סימן ק״ט · דין יבש ביבש

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 2 הסעיפים

סימן 109 דן במקרה יסודי של ביטול : חתיכת איסור שנתערבה בחתיכות היתר, ביבש — כלומר האיסור אינו נבלל בגוש לח אלא נשאר חתיכה שלמה שאין מבחינים בה. המחבר (רבי יוסף קארו) קובע כאן את הכלל הגדול חד בתרי בטיל ומבאר מה דין אם בישלו אחר כך את התערובת. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) — חומרות המנהג, חילוק מין במינו ושלא במינו, והשוואת איסור דרבנן לדאורייתא. נכיר את שני הסעיפים.

סעיף 1 — חד בתרי בטיל במין במינו ; שלא במינו בעי ששים

סעיף 1 📋 העתקה

חֲתִיכָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת, מִין בְּמִינָהּ, יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ (פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין נִבְלָל, וְהָאִסּוּר עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרֵב וְאֵינוֹ נִכָּר) — חַד בִּתְרֵי בָּטֵל, וּמֻתָּר; וּמֻתָּר לְאָכְלָן אָדָם אֶחָד כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא יֹאכַל שְׁלָשְׁתָּן יַחַד. וְיֵשׁ אוֹסְרִין שֶׁיֹּאכְלֵם אָדָם אֶחָד אֲפִלּוּ זֶה אַחַר זֶה. (הגה: וְכֵן רָאוּי לִנְהֹג לְכַתְּחִלָּה; וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְהַשְׁלִיךְ אַחַת מֵהֶן אוֹ לִתְּנָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא. וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּתְעָרֵב מִינוֹ בְּמִינוֹ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ וְאֵינוֹ מַכִּירוֹ — אֲפִלּוּ יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ בָּעֵינַן שִׁשִּׁים (טוּר בְּשֵׁם סֵפֶר הַתְּרוּמָה וְהַרְבֵּה פּוֹסְקִים). וְאֵין חִלּוּק בְּכָל זֶה בֵּין אִסּוּר דְּרַבָּנָן לְאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא (ב״י). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קכ״ב אִם נִתְעָרְבוּ כֵּלִים.)

סעיף 2 — אם בישלו את התערובת שנתבטלה

סעיף 2 📋 העתקה

יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ שֶׁנִּתְבַּטֵּל חַד בִּתְרֵי, אִם בִּשְּׁלָן כֻּלָּן יַחַד — אֲפִלּוּ לְאָכְלָן כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ אָסוּר אִם אֵין שָׁם שִׁשִּׁים, מִפְּנֵי שֶׁהָרֹטֶב נוֹתֵן טַעַם וְנִבְלָע בַּחֲתִיכוֹת. וְאִם רָצָה לְבַשְּׁלָן יַחַד וְאֵין שָׁם שִׁשִּׁים — יָכוֹל לְהַרְבּוֹת עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם שִׁשִּׁים וְלִבְשַׁל, וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם מְבַטֵּל אִסּוּר. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נוֹדַע הַתַּעֲרֹבֶת קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד — הַכֹּל מֻתָּר, שֶׁאֵין חוֹזְרִין וְנֶאֱסָרִין כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ בְּיֹבֶשׁ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ, וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת, וְכָתַב דְּהָכִי עִקָּר); וּבְמָקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין וּלְהַתִּיר.)

2. הקשר — מקומו של הסימן

דיני הביטול מבחינים בין שני סוגי תערובות. כאשר איסור לח נבלל בהיתר לח (לח בלח, סימן צ״ח), או בכל מקום שהטעם מתפשט, מבקשים ששים. סימן 109 עוסק במקרה האחר : יבש ביבש, שהאיסור נשאר חתיכה שלמה שאין מכירין אותה. כאן ההיגיון משתנה : אין מודדים טעם מדולל, אלא מחילים את הכלל אחרי רבים להטות — ומכאן חד בתרי, שניים נגד אחד מספיק.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן 109 צריך לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד חתיכת איסור בטלה ברוב — ומתי ביטול זה חדל להתקיים.

4. הטבלה — מין במינו / שלא במינו / בישול

שני הסעיפים מסתכמים בטבלה. מצליבים את המין (אחד או אחר) ואת המצב (יבש או מבושל), ובוחנים כמה צריך.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ובונים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים העיקריים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרשת רק אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — חד בתרי בטל, היינו ברוב

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק ז — היגיון מִמַּה נַּפְשָׁךְ (בשם הרשב״א)

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את המנהג ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן.

על סעיף 1 — חומרת השלכת אחת

על סעיף 1 — שלא במינו ואי־החילוק דרבנן / דאורייתא

על סעיף 2 — נודע קודם הבישול, הכל מותר

7. מִמַּה נַּפְשָׁךְ — היגיון הביטול ברוב

סעיף 1 — לב הסימן הרעיוני — ראוי לעצירה. מדוע מותר לאכול את החתיכות אחת אחת, אך לעולם לא כולן יחד ?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד חלים כללים אלה במטבחינו היום ? הנה שלושה מצבים שכיחים לאור הסימן.

מקרה 1 — קציצה (או עוגייה) לא־כשרה שנתערבה בזהות לה

מקרה 2 — חתיכות בשר שאחת מהן טריפה שאינה מוכרת

מקרה 3 — בישול תערובת כזו

9. סיכום סימן 109

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת