✦ ❖ ✦
DAAT · רמה ב' — לַמְדָּן

שולחן ערוך · יורה דעה

דין יבש ביבש שנתערב — עיון ופלפול
סימן ק״ט
חד בתרי בטיל, ממה נפשך, מין במינו מול שלא במינו, ובישול התערובת
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול ועיון מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה ועיון בשיטות

הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ט (ב׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פרי מגדים, פתחי תשובה

יסוד הסוגיא בש״ס :
ביצה ג׳:–ד׳. וזבחים ע״ג: (חד בתרי בטיל, אחרי רבים להטות) · חולין ק׳. וחולין ק״ח. (מין במינו ושלא במינו, נותן טעם) · גיטין נ״ד: (תרי ותרי, ממה נפשך)

עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמת הסוגיא — יבש ביבש שאינה ראויה להתכבד, וחד בתרי בטיל (סעיף א')
  2. שורש הביטול ברוב — אחרי רבים להטות, ט״ז ס״ק א, וקושיית מ״ט אין צריך ס'
  3. סברת ממה נפשך — הרשב״א (ש״ך ס״ק ז), אכילה אחת אחת ושנים כאחד, ואיסור שלשתן יחד
  4. מין במינו מול שלא במינו — מ״ט מין במינו אין צריך ס' (98:2), ושלא במינו בעי ס' מחשש בישול (ר״ן, ט״ז ס״ק ב)
  5. דרבנן ודאורייתא — ב״י אין חילוק; ש״ך ס״ק ט–י דשלא במינו דרבנן אין צריך ס', וגליון הא״ז
  6. דקדוקי הש״ך — קמח בקמח = לח בלח (ס״ק ג), והאיסור עומד בעצמו אף מבושל (ס״ק ד)
  7. החקירה הגדולה דסעיף ב' — בישול התערובת, ט״ז ס״ק ב — מ״ט חוזר ונאסר מן התורה
  8. להרבות עד ס' ואין מבטל איסור (ט״ז ס״ק ג) · נודע קודם — שם היתר, שתי קדירות (ש״ך ס״ק יב)
  9. פתחי תשובה — רוב מנין וכפל (ס״ק א), הריב״ש והנוב״י (ס״ק ב), ר׳ עקיבא איגר בנאבד (ס״ק ג), מליחה כבישול (ס״ק ד)
  10. חקירה ונפקא מינה למעשה
  11. טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף א'

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

חֲתִיכָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת, מִין בְּמִינָהּ, יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ (כְּלוֹמַר שֶׁאֵין נִבְלָל וְהָאִסּוּר עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרֵב וְאֵינוֹ נִכָּר) — חַד בִּתְרֵי בָּטֵל, וּמֻתָּר לְאָכְלָן אָדָם אֶחָד כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא יֹאכַל שְׁלָשְׁתָּן יַחַד; וְיֵשׁ אוֹסְרִין שֶׁיֹּאכְלֵם אָדָם אֶחָד אֲפִלּוּ זֶה אַחַר זֶה. (הגה: וְכֵן רָאוּי לִנְהֹג לְכַתְּחִלָּה, וְיֵשׁ מַחְמִירִין לְהַשְׁלִיךְ אֶחָד אוֹ לִתְּנוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא. וְכָל זֶה בְּמִינוֹ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ וְאֵינוֹ נִכָּר — אֲפִלּוּ יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ בָּעֵינַן שִׁשִּׁים. וְאֵין חִלּוּק בְּכָל זֶה בֵּין אִסּוּר דְּרַבָּנָן לְאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. עַיֵּן סִימָן קכ״ב אִם נִתְעָרְבוּ כֵּלִים.)

1. הקדמת הסוגיא — יבש ביבש שאינה ראויה להתכבד

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

היסוד — מהו "יבש ביבש"

יסוד הסימן: חתיכת איסור יבשה — שאינה נימוחה ולא נבללת בהיתר אלא עומדת בפני עצמה וניכרת בגופה, אלא שנתערבה בחתיכות היתר של מינה ואין אנו יודעים איזו היא האסורה — דין מיוחד לה: אינה נדונה בטעם (כלח בלח שמתפשט) אלא ברוב מנין. ולפיכך חד בתרי בטיל — חתיכה אחת בטלה בשתים, ברוב, בלא צורך בששים כלל. ותנאי הוא שאינה ראויה להתכבד בה לפני האורחים, שאם ראויה להתכבד — דבר חשוב הוא ואינו בטל אף באלף (עיין סימנים ק״א, ק״י).
למה דווקא יבש ולא לח : בלח בלח האיסור נימוח ומתפשט בכל ההיתר, ואין דנים אלא בטעמו — שיעורו ששים. אבל ביבש ביבש כל חתיכה שלמה בעינה, גוף האיסור עומד בפני עצמו ולא נתן טעם בחבירו; כל החיסרון הוא שאיננו מכירים איזו אסורה. וחיסרון זה אינו ענין לטעם אלא לבירור — ולבירור די ברוב, אחרי רבים להטות. וכבר דקדק הש״ך (ס״ק ג) דקמח בקמח אינו "יבש" אלא דינו כלח בלח (רשב״א, ותוספות זבחים ומנחות), שהרי הדקין מתערבים זה בזה כדבר הנימוח.
הש״ך ס״ק א — ראויה להתכבד : "ראויה להתכבד אינה בטלה אפילו באלף", בין במינה בין שלא במינה (ועיין סימנים ק״א, ק״י). ולפיכך כל סימן זה אינו אמור אלא בשאינה ראויה להתכבד; דאם ראויה להתכבד — אף יבש ביבש במינו אינה בטלה ברוב.

2. שורש הביטול ברוב — אחרי רבים להטות

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

זהו שורש כל הסימן, וכל כובד ידו של הט״ז (ס״ק א) נתון בו.

החקירה — מ״ט יבש ביבש אין צריך ששים : בכל איסורין שנתערבו דרך טעם בעינן ששים; ומדוע כאן די ברוב — אף שנים כנגד אחד (חד בתרי) ?
תירוץ הט״ז (ס״ק א) — דין רוב מן התורה : מבאר הט״ז דחד בתרי בטיל הוא מדין אחרי רבים להטות — בירור הרוב מן התורה. שיעור ששים אינו אלא במקום שיש טעם ממשי המתפשט (לח, או שלא במינו), ושם צריך לבטל את הטעם. אבל ביבש במינו אין טעם כלל — האיסור עומד בעצמו ולא נתן טעם בהיתר; כל החיסרון הוא בידיעה איזו חתיכה אסורה, ולזה די ברוב חתיכות היתר שנלך אחריו. והוסיף הט״ז: לא הצריכו חכמים אף ס' מאחר שהחתיכה אינה ראויה להתכבד, ולא העמידוה חכמים אלא על חומרא שלא יאכל שלשתן יחד.
הש״ך ס״ק ו — אף חתיכה גדולה בטלה ברוב : אין הביטול תלוי בגודל החתיכות אלא במנין: אף חתיכת איסור גדולה בטלה בשתי חתיכות היתר קטנות ממנה, כשאין אנו מכירים איזו האסורה — שהכל הולך אחר רוב המנין (אחרי רבים להטות), לא אחר רוב המשקל.

3. סברת ממה נפשך — הרשב״א

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
היסוד — אכילה אחת אחת מותרת, שלשתן יחד אסורה :
מאחר שהביטול הוא בירור הרוב — מותר לאדם לאכלן כל אחת בפני עצמה, מטעם ממה נפשך: בכל חתיכה שיאכל יש לתלות שהיא ההיתר (הרוב). אבל אם יאכל שלשתן יחד — בודאי יאכל גם את חתיכת האיסור, ואין כאן ספק כלל. לפיכך אסר המחבר את אכילת שלשתן כאחת, והתיר אכילתן אחת אחת.
אדם אחד — אחת אחת או שתים כאחת :
שיטהאכילת אדם אחדמקור
הרשב״א (ועיקר, ש״ך ס״ק ז) אוכל כל אחת בפני עצמה, ואף שתים כאחת מותר — דאכתי איכא חדא דנימא בה ממה נפשך; ולא נאסר אלא שלשתן יחד ש״ך ס״ק ז
ויש אוסרין (סוף ס״א) אדם אחד לא יאכלם אף זה אחר זה — שמא יצרף את הכל לאכילה אחת בצירוף הכרס מחבר ס״א
הכרעת הש״ך (ס״ק ז) : מביא הש״ך את לשון הרשב״א ששנים יאכל זה אחר זה — שאף בשתי חתיכות איכא ממה נפשך, שכן עדיין נשארה אחת שאפשר לתלות בה את האיסור. ולפי זה אין האיסור אלא בשלשתן יחד דווקא, שאז ודאי אכל את האיסור ואין מקום לתלות. והרמ״א הכריע שלכתחילה ראוי לנהוג כדעת ה"יש אוסרין" שלא יאכלם אדם אחד אף זה אחר זה, ויש מחמירין להשליך אחת או לתתה לנכרי — ואינו אלא חומרא בעלמא.

4. מין במינו מול שלא במינו — חשש הבישול

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

זוהי אחת מן ההבחנות החריפות שבסימן, ושורש לדין סעיף ב'.

החקירה — מ״ט שלא במינו בעי ששים אף ביבש : אם ביבש ביבש במינו די ברוב (חד בתרי) — מדוע ביבש ביבש שלא במינו (חתיכת איסור שנתערבה בחתיכות היתר ממין אחר, ואינה ניכרת) הצריכו ששים, והלא אף כאן האיסור עומד בעצמו ולא נתן טעם ?
תירוץ הר״ן (ט״ז ס״ק ב) — גזירה שמא יבשלם : החילוק הוא בשורש הביטול מן התורה:
שורש הענין : נמצא שכל ההבחנה תלויה בדין הלח: ביבש לעולם אין טעם ממשי, אך חכמים תקנו את דין היבש על פי מה שיהיה אם יתבשל. במינו — אף אם יתבשל יישאר ברוב (98:2), על כן הקלו; שלא במינו — אם יתבשל בעי ס' מן התורה, על כן החמירו אף ביבש לכתחילה. וזהו יסוד גדול שעליו בנוי כל סעיף ב': עיקר החשש הוא הבישול שיוציא את הטעם הכמוס.
הש״ך ס״ק ח — מהו "שלא במינו" : מבאר הש״ך דשלא במינו היינו כשהאיסור נתרסק דק דק ונתערב, או כמה מיני חתיכות שאחת מהן טריפה ואינה ניכרת בין השאר; ובכל אלו אף יבש ביבש בעי ששים, מן הטעם הנ״ל דחיישינן לבישול.

5. דרבנן ודאורייתא — דקדוקי הש״ך

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

הכרעת הב״י — אין חילוק

"ואין חילוק בכל זה בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא (ב״י). כלומר: בין באיסור תורה בין באיסור מדרבנן — מין במינו יבש בטל ברוב (חד בתרי) ולא בעי ס'; ושלא במינו בעי ששים. ולא אמרינן דאיסור דרבנן בטל אף בחד בחד (אחד באחד), אלא לעולם בעינן רוב."
שלא במינו דרבנן — אם בעי ששים :
שיטהשלא במינו יבש, איסור דרבנןמקור
הב״י (פשט הרמ״א) אין חילוק — אף דרבנן בעי ס' כדאורייתא רמ״א ס״א; ב״י
הש״ך (ס״ק ט–י) בשם הר״ן שלא במינו דרבנן אין צריך ס' — שכל הששים אינו אלא גזירה שמא יבשלם ויבוא לדאורייתא, ובדרבנן ליכא דאורייתא לבא לידו; ומיישב בזה את גליון הא״ז (אור זרוע) ש״ך ס״ק ט–י
שורש מחלוקת הש״ך והב״י : כל הנידון תלוי בטעם הששים שלא במינו. אם הששים הוא משום שכבר עכשיו האיסור היבש "נחשב" כנותן טעם — אין חילוק בין דרבנן לדאורייתא (ב״י). אבל אם הששים אינו אלא גזירה שמא יבשלם ויגיע לאיסור תורה — הרי באיסור דרבנן אין דאורייתא שיבוא לידו, ולפיכך אין צריך ס' (ש״ך בשם הר״ן). והש״ך מסיק דהששים הוא מדרבנן בלבד (לא מן התורה), ובזה מיישב את הסתירה שבגליוני הא״ז. וצ״ע למעשה.
הש״ך ס״ק ד — האיסור עומד בעצמו אף מבושל : אף שנתבשל האיסור היבש במים — כל זמן שהוא עומד בפני עצמו ולא נימוח, עדיין דין "יבש" לו. אלא שאם נתבשל בעי ששים (החתיכות והמים) כנגד האיסור, וגם רוב במנין החתיכות — דאם אין רוב, אף בששים כולן אסורות (כדין דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו או מחמת חוסר רוב).

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף ב'

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ שֶׁנִּתְבַּטֵּל חַד בִּתְרֵי, אִם בִּשְּׁלָן כֻּלָּן יַחַד — אֲפִלּוּ לְאָכְלָן כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אָסוּר אִם אֵין שָׁם שִׁשִּׁים, מִפְּנֵי שֶׁהָרֹטֶב נוֹתֵן טַעַם וְנִבְלָע בַּחֲתִיכוֹת. וְאִם רוֹצֶה לְבַשְּׁלָן יַחַד וְאֵין שָׁם שִׁשִּׁים — יָכוֹל לְהַרְבּוֹת עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם שִׁשִּׁים וִיבַשְּׁלֵם, וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם מְבַטֵּל אִסּוּר. (הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נוֹדַע הַתַּעֲרֹבֶת קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יַחַד — הַכֹּל מֻתָּר, שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים וְנֶאֱסָרִים מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ בְּיָבֵשׁ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ, וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת, וְכָתַב שֶׁכֵּן עִקָּר); וּבְמָקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמְּקִלִּין וּלְהַתִּיר.)

6. החקירה הגדולה דסעיף ב' — בישול התערובת

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
היסוד — מ״ט בישול אוסר מה שכבר נתבטל :
תערובת יבש ביבש שכבר נתבטלה חד בתרי והותרה — אם בישלם כולם יחד, חוזרת ונאסרת (אם אין ס'), אף לאכלן אחת אחת. וטעם המחבר: הרוטב נותן טעם ונבלע בחתיכות — בבישול יוצא טעם האיסור אל הרוטב ומתפשט בכל החתיכות, ושוב אין כאן בירור ברוב אלא איסור טעם, ובעי ששים.
קושיית הט״ז (ס״ק ב) — איך חוזר ונאסר מן התורה : מקשה הט״ז קושיא עצומה: הלא כבר נתבטל האיסור ברוב מן התורה והותר! ואם כן כשמבשלו, הרי זה כמבשל היתר גמור — ומנין יחזור הטעם להיות איסור דאורייתא בפחות מששים ? והלא בסימן צ״ח (ס״ב) קיימא לן דמין במינו שנתבטל ברוב, אם נפל אחר כך לתבשיל — מינו רבה עליו ובטל, ולא חיישינן ?
תירוץ הט״ז — הטעם נרגש בפני עצמו : מחלק הט״ז חילוק יסודי: בסימן צ״ח (ס״ב) המדובר באיסור שכבר נימוח ונתערב בהיתר ומינו רבה עליו — אין טעמו נרגש לעולם. אבל כאן, ביבש ביבש, האיסור עומד בפני עצמו בחתיכה שלמה, וכשמבשלו טעם האיסור נרגש בפני עצמו — יוצא מן החתיכה האסורה אל הרוטב כדבר העומד בעינו. ולפיכך חוזר ואוסר מן התורה (בלא ס'), שאין זה כסימן צ״ח שמינו כבר רבה עליו, אלא כאיסור חדש היוצא ומתפשט.
עומק היסוד : נמצא שהביטול ברוב ביבש אינו "מבטל" את גוף האיסור — אלא רק פוטר מאיסור הספק (איזו חתיכה אסורה), כל זמן שעומדות יבשות זו לצד זו. אבל גוף החתיכה האסורה איסורא בעיניה קאי — האיסור עומד בעינו בתוכה. ולפיכך כשבא הבישול ומוציא את טעמה — חוזר האיסור להתפשט, ובעי ששים. וזהו ההבדל המכריע מ"לח בלח" של סימן צ״ח, שם נימוח גוף האיסור ואין לו עוד עמידה בפני עצמו.

7. להרבות עד ששים · נודע קודם — שם היתר

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
להרבות עליהם עד ששים — ואין כאן מבטל איסור :
הנידוןהדיןמקור
רוצה לבשלם ואין ס' מותר להרבות עליהם חתיכות היתר עד שיהיה ס' ויבשלם מחבר ס״ב
חשש מבטל איסור לכתחילה אין כאן מבטל איסור — שהרי כל אחת כבר היתר היא בעצמה (חד בתרי), ואינו אלא מוסיף היתר על היתר ט״ז ס״ק ג
חידוש הט״ז (ס״ק ג) : לכאורה אסור לבטל איסור לכתחילה! אלא מבאר הט״ז: כאן אין כאן מבטל איסור, לפי שכבר נתבטל האיסור מקודם ברוב, וכל חתיכה היתר גמור היא; ובמרבה עליהן אינו מבטל איסור אלא מוסיף היתר על היתר כדי שלא יחזור הבישול ויוציא טעם. ולפי זה — אילו לא נתבטל מקודם, היה אסור להרבות; וכל ההיתר בנוי על כך שכבר נתבטל חד בתרי.
הרמ״א — נודע קודם הבישול, הכל מותר (הרא״ש והתוספות) : אם נודעה התערובת קודם שנתבשלו יחד — הכל מותר, ואינם חוזרים ונאסרים מאחר שכבר נתבטלו ביבש (טור בשם הרא״ש, ורבנו ירוחם בשם התוספות, וכתב שכן עיקר). דכיון שעמד עליו שם היתר בעודו יבש, שוב אין הבישול מחזירו לאיסור (ט״ז ס״ק ד — "כבר חל עליו שם היתר"). ובמקום הפסד יש לסמוך על המקילין ולהתיר.
הש״ך ס״ק יב — שתי קדירות, וספק דאורייתא :
נפקא מינה — נודע מול לא נודע : כל ההיתר של "נודע קודם" תלוי בכך שחל שם היתר קודם הבישול. נמצא: (א) נודע וביטל ביבש → בישל → מותר (ואף לחומרא יש מרבין עד ס'). (ב) לא נודע כלל ובישל → ספק דאורייתא → בעי ס', ואף שתי קדירות מצטרפות. ולמעשה — שאל את רבך.

8. פתחי תשובה — רוב מנין, כפל, נאבד ומליחה

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
פ״ת ס״ק א — רוב מנין וכפל : מביא הפתחי תשובה בשם הפרי חדש דסגי ברוב מנין כל דהו — אף חתיכה אחת ומשהו יותר על חציין; ומביא נידון הכפל (פי שנים) — אם צריך שיהיו חתיכות ההיתר כפל מן האיסור — מדרבנן (מנחת יעקב, פרי מגדים, חתם סופר סי' צ״ט); וכן חתיכת היתר גדולה שנתבטלה בחתיכות איסור קטנות ממנה — שאף זה הולך אחר המנין.
פ״ת ס״ק ב — השליך אחת, אוכל השאר : בשם הנודע ביהודה (תניינא יו״ד מ״ז) — אם השליך אחת מן השלוש, מותר לאכול את השתים הנותרות (אף יחד), ולא אמרינן איסורא ברובא אישתייר (שהאיסור נשאר ברוב הנותר); דמאחר שכבר נתבטל ברוב, אין האיסור "נתפס" באחת מן הנותרות.
פ״ת ס״ק ג — ר׳ עקיבא איגר בנאבד שלא במינו : מביא בשם ר׳ עקיבא איגר (סי' פ״ב) — שלא במינו יבש שנתערב ונאבד מקצתו בלא שנודע אם היה שם ששים → מחמירין (≠ דין לח בלח / נשפך שמקילין בו), לפי שביבש אין ההיתר נעשה איסור, החזקת איסור במקומה עומדת, ועוד דאיכא גזירה שמא יבשלם. ולפיכך אין תולין להקל בנאבד.
פ״ת ס״ק ד — מליחה כבישול : בשם החנוך בית יהודה והנודע ביהודהמליחה דינה כבישול לענין זה: אם נודעה התערובת רק לאחר המליחה — שוב אין הביטול ביבש מועיל, אלא בעי ששים, שהרי המלח כבר הוציא והבליע את הטעם כבישול.

9. חקירה ונפקא מינה למעשה

↩ הסבר מפורט (רמה 1)
החקירה הכוללת של הסימן : מהו טיב הביטול של חד בתרי — ביטול גמור או היתר ספק, ומה כוחו של בישול ?
נפקא מינה למעשה (לפי הכרעת רוב האחרונים) :
  1. חתיכת איסור שאינה ראויה להתכבד, יבש במינו → חד בתרי בטיל, ומותר לאכלן אחת אחת (ולכתחילה לא יאכלם אדם אחד אף זה אחר זה — חומרא).
  2. שלא במינו (או נתרסק דק) → בעינן ששים אף ביבש.
  3. אין חילוק בין דרבנן לדאורייתא לענין הרוב; ולענין ס' שלא במינו — נחלקו ב״י וש״ך (ס״ק ט–י).
  4. בישלן כולם יחד בלא ס' → אסור (הרוטב נותן טעם); ורוצה לבשל → מרבה עד ס' בלא חשש מבטל איסור.
  5. נודע קודם הבישול → הכל מותר (שם היתר); לא נודע → ספק דאורייתא, שתי קדירות מצטרפות (סי' קי״א).
ולמעשה — שאל את רבך.

10. טבלאות סיכום

↩ הסבר מפורט (רמה 1)

טבלה — אופני התערובת והדין

אופן התערובת התוצאה מקור בקורפוס
יבש במינו, אינה ראויה להתכבד חד בתרי בטיל ברוב; אחת אחת מותר, שלשתן יחד אסור מחבר ס״א; ט״ז ס״ק א
אכילת אדם אחד אחת אחת (ואף שתים) — ממה נפשך; ולכתחילה לא אף זה אחר זה רשב״א; ש״ך ס״ק ז; רמ״א
שלא במינו (או נתרסק דק) בעי ששים אף יבש — גזירה שמא יבשלם טור בשם סה״ת; ט״ז ס״ק ב; ש״ך ס״ק ח
קמח בקמח דינו כלח בלח, לא כיבש ש״ך ס״ק ג; רשב״א
בישלן כולם יחד בלא ס' אסור — הרוטב נותן טעם ונבלע מחבר ס״ב; ט״ז ס״ק ב
רוצה לבשל ואין ס' מרבה עד ששים; אין מבטל איסור מחבר ס״ב; ט״ז ס״ק ג
נודע קודם הבישול הכל מותר — שם היתר; הפסד — מקילין רמ״א ס״ב; רא״ש/תוס'; ש״ך ס״ק יב
נאבד מקצת שלא במינו מחמירין (חזקת איסור, שמא יבשלם) רעק״א; פ״ת ס״ק ג
נודע רק אחר המליחה אין הביטול מועיל; בעי ששים נוב״י; פ״ת ס״ק ד

טבלה — מחלוקות מרכזיות בסימן

נושא שיטה א' שיטה ב'
אכילת אדם אחד הרשב״א — אחת אחת ואף שתים (ש״ך ס״ק ז) יש אוסרין — אף זה אחר זה; ולכתחילה כן ראוי
שלא במינו דרבנן — אם בעי ס' הב״י — אין חילוק, בעי ס' הש״ך (בשם הר״ן) — דרבנן אין צריך ס' (ס״ק ט–י)
בישול תערובת שנתבטלה מחבר — חוזר ונאסר (הטעם נרגש; ≠ צ״ח) רא״ש/תוס' (רמ״א) — נודע קודם → לא חוזר ונאסר
רוב הנדרש פרי חדש — אף חתיכה ומשהו (פ״ת ס״ק א) יש המצריכין כפל מדרבנן (מנחת יעקב/פמ״ג)
נאבד שלא במינו בלא ס' רעק״א — מחמירין (חזקת איסור) בלח בלח / נשפך — מקילין (≠ יבש)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא : ביצה ג׳:–ד׳. (חד בתרי בטיל, דבר שיש לו מתירין) · זבחים ע״ג: (אחרי רבים להטות, ביטול ברוב) · חולין ק׳. וחולין ק״ח. (מין במינו ושלא במינו, נותן טעם) · גיטין נ״ד: (ממה נפשך, תרי ותרי)
ראשונים : רש״י · רבנו תם · רשב״א (תורת הבית) · ר״ן · רא״ש · תוספות (זבחים ומנחות) · רבנו ירוחם · רמב״ם · טור · ספר התרומה · אור זרוע · איסור והיתר הארוך
אחרונים : בית יוסף · רמ״א · ש״ך · ט״ז · פרי חדש · פרי מגדים · מנחת יעקב · פתחי תשובה · נודע ביהודה · ר׳ עקיבא איגר · חתם סופר · חנוך בית יהודה

→ רמה א' — יסוד רמה ג' — סיכום ←
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
פלפול ועיון בדין יבש ביבש שנתערב · סימן ק״ט · ⚡ רמה ב' — לַמְדָּן
⚠️ תוכן זה נכתב לצורך לימוד ועיון בלבד. לכל הוראה למעשה (לְמַעֲשֶׂה) — שאל את רבך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן ק״ט · ♥ לתמיכה

📖הצטרף לחברותא