סימן קט״ו · דין חלב וגבינה של עכו״ם

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 3 הסעיפים

סימן 115 דן בשלושת מוצרי החלב הגדולים שחכמים גזרו עליהם כשהם באים מן העכו״ם : החלב (חלב עכו״ם), הגבינה (גבינת עכו״ם) והחמאה (חמאה). המחבר (רבי יוסף קארו) מבאר לכל אחד את טעם האיסור וגבולותיו, והרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג. נכיר את הסעיפים זה אחר זה.

סעיף 1 — חלב עכו״ם : חלב שנחלב בלא ראיית ישראל

סעיף 1 — גזירת החלב שאין ישראל רואהו ותנאי ההיתר 📋 העתקה

חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ — אָסוּר, שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ חָלָב טָמֵא. הָיָה חוֹלֵב בְּבֵיתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב מִבַּחוּץ : אִם יָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — מֻתָּר, אֲפִלּוּ אֵין הַיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חוֹלֵב. הָיָה לוֹ דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ וְהַיִּשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב מִבַּחוּץ וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים חוֹלֵב לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל — אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, אִם יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד — מֻתָּר, שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יַעֲמֹד וְיִרְאֵהוּ; וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָלָב טָמֵא אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל. (הגה: וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַיִּשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת הַחֲלִיבָה וְיִרְאֶה בַּכְּלִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ דָּבָר טָמֵא, וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא יַחֲלֹב בִּכְלִי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַחֲלֹב בּוֹ, שֶׁמָּא נִשְׁאֲרוּ בּוֹ צִחְצוּחֵי חָלָב שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. מִיהוּ בְּדִיעֲבַד אֵין לָחוּשׁ לְכָל זֶה. וּשְׁפָחוֹת שֶׁחוֹלְבוֹת הַבְּהֵמוֹת בְּבֵית יִשְׂרָאֵל אוֹ בַּדִּיר שֶׁלָּהֶם, כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין בֵּית עוֹבֵד כּוֹכָבִים מַפְסִיק וְאֵין לָחוּשׁ לְדָבָר טָמֵא — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה לְהַנִּיחַ אוֹתָן לַחֲלֹב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם יִשְׂרָאֵל כְּלָל. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל קָטָן אוֹ קְטַנָּה מוֹעִילִים, דְּהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מִרְתַּת לִפְנֵיהֶם. וְעַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין חָלָב דָּבָר טָמֵא מָצוּי כְּלָל — מֻתָּר. חָלָב שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֶסְרָה אוֹסֶרֶת כֵּלִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בָּהֶם כִּשְׁאָר אִסּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַק סָפֵק, וְכֵן גְּבִינוֹתֵיהֶם; אֲבָל לֹא חֶמְאָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בָּהּ אִסּוּר אֵינָהּ אוֹסֶרֶת הַכֵּלִים וְלֹא תַּעֲרֹבֶת שֶׁלָּהּ. חָלָב שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנֶּאֶסְרָה — אֵינוֹ מוֹעִיל אִם יַעֲשׂוּ אַחַר כָּךְ גְּבִינוֹת אוֹ חֶמְאָה מִמֶּנָּה, אֶלָּא נִשְׁאֶרֶת בְּאִסּוּרָהּ וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מִמֶּנָּה אָסוּר.)

סעיף 2 — גבינת עכו״ם : גבינת הנכרים

סעיף 2 — עור קיבת שחיטתם (נבלה) ; אסורה אפילו העמידוה בעשבים (לא פלוג) 📋 העתקה

גְּבִינוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים — אֲסָרוּם, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָם בְּעוֹר קֵבַת שְׁחִיטָתָם שֶׁהִיא נְבֵלָה; וַאֲפִלּוּ הֶעֱמִידוּהָ בַּעֲשָׂבִים — אֲסוּרָה. (הגה: וְכֵן הַמִּנְהָג, וְאֵין לִפְרֹץ גֶּדֶר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם הֶתֵּר מִקַּדְמוֹנִים. וְאִם הַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֶה עֲשִׂיַּת הַגְּבִינוֹת וְהַחֲלִיבָה — מֻתָּר, וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ. וְאִם רָאָה עֲשִׂיַּת הַגְּבִינוֹת וְלֹא רָאָה הַחֲלִיבָה — יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד, כִּי אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ דָּבָר טָמֵא מֵאַחַר שֶׁעָשָׂה גְבִינוֹת מִן הֶחָלָב, כִּי דָּבָר טָמֵא אֵינוֹ עוֹמֵד, וּבְוַדַּאי לֹא עֵרֵב בּוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵאַחַר שֶׁדַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת גְּבִינוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכֹל הֶחָלָב כָּךְ.)

סעיף 3 — חמאה : החמאה לפי המנהג

סעיף 3 — אין מוחין למיקל ; הבישול ; ההולך ממקום למקום (חומרי המקום) 📋 העתקה

הַחֶמְאָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים — אֵין מוֹחִין לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהּ הֶתֵּר; וְאִם רֹב בְּנֵי הַמָּקוֹם נוֹהֲגִים אִסּוּר — אֵין לְשַׁנּוֹת; וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אִם בִּשְּׁלָהּ עַד שֶׁהָלְכוּ צִחְצוּחֵי הֶחָלָב — מֻתֶּרֶת. (הגה: גַּם מֻתָּר לְבַשְּׁלָהּ לְכַתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ צִחְצוּחֵי חָלָב. וְאִם בִּשְּׁלָהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים — מֻתֶּרֶת, דִּסְתַם כֵּלֵיהֶם אֵינָן בְּנֵי יוֹמָן. וְאִם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין אוֹכְלִין אוֹתָהּ לְמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָהּ — אוֹכֵל שָׁם עִמָּהֶם, אֲבָל אָסוּר לַהֲבִיאָהּ עִמּוֹ וּלְאָכְלָהּ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהּ אִסּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ הֶכֵּר שֶׁהִיא מִמְּקוֹמוֹת הַמֻּתָּרִים. וְהַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בָּהּ הֶתֵּר לְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שָׁם אִסּוּר — אָסוּר לְאָכְלָהּ שָׁם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם הוּבְאָה מִמְּקוֹם הֶתֵּר לִמְקוֹם אִסּוּר נַמֵּי אֲסוּרָה אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ הֶכֵּר, וְהָכִי נָהוּג.)

2. הקשר — מדוע גזרו

סימן 115 הוא מגזירות חכמים על מאכלי עכו״ם (הפת — סימן 112, היין, בישולי עכו״ם). העניין כאן אינו תערובת בשר בחלב, אלא המקור של מוצר החלב : האם אפשר לסמוך על עכו״ם המייצרו בלא השגחה? שלוש תשובות, שלוש דרגות חומרה — חלב, גבינה, חמאה — יורדות.

שלושת עמודי הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן 115, יש לשלוט באוצר מילים קצר המתאר את טבע כל גזירה ואת דרך ההיתר.

4. הטבלה — חלב, גבינה, חמאה

כל הסימן מתמצה בטבלה. לכל מוצר נצליב את טעם האיסור, את חוזקו ואת התרופה.

5. הש״ך והט״ז — הפרשנים הגדולים

ביורה דעה, אין קוראים את השולחן ערוך לבדו. שני פירושים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ובונים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרשת רק אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק ב — תנאי הברייתא : שישב בצד עדרו

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — חלבו לצרכו או לצורך ישראל : שני האיסורים

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את המנהג ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימננו.

על סעיף 1 — ההשגחה לכתחילה, ההקלות, ו« בזמן הזה »

על סעיף 2 — המנהג, אין לפרוץ גדר, והבדיעבד של הגבינה

על סעיף 3 — לבשל לכתחילה, וחומרי המקום של ההולך

7. חלב ישראל מול חלב סתם — שורש הוויכוח

סעיף 1 — ובמיוחד המשפט האחרון של הרמ״א « בזמן הזה » — הוא לב הוויכוח בן זמננו. נציג אותו בפשטות.

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד חלים הכללים הללו היום? הנה שלושה מצבים שכיחים לאור סימננו.

מקרה 1 — חלב ישראל מול חלב סתם : חלב המסחר

מקרה 2 — גבינת עכו״ם : מדוע גבינה דורשת תמיד הכשר

מקרה 3 — חמאה : החמאה לפי המנהג

9. סיכום סימן 115

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת