Sugyos, sources, the underlying chakira, machlokos of Rishonim and Acharonim,
nafka minos for halacha and examination of the shitos
Subject:
Shulchan Arukh, Yoreh De’ah, siman 116 (7 seifim)
with the Taz (טורי זהב), the Shach (שפתי כהן), the Nekudos HaKesef and the Pischei Teshuva
The sugya’s footing in Shas:
עבודה זרה ל׳ ע״א (gilui and snake venom) · פסחים ע״ו ע״ב (perek כיצד צולין: meat and fish, ריחא, Mar bar Rav Ashi) · פסחים קי״ב ע״א (food under the bed, רוח רעה) · מכות ט״ז ע״ב (bal teshaktzu) · ביצה ה׳ ע״א (דבר שבמנין)
Written and edited by:
Rav Yossef Haim Samama · DAAT
« כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם » (דברים ד׳:ט״ו)
« אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם » (ויקרא י״א:מ״ג)
« אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין תַּחַת הַמִּטָּה, אֲפִילּוּ מְחוּפִּין בִּכְלִי בַּרְזֶל — רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן » (פסחים קי״ב ע״א)And seif 4, which the rest of this page will not take up again, holds in one line: a man’s sweat is a poison, except that of the face — and the Shach attaches to it a mnemonic drawn from the verse.
« צריך ליזהר מזיעת האדם שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים » (שו״ע יו״ד קט״ז:ד)
« וסימן לדבר בזעת אפיך תאכל לחם » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« משקים שנתגלו אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס » (שו״ע יו״ד קט״ז:א)
« ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר » (שו״ע יו״ד קט״ז:א)
Translation: liquids that were left uncovered the Sages forbade, for we fear a snake drank from them and cast its venom into them; and nowadays, when snakes are not found among us, it is permitted.
This is one of the most important foundations for understanding how gezeiros hold: when a decree lapses together with its reason, and when it does not.
« הָוֵי דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, וְכׇל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן — צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ » (ביצה ה׳ ע״א)
« ואין בזה משום דבר שנאסר במנין כו׳ דלא נאסר אלא מפני נחשים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק א)And the Taz himself refers, for the comparison, to what he wrote in siman 115 — to its séif ב, on the Semak, the comparison that follows bearing on séif א:
« ועמ״ש בסי׳ קט״ו סעיף ב׳ בשם סמ״ק » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק א)
« חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא » (שו״ע יו״ד קט״ו:א)And there the Rama upholds the prohibition even in a case where it is known that there is no non-kosher animal in the herd:
« הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור׳ אע״פ שאין דבר טמא בעדרו » (רמ״א יו״ד קט״ו:א)What then is the difference?
« שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן » (עדויות א׳:ה׳)A measure taken by a count is therefore lifted only by another count, however far its reason may have receded; gilui was never enacted in that way, and was never more than a factual fear. Whether a decree lapses therefore depends not on its reason alone but on how it was inscribed. And it must be added, so as not to press the point harder than the source does: the Rama himself, in that very seif of siman 115, is lenient in the case where the Jew arrived only midway through the milking, and he is lenient precisely by the argument of the present time —
« עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל מותר » (רמ״א יו״ד קט״ו:א)The dividing line therefore runs inside siman 115 itself, and not between two simanim that would stand opposed as wholes.
« עיין בשל״ה דף ע״ט ע״ב שכתב דמ״מ שומר נפשו ירחק מזה » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק א)
« ובהנהגת החסיד הגר״א ז״ל כתוב ג״כ שהיה נזהר מאד בדבר זה » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק א)We learn from here that even a measure that lapsed with its reason leaves standing a measure of caution wherever a side of danger remains.
« צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת » (שו״ע יו״ד קט״ז:ב)
« וכן אין לצלות בשר עם דג משום ריחא מיהו בדיעבד אינו אסור (ארוך כלל ל״ט דין כ״ה) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ב)
« ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בנתים כדי לרחוץ פיו » (שו״ע יו״ד קט״ז:ג)
« ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשמבשלם יחד ואכלן אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש (הגהות מרדכי) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ג)
« וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם ומ״מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קנוח והדחה (הגהות ש״ד סי׳ ע״ה ומביאו בגליון או״ה שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ג)
Translation: one must take care not to eat meat and fish together, because it leads to leprosy. (Gloss: likewise one does not roast meat with fish, on account of the smell; nevertheless, after the fact, it is not forbidden.) He should wash his hands between meat and fish, and eat soaked bread in between, in order to rinse his mouth. (Gloss: some say there is cause for concern only when they were cooked together and eaten so, but eating them one after the other calls for no concern; and such is the custom, not to rinse either the mouth or the hands between them; in any case one should eat and drink something in between, which counts as kinuach and hadachah.)
« דלכתחלה אסור לצלות בשר עם דגים משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)But that same opinion tightens at once: if the two are close enough for the fat to run from one to the other, it is forbidden even bedi’eved.
« ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורים ואף דיעבד » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)The Maharshal is more lenient — he permits roasting fish and meat in one oven even lechatchilah — while the Be’er Sheva, on the contrary, forbids even bedi’eved:
« ופסק דאפילו בדיעבד אסורים משום ריחא מילתא » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)We report, and we do not decide.
« רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא » (פסחים ע״ו ע״ב)And if so, in meat and fish — whose whole prohibition rests on danger — why, once truly cooked together, are they forbidden even bedi’eved?
« היינו בריחא לחוד אבל אם נתבשלו יחד אסורין אף דיעבד » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)He then extends the stringency to roasting done truly one with the other, and supports it from the gemara:
« וה״ה אם נצלו כא׳ ממש זה עם זה » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ג)
« דאמר מר בר רב אשי אסרה אפילו במילחא » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ג)The gemara’s own words, of which the Taz here gives the substance, are these:
« מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא נָמֵי אֲסוּרָה, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְרֵיחָא וּלְדָבָר אַחֵר » (פסחים ע״ו ע״ב)Mar bar Rav Ashi thus forbids even in salt — that is, outside any cooking — and it is from there that the Taz draws that the regime of danger is not measured by that of prohibition.
« דבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס׳ ויותר חמור דאפילו ביבש במינו צריך ששים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)This is a great chiddush: in an ordinary prohibition, dry within dry and within its own kind is nullified by a majority (see siman 109); here, because of the danger, a majority does not nullify and sixty is required. And the Taz at once reports, in the name of the Darkei Moshe, an objection that goes further still:
« דהא איתא בטור דחיישינן לגילוי אפילו במאה סאה מים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« משמע דלא מהני ס׳ דחמירא סכנתא מאיסורא » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)In other words: on that reading, sixty would not even suffice. This is precisely the point the next section will take up. And for practice — ask your Rav.
« שנשאל על שומן אווז שנתערב תוך תבשיל של דגים אם יש חשש סכנה בדבר או לא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« והשיב דאין חילוק » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ב)We learn from here that the law of “meat and fish” applies to every kind of meat, poultry and its fat included.
Once it is established that danger is heavier than prohibition, the Acharonim divided over whether it is nonetheless nullified in sixty.
| Shitah | Nullification of the danger | Source |
|---|---|---|
| Chavos Yair (lenient) | « ועיין בתשובת חוות יאיר סי׳ ס״ד שפסק להקל דבטל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
| Shevus Yaakov (lenient) | « וכן כתב בתשובת שבות יעקב ח״ב סוס״י ק״ד ושאין להחמיר כלל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
| Chut HaShani (stringent for venom) | « וכ״כ בתשובת חוט השני סי׳ ס״ז דדוקא ארס נחש אינו בטל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
« ול״נ דלק״מ דשאני זיהרא דנחש דמקלי קלי טובא » (נקודות הכסף יו״ד קט״ז)Second, and this is the general principle: the stringency of danger over prohibition holds only in doubt, and not where sixty is actually present.
« דלא מחמרינן בסכנתא טפי מבאיסורא אלא בספקא אבל היכא דאיכא ששים דנתבטל בודאי לא מסתבר כלל לחלק בין איסור לסכנתא » (נקודות הכסף יו״ד קט״ז)These are therefore two registers and not two opposed views: doubt, where danger prevails, and established nullification, where it is not distinguished from prohibition.
« א״ו דאף באיכא ששים אסור » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג)Then, for the halacha, he sides with the responsa:
« ומ״מ לדינא העיקר כהתשובות הנ״ל דבטל » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג)Both must be held together: the argument explains the Taz’s text, the conclusion settles the case. And the leniency bears on nullification that is established in sixty: where the count remains in doubt the rule of the ס״ק resumes, and the Chut HaShani holds the line for snake venom itself. And for practice — ask your Rav.
This is the heart of the siman and its most living part — the foundation of the whole conduct of caution in matters of danger to life.
« צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב״י בשם הש״ס) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב״ם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס״פ כל שעה רוקח סימן ער״ה ומהרי״ל ומנהגים) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי״ל סי׳ ל״ה) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ״ז » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
Translation: one must take care not to put coins in his mouth, for the dried saliva of a person afflicted with sores may be on them; not to put the palm of his hand under his armpit, for his hand may have touched a leper or an evil drug; not to put a loaf of bread under the armpit, because of sweat; not to place a cooked dish or drinks under the bed, because an evil spirit rests upon them; and not to stick a knife into an esrog or into a radish, for a man might fall on its point and die. (Gloss: likewise he should guard himself from everything that leads to danger, for danger is graver than prohibition, and one must fear a doubt of danger more than a doubt of prohibition; therefore they forbade going to any place of danger, such as under a leaning wall or alone at night… and all these things are because of danger, and he who guards his life keeps far from them; and it is forbidden to rely on a miracle or to endanger one’s life in anything of the kind — and see Choshen Mishpat, siman 427.)
« וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם » (דברים ד׳:ט״ו)
« ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ״ז » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)The foundation of this prohibition must be sought. Is it on the side of what the tradition expresses by saying that one does not rely on a miracle — and a man’s merits are then deducted? Or on the side of the very duty to guard one’s body, one who endangers himself transgressing the verse of self-preservation? The nafka mina appears where the risk is taken for a mitzvah, and it touches the parameters of the rule:
« שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין » (פסחים ח׳ ע״ב)This page poses the chakira and does not decide it.
« וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ » (דברים כ״ב:ח)The law of danger in Yoreh De’ah therefore joins with that of Choshen Mishpat, and both rest on the same obligation of the Torah.
« והעלה דאין בזה רק אזהרה לכתחלה אבל בדיעבד אין כאן חשש איסור » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ד)It emerges from here that the prohibition of the evil spirit is only a distancing lechatchilah, and not a prohibition attaching to the substance of the dish itself.
« כתב בשם הגר״א ז״ל דה״ה אוכלין חיין כמו צנון » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)And the Gaon adds a stringency, which the Pischei Teshuva reports as it stands — note in passing that the printed text here has ועם for ואם, a typographical error of the edition, which we copy without correcting:
« ועם עשה כן יזרקם במקום שלא ימצא אותם אדם » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)There follows, upon those very words, the reason to be lenient at the present time. Whose is it? The פת״ש writes « והוא ז״ל כתב ע״ז » — and the ז״ל just before it is the Gaon’s, which would give the sentence to the Gaon, while the ע״ז, “upon this”, argues for a third party commenting. We report the ambiguity without settling it:
« דהאידנא כיון דדשים בה רבים » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)And this is exactly the foundation we saw in gilui: a fear that is no longer met no longer holds the prohibition up. And for practice — ask your Rav.
« אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
« וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם וכיוצא בהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
« וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
Translation: it is forbidden to eat foods and drink liquids from which a person’s soul recoils, such as drinks and foods into which vomit, excrement, putrid discharge and the like have become mixed; likewise it is forbidden to eat and drink from soiled vessels from which a person’s soul recoils, such as the vessels of a privy and the glass vessels used for bloodletting, and the like; likewise he should not eat with soiled hands or upon filthy vessels — for all these are included in “do not make your souls detestable”.
« הַמְשַׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תְשַׁקְּצוּ״ » (מכות ט״ז ע״ב)Hence the question: is eating something repulsive a complete lav of the Torah, for which one receives malkus, or is it only a לאו שבכללות — a single lav embracing many things, for which one does not receive malkus?
« בטור כ׳ בשם רשב״א בזה היו מכין אותו מכת מרדות » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו)He then asks why it should not be full malkus, and he answers:
« נראה משום דהוי לאו שבכללות שדברים הרבה נכללים בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו)One who eats something repulsive therefore does not receive the malkus of the Torah, but a makkas mardus.
| Who | What is said | Source |
|---|---|---|
| The Taz (ס״ק ו) | בל תשקצו is a לאו שבכללות: makkas mardus, not malkus | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| The Maharshal (Yam shel Shlomo) | « ומכאן נהגו לאסור הכבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילין למות בהן » | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| The Taz’s objection | « ויש לתמוה הרי אמרינן בסי׳ ס׳ דאפי׳ אכלתה הבהמה סם המות שלה כשרה » | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| The Pischei Teshuva’s reference | « עט״ז סק״ו מה שתמה על מהרש״ל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ט |
« מסוכנת אף על פי שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה » (שו״ע יו״ד קט״ז:ז)
« בהמה שהורה בה חכם מסברא ולא נמצא הדין בפירוש שהיא מותרת בעל נפש לא יאכל ממנה (גמ׳ פ׳ א״ט והג״א שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ז)
Translation: an animal at the point of death, although it becomes permitted through shechitah, the scrupulous take upon themselves the stringency of not eating it. (Gloss: an animal about which a sage ruled from his own reasoning, the din not being found written explicitly as permitted — a man of soul will not eat of it.)
« לא יאכל בעל נפש ממנה אבל אם יש לו קבלה שהיא מותרת מותר » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק ח)Where the sage has a received tradition, and not his own reasoning alone, the ba’al nefesh himself has no further reason to abstain.
« ולהרחיק עצמו מכל דבר כיעור מצוה היא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)He then reads the Rama’s gloss: what it says is that there is no obligation, not that there is no merit.
« היינו שאין החיוב על בעל נפש להחמיר » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)
« אבל מ״מ אם רוצה להחמיר גם בזה מצוה היא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)And he finally reports the exactly opposite view — not directly, but through the Soles LaMincha, who has it from the Toras HaAsham:
« שוב ראיתי בסולת למנחה כלל ע״ו דין ח׳ שכתב בשם תורת האשם » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י׳)That view holds that a stringency adopted where the Amoraim were not stringent is a fault and not a merit:
« דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני הוי כמו אפיקורסות ויצא שכרו בהפסדו » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)The Pischei Teshuva leaves the two sides facing one another. We report, and we do not decide. And for practice — ask your Rav.
| Subject | The din | Source |
|---|---|---|
| Gilui (uncovered liquids) | Permitted at the present time — the fear gone, the measure goes: it was never enacted by a count | מחבר ס״א; ט״ז ס״ק א |
| Meat and fish — smell (roasting) | Forbidden lechatchilah, permitted bedi’eved; forbidden even bedi’eved if the fat runs from one to the other | רמ״א ס״ב; ש״ך ס״ק א |
| Meat and fish — actual cooking | Forbidden even bedi’eved; and sixty is required even in dry within its own kind | מחבר ס״ב; ט״ז ס״ק ב–ג |
| Between meat and fish | Kinuach and hadachah — eating and drinking something in between | רמ״א ס״ג |
| Sweat (seif 4) | All human sweat is a poison, except that of the face | מחבר ס״ד; ש״ך ס״ק ב |
| Nullification of a dangerous substance | Nullified in sixty according to the responsa the Pischei Teshuva follows; snake venom excepted | פ״ת ס״ק ג; נקודות הכסף |
| סכנתא חמירא מאיסורא | A doubt of danger weighs more than a doubt of prohibition; he who guards his life keeps far | רמ״א ס״ה; ב״י בשם הש״ס |
| Under the bed (ruach ra’ah) | Forbidden lechatchilah; bedi’eved, the Shevus Yaakov finds no concern of prohibition | מחבר ס״ה; פ״ת ס״ק ד–ה |
| בל תשקצו | A lav shebichlalus — makkas mardus, one does not receive malkus | מחבר ס״ו; ט״ז ס״ק ו |
| מסוכנת / a heter drawn from a sevara | Permitted by the din; the scrupulous and the ba’al nefesh take the stringency upon themselves — except where there is a received tradition | מחבר ורמ״א ס״ז; ש״ך ס״ק ח |
| Subject | First side | Second side |
|---|---|---|
| A gezeirah hanging on its reason | Gilui — never enacted by a count, hence lapsed (Taz ס״ק א) | The milk of siman 115 — upheld even with no non-kosher animal in the herd (Rama, יו״ד קט״ו:א) |
| Gilui at the present time | The Mechaber — permitted (seif 1) | The Shelah and the Gaon — caution (Pischei Teshuva ס״ק א) |
| Smell in meat and fish | The Issur veHetter and the Maharshal — permitted bedi’eved, and the Maharshal even lechatchilah in one oven (Shach ס״ק א) | The Be’er Sheva — forbidden even bedi’eved (Shach ס״ק א) |
| Nullifying a dangerous substance in sixty | Chavos Yair and Shevus Yaakov — nullified (Pischei Teshuva ס״ק ג) | Chut HaShani — snake venom is not nullified (Pischei Teshuva ס״ק ג) |
| What the Taz’s dispute with the Maharshal is about | The Maharshal reports the custom of forbidding lambs afflicted with a sore, because of danger (Taz ס״ק ו) | The Taz is astonished at it from siman 60, and the Pischei Teshuva (ס״ק ט) refers to that astonishment |
| Voluntary stringency where the din permits | The Issur veHetter — keeping away from anything unseemly is a mitzvah (Pischei Teshuva ס״ק י) | The Toras HaAsham — a stringency adopted where the Amoraim were not stringent is a fault (Pischei Teshuva ס״ק י) |