סימן ק״ו — היאך מבטלין בששים: החשבון היחסי (לפי חשבון) והחתיכה שבלעה איסור — פסיקה למעשה
סימן ק״ו · הלכה למעשה
דִּין הֵיאַךְ מְבַטְּלִין בְּשִׁשִּׁים
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ו (ב׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן ק״ו.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (יחסים מדויקים, בשר שמן או כחוש, איסור דבוק או לא, ניכר או לא, נוזל או מוצק) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — היאך מבטלין בששים, לפי חשבון (סעיף א')
החשבון היחסי (לפי חשבון). חתיכה שבלעה איסור בלא שיהיו בה שישים לבטלו, ונפלה לקדרה : אינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה. אם מה שבקדרה, בצירוף החתיכה עצמה, מגיע לשישים כנגד האיסור הבלוע בה → מה שבקדרה מותר.
אבל החתיכה עצמה אסורה, לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי (אפשר לסוחטו אסור).
היסוד. כותרת הסימן מבשרת זאת: דין היאך מבטלין בששים — « הדין: היאך מבטלין בששים ». המקרה הטיפוסי אינו האיסור הנופל ישירות לקדרה, אלא החתיכה שכבר בלעה איסור (חתיכה שבלעה איסור) בלא שהיו בה שישים כנגדו, ואחר כך נופלת לקדרה. השאלה: מה מונים בשישים — את האיסור הבלוע לבדו, או את כל החתיכה ?
שני מוקדי איסור (סעיף א). יש להבחין בשני דברים : (א) מה שבקדרה (הרוטב, שאר החתיכות) — יכול להיות מותר אם יש שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו ; (ב) החתיכה עצמה שבלעה את האיסור — נשארת אסורה, שהרי מה שבלעה « אינו נפלט ממנה לגמרי ». זהו שורש כל הסימן: חתיכה אחת יכולה לאסור « לפי חשבון » את השאר, ובכל זאת להישאר אסורה בעצמה.
מדוע « לפי חשבון » ולא « כל החתיכה »
לשיטת המחבר (ההולך אחר עיקר הדין), חתיכה שרק בלעה איסור — בלא שתהא אסורה מצד עצמה — לא נעשתה « גוף איסור » : ולכן אינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור הבלוע (לפי חשבון), והחתיכה מצטרפת למניין השישים. וזו בדיוק הנקודה שהרמ״א יחלוק עליה לדידן, מטעם חתיכה נעשית נבילה (עיין סימן צ״ב).
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן ק״ו מונה 2 סעיפים. המחבר קובע את עקרון החשבון היחסי (סעיף א) ואת ההנהגה המעשית של נטילת חתיכה (סעיף ב) ; הרמ״א (הגה) מגיה כל אחד משני הסעיפים מטעם מנהגנו שחתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
לפי חשבון ; החתיכה נשארת אסורה ; נוזל / מוצק
חתיכה שבלעה איסור בלא שישים, ונפלה לקדרה: אינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור הבלוע ; שישים כנגד האיסור הבלוע (והחתיכה מצטרפת למניין) → שאר הקדרה מותר ; אבל החתיכה עצמה נשארת אסורה (אפשר לסוחטו אסור). שונה מנבלל ונימוח (נוזל הנמס): דם בתוך רוטב של היתר, ואחר כך הרבה ההיתר עד שישים → הכל מותר. רמ״א: לדידן דחתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים, אין חילוק נוזל/מוצק, אלא שאם האיסור מוצק (יבש) ויש שישים → מסירין אותו אם מכירו ; אינו מכיר → בטל זולת חתיכה הראויה להתכבד. עיין סימנים צ״ב וצ״ט.
2
נטילת חתיכה מן הקדרה (הנהגה מעשית)
חתיכה שיש בה חלב, שנתבשלה בקדרה שיש בה שישים כנגד החלב: שלא יטול כלום מן הקדרה בעוד חתיכת האיסור בתוכה (שמא תישאר באחרונה בלא שישים) ; וגם לא יטלנה תחילה (שהחלב שבה אוסרתה). תקנה: יניחנה עד שתצטנן הקדרה. רמ״א: לדידן דחתיכה נעשית נבילה, נוטל החתיכה האסורה והשאר מותר.
כלל הפסק של הסימן :
חתיכה שבלעה איסור ואין בה ס׳, ונפלה לקדרה — אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה, והחתיכה עצמה אסורה (אפשר לסוחטו אסור). וכל זה לשיטת המחבר ; אבל למנהגנו שחתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים — צריך ס׳ כנגד כל החתיכה, ומסירין את החתיכה האסורה והשאר מותר.
3. לפי חשבון איסור שבה — החשבון היחסי
חתיכה שבלעה איסור ואין בה ששים לבטלו, שנפלה לקדרה — אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה. שאם יש במה שבקדרה, מצורף עם החתיכה עצמה, ששים כנגד איסור הבלוע בה — מותר מה שבקדרה.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ו:א
המחבר (ש״ך ס״ק א). החתיכה לא נאסרה « מצד עצמה » : היא רק בלעה איסור (בלא שיהיו בה שישים). לכן, כשנופלת לקדרה, אינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה — מונים שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו, ולא כנגד כל החתיכה. הש״ך (ס״ק א) מדגיש שזו שיטת המחבר (אין חנ״נ בשאר איסורים), אך שלדידן החשבון שונה (מפנה ליו״ד צ״ט:ג,ה).
החתיכה מצטרפת למניין (מצורף עם החתיכה עצמה). הלשון מדייקת פרט מעשי גדול: מצרפים, כנגד האיסור הבלוע, את כל מה שבקדרה בתוספת גוף החתיכה עצמה. גוש ההיתר של החתיכה מסייע אפוא להגיע לשישים כנגד הכמות המועטת של איסור שבלעה. אם מגיעים לזה → מה שבקדרה מותר.
למעשה (לפי חשבון). בדרך המחבר, אין משערים שישים אלא כנגד הכמות המועטת של האיסור הבלוע (והחתיכה מצטרפת למניין) — לא כנגד כל החתיכה. אך החשבון המדויק (מהי הכמות הבלועה, מה נמנה בקדרה) תלוי במקרה, ומנהגנו שונה (§5). ולמעשה, שאל את רבך.
4. אפשר לסוחטו אסור — החתיכה עצמה נשארת אסורה
אבל החתיכה עצמה אסורה, לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ו:א
« אפשר לסוחטו אסור » (ש״ך ס״ק ב). אף כשהשאר שבקדרה מותר, החתיכה עצמה נשארת אסורה : האיסור שבלעה אינו יוצא ממנה לגמרי לעולם. זהו עקרון אפשר לסוחטו אסור — « מה שאפשר לסוחטו ממנה אסור ». הש״ך (ס״ק ב) מציין שהחתיכה נשארת אסורה תמיד, אף לדעת רבנו אפרים ; ולדידן (חנ״נ), הוא כל שכן.
קריאת הט״ז (ס״ק א) — אפשר לסוחטו רק בבשר בחלב
הט״ז (ס״ק א, באריכות) קושר את השאלה לסוגיית הכחל (הדד, חולין ק), « נפלה לקדירה אחרת ». הוא מעמיד שאפשר לסוחטו אסור אינו אלא בבשר בחלב [עיין סימן צ״ב], משום כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא ; בשאר איסורים, שאפשר לסוחטו בהם מותר, אף החתיכה מותרת. והרשב״א, חושש שמא לא יצא כל האיסור בבישול הראשון — בלא חילוק בין בב״ח לשאר → החתיכה נשארת אסורה.
למעשה (החתיכה האסורה). זכור שהחתיכה שבלעה את האיסור נשארת, מעיקר הדין, אסורה — אפשר לסוחטו אסור — אף כשהרוטב מותר. בהתאם לכך אם מדובר בבשר בחלב או בשאר איסורים, ובהתאם לאסכולות, חתיכה זו עשויה להידון אחרת. ולמעשה, שאל את רבך.
5. חתיכה נעשית נבילה — המחלוקת המרכזית ספרד / אשכנז
מחבר (ספרד) מול רמ״א (אשכנז) — מחלוקת הפסק של הסימן
מחבר (ספרד) : חנ״נ נאמר רק בבשר בחלב. בשאר איסורים, החתיכה שרק בלעה אינה אוסרת אלא לפי חשבון (לפי חשבון), והיא אסורה בעצמה רק מטעם אפשר לסוחטו — לכן מונים שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו, והחתיכה מצטרפת למניין.
רמ״א / מנהג אשכנז :חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים (ש״ך ס״ק א-ב, ה-ו). כל החתיכה נעשית נבילה → צריך שישים כנגד כל החתיכה (במקום שהאיסור דבוק), ולא עוד רק כנגד האיסור הבלוע. הפניה מפורשת לסימן צ״ב.
נוזל / מוצק (ש״ך ס״ק ג-ד) : הש״ך אומר חנ״נ גם בלח בלח כשאין הפסד גדול (עיין רמ״א צ״ב:ד) ; בהפסד גדול או בחתיכה הראויה להתכבד, הניתוח מתדקדק (§6).
תנאים (ש״ך ס״ק ה-ו) : לדידן, שישים כנגד כל החתיכה במקום שהחלב דבוק ; והחתיכה נשארת אסורה. תנאי המליחה הקודמת, חלב דרבנן / בהמה כחושה — פרטים השוקלים למעשה.
הכרעה. המחלוקת המעשית של סימן ק״ו היא בדיוק מחלוקת ה-חנ״נ : לספרדי (מחבר), באיסורים שאינם בשר בחלב, דנים בלפי חשבון (שישים כנגד האיסור הבלוע), והחתיכה אסורה רק מטעם אפשר לסוחטו. לאשכנזי (רמ״א), החתיכה נעשתה נבילה בכל האיסורים → מונים שישים כנגד כל החתיכה, ומסירין אותה. זהו מפתח כל סעיף א.
הפניה לסימן צ״ב (חתיכה נעשית נבילה). סימן ק״ו מניח את הדיון המפותח בסימן צ״ב : שם, הרמ״א מכריע שהמנהג אומר חנ״נ בכל איסור (« ואין לזוז »). כאן, סעיף א מוציא מזה את המסקנה הישירה למניין השישים: למחבר, שישים כנגד האיסור הבלוע ; לרמ״א, שישים כנגד כל החתיכה. זכור שההפניה « סימן צ״ב » בגוף הדברים לגיטימית.
למעשה (חתיכה נעשית נבילה). הספרדי הולך אחר המחבר: בשאר איסורים, שישים כנגד האיסור הבלוע (לפי חשבון). האשכנזי הולך אחר הרמ״א: שישים כנגד כל החתיכה, שמסירין אותה. לדעת אם מדובר בבשר בחלב או בשאר איסור, אם האיסור דבוק, אם החתיכה ברוטב, הן שאלות מציאות. ולמעשה, שאל את רבך.
6. נבלל ונימוח לעומת יבש — נוזל הנמס מול מוצק
מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח, כגון דם וכיוצא בו שנפל לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו, ואחר כך נתרבה רוטב ההיתר עד שיש ס׳ לבטל כל הדם — הכל מותר, מפני שהכל מעורב ונימוח.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ו:א · הגה: ולדידן דחתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים
המצב
מחבר (עיקר הדין)
רמ״א (מנהגנו)
נוזל המתערב ונמס (נבלל ונימוח) — דם בתוך רוטב, ואחר כך ההיתר רבה עד שישים
הכל מותר — הכל מעורב ונימוח
הכל מותר משיש שישים כנגד מה שנאסר תחילה
איסור שכבר מוצק (יבש), ויש שישים כנגדו
(החתיכה האסורה נשארת לפי חשבון)
החתיכה שנאסרה תחילה נשארת באיסורה → מסירין אותה אם מכירין אותה
מוצק שאינו ניכר
—
בטל אם אינו חתיכה הראויה להתכבד (ואם כן — לא, סימן קא)
החילוק נוזל / מוצק (ש״ך ס״ק ג-ד). בנוזל המתערב ונמס (נבלל ונימוח) — דם שנפל לרוטב של היתר, שאסרו תחילה מחמת מיעוטו, ואחר כך ההיתר רבה עד שישים כנגד כל הדם → הכל מותר, שהעירוב רצוף. במוצק (יבש), מכריע הרמ״א (לדידן דחנ״נ) שהחתיכה שנאסרה תחילה נשארת אסורה : מסירין אותה אם מכירין אותה ; אינה ניכרת → בטלה זולת אם היא חתיכה הראויה להתכבד (דבר חשוב שאינו בטל — סימן קא). הש״ך (ס״ק ג) מוסיף חנ״נ אף בלח בלח כשאין הפסד גדול (רמ״א צ״ב:ד) ; ס״ק ד מדקדק בלח/יבש ובהפסד גדול.
למעשה (נוזל / מוצק). נוזל הנמס ואחר כך מדולל עד שישים → הכל מותר (עירוב רצוף). מוצק (לפי מנהגנו) → החתיכה האסורה נשארת אסורה: מסירין אותה אם מכירין אותה ; ואם לאו, בטלה, זולת אם היא חתיכה הראויה להתכבד. להגדיר « נוזל או מוצק », « ניכר או לא », « ראוי להתכבד », הן שאלות מציאות. ולמעשה, שאל את רבך.
7. נוטל חתיכה מן הקדרה — נטילת חתיכה (סעיף ב')
חתיכה שיש בה חלב, שנתבשלה בקדרה שיש בה ששים לבטל החלב — צריך ליזהר שלא יטול כלום מן הקדרה בעוד שחתיכת האיסור בתוכה, שמא תישאר באחרונה בעת שאין בקדרה ס׳ לבטל החלב. וגם לא יטלנה תחילה, שהחלב שבה אוסרתה. ומה תקנתה ? יניחנה עד שתצטנן הקדרה.
הדילמה של סעיף ב (מחבר). חתיכה שיש בה חלב, שנתבשלה בקדרה שיש בה שישים כנגד החלב. כל עוד חתיכת האיסור עודנה בתוכה, צריך ליזהר שלא ליטול כלום מן הקדרה : חוששין שמא חתיכת האיסור תישאר באחרונה, בעת שאין עוד בקדרה שישים לבטל את החלב. אבל גם לא יטלנה תחילה, שהחלב שבה אוסרתה (שאין לה שישים כנגדה בפני עצמה). תקנת המחבר: יניחנה עד שתצטנן הקדרה (שאז אין עוד מעבר טעם).
הט״ז (ס״ק ב) — מדוע « יניח » מספיק כאן. הט״ז מדייק חילוק חשוב מסעיף א : שם, החתיכה הייתה כבר אסורה מחמת בליעה ; כאן, עדיין לא בלעה את החלב שעליה, וכל עוד הכל בקדרה, הפליטה מתחלקת בשווה (החתיכה פולטת לתוך השאר, שיש בו שישים). לכן עצם ההנחה עד הצטננות מתירה את הכל — אינה נעשית « גוף איסור » קפוא.
הרמ״א (לדידן דחנ״נ) — ש״ך ס״ק ז
לרמ״א, מאחר שחנ״נ נאמר, ההנהגה פשוטה יותר : נוטל את החתיכה האסורה, והשאר מותר. הש״ך (ס״ק ז) מציין שלפי חנ״נ, נטילת החתיכה אינה מזקת כלום לשאר — שהרי לשאר יש שישים כנגד מה שפלטה החתיכה. כך, במקום שהמחבר אומר « יניח עד שתצטנן », הרמ״א אומר « יטול את החתיכה ».
למעשה (נטילת חתיכה). לפי המחבר: לא ליטול כלום כל עוד חתיכת האיסור בקדרה (חשש שתישאר באחרונה בלא שישים), וגם לא להוציאה תחילה, ולהניח עד שתצטנן. לפי הרמ״א (חנ״נ): נוטל את החתיכה האסורה, והשאר מותר. לדעת אם נשארים שישים, אם החתיכה ניכרת, הן שאלות מציאות. ולמעשה, שאל את רבך.
8. פתחי תשובה — נודע ביהודה ותפארת צבי
פתחי תשובה (ס״ק א) — הנודע ביהודה (יו״ד כ) : אפשר לסוחטו מותר אם החתיכה בלעה איסור שמינו (מינו) דרך מליחה (מליחה) ; במקרה זה, אף חתיכה זו מותרת — ואף לדידן. פרט חשוב: הכל תלוי בטבע האיסור הבלוע (מינו או לא) ובאופן הבליעה (מליחה ולא בישול).
פתחי תשובה (ס״ק ב) — התפארת צבי בעניין הכבוש (הכבישה) : כיוצא בזה, אם תבשיל שנתבשל בשישים מצטנן, ואחר כך ההיתר פוחת מתחת לשישים, הכבוש (כבוש כמבושל) עלול לאסור את הדבר. ומכאן שגורם הזמן (כמה זמן נשארים הדברים יחד לאחר שירדו מתחת לשישים) נעשה מכריע.
מה מוסיף הפתחי תשובה לסעיף. שתי הערות הפתחי תשובה מדקדקות בעקרון אפשר לסוחטו אסור של סעיף א ובהנהגת סעיף ב : (1) יש מקרים שאפשר לסוחטו בהם מותר (איסור מינו, בלוע דרך מליחה) — אז אף החתיכה עצמה מותרת ; (2) הסכנה אינה רק « להישאר באחרונה » בבישול, אלא גם הכבוש לאחר הצטננות אם ההיתר ירד מתחת לשישים. פרטים שאין להכריע בהם לבד.
למעשה (פתחי תשובה). לפי הנודע ביהודה, חתיכה שבלעה איסור מינו דרך מליחה עשויה להיות מותרת (אפשר לסוחטו מותר) ; לפי התפארת צבי, היזהר מן הכבוש לאחר הצטננות, העלול לאסור אם ההיתר ירד מתחת לשישים. הבחנות אלו (מינו, מליחה מול בישול, משך הכבישה) הן שאלות מציאות. ולמעשה, שאל את רבך.
9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן ק״ו שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) הולכת בדיוק אחר המחבר: באיסורים שאינם בשר בחלב, החתיכה שרק בלעה אינה אוסרת אלא לפי חשבון (לפי חשבון) — מונים שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו (והחתיכה מצטרפת למניין) — והיא אסורה בעצמה רק מטעם אפשר לסוחטו. בית המדרש הספרדי אינו תופס חנ״נ לשאר איסורים, ונוטה להקל בהפסד גדול, כפי שמזכיר הפתחי תשובה בשם הנודע ביהודה.
מקרה מעשי
כיוון ספרדי (לבדיקה)
חתיכה שבלעה איסור אחר, ונפלה לקדרה
לפי חשבון : שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו ; החתיכה מצטרפת למניין ; אין חנ״נ זולת בשר בחלב.
החתיכה עצמה
אפשר לסוחטו אסור בבשר בחלב ; בשאר איסורים, מקילין יותר — ובמיוחד בהפסד גדול (נודע ביהודה).
נוזל הנמס (נבלל ונימוח)
מדולל עד שישים → הכל מותר, עירוב רצוף.
נטילת חתיכה מן הקדרה (סעיף ב)
לילך אחר המחבר: לא ליטול כל עוד חתיכת האיסור בקדרה ; להניח עד שתצטנן.
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון: לפי חשבון (סעיף א), אפשר לסוחטו אסור (סעיף א), החילוק נבלל ונימוח / יבש (סעיף א), והנהגת הנטילה (סעיף ב). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מטבחי ימינו, בנאמנות לדרך המחבר.
10. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד, ולמאה ה-20 האגרות משה). הקו של הרמ״א השולט בסימן זה: חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים. ומכאן מסקנות ישירות: (1) מונים שישים כנגד כל החתיכה (ולא כנגד האיסור הבלוע לבדו) ; (2) במוצק האסור, מסירין את החתיכה אם מכירין אותה (ואם לאו בטל זולת חתיכה הראויה להתכבד) ; (3) בסעיף ב, נוטלין בפשטות את החתיכה האסורה, והשאר מותר (ש״ך ס״ק ז).
מקרה מעשי
כיוון אשכנזי (לבדיקה)
חתיכה שבלעה איסור, ונפלה לקדרה
חנ״נ : שישים כנגד כל החתיכה (ש״ך ס״ק א-ב, ה-ו), לא רק כנגד האיסור הבלוע.
מוצק אסור ניכר / אינו ניכר
ניכר → מסירין אותו ; אינו ניכר → בטל זולת חתיכה הראויה להתכבד (סימן קא).
נוזל הנמס (נבלל ונימוח)
מותר משיש שישים כנגד מה שנאסר תחילה ; חנ״נ אף בלח בלח זולת הפסד גדול (ש״ך ס״ק ג).
נטילת חתיכה (סעיף ב)
נוטל את החתיכה האסורה, והשאר מותר (רמ״א, ש״ך ס״ק ז).
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן ק״ו. למנהג חב״ד בשאלות אלו, מתייחסים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
11. מקרים מודרניים — מטבח ימינו
כיצד סימן ק״ו מאיר את המטבח. שלושה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים: (1) לפי חשבון — שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו (סעיף א) ; (2) אפשר לסוחטו אסור — החתיכה שבלעה נשארת אסורה (סעיף א) ; (3) הנהגת הנטילה, ומחלוקת חנ״נ (סעיף ב).
מקרה מודרני
כלי הסימן
כיוון (לאישור אצל הרב)
חתיכת בשר שבלעה מעט חלב (בלא שישים) נופלת לתבשיל בשר גדול
סעיף א (לפי חשבון)
ספרדי: מונים שישים כנגד החלב הבלוע לבדו (החתיכה מצטרפת למניין) → התבשיל מותר, אך החתיכה נשארת אסורה (בשר בחלב). אשכנזי: שישים כנגד כל החתיכה (חנ״נ), שמסירין אותה.
כדור בשר שבלע איסור אחר (שאינו בשר בחלב) נופל לקדרה
סעיף א (לפי חשבון ; חנ״נ)
ספרדי: לפי חשבון, שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו ; החתיכה אסורה רק מטעם אפשר לסוחטו. אשכנזי: חנ״נ → שישים כנגד כל החתיכה.
דם (נוזל) שנפל לרוטב, ואחר כך מוסיפין רוטב היתר עד שישים
סעיף א (נבלל ונימוח)
הכל מותר — הנוזל מתערב ונמס, ויש שישים כנגד כל הדם.
נטילת כדור בשר (שיש בו חלב) מקדרה שיש בה שישים
סעיף ב (נטילת חתיכה)
מחבר: לא ליטול כל עוד כדור האיסור בקדרה ; לא להוציאו תחילה ; להניח עד שתצטנן. רמ״א: נוטל את הכדור האסור, והשאר מותר.
תבשיל שנתבשל בשישים והצטנן, ואחר כך ההיתר פוחת מתחת לשישים
סעיף א-ב (פ״ת ס״ק ב, כבוש)
היזהר מן הכבוש (הכבישה) העלול לאסור אם ההיתר יורד מתחת לשישים לאחר הצטננות (תפארת צבי).
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — בשר בחלב או שאר איסור, הכמות הבלועה, החתיכה ניכרת או לא, נוזל או מוצק, נשארים שישים, משך הכבוש — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר במדויק מה נבלע, באיזו כמות, באיזה איסור, והאם נשארים שישים. ולמעשה, שאל את רבך.
12. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות
טבלה — היאך מבטלין, למעשה
המקרה
ספרדי (מחבר)
אשכנזי (רמ״א)
חתיכה שבלעה איסור אחר, ונפלה לקדרה
לפי חשבון : שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו
חנ״נ : שישים כנגד כל החתיכה
החתיכה עצמה
אסורה בבב״ח (אפשר לסוחטו) ; מקילין יותר בשאר
אסורה (חנ״נ) → מסירין אותה
נוזל הנמס (נבלל ונימוח), מדולל עד שישים
הכל מותר (עירוב רצוף)
הכל מותר משיש שישים כנגד האיסור הראשון
מוצק אסור (יבש) ניכר
נשאר לפי חשבון
מסירין אותו ; אינו ניכר → בטל זולת ראוי להתכבד
נטילת חתיכה מן הקדרה (סעיף ב)
לא ליטול כל עוד היא בתוכה ; להניח עד שתצטנן
נוטל את החתיכה האסורה, והשאר מותר
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
הפוסק
התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-ב)
לפי חשבון איסור שבה (החתיכה מצטרפת למניין השישים) ; אפשר לסוחטו אסור — החתיכה נשארת אסורה ; נבלל ונימוח / יבש ; והנהגת סעיף ב : לא ליטול כל עוד האיסור בתוכה, להניח עד שתצטנן.
רמ״א (הגה)
חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים → שישים כנגד כל החתיכה (סעיף א) ; מוצק ניכר → מסירין אותו (זולת ראוי להתכבד) ; סעיף ב → נוטל את החתיכה האסורה, והשאר מותר (הפניה לסימן צ״ב, צ״ט).
ש״ך (שפתי כהן)
ס״ק א: « לפי חשבון » = שיטת המחבר (אין חנ״נ בשאר ; לדידן שונה, הפניה צ״ט:ג,ה) ; ס״ק ב: אפשר לסוחטו אסור, החתיכה אסורה תמיד ; ס״ק ג-ד: חנ״נ בלח בלח זולת הפסד גדול, לח/יבש, ראוי להתכבד ; ס״ק ה-ו: שישים כנגד כל החתיכה במקום שהחלב דבוק ; ס״ק ז: לדידן דחנ״נ נוטל את החתיכה (אינו מזיק כלום).
ט״ז (טורי זהב)
ס״ק א: סוגיית הכחל (חולין ק), « נפלה לקדירה אחרת » ; אפשר לסוחטו אסור רק בבשר בחלב (כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא), הרשב״א חושש שמא לא יצא הכל → החתיכה נשארת אסורה ; ס״ק ב: סעיף ב — אם מניחה מותרת (≠ סעיף א), עדיין לא בלעה, הפליטה מתחלקת בשווה.
פרי מגדים (פר״מ)
ניתוח מדוקדק של לפי חשבון ושל חנ״נ בין האסכולות, כרקע לש״ך ולט״ז על סימן זה.
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
ס״ק א: נודע ביהודה (יו״ד כ) — אפשר לסוחטו מותר אם בלע איסור מינו דרך מליחה → אף חתיכה זו מותרת, אף לדידן ; ס״ק ב: תפארת צבי — כיוצא בזה בכבוש, הכבישה לאחר הצטננות עלולה לאסור אם ההיתר יורד מתחת לשישים.
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)
ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר: לפי חשבון (שישים כנגד האיסור הבלוע לבדו) זולת בשר בחלב, אין חנ״נ לשאר איסורים ; אפשר לסוחטו אסור בבב״ח, מקילין יותר בשאר (הפסד גדול, נודע ביהודה).
אשכנזים: אגרות משה (הרב משה פיינשטיין) ואחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). ממשיכים את הרמ״א: חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורים → שישים כנגד כל החתיכה, שמסירין אותה ; מוצק ניכר מוסר (זולת ראוי להתכבד).
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.