שני צריך יד סולדת (חולק על מהרש״ל, אך תשובת ב״י כמותו).
ט״ז (טורי זהב)
ס״ק ג: ספק כבוש להקל (מקוה, סי' רא) ; ס״ק ד: כלי שני דמהרש״ל, להכריע לחומרא חוץ מהפסד גדול ; ס״ק ה: חם/צונן זה אצל זה → קליפה ; ס״ק י: גדי שמן / כחוש, הגהה בטור ; ס״ק יא: נטילת מקום (מפסח, סי' צד) ; ס״ק יג-טו, כב: חלב/דם אינם מפעפעים בלא רוטב, תמיהה סעיף ז מול ט ; ס״ק כו-כז: צלי/מליחה/אפייה = כבישול לחומרא.
פרי מגדים (פר״מ)
ספק כבוש בבב״ח : אסור לבשלם אחר כך (לבשלן), ספק דאורייתא (מובא פ״ת ס״ק ד).
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
ס״ק ב: שמן זית עז וחריף בצונן (תוספות ע״ז) ; ס״ק ג: ספק כבוש (כרתי / חוו״י / נודע ביהודה) ; ס״ק ד: ספק כבוש בבב״ח (פרי מגדים / מנחת עני) ; ס״ק ו-ז: יד סולדת, בכור שור מחמיר בדאורייתא ; ס״ק יג: שמן הבלוע בכלי (מגן אברהם תנח, נודע ביהודה) ; ס״ק יד: חתם סופר צג, אווזים מלוחים זה על זה.
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)
ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר: כבוש כמבושל, מדרג החום, מליח כרותח ; נוטים אחר הדין הבסיסי בספק כבוש ובכלי שני, ובכל זאת אוחזים במנהג השישים במליחה.
אשכנזים: אחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד) ופוסקי המאה ה-20. ממשיכים את הרמ״א: « אין אנו בקיאין » → שישים + נטילת מקום, החמרה בכלי שני חם (מהרש״ל), אין חילוק עליון/תחתון במליחה.
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.
מעיקר הדין, זכור את ארבע דרכי המעבר (כבוש, חום, צלי, מליחה) ואת סולם הבליעה (קליפה → נטילה → פעפוע / שישים): זוהי הרשת הפותרת את רוב מקרי המטבח.
למעשה, כיוון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, משערים כל מליחה וכל צלי שמן בשישים, עם נטילת מקום ; כלי ראשון חם אוסר הכל (תתאה גבר), כלי שני רק קליפה.
הכשרת הבשר (מליחה) תלויה במליח כרותח ; כלי אינו « פולט » איסורו על ידי המלח (אין מליחה לכלים) ; ושישים נגד המלח הדמי מספיק (אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו).
ולכל מקרה אמיתי — משך השרייה, מעמד הכלי, שמן או כחוש, מליח או תפל — ההלכה למעשה עוברת דרך רבך. למעשה במצבך, שאל את רבך.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות פסק והלכה למעשה בדין איסור שנפל לתוך היתר — כבוש, כלי ראשון, צלי ומליחה · סימן ק״ה · ⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. זרמי הפסיקה בני זמננו המובאים (ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), התייעצו עם רב מוסמך.