דִּין דָּבָר חָשׁוּב, קָבוּעַ, רוֹב וּסְפֵק סְפֵקָא — פסיקה למעשה
סימן ק״י · הלכה למעשה
דין דבר חשוב, קבוע, רוב וספק ספיקא
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״י (10 סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן ק״י.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: מקרי הספק האמיתיים משלבים פרטי מציאות (מה נפל, היכן, האם זה דבר שבמנין, האם האיסור במקומו או פירש, כמה ספקות ואיזה) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — דין הספק, ושלוש מידות: דבר חשוב, קבוע, רוב (סעיף א')
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה ב-10 סעיפים
דבר חשוב ודבר שבמנין — אינו בטל, ודרבנן ספיקו לקולא (סעיף א'–ב')
כל קבוע כמחצה על מחצה — תשע חנויות וכל דפריש מרובא פריש (סעיף ג'–ד')
הדבר החשוב.דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא, והם שבעה דברים: אגוזי פרך, רימוני בדן, חביות סתומות, חלפות תרדין, קלחי כרוב, דלעת יונית, וככרות של בעל הבית. וכן בעלי חיים חשובים הם ואינם בטלים. אבל שאר דברים, אף שדרכן לימנות, עולים כשיעורן [שישים].
היסוד. סימן ק״י הוא הסימן המייסד את דיני הספק בכשרות. כותרתו: דין ספק טריפות שאירע בבשר. כל הסימן בנוי על שלוש מידות ופתח אחד: הדבר חשוב (אינו בטל, אף באלף), הקבוע (האיסור הקבוע במקומו, כמחצה על מחצה), הרוב (המבטלת את שפירש), והספק ספיקא (המתיר במקום שספק אחד אינו מתיר).
הדבר החשוב אינו אלא דרבנן (ט״ז ס״ק א ; רמ״א). מה שדבר חשוב אינו בטל אינו איסור תורה אלא תקנה דרבנן — מן התורה בטל ברוב. ומכאן נפקא מינה מעשית גדולה: כשמסתפקים אם הוא דבר חשוב, אזלינן בספיקו לקולא. הט״ז מדגים במחלוקת ר' יוחנן / ריש לקיש ובביצה שנמצאה בין איסורים: קולתה מפני שהדין דרבנן.
« דבר חשוב אסור בהנאה » (ש״ך ס״ק ב)
הש״ך מדייק נקודה כבדת משקל למעשה: דבר חשוב שהוא גם אסור בהנאה אינו בטל אף באלף לעניין ההנאה עצמה — אי אפשר למכור את התערובת לעכו״ם כאילו בטלה. ובאיסורי אכילה בלבד, מוכרים את התערובת לעכו״ם חוץ מדמי האיסור (פחות מערך האיסור). זו הבחנת איסור אכילה / איסור הנאה הקובעת את מעשה התערובות שבהן יש דבר חשוב.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן ק״י מונה 10 סעיפים. המחבר קובע את המסגרת (דבר חשוב, קבוע, רוב, מקולין, פירש, ספק ספיקא) ; הרמ״א (הגה) מגיה, ומעמיד בעיקר שני דברים: שכל דבר שבמנין אינו בטל (והספק עדיין לקולא, שהוא דרבנן), ושבמקום שהאיסור קבוע — תערובת גרידא אינה ספק שני (גבול הספק ספיקא). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
דבר חשוב — ז' דברים, בעלי חיים
דבר חשוב → אינו בטל בכל שהוא (ז' דברים ; בעלי חיים). שאר → עולים כשיעורן. רמ״א: כל דבר שבמנין אינו בטל, וכן נוהגין ; אך דרבנן הוא → אזלינן בספיקו לקולא. החשיבות מקומית וזמנית.
2
בעלי חיים שנשחטו → בטלים
בעלי חיים שנתערבו ונשחטו → בטלה חשיבותם ובטלים — ובלבד שנשחטו בשוגג, ורק בהמות קטנות שאינן ראויות להתכבד.
3
קבוע — תשע חנויות
ט' חנויות כשרות, אחת נבילה ; לקח מאחת ואינו יודע → אסור (כל קבוע כמחצה על מחצה). בשר הנמצא בשוק / ביד עכו״ם → מותר (כל דפריש מרובא פריש). אבל בשר שנתעלם מן העין אסור מדרבנן (סימן סג). רמ״א: כל דפריש רק שלא לפנינו ; פירש לפנינו → קבוע.
