סימן קי״ב — דין פת של עכו״ם: פלטר, חתנות וחיתוי הישראל בתנור — פסיקה למעשה
סימן קי״ב · הלכה למעשה
דִּינֵי פַּת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ב (ט״ז סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן קי״ב.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (מאפייה או בעל הבית, נוכחות פלטר ישראל, איכות הפת, הדלקת התנור, תקופת השנה) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — איסור פת עכו״ם משום חתנות, וחמשת מיני דגן (סעיף א')
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בט״ז סעיפים
פלטר ובעל הבית — ומנהג ההיתר בפת פלטר (סעיף ב'–ח')
בתר תחילתו — הולכים אחר שעת האפייה (סעיף ז')
חיתוי, קיסם והכשרת התנור — והיכר (סעיף ט'–י״ב)
ביצים, קיכלך ואינפנדה — קימחא עיקר (סעיף ו')
ביטול וכותח — בטל ברוב (סעיף י״ד)
בציעה ואיבה — לפת בלבד (סעיף י״ג, ט״ו–ט״ז)
פסיקת הספרדים בזמננו — יביע אומר, ילקוט יוסף, אור לציון
פסיקת האשכנזים — אחרונים ועשרת ימי תשובה
מקרים מודרניים — מאפייה, פת תעשייתית בהשגחה, עוגיות
האיסור וטעמו. אסרו חכמים לאכול פת של עובדי כוכבים משום חתנות (קירוב המביא לידי נישואין). ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן ; אבל פת של קטנית, אורז ודוחן אינו בכלל הפת שאסרו.
— שולחן ערוך, יורה דעה קי״ב:א · בסיס תלמודי: עבודה זרה ל״ה ע״ב (פת עכו״ם, חתנות) · ספריא יו״ד קי״ב:א
1. שורש הסימן — האיסור, טעמו ומיני הדגן
היסוד. סימן קי״ב פותח את שורת גזירות חכמים על מאכלי הנכרים (פת בקי״ב, בישולי עכו״ם בקי״ג, חלב / חמאה בקט״ו, כלים בקכ״ב). צירו האחד הוא החתנות: חששו שאכילת פתם תביא לקירוב חברתי ומשם לנישואין. שני סייגים תוחמים מיד את הגזירה: היא חלה רק על פת חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל, שיפון), ורק על « פת » כפשוטה — לא אורז, דוחן או קטנית.
לא פלוג (ט״ז ס״ק א-ב). הרמ״א מבאר שהאיסור קיים אף במקום שאין בו חשש חתנות ממשי — « לא פלוג רבנן »: הגזירה אחידה, ואין מודדים בכל מקרה אם יש באמת חשש נישואין. הט״ז ממחיש: אף כהן שאין לו בנים בכלל. הפת היא דווקא המאכל המרכזי כי היא מיסדת את הקירוב דעת, ולכן רק חמשת מיני דגן — « הפת » המובהקת — בכלל הגזירה (ט״ז ס״ק א, הפת דבר חשוב).
פת קטנית, אורז ודוחן
המחבר ממעט במפורש את פת הקטנית, האורז והדוחן מגזירת פת עכו״ם. הרמ״א מוסיף נקודה מעשית גדולה: פת זו אף אינה אסורה משום בישולי עכו״ם — ובלבד שאינה עולה על שולחן מלכים (ט״ז ס״ק ג, פת קטנית מאכל פשוט). למטבחנו זו המפתח למעמד הפת ללא גלוטן, פת האורז וכדומה: מחוץ לגזירת פת, ומחוץ לבישולי עכו״ם אם אינה מוגשת כמאכל חשוב.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן קי״ב מונה ט״ז סעיפים. המחבר קובע את המסגרת — האיסור, חילוק פלטר / בעל הבית, החיתוי, הביטול, האיבה — והרמ״א (הגה) מגיה לפי מנהג אשכנז. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
האיסור, חתנות, ה' מיני דגן
פת עכו״ם אסורה משום חתנות ; רק ה' מיני דגן (לא קטנית / אורז / דוחן). רמ״א: אסורה אף בלא חשש חתנות (לא פלוג) ; ואין בה בישולי עכו״ם אם אינה עולה על שולחן מלכים.
2
פלטר מול בעל הבית
יש מקומות שמקילין בפת פלטר במקום שאין פלטר ישראל (שעת הדחק) ; יש מתירים אף כשיש פת ישראל. פת בעל הבית: אין מקילין (מביא לאכול אצלו). רמ״א: « פלטר » = שעשה למכור ; « בעל הבית » = שעשה לביתו.
3
פלטר שהזמין
יש מי שאומר: פלטר שהזמין ישראל, פתו כפת בעל הבית.
4
הגעת פלטר ישראל
במקום שמתירין פלטר עכו״ם מחוסר ישראל, בא פלטר ישראל → פת העכו״ם אסורה עד שימכור הישראל ; ובאזל פתו → חוזרת להיתר.
5
פת יפה / מין אחר
יש אומרים: אף שיש פת ישראל, אם הפלטר עכו״ם עושה פת יפה או מין אחר → מותר (במקום מנהג ההיתר בפלטר), שכיון שמעדיפה « דחוקה לו ».
6
ביצים, קיכלך, אינפנדה
במקום ההיתר בפלטר: נילוש או נמשח בביצים → מותר. אינפנדה שאפה עכו״ם → אסור (קי״ג:ג). רמ״א: יש אוסרים ביצים שעל פניו (בעין) → בישולי עכו״ם ; קיכלך / לעקך = כלל הפת ; אך גבי ברזל משוחים בחלב / חזיר → להחמיר.
7
בתר תחילתו
פת בעל הבית אסורה לעולם (אף לקחה פלטר, אף נשלחה לישראל) ; פת פלטר מותרת לעולם (אף לקחה בעל הבית) — הולכים אחר מי שהיתה בידו בשעת אפייה, לא אחר מי שבידו עכשיו.
8
אין פלטר כלל
יש מי שאומר: במקום שאין פלטר כלל, אף פת בעלי בתים מותרת. רמ״א: ואין צריך להמתין פת כשרה — והכי נהוג.
9
חיתוי / השתתפות הישראל
הדליק / אפה / או רק ניער האש, או השליך עץ אחד → התיר כל הפת שבתנור: שאינו אלא היכר. רמ״א: נפח = כחיתוי.
10
הכשרת התנור (קיסם)
אפה ג' פעמים ביום, הכשיר הישראל בקיסם בשתים הראשונות → מותר (מרדכי). רמ״א: הכשרה אחת מספקת כל עוד לא עמד התנור כ״ד שעות בלא היסק ; ויש לסמוך על זה.
11
פת ישראל שאפה עכו״ם ; מכירה
פת ישראל שאפה עכו״ם בלא חיתוי וקיסם → אסור, ואסור למכרה לעכו״ם (שמא ימכרנה לישראל) ; אך בקעה לשנים → מותר למכרה. רמ״א: מכאן המנהג שלא לקנות חתיכות פת מעכו״ם.
12
חיתוי מאוחר
אף שקרמו פניה, החיתוי מועיל כל עוד הפת צריכה לתנור ומשתבחת. יש מי שאומר: אף הוציאה, תקנה להחזירה לתנור על ידי ישראל אם משתבחת.
13
הברכה על היפה
שאינו נזהר שנתארח אצל הנזהר: בעל הבית בוצע על הפת היפה (של העכו״ם), ומותר לו לאכלה כל אותה סעודה.
14
ביטול / כותח
כותח של עכו״ם מותר (אין חוששין לפת שבו). רמ״א: פת עכו״ם שנתערב בתבשיל בטל ברוב (בלח וביבש) ; אך אסור לבטלו לכתחילה.
15
אכילה יחד ; איבה
הנזהר אוכל בקערה אחת עם שאינו נזהר. רמ״א: יש אומרים — משום איבה (הפת עיקר הסעודה) ; ואין למדין ממנה לשאר איסורים.
16
בדרך
יש מי שאומר: הנזהר בדרך, אם יש פת ישראל בפחות מד' מיל [לפניו] — ימתין. רמ״א: וכבר נתבאר שהמנהג להקל.
כלל הפסק של הסימן :
איסור דרבנן אחד — פת עכו״ם משום חתנות — בחמשת מיני דגן בלבד ; ועליו שני צירים: פלטר מול בעל הבית (והקֵל בפלטר), וחיתוי הישראל בתנור המתיר את כל הפת מדין היכר. ולמנהגנו מקילין בפלטר כל השנה, ומחמירים בעשרת ימי תשובה.
3. פלטר ובעל הבית — נחתום או בעל בית
יש מקומות שנהגו בו היתר, ולוקחים פת של פלטר עובד כוכבים במקום שאין שם פלטר ישראל, מפני שהוא שעת הדחק ; אבל פת של בעלי בתים — לא הותר לאכלן, משום דעיקר טעם האיסור הוא משום חתנות.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:ב
החילוק העיקרי (סעיף ב-ח, ש״ך ס״ק ו-ט). כל הסימן סובב על פלטר (נחתום מקצועי) מול בעל הבית. פת הפלטר הותרה ברוחב: בהיעדר נחתום ישראל זו שעת הדחק (מחבר), ולפי « יש אומרים » אף כשיש פת ישראל. פת בעל הבית נשארת אסורה: « שאכילת פתו מביאה לאכול אצלו » — והוא בדיוק החתנות שהגזירה באה למנוע. הרמ״א קובע את הקריטריון: לא המקצוע אלא היעד — פת שעשה למכור = פלטר ; פת שעשה לעצמו / לביתו = בעל הבית.
מצב
מעמד הפת
מקור
פת פלטר, אין נחתום ישראל
מותר (שעת הדחק)
מחבר ס"ב
פת פלטר, יש פת ישראל
מותר לפי היש אומרים (מנהג רווח)
מחבר ס"ב
פת בעל הבית (פרטי)
אסור — מביא לאכול יחד (חתנות)
מחבר ס"ב
פלטר שהזמין ישראל
כפת בעל הבית → אסור
מחבר ס"ג
פלטר עכו״ם יפה / מין אחר
מותר אף עם פת ישראל (דחוקה לו)
מחבר ס"ה
אין פלטר כלל
אף פת בעלי בתים מותרת
מחבר ס"ח ; רמ״א והכי נהוג
פתחי תשובה (ס״ק א): התפארת למשה — פת של מומר מותרת: אין בו חשש חתנות (מותר לישא את בתו), ולכן פתו מחוץ לגזירה. (ס״ק ב): המים רבים — נחתום שעוסק גם בחֵלֶב אסור מעורר חשש שהפת תקבל טעם ; ואסורה אף שאומר שנזהר. דבר זה מכריע גבי פת מאפיות מסוימות בלא השגחה.
למעשה (פלטר / בעל הבית). המנהג הרווח מתיר פת פלטר (מאפייה, פת תעשייתית) — בעיקר בהיעדר מאפייה יהודית, או אם היא יפה / מין אחר. פת של בעל הבית נכרי יש להימנע ממנה. היזהר מן הנחתום העוסק גם בחֵלֶב אסור (פת״ש ס״ק ב). ורבים נוהגים להעדיף פת ישראל כשהיא זמינה ובאיכות. לדעת אם המאפייה שלך בכלל היתר הפלטר, וכפי מנהגך, שאל את רבך.
4. בתר תחילתו — המעמד אחר שעת האפייה
פת של בעל הבית אסור לעולם, ואפילו לקחה ממנו פלטר... ופת של פלטר מותר לעולם, ואפילו לקחה ממנו בעל הבית, שאין הולכין בזה אחר מי שהפת בידו עכשיו, אלא אחר מי שהיתה בידו בשעת אפייה.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:ז
היסוד « בתר תחילתו » (סעיף ז). מעמד הפת נקבע אחת ולתמיד בשעת האפייה, ואינו משתנה עוד לפי מי שמחזיק בה אחר כך. פת בעל הבית → אסורה לעולם, אף לקחה פלטר או נשלחה לישראל. פת פלטר → מותרת לעולם, אף לקחה בעל הבית. זה היפך הגיון הבעלות הרגיל: כאן היעד בשעת האפייה « מקבע » את המעמד.
פתחי תשובה (ס״ק ג): מקור איסור המכירה (אסור לזבוני, סעיף יא) — הנודע ביהודה — מבאר שחוששין לשרשרת: העכו״ם ימכור לישראל פת אסורה. וזה יסוד המנהג שלא לקנות חתיכות פת לא מזוהות (סעיף יא, רמ״א).
למעשה (בתר תחילתו). לזיהוי פת, שאל: מי עשאה, ולאיזה יעד, בשעת האפייה — לא מי שמוכרה היום. פת תעשייתית שנאפתה במפעל המיועד למכירה היא, מצד הגיון זה, פת פלטר. אך היישום הקונקרטי (מי « החזיק » בבצק, מעמד שרשרת מכירה) הוא שאלת מציאות — שאל את רבך.
עובד כוכבים שהדליק התנור וישראל אופה... או אפילו השליך ישראל עץ אחד לתוך התנור — התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות היכר שפיתן אסור.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:ט
חיתוי ותוקפו (סעיף ט-יב)
מחבר (סעיף ט): די שהישראל ידליק את התנור, או יאפה, או רק ינער האש (ניער האש), או אף ישליך עץ אחד → כל הפת שבתנור מותרת. ולמה במועט כל כך? כי התכלית אינה אלא היכר (סימן שפת העכו״ם אסורה), לא השתתפות ממשית באפייה.
רמ״א (סעיף ט):נפיחה באש (נפח) כחיתוי.
הכשרת התנור (סעיף י): אפה ג' פעמים ביום, הכשיר הישראל בקיסם בשתים הראשונות → מותר. רמ״א: הכשרה אחת מספקת כל עוד לא עמד התנור כ״ד שעות בלא היסק — ויש לסמוך על זה.
חיתוי מאוחר (סעיף יב): אף שקרמו פני הפת, החיתוי מועיל כל עוד הפת צריכה לתנור ומשתבחת. ואף הוציאה → תקנה להחזירה על ידי ישראל אם משתבחת.
פת ישראל שאפה עכו״ם (סעיף יא, ש״ך ס״ק ו-ט ; ט״ז ס״ק ז). היזהר שלא לבלבל. פת של ישראל שאפה עכו״ם בלא חיתוי וקיסם אינה « פת פלטר » מקילה: זהו דין בישול עכו״ם ממש, בלא הקלה (ט״ז ס״ק ז, דין בישולי עכו״ם / סימן קי״ג). הש״ך (ס״ק א) מזכיר את הצד המתיר: אם הישראל עשה מעשה האפייה, מותר אף שהעכו״ם לש (רמב״ם / רשב״א). וזה בדיוק מה שמכריע את הדלקת התנור על ידי ישראל בפת התעשייתית שבהשגחה.
ש״ך (ס״ק כ): בספק אם הוכשר התנור (בקיסם, בתוך כ״ד שעות), מקילין — ספק דרבנן לקולא: כיון שכל איסור פת עכו״ם דרבנן, ספקו לקולא. (ס״ק ג): אין חשש גיעולי עכו״ם בכלי התנור — סתם אינם בני יומן (סימן קכ״ב).
למעשה (חיתוי / קיסם). השתתפות מועטה של הישראל באש — הדלקה, ניעור, השלכת קיסם, נפיחה — מספקת כהיכר להתיר את כל הפת שבתנור. זהו המנגנון שעליו נשענת השגחת הפת התעשייתית (משגיח מדליק או מנער את התנור). בספק הכשרה, נוטים לקולא (ספק דרבנן לקולא, ש״ך ס״ק כ). אך פת ישראל שאפה עכו״ם בלא כל השתתפות היא בישול עכו״ם בלא הקלה. לפרטים (מהו חיתוי כשר, גדר כ״ד שעות), שאל את רבך.
6. ביצים, קיכלך ואינפנדה — ביצים, עוגיות וכיסונים
במקום שנהגו בו היתר בפת של פלטר, אפילו נילוש בביצים או שנמשחו ביצים על פניו — מותר. אבל אינפנדה שאפאה עובד כוכבים — הפת שסביבה אסור.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:ו
פת מועשרת (סעיף ו, ש״ך ס״ק טו ; ט״ז ס״ק ה-ו)
מחבר: במקום ההיתר בפלטר, פת שנילושה בביצים או שפניה נמשחו בביצים מותרת. היסוד: קימחא עיקר — הקמח עיקר, והביצה טפלה לפת (ט״ז ס״ק ה ; ש״ך ס״ק טו, אין חשש דם או ביצים טמאות).
רמ״א — ביצים על פניו:יש אוסרים — הביצים בעין, ואינן בטלות בפת ויש בהן בישולי עכו״ם ; וכן המנהג (אשכנז) לאסור.
עוגיות: הקיכלך (עוגיות) והלעקך הם בכלל הפת ; במקום ההיתר בפת עכו״ם, אף הם, בלא בישולי עכו״ם (קימחא עיקר, מעמד המוציא — ט״ז ס״ק ו). אך מקצת קיכלך הנאפים על גבי ברזל משוחים בחלב או בחזיר → יש להיזהר ולאסור.
למעשה (פת מועשרת / עוגיות). במקום ההיתר בפלטר, הפת והעוגיות / העוגות התעשייתיות (קיכלך, לעקך) שבכלל הפת בהיתר אחד. בביצים שנמשחו על פניו (בעין) מנהג אשכנז (רמ״א) להחמיר ; הספרדים נוטים אחר המחבר. היזהר משומנים מוספים (חלב, חֵלֶב) על תבניות האפייה, ומאינפנדה (מילוי בשרי). מעמד העוגיות והעוגות התעשייתיות (רכיבים, שומנים, מילויים) הוא שאלת מציאות בהשגחה — שאל את רבך.
7. ביטול וכותח — בטל ברוב
כותח של עובדי כוכבים מותר, ואין חוששין לפת של עובדי כוכבים שבו.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:י״ד · הגה: וכן בכל מקום שנתערב פת של עובד כוכבים בתבשיל אחר, בטל ברוב.
ביטול ברוב (סעיף יד, ש״ך ס״ק כג-כד). הכותח — תבלין בבלי מנסיובי דחלבא, מלח ופירורי לחם — מותר אף שיש בו פת עכו״ם: הפת בטלה בו. הרמ״א מכליל: בכל מקום שנתערבה פת עכו״ם בתבשיל אחר, היא בטלה ברוב, בלח כביבש. הש״ך (ס״ק כג) מוסיף נקודה מכרעת: היא בטלה אף שהיא דבר חשוב (שבמקום אחר אינו בטל), וכן בישולי עכו״ם (איסור והיתר) — כי קולת גזירות דרבנן אלו מתירה זאת.
הכרעה. פת (ובישול) עכו״ם בטלה ברוב פשוט — אין צריך שישים — ואף שהיא דבר חשוב. אך הרמ״א מציב את הגבול הקלאסי: אין מבטלין איסור לכתחילה — אסור לערב במתכוון את הפת כדי « להעלימה » ולאכלה. הביטול חל רק אם התערבבה מאליה. הש״ך (ס״ק כד) מבאר שתערובת בקערה (כלי שני) אינה אוסרת מחמת הטעם.
למעשה (ביטול / כותח). פת עכו״ם שנפלה בשוגג לתבשיל בטלה ברוב (בלח או ביבש), אף דבר חשוב. אך אין מערבים לכתחילה לבטל (אין מבטלין לכתחילה). במוצרים תעשייתיים שיש בהם פירורי / קרום פת לא מושגח, השאלה אם הביטול אירע « מאליו » בייצור — שאל את רבך.
8. בציעה ואיבה — הפת היפה והאיבה
מי שאינו נזהר מפת של עובדי כוכבים, ונתארח אצל מי שנזהר, ויש על השלחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים יפה מפת ישראל — בעל הבית בוצע על היפה, ומותר לאכול ממנו כל אותה סעודה.
— שולחן ערוך יו״ד קי״ב:י״ג
הבציעה על היפה (סעיף יג, ט״ז ס״ק ח, ש״ך ס״ק כא). כשהאורח שאינו נזהר סועד אצל בעל בית הנזהר, ויש על השולחן פת ישראל ופת עכו״ם יפה, בעל הבית בוצע על היפה — כלומר אומרים את ברכת הפת על המשובחת, כדין אורח חיים סימן קס״ח. הט״ז (ס״ק ח, ארוכה) דן במקור (ראבי״ה, הירושלמי על « פת נקייה ») ובמחלוקת עם או״ח קס״ח (השר מקוצי). למעשה: אין מבזין את הפת היפה, ומותר כל אותה סעודה לשאינו נזהר.
איבה — לפת בלבד (סעיף טו-טז, ש״ך ס״ק כו)
מחבר (סעיף טו): הנזהר יכול לאכול בקערה אחת עם שאינו נזהר, בלי לחוש לטעם פת העכו״ם המתערב בפת ישראל.
רמ״א (סעיף טו):יש אומרים — משום איבה: סירוב לאכול עמם את הפת, שהיא עיקר הסעודה (« כי על הלחם יחיה האדם »), יצור איבה ; ולכן הותר. אך אין למדין ממנה לשאר איסורים.
ש״ך (ס״ק כו): קולת האיבה רק לפת — לא לחמאה (קי״ה) ולא לשאר מאכלי העכו״ם. זו קולה מצומצמת, לא כלל מתפשט.
בדרך (סעיף טז): יש מי שאומר — הנזהר ההולך בדרך ימתין אם יש פת ישראל בפחות מד' מיל לפניו (חכמת אדם: ד' מיל ברגל / משתנה ברכיבה — פת״ש ס״ק ו). רמ״א: המנהג להקל.
פתחי תשובה (ס״ק ה): הפרי מגדים והחתם סופר (ק') — כשפת / בישול / חמאה של עכו״ם נתערבו ואחר נפלו לתבשיל אחר, אין חתיכה נעשית נבילה (בשונה מאיסורי תורה), כי קולות דרבנן אלו אינן מתהפכות כבשר בחלב. דבר לדעת בחשבון הביטול.
למעשה (בציעה / איבה). בוצעים את הברכה על הפת היפה (או״ח קס״ח). הנזהר יכול לחלוק את הסעודה ואת הפת עם שאינו נזהר משום איבה — אך קולה זו מצומצמת לפת (ש״ך ס״ק כו) ואינה מתפשטת לחמאה ולשאר איסורים. למצבך (סעודה מעורבת, דרך, איזו פת לברך), שאל את רבך.
9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחוה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) מאריכות את יסודות סימן קי״ב שלמעלה למקרים מודרניים. אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאשרם אצל רב לפני כל יישום.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשם של הרב עובדיה יוסף והרב בן ציון אבא שאול) יוצאת ממסגרת המחבר, ונוטה להקל בפת פלטר כל השנה: פת מאפייה או מפעל (פת פלטר) מותרת, ומקילים על האיכות / המין (סעיף ב-ה). שיטת הרב עובדיה שפת פלטר מותרת אף כשיש פת ישראל, בלא צורך לטרוח אחריה ; ובעוגיות ועוגות תעשייתיות שבכלל הפת מקילים (קימחא עיקר). בעשרת ימי תשובה מעודדים את ההנהגה המחמירה להעדיף אז פת ישראל.
מקרה מעשי
נטיית הספרדים (לאשר)
פת מאפייה / מפעל (פלטר)
מותרת כל השנה, אף עם פת ישראל ; מקילים על האיכות / המין.
עוגיות / עוגות תעשייתיות (קיכלך)
בכלל הפת → היתר הפלטר (קימחא עיקר) ; לבדוק שומנים ומילויים.
ביצים על הקרום (סעיף ו)
נטייה אחר המחבר (מותר), בשונה ממנהג אשכנז (רמ״א).
עשרת ימי תשובה
הנהגה מחמירה: להעדיף אז פת ישראל (או״ח תר״ג).
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון: פת פלטר מותרת (ס"ב), כל שכן יפה / מין אחר (ס"ה), אף בלא פלטר ישראל (ס"ח) ; ביצים וקיכלך בכלל הפת (ס"ו) ; ומנהג ההנהגה המחמירה בעשרת ימי תשובה מאריך את הש״ך (ס״ק ט) המפנה לאו״ח תר״ג. התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו במטבחי ימינו.
10. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית
הערת שיטה. כנ״ל: זרמים אלו מאריכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאשרם אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). שני קווים של הרמ״א שולטים בסימן: (1) פת פלטר מותרת כל השנה (הרמ״א מכריע שזה המנהג הרווח, ס"ב, ס"ח — « והכי נהוג »), אך מחמירים יותר בפת בעל הבית ; (2) הנהגה מחמירה בעשרת ימי תשובה (ש״ך ס״ק ט, הפניה לאורח חיים תר״ג): בעשרת הימים רבים מקבלים לאכול רק פת ישראל. מנהג אשכנז אף אוסר ביצים על הקרום (רמ״א, ס"ו) ונזהר מעוגיות הנאפות על גבי ברזל משוחים בחלב או חֵלֶב אסור.
מקרה מעשי
נטיית האשכנזים (לאשר)
פת מאפייה / מפעל (פלטר)
מותרת כל השנה (רמ״א, ס"ב, ס"ח) ; מעדיפים פת ישראל כשהיא זמינה ובאיכות.
עשרת ימי תשובה
הנהגה מחמירה: לאכול רק פת ישראל בעשרת הימים (ש״ך ס״ק ט, או״ח תר״ג).
ביצים על הקרום (סעיף ו)
אסור (רמ״א — בעין, בישולי עכו״ם).
פת ישראל שאפה עכו״ם בלא חיתוי
אסור בלא הקלה (בישול עכו״ם, ט״ז ס״ק ז).
חב״ד — רק ממקורות ממשיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן קי״ב. למנהג חב״ד בעניינים אלו פונים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים מפורשות בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
11. מקרים מודרניים — שולחן ימינו
כיצד סימן קי״ב מאיר את קניותינו. ארבעה כלים מן הסימן משמשים להכריע מקרים מודרניים: (1) חילוק פלטר / בעל הבית (ס"ב-ח) ; (2) החיתוי / קיסם והדלקת התנור (ס"ט-יב) ; (3) קטגוריית הפת לעוגיות ועוגות (ס"ו) ; (4) הביטול של פת מעורבת (ס"יד).
מקרה מודרני
כלי הסימן
נטייה (לאשר אצל הרב)
קניית פת במאפייה / סופרמרקט
ס"ב-ה (פת פלטר)
פת נחתום / מפעל = פת פלטר, מותרת ברוחב (בעיקר בהיעדר ישראל, או יפה / מין אחר). רבים מעדיפים פת ישראל כשהיא זמינה.
פת תעשייתית בהשגחה (התנור הודלק על ידי ישראל)
ס"ט-יב (חיתוי / קיסם)
הדלקת / ניעור התנור על ידי משגיח כהיכר ומתיר את כל הפת (ס"ט). בספק → ספק דרבנן לקולא (ש״ך ס״ק כ).
עוגיות ועוגות תעשייתיות
ס"ו (קיכלך / לעקך)
בכלל הפת → היתר הפלטר ; אך לבדוק שומנים מוספים (חלב, חֵלֶב) ומילויים (אינפנדה). ביצים בעין → להחמיר אצל אשכנזים.
המעמד בעשרת ימי תשובה
ש״ך ס״ק ט (או״ח תר״ג)
הנהגה מחמירה: להעדיף פת ישראל בעשרת הימים.
פת עם פירורי לחם בתבשיל מוכן
ס"יד (ביטול)
בטלה ברוב אם התערבבה מאליה ; לעולם לא מבטלין לכתחילה.
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם המאפייה בכלל הפלטר, האם התנור הודלק על ידי ישראל בהשגחה, אילו שומנים ומילויים בעוגיות, איזה מנהג ספרדי או אשכנזי, איזו תקופת שנה — שרק רבך יכול להכריע בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לזהות מי אפה, לאיזה יעד, ובאיזו השתתפות יהודית, ואז לשאול את רבך. ליישום למצבך, התייעץ עם רבך.
12. סיכום מעשי — סיכום וטבלאות
טבלה — פת של עכו״ם, למעשה
מקרה
מעמד (לנו)
הערה
פת פלטר (מאפייה / מפעל)
מותרת כל השנה
בעיקר בהיעדר ישראל, או יפה / מין אחר (ס"ב-ה)
פת בעל הבית (פרטי)
להימנע (חתנות)
חוץ ממקום שאין פלטר כלל (ס"ח)
פת תעשייתית בהשגחה
מותרת (חיתוי התנור)
הדלקה / ניעור על ידי ישראל = היכר (ס"ט)
פת ישראל שאפה עכו״ם בלא חיתוי
אסורה בלא הקלה
בישול עכו״ם (ט״ז ס״ק ז)
עוגיות / עוגות (קיכלך / לעקך)
בכלל הפת → כפלטר
לבדוק שומנים / מילויים (ס"ו)
ביצים על הקרום
ספרדים: מותר ; אשכנזים: אסור
בעין (רמ״א, ס"ו)
בעשרת ימי תשובה
הנהגה מחמירה: פת ישראל
ש״ך ס״ק ט, או״ח תר״ג
פת מעורבת בתבשיל
בטלה ברוב
לעולם לא מבטלין לכתחילה (ס"יד)
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
פוסק
תרומה מכרעת (מעוגן בגוף)
מחבר (סעיפים א-טז)
איסור פת עכו״ם (חתנות, ה' מיני דגן) ; פלטר / בעל הבית ; בתר תחילתו ; חיתוי / קיסם / היכר ; ביצים ואינפנדה ; ביטול / כותח ; בציעה על היפה ; אכילה יחד.
רמ״א (הגה)
לא פלוג (ס"א) ; קטנית מחוץ לבישולי עכו״ם ; קריטריון היעד (ס"ב) ; אין פלטר → בעל הבית מותר « והכי נהוג » (ס"ח) ; נפח = חיתוי, הכשרה אחת מספקת (ס"ט-י) ; ביצים בעין אסורות (ס"ו) ; בטל ברוב אך לא לכתחילה (ס"יד) ; איבה — לא לשאר איסורים (ס"טו).
ש״ך (שפתי כהן)
ס״ק א: ישראל העושה האפייה → מותר (רמב״ם/רשב״א) ; ס״ק ו-ט: מנהג הפלטר, מחמירין בעשרת ימי תשובה, פת ישראל שאפה עכו״ם = בישול עכו״ם ; ס״ק טו: ביצים — קימחא עיקר ; ס״ק כ: ספק הכשרה → ספק דרבנן לקולא ; ס״ק כג: בטל אף דבר חשוב ; ס״ק כו: איבה רק לפת (לא לחמאה, קט״ו).
ט״ז (טורי זהב)
ס״ק א-ב: חתנות לא פלוג, הפת = דבר חשוב / קירוב דעת ; ס״ק ג: קטנית אינה עולה על שולחן מלכים ; ס״ק ה-ו: ביצים טפלות, קיכלך = המוציא ; ס״ק ז: פת ישראל שאפה עכו״ם = בישול עכו״ם (קי״ג) ; ס״ק ח: הבציעה על היפה (ראבי״ה, ירושלמי, או״ח קס״ח).
פרי מגדים (פר״מ)
עם החתם סופר (ק'): פת / בישול / חמאה שנתערבו ושבו ונפלו → אין חתיכה נעשית נבילה (≠ בשר בחלב), כי קולות דרבנן אלו אינן מתהפכות (מובא פת״ש ס״ק ה).
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
ס״ק א: תפארת למשה — פת מומר מותרת ; ס״ק ב: מים רבים — נחתום העוסק בחֵלֶב אסור → חשש טעם ; ס״ק ג: נודע ביהודה — איסור המכירה (אסור לזבוני) ; ס״ק ה: פרי מגדים / חתם סופר (אין חנ״נ) ; ס״ק ו: חכמת אדם — ד' מיל / מיל (ברגל / ברכיבה).
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף, לאשר)
ספרדים: בית מדרשם של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחוה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן ציון אבא שאול). מאריכים את המחבר: פת פלטר מותרת כל השנה אף עם פת ישראל, גמישות באיכות ; עוגיות בכלל הפת ; הנהגה מחמירה מומלצת בעשרת ימי תשובה.
אשכנזים: אחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). מאריכים את הרמ״א: פת פלטר מותרת אך מעדיפים פת ישראל ; הנהגה מחמירה בעשרת ימי תשובה (או״ח תר״ג) ; ביצים בעין אסורות ; זהירות בגבי ברזל משוחים.
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות ממשיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים מפורשות בנקודה.