סימן ק״ו — היאך מבטלין בששים

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 2 הסעיפים

סימן 106 נושא כותרת ברורה : דין היאך מבטלין בששים — „היאך מבטלין בששים״. לאחר הסימנים שהניחו את עיקרון הביטול בששים (ביטול בששים) ואת המושג חתיכה נעשית נבילה (סימן 92), המחבר (רבי יוסף קארו) מחדד כאן שאלה מדויקת : כנגד מה בדיוק מונים את הששים כשחתיכה שכבר בלעה איסור חוזרת ונופלת לקדירה ? ומכאן הוא מסיק הנהגה מעשית להוצאת חתיכה מן הקדירה. שני סעיפים, אך עמוסים מאוד.

סעיף 1 — לפי חשבון : החשבון לפי שיעור האיסור, והחתיכה שנשארת אסורה

סעיף 1 — חתיכה שבלעה איסור שנפלה לקדירה 📋 העתקה

חֲתִיכָה שֶׁבָּלְעָה אִסּוּר וְאֵין בָּהּ שִׁשִּׁים לְבַטְּלוֹ, שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרָה — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן אִסּוּר שֶׁבָּהּ. שֶׁאִם יֵשׁ בְּמַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה, מְצֹרָף עִם הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ, שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד אִסּוּר הַבָּלוּעַ בָּהּ — מֻתָּר מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה. אֲבָל הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאִסּוּר שֶׁבָּהּ אֵינוֹ נִפְלָט מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי. וְשֶׁלֹּא כְּדָבָר הַנִּבְלָל וְנִמּוֹחַ : שֶׁאִם נָפַל דָּם אוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ לְרוֹטֶב שֶׁל הֶיתֵּר וְאֲסָרוֹ מֵחֲמַת מִעוּטוֹ, וְאַחַר כָּךְ רָבָה רוֹטֶב הַהֶיתֵּר עַד שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים לְבַטֵּל כָּל הַדָּם — הַכֹּל מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְעֹרָב וְנִמּוֹחַ. (הגה: וּלְדִידַן דְּאַמְרִינַן בְּכָל הָאִסּוּרִין חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה, אֵין חִלּוּק בֵּין לַח לְיָבֵשׁ, רַק לְעִנְיָן זֶה : שֶׁאִם הַדָּבָר הַנֶּאֱסַר הוּא יָבֵשׁ וְיֵשׁ שִׁשִּׁים נֶגְדּוֹ, הַחֲתִיכָה שֶׁנֶּאֶסְרָה תְּחִלָּה נִשְׁאֶרֶת בְּאִסּוּרָהּ וְצָרִיךְ לְהָסִיר אוֹתָהּ אִם מַכִּירָהּ ; וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ — בְּטֵלָה אִם אֵינָהּ חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד ; אֲבָל אִם הוּא לַח, הַכֹּל מֻתָּר מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים נֶגֶד מַה שֶּׁנֶּאֱסַר תְּחִלָּה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ״ב וְסִימָן צ״ט.)

סעיף 2 — ההנהגה המעשית : להוציא חתיכה מן הקדירה

סעיף 2 — מתי מותר להוציא חתיכה מן הסיר? 📋 העתקה

חֲתִיכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶב, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בִּקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הַחֵלֶב — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דָּבָר מִן הַקְּדֵרָה כָּל זְמַן שֶׁחֲתִיכַת הָאִסּוּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁמָּא תִּשָּׁאֵר הִיא בָּאַחֲרוֹנָה בְּעֵת שֶׁאֵין בַּקְּדֵרָה שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הַחֵלֶב. וְגַם לֹא יוֹצִיא אוֹתָהּ תְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי הַחֵלֶב שֶׁבָּהּ אוֹסְרָהּ. וּמַה תַּקָּנָתָהּ ? שֶׁיַּנִּיחֶנָּה עַד שֶׁתִּצְטַנֵּן הַקְּדֵרָה. (הגה: וּלְדִידַן דְּקַיְימָא לָן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵילָה, מְסִירִין הַחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.)

2. הקשר — היכן ניצב סימן זה

הסימנים הקודמים הניחו את העקרונות הגדולים של תערובות בכשרות : הביטול בששים (ביטול בששים), טעם כעיקר, ו — בסימן 92 — המושג הגדול חתיכה נעשית נבילה. סימן 106 משיב על שאלה דקה יותר : לאחר שחתיכה בלעה איסור, כיצד מונים מחדש את הששים כשהיא חוזרת ונופלת לתבשיל אחר ? ו — סעיף 2 — כיצד מטפלים מעשית בחתיכה כזו בקדירה בלי לאסור את הכול ?

שתי שאלות הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 106, צריך לשלוט באוצר מילים טכני קצר המתאר כיצד האיסור נמנה, יוצא (או לא) ונמוח.

4. לח או יבש — טבלת החשבון

כל סעיף 1 מתמצה בטבלה. מצליבים מה נפל? (חתיכה שבלעה, או לח הנמוח) עם כמה היתר?, ובוחנים כנגד מה מונים את הששים.

5. הש״ך והט״ז — הפרשנים הגדולים

ביורה דעה אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שני פירושים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המבארת רק את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — לפי חשבון : שיטת המחבר, ומנהגנו

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק ב — מדוע סעיף 2 שונה מסעיף 1

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. אלו התערבויותיו בסימן שלנו.

על סעיף 1 — חנ״נ בכל האיסורים, וההבחנה לח / יבש

על סעיף 2 — מסירים בפשטות את החתיכה האסורה

7. חתיכה נעשית נבילה — המחלוקת הגדולה מחבר / רמ״א

סימן 106 אינו מובן אלא לאור המחלוקת הגדולה של סימן 92 : האם חתיכה שבלעה איסור נעשית בעצמה נבילה?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד חלים כללים אלו במטבחים שלנו היום? הנה שלושה מצבים נפוצים לאור הסימן שלנו.

מקרה 1 — חתיכת בשר „בעייתית״ שמבשלים שוב בתבשיל אחר

מקרה 2 — להוציא חתיכה מסיר חם

מקרה 3 — איסור לח המדולל בנפח היתר גדול

9. סיכום סימן 106

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת