סימן קי״ג — דין בישולי עכו״ם

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 16 הסעיפים

סימן 113 ממשיך ישירות את גזירות אכילת עכו"ם (מאכלי הנכרים). לאחר סימן 112 (הפת של עובדי כוכבים / פת), המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן בבישול על ידי עובד כוכבים (בישולי עכו"ם). הגזירה נשענת על שני תנאים ועל יסוד מתיר : השתתפות הישראל. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג אשכנז — ובכללן ההיתר באפונים קלויים והועלת ההדלקה / חיתוי. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — שני התנאים, העירוב, השומן (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — שני התנאים של הגזירה 📋 העתקה

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי, וְגַם עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת אוֹ לְפַרְפֶּרֶת, שֶׁבִּשְּׁלוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֲפִלּוּ בִּכְלִי יִשְׂרָאֵל וּבְבֵית יִשְׂרָאֵל — אָסוּר מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים.

סעיף 2 — העירוב ; העיקר 📋 העתקה

עֵרֵב דָּבָר הַנֶּאֱכָל חַי עִם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל חַי וּבִשְּׁלוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים : אִם הָעִיקָר מִן הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אָסוּר; וְאִם לָאו — מֻתָּר. (הגה: וּמֻתָּר לֶאֱכוֹל אֲפוּנִים קְלוּיִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְכֵן הַקִּטְנִיּוֹת הַנִּקְרָאִים ערבשי"ן קְלוּיִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עוֹלִים עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים, וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל — מִלְּבַד בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לִמְשׁוֹחַ הַמַּחֲבַת בְּחֵלֶב, שֶׁמַּחְמִירִין; וְאֵין לָחוּשׁ לִכְלֵי הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (סְתָם שֶׁאֵינָם בְּנֵי יוֹמָן). וְכָל פְּרִי הַנֶּאֱכָל חַי, אֲפִלּוּ בִּשְּׁלוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנִמּוֹחַ לְמַאֲכָל — מֻתָּר, וּמִשּׁוּם הָכִי אוֹכְלִין הַפּובידל"א שֶׁעוֹשִׂין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.)

סעיף 3 — שומן בעין (פנאד"ה) 📋 העתקה

פנאד"ה שֶׁבִּשְּׁלָהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֲסוּרָה אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁמֵּקֵל בְּפַת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשֻּׁמָּן אָסוּר כְּשֶׁהוּא בְּעֵין מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמִתְבַּלַּע בָּעִסָּה; וְכֵן יְרָקוֹת הַנֶּאֱכָלִים חַיִּים שֶׁבִּשְּׁלָם עִם בָּשָׂר — אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֻׁמַּן הַבָּשָׂר הַמִּתְבַּלַּע בָּהֶם.

קבוצה ב — השפחות, אי-הכוונה, ההשתתפות (סעיפים 4-6)

סעיף 4 — בישול שפחות שלנו 📋 העתקה

יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בִּשּׁוּל שְׁפָחוֹת שֶׁלָּנוּ, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד. (הגה: וּבְדִיעֲבַד סוֹמְכִין עַל הַמְּקִלִּין, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשְּׁפָחוֹת וְהָעֲבָדִים מְבַשְּׁלִים בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְחַתֶּה אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מְעַט.)

סעיף 5 — לא נתכוון לבישול 📋 העתקה

עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבִּשֵּׁל וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְבִישּׁוּל — מֻתָּר. כֵּיצַד? עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִצִּית אֵשׁ בָּאֲגַם כְּדֵי לְהַעֲבִיר הָעֵשֶׂב, וְנִתְבַּשְּׁלוּ בּוֹ חֲגָבִים — מֻתָּרִים, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁעוֹלִים עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים; וְכֵן אִם חֵרַךְ הָרֹאשׁ לְהַעֲבִיר הַשֵּׂעָר — מֻתָּר לֶאֱכוֹל רָאשֵׁי אָזְנַיִם הַמִּתְבַּשְּׁלִים בְּשָׁעַת הַחֲרִיכָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְבִישּׁוּל — כְּגוֹן שֶׁהִסִּיק הַתַּנּוּר לֶאֱפוֹת בּוֹ וְהָיָה בּוֹ בָּשָׂר וְנִצְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתוֹ בָּשָׂר (שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ) — אָסוּר.

סעיף 6 — בישולי ישראל מעט 📋 העתקה

כָּל שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ יִשְׂרָאֵל מְעַט, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף — מֻתָּר. לְפִיכָךְ אִם הִנִּיחַ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּשָׂר אוֹ קְדֵרָה עַל הָאֵשׁ, וְהָפַךְ יִשְׂרָאֵל בַּבָּשָׂר אוֹ הֵגִיס בַּקְּדֵרָה, אוֹ שֶׁהֵגִיס יִשְׂרָאֵל וְגָמַר הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים — הֲרֵי זֶה מֻתָּר. (הגה: וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה מִתְבַּשֵּׁל בְּלֹא סִיּוּעַ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים.)

קבוצה ג — הדלקה, חיתוי, סילוק-החזרה, מאכל בן דרוסאי (סעיפים 7-11)

סעיף 7 — שגירה / חיתוי : המחלוקת המרכזית 📋 העתקה

שְׁגִירַת הַתַּנּוּר אֵינָהּ מוֹעֶלֶת אֶלָּא לַפַּת, אֲבָל לִשְׁאָר הַמַּאֲכָלִים הַמִּתְבַּשְּׁלִים — אֵין שְׁגִירַת הַתַּנּוּר וְלֹא הַדְלָקַת הָאֵשׁ מוֹעֶלֶת כְּלוּם, אֶלָּא הַהַנָּחָה בִּלְבַד; לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְבַשֵּׁל בַּמַּחֲבַת בְּתַנּוּר שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים — צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ יִשְׂרָאֵל הַמַּחֲבַת בַּתַּנּוּר בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהִתְבַּשֵּׁל. (הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְסוֹבְרִים דְּהַדְלָקַת הָאֵשׁ אוֹ הַחִתּוּי בַּגֶּחָלִים מוֹעִיל לַבִּשּׁוּל כְּמוֹ לַפַּת, וְכֵן נוֹהֲגִין; וַאֲפִלּוּ חִתּוּי בְּלֹא כַּוָּנָה מוֹעִיל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא חִתָּה יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִשְׁלִיךְ קֵיסָם, רַק שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הִדְלִיק אֵשׁוֹ מֵאֵשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל — מֻתָּר.)

סעיף 8 — סילוק והחזרה 📋 העתקה

הִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל קְדֵרָה עַל הָאֵשׁ וְסִלְּקָהּ, וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהֶחֱזִירָהּ — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הִגִּיעָה לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי (שְׁלִישׁ בִּישּׁוּלָהּ) כְּשֶׁסִּלְּקָהּ.

סעיף 9 — בישל עכו"ם כמאב"ד וגמרו ישראל 📋 העתקה

בִּשֵּׁל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי וְגָמַר יִשְׂרָאֵל — יֵשׁ לֶאֱסוֹר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה. (הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּכָל עִנְיָן, וְכֵן נוֹהֲגִין.)

סעיף 10 — על גחלים עוממות 📋 העתקה

הִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל עַל גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְבַשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי, וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וַהֲפָכוֹ וְנִתְבַּשֵּׁל — אָסוּר.

סעיף 11 — ספק בישולי עכו"ם 📋 העתקה

הִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל עַל הָאֵשׁ וְהִנִּיחַ עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְשָׁמְרוֹ, וַהֲפָכוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵין יָדוּעַ אִם סִלְּקוֹ קוֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסַאי — מֻתָּר, מִשּׁוּם דִּסְפֵק דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל. וְכֵן כָּל סְפֵק בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — מֻתָּר.

קבוצה ד — מליחה, עישון, כבישה ; ביצה, תמרים, כלים (סעיפים 12-16)

סעיף 12 — דגים מלוחים ; נאכל חי בדוחק 📋 העתקה

דָּגִים קְטַנִּים שֶׁמְּלָחָן יִשְׂרָאֵל אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — הֲרֵי הֵם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ קְצָת, וְאִם צְלָאָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אַחַר כָּךְ — מֻתָּר. אֲבָל דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּמְלְחוּ — אֵינָם נֶאֱכָלִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, וְאִם צְלָאָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֲסוּרִים; וְיֵשׁ מַתִּירִין. (הגה: וְהוּא הַדִּין כָּל דָּבָר הַנֶּאֱכָל חַי עַל יְדֵי הַדְּחָק וּבִשְּׁלוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — הֲרֵי הוּא כְּדָגִים גְּדוֹלִים. וּבָשָׂר מָלוּחַ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל חַי כְּלָל — אָסוּר אִם בִּשְּׁלוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים.)