4
רוב + תערובת = ספק ספיקא
רוב חנויות כשרות, מיעוט נבילה ; לקח מאחת ונתערב בלא היכר → בטל ברוב בספק ספיקא. רמ״א: יש אוסרים, שהאיסור היה בקבוע (ספק ראשון אסור מן התורה) → אין ספק שני, רק תערובת ; וכן נוהגין.
5
מקולין — קודם / לאחר
הלוקח מן המקולין, אף חתיכה הראויה להתכבד, ונמצאת טריפה: כל שלקח קודם שנמצאת → מותר (כל דפריש, הספק נולד לאחר). ליקח מכאן ואילך → אסור, שאין הכל בקיאין.
6
פירש במתכוין / ממילא ; הביצה
דברים שאינם בטלים מעורבים ; אחד פירש לאחר שנודעה התערובת: במתכוין → אסור (גזירה שמא יקח מן הקבוע) ; ממילא → מותר. רמ״א: אסור רק אם פירש מקצתן ; נתפזרו כולן יחד → מותרים חוץ מן השניים האחרונים. ביצת תרנגולת טריפה → מותרת (הולכים אחר הרוב).
7
נאכל אחד / נפל לים
תערובת שאינה בטלה שנאכל אחד בשוגג או נפל לים ואבד מן העולם → השאר מותרים (« האיסור הלך לו »). אוכלים שניים שניים (ממה נפשך), לא אחד אחד. רמ״א: אדם אחד לא יאכל הכל ; אף שניים לא יאכלום בבת אחת.
8
שתי / שלוש תערובות (דילול)
שאינו בטל שנתערב, אחד נפל לשניים, ומן השלושה אחד נפל לשניים → מותרים (האחד של הראשונה בטל ברוב). באלף → כולם אסורים ; אומרים « בטל » רק להתיר ספק ספיקא שלו. רמ״א: אדם אחד לא הכל ; רק באיסור ודאי ; דשיל״מ אינו ניתר בס״ס.
9
ספק טריפה מעורב — הספק בגופו
ספק טריפה מעורב → הכל אסור עד שיהיה שישים (אם בטל), שהספק הראשון בגופו → אין ספק ספיקא. רמ״א: אך שני ספקות בעצם האיסור שנודעו ביחד → ס״ס מתיר בכל מקום, אף דאורייתא, אף באיתחזק איסורא, אף שאפשר לבדוק (סימן נג).
10
ריאה טריפה בין כשרות
ריאה טריפה (סירכא שהכיר הבודק) שנתערבה בטעות בין ריאות כשרות, בלא ערבוביא בין הכבשים → הכבשים מותרים.
כלל הפסק של הסימן :
שלוש מידות חותכות את הסימן — דבר חשוב (אינו בטל, ודרבנן הוא → ספיקו לקולא), קבוע (כמחצה על מחצה, ולעומתו כל דפריש מרובא פריש), וספק ספיקא (שני ספקות עצמאיים מתירים, ואינם מצטרפים כשהראשון בגופו או בקבוע). וכל הסימן הוא דין הספק : מאיזה רוב, מאימתי פירש, וכמה ספקות יש לפנינו.
3. דבר חשוב ודבר שבמנין — מה שאינו בטל
דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא... וכן בעלי חיים חשובים הם ואינם בטלים. הגה: ויש אומרים דכל דבר שבמנין אינו בטל, וכן נוהגין. ומה שאינו בטל אינו אלא מדרבנן, לכן בספיקא אזלינן לקולא.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:א והגה
המחבר והרמ״א. למחבר, רק ז' הדברים המנויים (ובעלי החיים) הם דבר חשוב שאינו בטל לעולם ; שאר הדברים, אף הנמכרים במנין, בטלים בשיעורן (שישים). הרמ״א (הגה) פוסק בהרחבה: כל דבר שבמנין — כל הנמכר תמיד במנין — אינו בטל, וכן נוהגין. זהו הכלל המעשי הראשון של הסימן.
אבל דרבנן הוא → ספיקו לקולא (רמ״א ; ט״ז ס״ק א ; ש״ך ס״ק ט-י). הרמ״א מוסיף מיד את מפתח הקולא: מה שדבר חשוב אינו בטל אינו אלא דרבנן ; מן התורה בטל ברוב. לכן בספק אם הדבר הוא דבר חשוב (או דבר שבמנין) — אזלינן לקולא (ספק דבר חשוב לקולא, ש״ך ס״ק י). ועוד: החשיבות מקומית וזמנית — אגוזי פרך ורימוני בדן אסרו בכל שהוא בארץ ישראל באותם זמנים, וכל החשוב « לבני מקום וזמן » מקבל מעמד זה שם.
הביצה בין ביצים אסורות — הקולא בהפסד מרובה
פתחי תשובה (ס״ק א) : בשם המנחת יעקב (בשם הט״ז), ביצה הנמנית בין איסורים — לקולא בהפסד מרובה — דווקא מפני שכל דבר שבמנין אינו אלא חומרא דרבנן.
שיטה חולקת : התשובה מאהבה סובר שביצה אינה בטלה לעולם, אף בהפסד מרובה. מחלוקת לזכירה, שלא להכריע בה לבד.
בעלי חיים שנשחטו (סעיף ב ; ט״ז ס״ק ב) : חשיבות הבהמה רק כשהיא חיה ; נשחטה בשוגג (ורק בהמה קטנה, שאינה ראויה להתכבד) → בטלה. הט״ז מדגיש שחשיבות הבהמה החיה אינה כחתיכה הראויה להתכבד (סימן קא).
למעשה (דבר חשוב). זכור: דבר הנמכר במנין / ביחידות (דבר שבמנין) אינו בטל אף באלף — ולכן מוצר לא־כשר מזוהה בין דומים אינו « נטבע » ברוב. אך כיוון שהדין דרבנן: אם אתה מסתפק אם זהו דבר שבמנין באמת, או שזהו הפסד מרובה — יש מקום לקולא, וזה עובר דרך רבך. לדעת אם מוצר פלוני הוא היום « דבר שבמנין », ואם ההפסד « מרובה », היא שאלת הערכה — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
4. כל קבוע כמחצה על מחצה — הקבוע והרוב
תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת נבילה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח — אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ובשר הנמצא בשוק או ביד עובד כוכבים — מותר, דכל דפריש מרובא פריש.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:ג
המצב
הכלל
המעמד
המקור
לקח מאחת מתשע החנויות (ואינו יודע מאיזו)
כל קבוע כמחצה על מחצה
אסור (כמחצה על מחצה, אין הרוב מבטל את הקבוע)
מחבר ס״ג
בשר הנמצא בשוק / ביד העכו״ם
כל דפריש מרובא פריש (שלא לפנינו)
מותר (הולך אחר רוב החנויות) — דין תורה
מחבר ס״ג
פירש לפנינו / רואה העכו״ם נוטלו
כנוטלו מן הקבוע ביד
אסור (= קבוע)
רמ״א ס״ג (סימן סג)
בשר שנתעלם מן העין
חומרא דרבנן
אסור מדרבנן אף שכולם ישראל
מחבר ס״ג ; רמ״א (סימן סג)
מקור כל קבוע (ש״ך ס״ק טו). הש״ך מפנה ליסוד התלמודי (בבא קמא, על « וְאָרַב לוֹ וְקָם ») : כשהאיסור במקומו הקבוע, אין אומרים « כל דפריש », אלא דנים אותו כמחצה על מחצה — כספק נפשות. הרוב פועל רק במה שפירש ורק שלא לפנינו.
רוב חנויות או רוב בשר ? (פתחי תשובה ס״ק ב, בית אפרים). הפתחי תשובה מביא את שאלת הבית אפרים : כשהולכים אחר הרוב (כל דפריש), אחר רוב החנויות (כמה חנויות כשרות) או אחר רוב הבשר (כמה בשר כשר בשוק)? שאלה מעשית גדולה כשחנות לא־כשרה אחת גדולה מכרעת כמה קטנות כשרות — שלא להכריע בה לבד.
רוב חנויות + תערובת (סעיף ד) — ספק ספיקא אמיתי?
מחבר (סעיף ד) : רוב חנויות כשרות, לקח מאחת, ואז נתערב בחתיכות אחרות בלא היכר → בטל ברוב, בספק ספיקא (ספק מאיזו חנות + ספק איזו חתיכה).
רמ״א (סעיף ד) — יש אוסרים, וכן נוהגין :אוסרים בכהאי גוונא. מדוע? שהאיסור היה במקומו (בקבוע) והספק הראשון אסור מן התורה ; אין כאן ספק שני מתיר, אלא תערובת בלבד — וזה אינו נקרא ספק ספיקא. זהו אחד משני גבולות הספק ספיקא (השני: הספק בגופו, סעיף ט).
למעשה (קבוע / רוב). כל זמן שהאיסור במקומו (כגון חבילה לא־כשרה מזוהה בין חבילות זהות), דנים כמחצה על מחצה — אין הרוב מציל. משפירש ויצא מן העין (פירש שלא לפנינו), הולכים אחר הרוב. אך למנהגנו (רמ״א, סעיף ד), תערובת שנופלת על איסור שהיה בקבוע אינה יוצרת ספק ספיקא מתיר. להבחין « במקומו / פירש », « לפנינו / שלא לפנינו », ולמנות את הרוב (חנויות או בשר) הן שאלות מציאות — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
הלוקח בשר מן המקולין, אפילו חתיכה הראויה להתכבד, ונמצאת טריפה במקולין... כל מה שלקח קודם שנמצאת הטריפה — מותר ; אבל ליקח מכאן ואילך — אסור, שאין הכל בקיאין.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:ה
מקולין — קודם / לאחר (סעיף ה ; ט״ז ס״ק ג-ז). הלוקח בשר מן המקולין (אטליז / בית המטבחיים), אפילו חתיכה הראויה להתכבד, ואחר כך נמצאת בו טריפה (בלא היכר חתיכות הטריפה ובלא ידיעה מאיזו לקח): כל שלקח קודם שנמצאת — מותר — הספק לא נולד אלא לאחר שפירשה החתיכה, ולכן הולכים אחר הרוב הכשר (כל דפריש). אבל ליקח מכאן ואילך — אסור, אף חתיכה שאינה ראויה להתכבד, שאין הכל בקיאין ויחליפו ראויה / שאינה ראויה.
פירש במתכוין מול ממילא (סעיף ו ; ש״ך ס״ק לג-לז)
מחבר (סעיף ו) : דברים חשובים (בעלי חיים וכו') מעורבים בהיתר, שאינם בטלים אף באלף: אם אחד פירש מן הרוב לאחר שנודעה התערובת → אסור — ודווקא אם פירש במתכוין ; פירש ממילא → מותר.
הגזירה (ש״ך ס״ק לג-לז) : מחלוקת רשב״א (מתיר ממילא) / רא״ש (אוסר גם: שמא יקח מן הקבוע). אוסרים במתכוין מחשש שמא יקח גם מן הקבוע.
רמ״א (סעיף ו) : האיסור במתכוין רק אם פירש מקצתן ונשארו איסורים במקומם ; אך אם נתפזרו כולן יחד (נתפזרו כולן בפנינו = כשלא בפנינו, ש״ך), הפורשים מותרים, חוץ מן השניים האחרונים שנשארו אסורים.
ביצת התרנגולת הטריפה (סעיף ו) : תרנגולת טריפה מעורבת בכשרות, וביצה נמצאת ביניהן → הביצה מותרת — אף שהתרנגולות חשובות ואינן בטלות, הולכים אחר הרוב לביצה (שאינה הדבר החשוב עצמו).
פתחי תשובה (ס״ק ד-ה) : מקרים מעשיים של קבוע / מקולין בשם המהרי״ט והתפארת צבי — הגדרת « קודם / לאחר שנמצאת » ו« פירש לפנינו או לא » היא ההכרעה. ללימוד, לא להכריע בו לבד.
למעשה (מקולין / פירש). מה שקנית קודם שנמצא פגם אצל מוכר הולך אחר הרוב (פעמים רבות מותר) ; מה שאתה נוטל לאחר שנמצא — אסור. דבר חשוב הפורש מתערובת ידועה: מותר רק אם פירש ממילא (או נתפזר הכל יחד, חוץ מן השניים האחרונים), אסור אם נטלו במתכוין. לקבוע « קודם / לאחר », « ממילא / במתכוין », היא שאלת מציאות — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
6. נאכל או נפל לים — אחד נאכל, אחד אבד
דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים, ונאכל אחד מהם בשוגג... או נפל אחד מהם לים ואבד מן העולם — כולם מותרים, שאנו תולין לומר האיסור הלך לו. ולא יאכל השאר אלא שניים שניים, ביחד.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:ז
« האיסור הלך לו » (סעיף ז ; ש״ך ס״ק מד). דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו (בעלי חיים, בריה, חתיכה הראויה להתכבד, דבר שיש לו מתירין) שנתערב באחרים, שנאכל אחד בשוגג — בין שאכלו הוא בין שאכלוהו אחרים בשוגג — או נפל אחד לים עד שאבד מן העולם → כולם מותרים, שתולין לומר « האיסור הלך לו ». הש״ך (ס״ק מד) מדגיש « אבד מן העולם »: שאם לא כן, איסורא ברובא איתא ואין כלום מותר.
שניים שניים, לא אחד אחד (סעיף ז ; ש״ך ס״ק מז-מט ; ט״ז ס״ק ח-ט). אין אוכלים את השאר אלא שניים שניים: ממה נפשך יש בכל זוג אחד מותר. לאוכלם אחד אחד אסור (שמא יאכל את האיסור). רמ״א : אף שניים שניים, אדם אחד לא יאכל את כולם ; ואף שני בני אדם לא יאכלום בבת אחת (עיין סימן קמ). הט״ז דן בדעת הבית יוסף במנגנון « שניים שניים ».
למעשה (נאכל / נפל לים). אם בתערובת של דברים שאינם בטלים אחד נאכל באמת בשוגג או אבד לגמרי, אומרים « האיסור הלך » ומתירים השאר — אך באכילת שניים שניים, לעולם לא אחד אחד, ובלא שאדם אחד (או חבורה אחת בבת אחת) יגמור הכל. « אבד מן העולם » צריך להיות אמיתי, לא ריחוק בלבד. להעריך כל זה — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
7. שתי ושלוש תערובות — ספק ספיקא של דילול
דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים, ונפל אחד מן התערובת לתוך שניים אחרים, ומן השלושה נפל אחד לתוך שניים אחרים — האחרונים מותרים. אבל אם נפל מן התערובת הראשונה לתוך אלף — כולם אסורים.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:ח
הדילול היוצר ספק ספיקא (סעיף ח ; ט״ז ס״ק י-טו). דבר שאינו בטל מעורב באחרים: אם אחד מן התערובת נפל לשניים אחרים, ואז אחד מן השלושה נפל לשניים אחרים → האחרונים מותרים (האחד מן הראשונה בטל ברוב השנייה). אך אם אחד מן הראשונה נפל לאלף בבת אחת → כולם אסורים ; אומרים « בטל ברוב » רק להתיר ספק ספיקא שלו: שאם אחד מן השנייה ייפול במקום אחר, לא יאסור.
איסור ודאי (ג' תערובות) או ספק (ב' תערובות)? — והדשיל״מ
רמ״א (סעיף ח) : ומכל מקום אדם אחד לא יאכל הכל ; ודין שלוש התערובות רק באיסור ודאי מעורב. בספק איסור מעורב שאחד נפל במקום אחר → התערובת השנייה כבר מותרת (ספק אחד פחות).
דבר שיש לו מתירין (רמ״א סעיף ח ; פתחי תשובה ס״ק יא) :יש אומרים שדשיל״מ אינו ניתר בספק ספיקא ; וטוב להחמיר זולת שעת הדחק, שהרי יש לו היתר ממילא. הפתחי תשובה (ס״ק יא) מדייק בשם הצל״ח / נודע ביהודה : אף דשיל״מ דרבנן, ספקו אסור — זולת אם היה לו חזקת היתר.
למעשה (שתי / שלוש תערובות). דילול התערובות זו בזו עשוי להוליד ספק ספיקא המתיר בסוף — שלוש תערובות לאיסור ודאי, שתיים לספק איסור. אך אדם אחד לא יאכל הכל, ודבר שיש לו מתירין (כגון מאכל שיהיה מותר ממילא לאחר שבת / יום טוב) אינו ניתר בספק ספיקא זה. לשחזר את שרשרת התערובות במדויק היא שאלת מציאות — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
8. כללי ספק ספיקא — דיני הספק ספיקא
ספק טריפה שנתערב באחרים — כולם אסורים עד שיהיה בהיתר כדי לבטל האיסור (אם הוא מדברים הבטלים), לפי שהספק הראשון היה בגופו. הגה: אבל אם היו שני ספקות בעצם האיסור ונודעו ביחד — ספק ספיקא מותר אפילו באיסור דאורייתא ובגופו, ואפילו באיתחזק איסורא.
— שולחן ערוך יו״ד ק״י:ט והגה
הספק בגופו אינו ניצל בספק ספיקא (סעיף ט).ספק טריפה מעורב באחרים → הכל אסור עד שיהיה בהיתר כדי לבטל האיסור (אם הוא מדברים הבטלים), שהספק הראשון היה בגופו. הטעם (רמ״א, יש אומרים): הספק עצמו איסור דאורייתא, ואין לומר על ספק אחר « אין כאן איסור » — אלא « נתערב » ; ותערובת זו אינה נקראת ספק ספיקא. זהו הגבול השני של הספק ספיקא (עם הספק בקבוע, סעיף ד).
הכרעה — מתי הספק ספיקא מתיר (רמ״א סעיף ט ; ש״ך ס״ק סג-סו ; פתחי תשובה ס״ק יג-טו). אבל אם היו שני ספקות בעצם האיסור, ונודעו ביחד, הספק ספיקא מתיר בכל מקום — אף איסור דאורייתא, אף בגופו, ואף באיתחזק איסורא. דוגמת הרמ״א: עוף (בחזקת איסור) שנשבר או נשמט גפו, ספק קודם או לאחר השחיטה, ואם קודם — שמא אין הריאה נקובה — מתירים בספק ספיקא, אף שאפשר לבדוק (את הריאה) — ואין חוששין (עיין סימן נג).
הכללים הצורניים של הס״ס (ש״ך ס״ק סג). הש״ך מעמיד את התנאים לספק ספיקא כשר: (1) צריך גוף אחד / מענין אחד (לא שני גופים, לא ספק בגופו ואחריו תערובת גרידא) ; (2) שני הספקות צריכים להיות נודעים ביחד, עצמאיים ומתירים כל אחד ; (3) אין מצרפים ספק שכבר הוכרע. הפתחי תשובה (ס״ק יג-טו) מביא מחלוקת על ספק דרבנן + ס״ס ועל חזקת איסור: השער המלך והפרי חדש (ס״ק טו) סוברים שבאיתחזק איסורא אין אומרים « ספק דרבנן לקולא » — נגד הש״ך המתיר. שלא להכריע בו לבד.
סעיף י — הריאה הטריפה בין כשרות.ריאה טריפה (שהכיר הבודק את סירכתה) שנתערבה בטעות בין ריאות כשרות, בלא שהיתה ערבוביא בין הכבשים → הכבשים מותרים (כל כבש שומר זהותו ; רק הריאה שפירשה בספק).
למעשה (ספק ספיקא). ספק ספיקא מתיר — אך רק ספקות אמיתיים: שני ספקות עצמאיים, בעצם האיסור, שנודעו ביחד, גוף אחד, ענין אחד. ספק בגופו (בגוף: האם חתיכה זו טריפה?) או איסור בקבוע אינו מצטרף לספק תערובת גרידא. נוכחות חזקת איסור, ענין דאורייתא/דרבנן, ואפשרות הבדיקה מסבכים עוד את החשבון. לזהות « כמה ספקות, אילו, נודעו מתי » היא אומנות הסימן עצמו — ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן ק״י שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת בדיוק ממסגרת המחבר והרמ״א: דבר חשוב / דבר שבמנין אינו בטל, אך כיוון שהוא דרבנן, משתמשים בהרחבה בספק דבר חשוב לקולא ובקולא בהפסד מרובה (כביצה, פתחי תשובה ס״ק א). על הספק ספיקא, בית מדרשו של הרב עובדיה ידוע בהרחבת השימוש בו (ובספק ספיקא + רוב, ספק ספיקא + ספק דרבנן) להתיר בשעת הדחק — תמיד בתנאים הצורניים של הש״ך (ס״ק סג).
מקרה מעשי
כיוון ספרדי (לבדיקה)
מוצר « שבמנין » לא־כשר בין דומים
דבר שבמנין אינו בטל ; אך אם מסתפקים במעמדו, או בהפסד מרובה → מקום לקולא (דרבנן, ספיקו לקולא).
בשר ממוכר שלוט אחד נמצא לא־כשר
קודם הגילוי (כל דפריש) → פעמים רבות מותר ; מכאן ואילך → אסור (מקולין). רוב חנויות / רוב בשר לבדיקה (בית אפרים).
ספק ספיקא במטבח
ס״ס בשימוש רחב אם שני הספקות אמיתיים ונודעו ביחד (ש״ך ס״ק סג) ; לא אם בגופו / בקבוע.
דבר שיש לו מתירין
מחמירים: ס״ס אינו מתירו, זולת חזקת היתר או שעת הדחק (פ״ת ס״ק יא).
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון: דבר חשוב דרבנן → ספיקו לקולא (סעיף א, רמ״א), כל קבוע / כל דפריש (סעיף ג), גבולות הספק ספיקא (סעיפים ד וט), והדשיל״מ שאינו ניתר בס״ס (סעיף ח). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מוצרי ומטבחי ימינו.
10. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (פרי מגדים, חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). שני קווים של הרמ״א שולטים בסימן זה: (1) « וכן נוהגין » על הדבר שבמנין שאינו בטל (עם ספיקו לקולא שהוא דרבנן) ; (2) « וכן נוהגין » על גבול הספק ספיקא: תערובת שנפלה על איסור בקבוע (סעיף ד) או ספק בגופו (סעיף ט) אינה ספק ספיקא אמיתי.
מקרה מעשי
כיוון אשכנזי (לבדיקה)
דבר שבמנין
אינו בטל אף באלף (רמ״א) ; אך ספק דבר חשוב לקולא שהוא דרבנן.
קבוע / כל דפריש
קבוע = מחצה על מחצה ; פירש שלא לפנינו → רוב ; פירש לפנינו → קבוע (סימן סג).
תערובת על קבוע (סעיף ד)
אוסרים (רמ״א: אין ס״ס אמיתי כשהספק הראשון בקבוע / דאורייתא).
ספק ספיקא כשר
שני ספקות אמיתיים שנודעו ביחד → מתיר, אף דאורייתא, אף באיתחזק איסורא (ש״ך ס״ק סג-סו).
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן ק״י. למנהג חב״ד בשאלות אלו, מתייחסים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
11. מקרים מודרניים — מטבח ימינו
כיצד סימן ק״י מאיר את המטבח. ארבעה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים: (1) הדבר החשוב / דבר שבמנין שאינו בטל, אך דרבנן → ספיקו לקולא (סעיף א) ; (2) כל קבוע / כל דפריש (סעיפים ג-ה) ; (3) פירש במתכוין / ממילא (סעיף ו) ; (4) כללי הספק ספיקא וגבולותיו (סעיפים ד, ח, ט).
מקרה מודרני
כלי הסימן
כיוון (לאישור אצל הרב)
מוצר לא־כשר באריזה חתומה, מזוהה בין אריזות זהות
סעיף א (דבר שבמנין / חבית סתומה)
נמכר במנין / חתום → אינו בטל אף באלף (נשאר « במקומו »). אך אם מסתפקים במעמד, או בהפסד מרובה → מקום לקולא (דרבנן).
בשר שנקנה ממוכר שלוט אחד נמצא לא־כשר
סעיף ג-ה (קבוע / מקולין)
נקנה קודם הגילוי וכבר פירש → הולך אחר הרוב (פעמים רבות מותר, כל דפריש) ; מכאן ואילך → אסור (מקולין). « לפנינו » → קבוע.
ספק ספיקא במטבח (כגון: האם מוצר זה אסור באמת, ומאיזה לוט בא?)
סעיף ד, ט (ספק ספיקא)
מותר אם שני ספקות אמיתיים, עצמאיים, שנודעו ביחד ; לא אם הספק הראשון בגופו או האיסור בקבוע.
מוצר שנקנה ואחר כך נעלם (נאכל / לא נמצא)
סעיף ז (נאכל / נפל לים)
אם נאכל באמת בשוגג או אבד → « האיסור הלך », השאר מותר, אך שניים שניים ולא הכל ע״י אדם אחד.
בעלי חיים / דגים חיים שנקנו בלוט, אחד חשוד
סעיף א-ב (בעלי חיים)
חיים → אינם בטלים ; נשחטו בשוגג (קטנים, שאינם ראויים להתכבד) → בטלים.
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם המוצר « נמכר במנין », האם האיסור במקומו או פירש, לפנינו או לא, כמה ספקות ואילו, האם ההפסד « מרובה » — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה נפל, היכן, מה מעמדו (במנין / בערבוב), וכמה ספקות יש, ואחר כך לשאול. ליישום במצבך, התייעץ עם רבך.
נתפזרו כולן → מותר חוץ מן השניים האחרונים (סעיף ו)
אחד נאכל בשוגג / אבד (ים)
השאר מותר, שניים שניים
לא אחד אחד ; אדם אחד לא הכל (סעיף ז)
ספק ספיקא כשר
מתיר, אף דאורייתא / באיתחזק איסורא
שני ספקות אמיתיים שנודעו ביחד ; לא בגופו / בקבוע (סעיפים ד, ט)
דבר שיש לו מתירין
אינו ניתר בס״ס
זולת חזקת היתר / שעת הדחק (סעיף ח, פ״ת ס״ק יא)
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
הפוסק
התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-י)
דבר חשוב (ז' דברים, בעלי חיים) ; כל קבוע כמחצה / כל דפריש (תשע חנויות) ; מקולין קודם/לאחר ; פירש במתכוין/ממילא ; נאכל/נפל לים, שניים שניים ; שתי/שלוש תערובות ; הספק בגופו (סעיף ט) ; ריאה בין כשרות (סעיף י).
רמ״א (הגה)
כל דבר שבמנין אינו בטל — וכן נוהגין, אך דרבנן → ספיקו לקולא (סעיף א) ; פירש לפנינו = קבוע (סעיף ג) ; יש אוסרים תערובת על קבוע (סעיף ד) ; השניים האחרונים אסורים, הביצה מותרת (סעיף ו) ; אדם אחד לא הכל (סעיף ז) ; דשיל״מ אינו ניתר בס״ס (סעיף ח) ; שני ספקות שנודעו ביחד → ס״ס אף דאורייתא/בגופו/באיתחזק איסורא (סעיף ט).
ש״ך (שפתי כהן)
ס״ק ב: דבר חשוב אסור בהנאה (מכירה חוץ מדמי האיסור) ; ס״ק ט-י: דבר שבמנין חומרא, ספק דבר חשוב לקולא ; ס״ק טו: מקור כל קבוע (בבא קמא) ; ס״ק לג-לז: פירש ממילא, מחלוקת רשב״א/רא״ש, נתפזרו כולן בפנינו ; ס״ק מד: « נאבד מן העולם » ; ס״ק מז-מט: שניים שניים, אדם אחד לא הכל (סימן קמ) ; ס״ק נב-נט: הס״ס, הדשיל״מ, הספק בגופו ; ס״ק סג-סו: כללי הס״ס, חזקת איסור + ס״ס.
ט״ז (טורי זהב)
ס״ק א: דבר שבמנין (ר' יוחנן / ריש לקיש, הביצה, לקולא בהפסד שהוא דרבנן) ; ס״ק ב: רק בהמות קטנות, חשיבות החי ≠ חהל״ה (סימן קא) ; ס״ק ג-ז: קבוע, תשע חנויות, מקולין, פירש, הגזירה שמא יקח מן הקבוע, קבוע דאורייתא / דרבנן ; ס״ק ח-ט: נאכל בשוגג, שניים שניים ; ס״ק י-טו: הניתוח הגדול של הספק ספיקא ; ס״ק טז: הפניה לסימן נג (הנשמט, להחמיר).
פרי מגדים (פר״מ)
מדייק את גדר הדבר שבמנין ותנאי הספק ספיקא (גוף אחד, ענין אחד) בעקבות הש״ך והט״ז.
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
ס״ק א: ביצה לקולא בהפסד מרובה (מנחת יעקב / ט״ז) מול תשובה מאהבה (לעולם אינה בטלה) ; ס״ק ב: בית אפרים — רוב חנויות או רוב בשר ; ס״ק ד-ה: מהרי״ט, תפארת צבי (קבוע / מקולין) ; ס״ק יא: דשיל״מ — ספקו אסור זולת חזקת היתר (צל״ח, נודע ביהודה) ; ס״ק יג-טו: כללי הס״ס, ספק דרבנן + חזקת איסור (שער המלך, פרי חדש).
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)
ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר והרמ״א: דבר שבמנין אינו בטל, אך דרבנן → ספיקו לקולא וקולא בהפסד מרובה ; שימוש רחב בספק ספיקא בתנאים הצורניים של הש״ך.
אשכנזים: אחרונים (פרי מגדים, חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). ממשיכים את הרמ״א: דבר שבמנין שאינו בטל (ספיקו לקולא), קבוע = מחצה על מחצה, גבולות הספק ספיקא (בקבוע / בגופו).
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות פסק והלכה למעשה בדין דבר חשוב, קבוע, רוב וספק ספיקא · סימן ק״י · ⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. זרמי הפסיקה בני זמננו המובאים (ספרדים ואשכנזים) הם מורי דרך, לא פסק אישי. לכל יישום מעשי (לְמַעֲשֶׂה), התייעצו עם רב מוסמך.