Sougyot, sources, la hakira de fond, les ma’hlokot des Richonim et des Aharonim,
les nafka minot pour la halakha et l’examen des chitot
Le sujet :
Choulhan Aroukh, Yoré Déa, siman 110 (dix seifim)
avec ses nossei kelim : ש״ך · ט״ז · פתחי תשובה
Le fondement de la sougya dans le Chas, tel que l’appareil du siman le nomme :
ביצה ג׳ — דבר שבמנין, R. Yohanan et Rech Lakich (ט״ז ס״ק א ; ש״ך ס״ק ט) · בבא קמא מ״ד ע״ב וכתובות ט״ו ע״א — le verset וארב לו וקם, source de כל קבוע (ש״ך ס״ק ט״ו) · חולין צ״ה — פירש לפנינו, cité par le Rama au séif 3 · זבחים ע״ד — les trois mélanges de la orla (ט״ז ס״ק י׳) · כתובות פרק קמא — ספק תחתיו, le ס״ס d’école (ט״ז ס״ק י״ב)
Rédaction et étude :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
דין ספק טריפות שאירע בבשר. ובו י׳ סעיפים:
דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא והם ז׳ דברים ואלו הם אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות וחלפות תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית וככרות של בעל הבית וכן בעלי חיים חשובים הם ואינם בטלים אבל שאר דברים אף על פי שדרכן לימנות הרי אלו עולים כשיעורן: הגה ויש אומרים דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל (טור בשם ר״י וב״י) וכן נוהגין. הא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא (ארוך כלל כ״ה והרמב״ם פי״ז דמאכלות אסורות ותוספות דזבחים סוף דף ע״ג ואגודה שם ורא״ש פרק ג״ה ורשב״א בת״ה ונ״י פ׳ הערל ועוד הרבה פוסקים כמו שיתבאר בסי׳ זה בכמה דוכתי): כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקו׳ מהמקומות כגון אגוזי פרך ורמוני בדן בארץ ישראל באותם הזמנים הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן ולא הוזכרו אלו אלא לפי שהן אוסרים בכל שהן בכל מקום וה״ה בכל כיוצא בהן בשאר מקומות:
résumé : un objet important interdit, dans son espèce, en quelque quantité que ce soit ; ce sont sept objets nommés, auxquels s’ajoutent les êtres vivants. Tout le reste, même si l’usage est de le compter, s’annule à la mesure ordinaire. Le Rama ajoute que tout objet qu’on a coutume de toujours compter ne s’annule pas, et que telle est la pratique — puis il pose la clef de tout le siman : cette non-annulation n’est que rabbinique, et son doute va donc vers la légèreté. Le siman s’ouvre enfin sur ce que le chapeau annonce, le doute de trefa survenu dans de la viande.
« הכי ילפינן בב״ק… ובפרק קמא דכתובות… מקרא דוארב לו וקם » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ט״ו)
Le verset est celui du meurtrier qui guette — « וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו » (דברים י״ט:י״א) — d’où les Sages ont tiré, en matière de doute capital, qu’un interdit resté à sa place n’est pas jugé d’après la majorité mais comme moitié-moitié. Et le Chakh précise aussitôt que cette règle joue dans les deux sens, pour alléger comme pour aggraver :
« דהא דקי״ל דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא בין לקולא ובין לחומרא » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ט״ו)
C’est le fondement du siman : qu’est-ce qu’un « objet important » qui ne s’annule pas même dans mille, et pourquoi ?
« דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא » (שו״ע יו״ד ק״י:א)
« דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל » (שו״ע יו״ד ק״י:א)
| Chita | Lecture de la michna | Ce qui en découle pour l’œuf |
|---|---|---|
| R. Yohanan, selon R. Méir | היינו כרבי יוחנן בגמרא אליבא דרבי מאיר דסבירא ליה את שדרכו למנות שנינו | Seul ce qui ne se vend jamais autrement qu’au compte ; l’œuf, qu’on vend parfois au panier plein, s’annule |
| Rech Lakich | ולא כריש לקיש דסבירא ליה כל שדרכו למנות שנינו וביצה אסורה אינה בטילה | Tout ce qu’on a coutume de compter ; l’œuf ne s’annule pas |
| Le Mehaber, au début du siman | היינו כר׳ עקיבא בגמרא דפליג עם ר״מ | Seul le davar hachouv ne s’annule pas ; le davar shebeminyan, lui, s’annule |
| Le Rama (« et telle est la pratique ») | דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל | Ce qu’on a coutume de toujours compter ne s’annule pas |
Le Taz explique le partage par l’exemple même de l’œuf :
« פירוש שלעולם אין מוכרין אלא במנין מה שאין כן ביצה שפעמים מוכרים סל מלא ביצים זהו בטל » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק א)
« אבל דבר שמוכרים לפעמים ג״כ באומד כמו ביצים שלפעמים מוכרים סל מלא ביצים כדאית׳ בש״ס ריש מסכת ביצה בטל » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ט׳)
« דנהגינן לחומרא כסה״ת » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ט׳)
« ולענין הלכה כיון דמילתא דרבנן היא כדאי הם המתירים לסמוך עליהם במקום הפסד » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק א)
« הא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא » (שו״ע יו״ד ק״י:א)
« כלומר אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק י׳)
« אבל שאר ספיקות אשכחן דאזלינן לחומרא » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק י׳)
« ופסק דאפילו שלא במינו אוסר בכל שהוא » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק א)
« וצ״ע למה לא הגיה כאן כלום אדברי המחבר » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק א)
« דדברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפילו באלף כולן אסורות בהנאה » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ב)
« דמותר למכרן לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבהן » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ב)
« כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקו׳ מהמקומות » (שו״ע יו״ד ק״י:א)
« הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן » (שו״ע יו״ד ק״י:א)
De là le débat que rapporte le Pit’hei Techouva (ס״ק א) sur l’œuf : le Min’hat Yaakov, au nom du Taz, allège en cas de perte importante ; la Techouva Méahava refuse et tient que de nos jours l’œuf reste interdit même là.
« ועיין בספר מנחת יעקב כלל מ״ב סק״ב שכתב בשם הט״ז דיש להקל בהפ״מ דביצה בטילה » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק א)
« דדברי המ״י בטילים הם דמ״ש הט״ז דבהפ״מ מותר היינו דבר שפעמים במנין אבל ביצה אף בהפ״מ אסור האידנא » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק א)
בעלי חיים שנתערבו באחרים ונשחטו בטל חשיבותן ובטלין והוא שנשחטו בשוגג (ודוקא בעלי חיים קטנים שאינן ראוים להתכבד לאחר שחיטתן) (או״ה כלל כ״ה):
résumé : des êtres vivants mélangés à d’autres puis abattus perdent leur importance et s’annulent — à condition que l’abattage ait été fait par inadvertance ; et le Rama restreint aux petits animaux, ceux dont on ne fait pas honneur à un hôte une fois abattus.
« ודוקא בעלי חיים קטנים שאינן ראוים להתכבד לאחר שחיטתן » (שו״ע יו״ד ק״י:ב)
« ולי נראה דחשיבות של בעל חי הוא חשיבות בפני עצמו » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ב)
« רק כ״ז שהוא חי יש לו חשיבות מצד שהוא בעל חי » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ב)
ט׳ חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בשר הנמצא בשוק או ביד עובד כוכבים מותר כיון שרוב החנויות מוכרו׳ בשר שחוטה דכל דפריש מרובא פריש זהו דין תורה אבל חכמים אסרוהו אף על פי שכל השוחטים וכל המוכרים ישראל: הגה ועיין לעיל סימן ס״ג והא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש היינו שלא פירש לפנינו אבל אם פירש לפנינו או שרואה כשהעובד כוכבים לקחו הוי כאילו לקחו משם בידו (טור בשם רשב״א ותוס׳ פרק ג״ה דף צ״ה ור״ן שם והג״א בשם ר״י ותוס׳ ואגודה פ׳ התערובות ורא״ש בתשובה כלל כ׳ סימן ט״ו וסמ״ג סוף דף נ״ב וסמ״ק סימן רי״ד וש״ד סימן מ״ו ור׳ ירוחם נט״ו והמ״מ פ״ה מהמ״א בשם המפרשים):
résumé : neuf boutiques vendent de la viande abattue rituellement et une vend de la neveila ; il a acheté à l’une d’elles sans savoir laquelle — c’est interdit, car tout ce qui est fixé à sa place compte pour moitié-moitié. Mais la viande trouvée au marché, ou dans la main d’un non-Juif, est permise : ce qui s’est détaché s’est détaché de la majorité. Le Mehaber ajoute que c’est là la loi de la Torah, et que les Sages ont tout de même interdit. Le Rama renvoie au siman 63 et pose la limite du « détaché devant nous ».
« זהו דין תורה אבל חכמים אסרוהו אף על פי שכל השוחטים וכל המוכרים ישראל » (שו״ע יו״ד ק״י:ג)
« והא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש היינו שלא פירש לפנינו אבל אם פירש לפנינו או שרואה כשהעובד כוכבים לקחו הוי כאילו לקחו משם בידו » (שו״ע יו״ד ק״י:ג)
C’est l’une des divergences les plus vives du siman : le safek sfeka autorise-t-il lorsque le premier doute est un doute de kavoua ?
רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבילה לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו מהן לקח ונתערבה באחרות ואינה ניכרת בטלה ברוב משום ספק ספיקא: הגה ויש אוסרין בכה״ג משום דכל מקום דאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה והואיל וספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספיקא להתיר רק תערובות לא מקרי ספק ספיקא (ארוך כלל כ״ה) והכי נהוג:
résumé : la majorité des boutiques vend de la viande abattue rituellement et une minorité de la neveila ; il a acheté à l’une d’elles sans savoir laquelle, puis le morceau s’est mélangé à d’autres et ne se reconnaît plus — pour le Mehaber il s’annule dans la majorité au titre du safek sfeka ; le Rama rapporte ceux qui interdisent, et conclut que telle est la pratique.
| Chita | Majorité de boutiques + mélange | Source |
|---|---|---|
| Le Mehaber | Le morceau s’annule dans la majorité, au titre du safek sfeka : doute sur la boutique, puis doute sur le morceau | בטלה ברוב משום ספק ספיקא (שו״ע יו״ד ק״י:ד) |
| Le Rama (« il y a qui interdisent ») | Le premier doute est un doute de kavoua, donc interdit par la loi de la Torah ; le mélange n’ajoute pas un second doute, ce n’est qu’un mélange — et cela ne s’appelle pas safek sfeka | והכי נהוג (שו״ע יו״ד ק״י:ד) |
« ויש אוסרין בכה״ג משום דכל מקום דאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה והואיל וספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספיקא להתיר רק תערובות לא מקרי ספק ספיקא » (שו״ע יו״ד ק״י:ד)
« וכל שאר הבשר נשאר במקומו הולכין אחר רוב החנויות » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק ב)
« אבל אם יש בא׳ יו״ד בהמות נבלה ובט׳ יש בכל אחד אחת כשירה ומכרו כולם כל הבשר פשיטא דבכה״ג אזלינן בתר רוב הבשר שנמכר היום » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק ב)
מי שלקח בשר מהמקולין (פי׳ בית המטבחים) ואפילו חתיכה הראויה להתכבד ונמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה ואינו יודע מאיזו לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטרפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפילו חתיכה שאינה ראויה להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראויה להתכבד לשאינה ראויה:
résumé : qui a acheté de la viande à l’étal — même un morceau dont on fait honneur à un hôte — et qu’une trefa s’y est trouvée sans que les morceaux de trefa soient reconnaissables, tout ce qu’il a pris avant la découverte est permis ; à partir de là, prendre est interdit, même un morceau dont on ne fait pas honneur.
« כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטרפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר » (שו״ע יו״ד ק״י:ה)
« אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפילו חתיכה שאינה ראויה להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראויה להתכבד לשאינה ראויה » (שו״ע יו״ד ק״י:ה)
« יש כאן תמיה על הש״ע שהרי הרשב״א לא כתב כן דמהני תערובות אלא בלקח ממקולין » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ג)
« האחד הוא קבוע דאורייתא דהיינו ט׳ חנויות כשרות וא׳ טריפה שבזה אמרינן מדאורייתא כל קבוע כמחצה כו׳ כיון שהאיסור ניכר במקומו » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ג)
« וקבוע דרבנן הוא במקולין אחד שנמצא שם טריפה נתערבה בין הכשירות ואינו יודע מאיזה לקח דמדאורייתא הוה כל בשר שבמקולין כשר דבטל ברוב » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ג)
בעלי חיים ושאר דברים החשובים שנתערבו בהיתר שאינם בטלים אפי׳ באלף אפי׳ אם פירש אחד מן הרוב אחר שנודעה התערובת אסור והוא שהפרישו במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי: הגה והא דאסור אם הפרישו במתכוין היינו שלא פירש רק מעט ונשארו מקצת האיסורים במקומם דאז חיישינן שמא יקח מן הקבוע גם כן אבל אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרים (דברי קבלה מחמיו הגאון מהר״ר שכנא ז״ל) רק שנים האחרונים אסורים (טור ס״ס נ״ז) ואם נתערבה תרנגולת טרפה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע״ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין לגבי ביצה אזלינן בתר רובא (ארוך כלל כ״ו):
résumé : des êtres vivants et autres objets importants mélangés à du permis ne s’annulent pas même dans mille ; si l’un s’est détaché de la majorité après que le mélange fut connu, c’est interdit — et cela quand on l’a séparé à dessein, mais s’il s’est détaché de lui-même, c’est permis. Le Rama restreint l’interdit au cas où une partie seulement a été séparée et où des interdits demeurent à leur place, ajoute que les deux derniers restent interdits, et termine sur l’œuf trouvé parmi les poules.
| Chita | Détaché de soi-même d’un mélange important | Source |
|---|---|---|
| Le Rachba | Permis — la fixité est déjà défaite, on suit la majorité comme pour tout détaché ; et il en va de même si tout s’est dispersé, fût-ce sous nos yeux | שלא בפנינו או שנתפזרו כולן אפי׳ בפנינו מותר שכבר נתבטל הקביעות (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ל״ה) |
| Le Roch et beaucoup de poskim | Interdit — même détaché de soi-même, parce que tout est mêlé et qu’ici l’interdit ne se reconnaît pas à part, à la différence des neuf boutiques | והרא״ש והרבה פוסקים פסקו דפירש ממילא אסור (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ל״ו) |
Le Mehaber a tranché comme le Rachba ; le Rama y a joint la restriction qui vient du Roch — il faut que des interdits soient demeurés à leur place. Et le Chakh rapporte encore, en son nom, que tant que le mélange n’était pas connu, la chose est permise même pour celui qui interdit le détaché de soi-même.
« דל״ד לט׳ חנויות דהתם האיסור ניכר בפני עצמו ולא חיישינן שיקח מן הקבוע » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ל״ו)
« אבל קודם שנודע התערובות מותר » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ל״ג)
« והוא שהפרישו במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ו)
« אבל אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרים » (שו״ע יו״ד ק״י:ו)
« רק שנים האחרונים אסורים » (שו״ע יו״ד ק״י:ו)
« דנתפזרו כולן בפנינו חשוב כפירשו שלא בפנינו » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ל״ה)
« ואם נתערבה תרנגולת טרפה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע״ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין לגבי ביצה אזלינן בתר רובא » (שו״ע יו״ד ק״י:ו)
דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים ובריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין שנתערב באחרים ונאכל אחד מהם בשוגג (בין שאכלו עצמו בשוגג בין שאכלוהו אחרים בשוגג) (ת״ה סימן קע״ה) או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן העולם הותרו כל האחרים שאנו תולין לומר האיסור הלך לו ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור: הגה ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת (ב״י לדעת טור):
résumé : une chose qui ne s’annule pas à cause de son importance — être vivant, créature entière, morceau dont on fait honneur, chose qui trouvera son permis — s’est mélangée, et l’une d’elles a été mangée par inadvertance, ou est tombée d’elle-même à la mer au point d’être perdue du monde : tout le reste est permis, car on suppose que c’est l’interdit qui est parti. Mais on ne mange le reste que deux par deux ; un par un, c’est interdit. Le Rama ajoute qu’une seule personne ne mangera pas le tout, et que même deux personnes ne le mangeront pas d’un coup.
« הותרו כל האחרים שאנו תולין לומר האיסור הלך לו » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן העולם » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« אבל כל שישנו בעולם ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האסורה אדרבה י״ל איסורא ברוב איתא » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק מ״ד)
« דברים תמוהים נראה לע״ד בכאן » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ח)
« אבל אם הפילו הוא אפילו שוגג קנסינן שוגג אטו מזיד היינו דוקא בנפל לים » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ח)
« ונ״ל הטעם דחיישינן שמא יאכיל במזיד לכלב או לעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק ח)
« דאם נתערבו שתים צריך לאכול ארבע ארבע וכן ג׳ צריך לאכול שש שש » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק מ״ז)
« דבשנים שנים מותר לאכלן לאדם אחד רק שלא יאכל כולן כאחד » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק מ״ט)
« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
Ici commence le cœur de l’étude du safek sfeka : comment la dilution d’un mélange fait naître un second doute.
דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל מהתערובות הזאת אחד לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב ואם נפל אחד מהתערובות הראשונה לאלף כולם אסורים ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן שאם יפול מן התערובות השניה למקום אחר אינו אוסר. (לשון רמב״ם פרק ט״ז מהמ״א דין י׳): הגה ומכל מקום אין לאדם אחד לאכול את כולן ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי (ארוך כלל כ״ו) יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא (שם כלל כ״ה) וטוב להחמיר אם לא לצורך מאחר שיש לו היתר בלאו הכי:
résumé : une chose qui ne s’annule pas à cause de son importance s’est mélangée à d’autres ; de ce mélange l’une est tombée dans deux autres, et des trois l’une est tombée dans deux autres — ces dernières sont permises. Mais si l’une du premier mélange est tombée dans mille, toutes sont interdites. Le Rama ajoute qu’une seule personne ne mangera pas le tout, distingue l’interdit certain du doute d’interdit, et rapporte ceux qui refusent le safek sfeka pour une chose qui trouvera son permis.
« הרי אלו האחרים מותרים שהרי האחד של תערובות הראשונה בטל ברוב » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
« ואם נפל אחד מהתערובות הראשונה לאלף כולם אסורים » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
| Chita | Ce qu’il tient | Source |
|---|---|---|
| Rabbénou Tam | Le « mélangée dans mille » de la guemara ne parle que de l’œuf certainement pondu à Yom Tov ; si c’est le doute qui s’est mélangé, c’est un safek sfeka et c’est permis — deux mélanges suffisent | והקשה ר״ת דהא ספק ספיקא היא כשנתערבה (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י׳) |
| Rabbénou Yits’hak | En pareil cas ce n’est pas un safek sfeka ; il faut trois mélanges, comme pour la orla dans Zeva’him 74 | ור״י חולק עליו ביבמות פרק הערל וס״ל דבכהאי גוונא לא הוה ספק ספיקא (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י׳) |
« דהאי אם נתערבה קאי אודאי נולדה בי״ט אבל אם הספק נתערבו ה״ל ספק ספיקא ומותר » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י׳)
« אלא צריך ג׳ תערובות וכדאיתא בזבחים… לענין איסור ערלה שנפל לרבוא איסורין ומרבוא לג׳ ומג׳ למקום אחר מותר ש״מ שצריך ג׳ תערובות » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י׳)
« ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
| Chita | דשיל״מ dans un safek sfeka | Source |
|---|---|---|
| « Il y a qui disent » — le Rama | Le safek sfeka ne l’autorise pas, puisqu’il trouvera son permis de lui-même ; et il est bon d’être rigoureux hors du besoin | יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא (שו״ע יו״ד ק״י:ח) |
| Le Taz | Il trouve la glose du Rama difficile, et rapporte le Ran, qui autorise le safek sfeka dans un דשיל״מ rabbinique | מ״ש רמ״א כאן לענין דבר שיש לו מתירין די״א שלא מועיל ס״ס ומסיק להקל במקום צורך הוא תמוה (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י״א) |
| Le Chakh | Hésite à alléger hors d’une perte importante, et tient qu’en matière rabbinique on ne dit pas, pour un דשיל״מ, que le doute va vers la légèreté | וצ״ע אם יש להקל בזה שלא במקום הפסד מרובה כיון דגדולי הפוסקים סוברים כן (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק נ״ח) |
| Le Tsla’h / Noda BiYehouda (rapporté par le Pit’hei Techouva) | La rigueur ne vaut que pour ce qui n’avait pas de présomption de permis ; ce qui en avait une, son doute rabbinique est permis même en דשיל״מ | ולענין ס״ס בדרבנן בדשיל״מ עיין ט״ז ס״ק י״א שדעתו להקל אך הש״ך בנה״כ כתב דאין חילוק (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק י״א) |
« וטוב להחמיר אם לא לצורך מאחר שיש לו היתר בלאו הכי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
« כתב הר״ן ריש פרק אין צדין דספק ספיקא מותר בדבר שיש לו מתירין כגון ספק ביצה בי״ט שני » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י״א)
« אבל באיסור דרבנן ויש בו ספק אע״ג דבעלמא אמרינן ספק דרבנן לקולא בדשיל״מ לא אמרינן הכי לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק נ״ט)
« שכתב דלא אמרינן דשיל״מ אפילו בדרבנן ספיקו אסור אלא בדבר שלא היה לו חזקת היתר אבל בדבר שהיה לו חזקת היתר ונולד בו ספק איסור דרבנן אפילו הוא דשיל״מ ספיקו מותר » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק י״א)
ספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו מספק ספיקא: הגה ויש אומרים הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור דאורייתא ולא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור רק שנתערב באחרים לא מקרי ספק ספיקא ואסור (שם) אבל אם היו ב׳ ספיקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב׳ הספיקות ביחד מתירין ס״ס בכל מקום אפי׳ באיסור דאורייתא וגופו של איסור ואפילו היה לו חזקת איסור כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה ואם תמצא לומר מחיים שמא לא נקבה הריאה יש להתיר מכח ספק ספיקא אע״פ שיש לברר על ידי בדיקת הריאה אין לחוש ועיין לעיל סימן נ״ג:
résumé : un doute de trefa qui s’est mélangé à d’autres — toutes sont interdites tant qu’il n’y a pas assez de permis pour annuler l’interdit (si la chose est de celles qui s’annulent), parce que le premier doute était né dans le corps même et qu’on ne peut l’autoriser par un safek sfeka. Le Rama donne une autre raison, puis pose le cas inverse : deux doutes portant sur l’existence même de l’interdit et connus ensemble autorisent partout, même contre une présomption d’interdit.
« ספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים » (שו״ע יו״ד ק״י:ט)
« שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו מספק ספיקא » (שו״ע יו״ד ק״י:ט)
« אבל אם היו ב׳ ספיקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב׳ הספיקות ביחד מתירין ס״ס בכל מקום אפי׳ באיסור דאורייתא וגופו של איסור ואפילו היה לו חזקת איסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ט)
« כגון עוף שבחזקת איסור עומד ונשבר או נשמט גפו ספק מחיים או לאחר שחיטה ואם תמצא לומר מחיים שמא לא נקבה הריאה יש להתיר מכח ספק ספיקא » (שו״ע יו״ד ק״י:ט)
| La condition | L’explication | Source |
|---|---|---|
| Un seul corps, un seul sujet | Les deux doutes doivent porter sur l’interdit lui-même, et non l’un sur le corps et l’autre sur un simple mélange | ובאמת צריך שיהא ס״ס בגוף אחד מענין אחד כמו שתי תערובות (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י״ב) |
| Le premier doute n’est pas déjà un interdit de la Torah | Le Chakh va plus loin que le Rama : même si les deux doutes sont connus ensemble, dès lors que le premier est un interdit de la Torah ce n’est pas un safek sfeka | כיון שהספק הראשון אסור מן התורה לא הוי ספק ספיקא (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ג) |
Et le Chakh donne les deux raisons de fond qui font tomber le ס״ס : les doutes ne sont pas du même sujet, ou ils ne sont pas d’un même corps.
« אין הספיקות מענין אחד או מגוף אחד » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ג)
« כמו באשה שזינתה ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואת״ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון בפ״ק דכתובות » (ט״ז יו״ד ק״י ס״ק י״ב)
« אע״פ שיש לברר על ידי בדיקת הריאה אין לחוש » (שו״ע יו״ד ק״י:ט)
« דהרשב״א כתב בתשובה סימן ת״א דמהני ס״ס אפילו בדבר שהיה לו חזקת איסור » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ד)
« כלומר וא״צ בדיקה כלל » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ו)
« אכן הרשב״א בחידושיו פא״ט דף נ״ג ע״ד כתב דאפילו היכ׳ דאיכ׳ ס״ס צריך בדיקה היכ׳ דיכולין לברר ע״י בדיקה וכן נלפע״ד להוכיח מן הש״ס » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ו)
« מ״מ אם רואה ריעותא באברים הפנימים פשיטא דאפילו ס״ס לא מהני » (ש״ך יו״ד ק״י ס״ק ס״ו)
« הנה הפר״ח ס״ק ט״ו השיג על הש״ך והעלה דאפילו בשיש לו עיקר מה״ת ואיתחזק איסורא אמרינן סד״ר לקולא » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק ט״ו)
« ועיין בשער המלך שם כלל א׳ שהאריך לדחות דברי הפר״ח ולקיים דברי הש״ך » (פתחי תשובה יו״ד ק״י ס״ק ט״ו)
ריאה טרפה שנמצאת בין ריאות כשרות ואמר הבודק שהי׳ יודע באות׳ סירכא ובשגגה נתערבו אותה ריאה טרפה בין הכשרות ולא היתה בכבשים ערבוביא הכבשים מותרים:
résumé : un poumon trefa trouvé parmi des poumons cachers, l’examinateur ayant dit qu’il connaissait cette adhérence, et le poumon trefa s’étant mélangé par erreur parmi les cachers — s’il n’y a pas eu de confusion entre les bêtes, les bêtes sont permises.
« ולא היתה בכבשים ערבוביא » (שו״ע יו״ד ק״י:י)
| La situation | La loi | La source |
|---|---|---|
| דבר חשוב / דבר שבמנין | Ne s’annule pas même dans mille ; mais le doute sur l’importance va vers la légèreté (rabbinique) | מחבר ורמ״א ס״א ; ט״ז ס״ק א ; ש״ך ס״ק ט׳–י׳ |
| Êtres vivants abattus par inadvertance | Leur importance tombe et ils s’annulent dans la majorité (petits animaux, hors morceau d’honneur) | מחבר ורמ״א ס״ב ; ט״ז ס״ק ב |
| Neuf boutiques (il a acheté à l’une) | כל קבוע כמחצה על מחצה → interdit | מחבר ס״ג ; ש״ך ס״ק ט״ו |
| Viande trouvée au marché / détachée hors de notre vue | כל דפריש מרובא פריש → permis | מחבר ורמ״א ס״ג |
| Majorité de boutiques, puis mélange | Le Mehaber autorise au titre du safek sfeka ; le Rama rapporte ceux qui interdisent, et telle est la pratique | מחבר ורמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק ג |
| Viande de l’étal — avant la trefa | Permis (כל דפריש) ; à partir de là — interdit | מחבר ס״ה ; ט״ז ס״ק ג ; פ״ת ס״ק ד–ה |
| Séparé à dessein, des interdits demeurant en place | Interdit ; détaché de soi-même — permis selon le Mehaber, interdit selon le Roch | מחבר ורמ״א ס״ו ; ש״ך ס״ק ל״ג–ל״ז |
| Mangé par inadvertance / tombé à la mer | Le reste est permis ; on le mange deux par deux, et pas le tout par une seule personne | מחבר ורמ״א ס״ז ; ש״ך ס״ק מ״ד, מ״ז–מ״ט ; ט״ז ס״ק ח |
| Deux ou trois mélanges (dilution) | Les dernières sont permises (safek sfeka) ; tombé dans mille — interdit | מחבר ורמ״א ס״ח ; ט״ז ס״ק י׳–י״א |
| Doute de trefa mélangé (né dans le corps) | Interdit — pas de safek sfeka ; mais deux doutes sur l’existence de l’interdit autorisent | מחבר ורמ״א ס״ט ; ש״ך ס״ק ס״ג–ס״ו ; ט״ז ס״ק י״ב |
| Poumon trefa parmi des cachers, sans confusion des bêtes | Les bêtes sont permises | מחבר ס״י |
| Sujet | Première chita | Seconde chita |
|---|---|---|
| דבר שבמנין — comment lire la michna | R. Yohanan, selon R. Méir — seulement ce qui se vend toujours au compte (ט״ז ס״ק א) | Rech Lakich — tout ce qu’on a coutume de compter (ט״ז ס״ק א) |
| L’œuf, de nos jours | Le Taz — on peut s’appuyer sur ceux qui autorisent en cas de perte (ט״ז ס״ק א) | Le Maharchal et le Ba’h — l’usage est la rigueur (ש״ך ס״ק ט׳) ; Techouva Méahava, contre le Min’hat Yaakov (פ״ת ס״ק א) |
| במינו ou שלא במינו | Le Mehaber, d’après le Rambam — « dans son espèce » (שו״ע יו״ד ק״י:א) | Le Rama, au siman 101 — même hors de son espèce (ש״ך ס״ק א) |
| Majorité de boutiques + mélange (safek sfeka sur du kavoua) | Le Mehaber — s’annule, au titre du safek sfeka (שו״ע יו״ד ק״י:ד) | Le Rama — le kavoua ne fait pas un safek sfeka, והכי נהוג (שו״ע יו״ד ק״י:ד) |
| Détaché de soi-même d’un mélange important | Le Rachba — permis, et tel est le Mehaber (ש״ך ס״ק ל״ה) | Le Roch et beaucoup de poskim — interdit (ש״ך ס״ק ל״ו) |
| Combien de mélanges pour un safek sfeka | Rabbénou Tam — deux suffisent quand c’est un doute qui s’est mélangé (ט״ז ס״ק י׳) | Rabbénou Yits’hak — il en faut trois (ט״ז ס״ק י׳) |
| דבר שיש לו מתירין dans un safek sfeka | Le Rama — il n’est pas autorisé, il trouvera son permis de lui-même (שו״ע יו״ד ק״י:ח) | Le Taz, au nom du Ran — autorisé en matière rabbinique (ט״ז ס״ק י״א) ; le Chakh maintient la rigueur (ש״ך ס״ק נ״ט) |
| Faut-il examiner le poumon malgré le safek sfeka ? | Le Rama — on n’a pas à s’en inquiéter (שו״ע יו״ד ק״י:ט) | Le Rachba dans ses ’hiddouchim, et le Chakh avec lui — l’examen s’impose là où l’on peut vérifier (ש״ך ס״ק ס״ו) |
| ספק דרבנן לקולא quand il y a présomption d’interdit | Le Pri ’Hadach — on l’applique tout de même (פ״ת ס״ק ט״ו) | Le Chakh, soutenu par le Chaar HaMelekh — on ne l’applique pas (פ״ת ס״ק ט״ו) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Accueil · Siman 110 · ♥ Soutenir