שולחן ערוך · יורה דעה

חֲתִיכָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת, מִין בְּמִינָהּ, יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ (כְּלוֹמַר שֶׁאֵין נִבְלָל וְהָאִסּוּר עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרֵב וְאֵינוֹ נִכָּר) — חַד בִּתְרֵי בָּטֵל, וּמֻתָּר לְאָכְלָן אָדָם אֶחָד כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא יֹאכַל שְׁלָשְׁתָּן יַחַד; וְיֵשׁ אוֹסְרִין שֶׁיֹּאכְלֵם אָדָם אֶחָד אֲפִלּוּ זֶה אַחַר זֶה. (הגה: וְכֵן רָאוּי לִנְהֹג לְכַתְּחִלָּה, וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְהַשְׁלִיךְ אֶחָד אוֹ לִתְּנוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא. וְכָל זֶה בְּמִינוֹ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ וְאֵינוֹ נִכָּר — אֲפִלּוּ יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ בָּעֵינַן שִׁשִּׁים. וְאֵין חִלּוּק בְּכָל זֶה בֵּין אִסּוּר דְּרַבָּנָן לְאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. עַיֵּן סִימָן קכ״ב אִם נִתְעָרְבוּ כֵּלִים.)

יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ שֶׁנִּתְבַּטֵּל חַד בִּתְרֵי, אִם בִּשְּׁלָן כֻּלָּן יַחַד — אֲפִלּוּ לְאָכְלָן כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אָסוּר אִם אֵין שָׁם שִׁשִּׁים, מִפְּנֵי שֶׁהָרֹטֶב נוֹתֵן טַעַם וְנִבְלָע בַּחֲתִיכוֹת. וְאִם רוֹצֶה לְבַשְּׁלָן יַחַד וְאֵין שָׁם שִׁשִּׁים — יָכוֹל לְהַרְבּוֹת עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם שִׁשִּׁים וִיבַשְּׁלֵם, וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם מְבַטֵּל אִסּוּר. (הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נוֹדַע הַתַּעֲרֹבֶת קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד — הַכֹּל מֻתָּר, שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים וְנֶאֱסָרִים מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ בְּיָבֵשׁ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ, וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת, וְכָתַב שֶׁכֵּן עִקָּר); וּבְמָקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין וּלְהַתִּיר.)