סעיף 13 — מליחה / עישון / כבוש ≠ בישול 📋 העתקה

דָּג שֶׁמְּלָחוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּפֵירוֹת שֶׁעִשְּׁנָן עַד שֶׁהֻכְשְׁרוּ לַאֲכִילָה — מֻתָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַמָּלִיחַ אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ בְּגֶזֵרָה זוֹ, וְהַמְּעֻשָּׁן אֵינוֹ כִּמְבֻשָּׁל. (הגה: וְכֵן הַכָּבוּשׁ אֵינוֹ כִּמְבֻשָּׁל, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא בִּישּׁוּל עַל יְדֵי הָאוּר.)

סעיף 14 — ביצה 📋 העתקה

בֵּיצָה, אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיָה לְגָמְעָהּ חַיָּה, אִם בִּשְּׁלָהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֲסוּרָה.

סעיף 15 — תמרים מרירים 📋 העתקה

תְּמָרִים מְרִירִים קְצָת שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, אִם בִּשְּׁלָם עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֲסוּרִים.

סעיף 16 — הכלים ; חולה בשבת 📋 העתקה

כֵּלִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּפָנֵינוּ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים — צְרִיכִים הֶכְשֵׁר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים. וּלְהַצְּרִיכִים, אִם הוּא כְּלִי חֶרֶס — שָׁלֹשׁ הַגְעָלוֹת סַגֵּי, מִפְּנֵי שֶׁאִיסּוּר זֶה אֵין לוֹ עִיקָר מִן הַתּוֹרָה. (הגה: עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבִּשֵּׁל לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לְאַחַר הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ לְבָרִיא, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁבְּכַהַאי גַּוְנָא יֵשׁ הֶכֵּר.)

2. הקשר — היכן ניצב סימן זה

סימנים 112 ו-113 הם צמד. סימן 112 דן בפת של עכו"ם (פת עכו"ם) ; סימן 113 דן בבישול שלהם (בישולי עכו"ם). שניהם מאותה גזירת חכמים נגד חתנות עם האומות — חשש שמתוך שיתוף השולחן נבוא לידי ריעות, עד נישואין, ולבסוף נאכל דברים אסורים.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן 113, יש לשלוט באוצר מילים תמציתי המתאר מה נופל לגזירה ומה מתיר אותה.

4. שני התנאים — טבלת "אסור / מותר"

כל סעיף 1 מתמצה בטבלה. מצליבים האם נאכל חי? עם האם עולה על שלחן מלכים?, ובוחנים אם הגזירה חלה.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה, אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל דף ובונים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים של יורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרשת רק אורח חיים).

ערך מרכזי של הט״ז

ט״ז ס״ק א — טעם הגזירה : חתנות 📋 העתקה

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כו'. הַטַּעַם מִשּׁוּם חֲתָנוּת, וְעַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים אֵין מַזְמִינִין אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עָלָיו, וְלֹא שַׁיָּךְ בּוֹ קֵרוּב הַדַּעַת.

ערך מרכזי של הש״ך

ש״ך ס״ק א — האם צריך שינוי על ידי האור? 📋 העתקה

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי כו'. וְיֵשׁ לְעַיֵּן אִם בָּעֵינַן שֶׁנִּשְׁתַּנָּה הַדָּבָר עַל יְדֵי הָאוּר; דְּלְהָרַמְבַּ"ם וְהַטּוּר מַשְׁמַע דְּסַגֵּי בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ נֶאֱכָל חַי וְעוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים, וְלִשְׁאָר רִאשׁוֹנִים בָּעֵינַן נָמֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן שלנו.

על סעיף 2 — קטניות קלויות וריבה

על סעיף 4 — בישול השפחות

על סעיף 7 — חיתוי : די בו (המנהג)

על סעיפים 9, 12-13, 16 — מאב"ד, דגים גדולים, כבישה, חולה

7. השתתפות הישראל — שגירה / הדלקה / חיתוי / הנחה

סעיפים 6-7 — הלב המעשי של הסימן — ראויים לעצירה. מה צריך הישראל לעשות, למצער, כדי להתיר?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד חלים כללים אלה במטבחינו ובמסחרנו כיום? הנה ארבעה מצבים שכיחים לאור הסימן.

מקרה 1 — מסעדה בהשגחה שבה המשגיח מדליק את האש

מקרה 2 — תבשילים תעשייתיים ושימורים

מקרה 3 — ביצים מבושלות, קפה ותה

מקרה 4 — דג מעושן, סלמון כבוש, שימורי מלח

9. סיכום סימן 113

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת