Sougyot, sources, hakira de fond, ma’hlokot de Richonim et d’Aharonim,
nafka minot pour la halakha et examen des shitot
Sujet :
Choulhan Aroukh, Yoré Déa, siman 116 (7 seifim)
avec le Taz (טורי זהב), le Chakh (שפתי כהן), les Nekoudot HaKessef et le Pit’hei Techouva
Assise de la sougya dans le Chas :
עבודה זרה ל׳ ע״א (gilouï et venin de serpent) · פסחים ע״ו ע״ב (chapitre כיצד צולין : viande et poisson, ריחא, Mar bar Rav Achi) · פסחים קי״ב ע״א (aliments sous le lit, רוח רעה) · מכות ט״ז ע״ב (bal teshaktsou) · ביצה ה׳ ע״א (דבר שבמנין)
Rédaction et étude :
Rav Yossef Haïm Samama · DAAT
« כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם » (דברים ד׳:ט״ו)
« אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם » (ויקרא י״א:מ״ג)
« אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין תַּחַת הַמִּטָּה, אֲפִילּוּ מְחוּפִּין בִּכְלִי בַּרְזֶל — רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן » (פסחים קי״ב ע״א)Et le séif 4, que la suite de cette page ne reprendra plus, tient en une ligne : la sueur de l’homme est un poison, hormis celle du visage — et le Chakh y attache un signe mnémotechnique tiré du verset.
« צריך ליזהר מזיעת האדם שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים » (שו״ע יו״ד קט״ז:ד)
« וסימן לדבר בזעת אפיך תאכל לחם » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« משקים שנתגלו אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס » (שו״ע יו״ד קט״ז:א)
« ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר » (שו״ע יו״ד קט״ז:א)
Traduction : les boissons qui sont restées découvertes, les Sages les ont interdites, car on craint qu’un serpent y ait bu et y ait laissé son venin ; et aujourd’hui, où les serpents ne se trouvent pas parmi nous, c’est permis.
C’est l’un des fondements les plus importants pour comprendre la manière dont les gzérot tiennent : quand une mesure tombe avec sa raison, et quand elle ne tombe pas.
« הָוֵי דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, וְכׇל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן — צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ » (ביצה ה׳ ע״א)
« ואין בזה משום דבר שנאסר במנין כו׳ דלא נאסר אלא מפני נחשים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק א)Et le Taz renvoie lui-même, pour la comparaison, à ce qu’il a écrit au siman 115 — à son séif ב, sur le Semak, la comparaison qui suit portant, elle, sur le séif א :
« ועמ״ש בסי׳ קט״ו סעיף ב׳ בשם סמ״ק » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק א)
« חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא » (שו״ע יו״ד קט״ו:א)Et là, le Rama maintient l’interdit jusque dans un cas où l’on sait qu’il n’y a pas de bête impure dans le troupeau :
« הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור׳ אע״פ שאין דבר טמא בעדרו » (רמ״א יו״ד קט״ו:א)Quelle est donc la différence ?
« שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן » (עדויות א׳:ה׳)Une mesure prise par un vote ne se lève donc que par un autre vote, quand bien même sa raison aurait disparu ; le gilouï n’a jamais été arrêté ainsi, et il n’était qu’une crainte de fait. La question de savoir si une gzéra tombe ne dépend donc pas de sa seule raison, mais de la façon dont elle s’est inscrite. Et il faut ajouter, pour ne pas durcir le trait plus que la source : le Rama lui-même, dans ce même séif du siman 115, allège dans le cas où l’Israélite n’est arrivé qu’au milieu de la traite, et il l’allège précisément par l’argument du temps présent —
« עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל מותר » (רמ״א יו״ד קט״ו:א)La ligne de partage passe donc à l’intérieur même du siman 115, et non entre deux simanim qui s’opposeraient en bloc.
« עיין בשל״ה דף ע״ט ע״ב שכתב דמ״מ שומר נפשו ירחק מזה » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק א)
« ובהנהגת החסיד הגר״א ז״ל כתוב ג״כ שהיה נזהר מאד בדבר זה » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק א)On apprend d’ici que même une mesure tombée avec sa raison laisse subsister une mesure de prudence là où il reste un côté de danger.
« צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת » (שו״ע יו״ד קט״ז:ב)
« וכן אין לצלות בשר עם דג משום ריחא מיהו בדיעבד אינו אסור (ארוך כלל ל״ט דין כ״ה) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ב)
« ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בנתים כדי לרחוץ פיו » (שו״ע יו״ד קט״ז:ג)
« ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשמבשלם יחד ואכלן אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש (הגהות מרדכי) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ג)
« וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם ומ״מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קנוח והדחה (הגהות ש״ד סי׳ ע״ה ומביאו בגליון או״ה שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ג)
Traduction : il faut prendre garde de ne pas manger viande et poisson ensemble, parce que cela mène à la lèpre. (Glose : de même on ne rôtit pas de la viande avec du poisson, à cause de l’odeur ; toutefois, après coup, ce n’est pas interdit.) Qu’il se lave les mains entre la viande et le poisson, et qu’il mange entre les deux du pain trempé, afin de se rincer la bouche. (Glose : il y a qui disent qu’il n’y a lieu de craindre cela que lorsqu’on les a cuits ensemble et mangés ainsi, mais les manger l’un après l’autre ne demande aucune crainte ; et telle est la coutume, de ne se rincer entre les deux ni la bouche ni les mains ; en tout état de cause il faut manger et boire quelque chose entre les deux, ce qui vaut kinouah et hadaha.)
« דלכתחלה אסור לצלות בשר עם דגים משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)Mais la même opinion se resserre aussitôt : si les deux sont assez proches pour que la graisse coule de l’un à l’autre, c’est interdit même bedi‘avad.
« ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורים ואף דיעבד » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)Le Maharchal allège davantage — il permet de rôtir poisson et viande dans un même four même lekhathila —, et le Beer Cheva, à l’inverse, interdit même bedi‘avad :
« ופסק דאפילו בדיעבד אסורים משום ריחא מילתא » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק א)Nous rapportons, et nous ne tranchons pas.
« רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא » (פסחים ע״ו ע״ב)Et s’il en est ainsi, dans la viande et le poisson — dont tout l’interdit tient au danger —, pourquoi, une fois cuits véritablement ensemble, sont-ils interdits même bedi‘avad ?
« היינו בריחא לחוד אבל אם נתבשלו יחד אסורין אף דיעבד » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)Puis il étend la rigueur au rôtissage fait véritablement l’un avec l’autre, et il l’appuie sur la guemara :
« וה״ה אם נצלו כא׳ ממש זה עם זה » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ג)
« דאמר מר בר רב אשי אסרה אפילו במילחא » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ג)Les mots de la guemara elle-même, dont le Taz donne ici la teneur, sont ceux-ci :
« מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא נָמֵי אֲסוּרָה, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְרֵיחָא וּלְדָבָר אַחֵר » (פסחים ע״ו ע״ב)Mar bar Rav Achi interdit donc jusque dans le sel — c’est-à-dire hors de toute cuisson — et c’est de là que le Taz tire que le régime du danger ne se règle pas sur celui de l’interdit.
« דבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס׳ ויותר חמור דאפילו ביבש במינו צריך ששים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)C’est un grand hidouch : dans un interdit ordinaire, le sec dans le sec et dans son espèce est annulé par la majorité (voir siman 109) ; ici, à cause du danger, la majorité n’annule pas et il faut soixante. Et le Taz rapporte aussitôt, au nom du Darkei Moché, une objection qui va plus loin encore :
« דהא איתא בטור דחיישינן לגילוי אפילו במאה סאה מים » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« משמע דלא מהני ס׳ דחמירא סכנתא מאיסורא » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ב)Autrement dit : selon cette lecture, soixante ne suffiraient même pas. C’est exactement le point que la section suivante va reprendre. Et pour la pratique — demande à ton Rav.
« שנשאל על שומן אווז שנתערב תוך תבשיל של דגים אם יש חשש סכנה בדבר או לא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ב)
« והשיב דאין חילוק » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ב)On apprend de là que le din de « viande et poisson » vaut pour toutes les sortes de viande, la volaille et sa graisse comprises.
Une fois établi que le danger est plus lourd que l’interdit, les Aharonim se sont divisés sur la question de savoir s’il est malgré tout annulé dans soixante.
| Shita | Annulation du danger | Source |
|---|---|---|
| Havot Yaïr (allègement) | « ועיין בתשובת חוות יאיר סי׳ ס״ד שפסק להקל דבטל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
| Chevout Yaakov (allègement) | « וכן כתב בתשובת שבות יעקב ח״ב סוס״י ק״ד ושאין להחמיר כלל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
| Hout HaChani (rigueur pour le venin) | « וכ״כ בתשובת חוט השני סי׳ ס״ז דדוקא ארס נחש אינו בטל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג |
« ול״נ דלק״מ דשאני זיהרא דנחש דמקלי קלי טובא » (נקודות הכסף יו״ד קט״ז)Ensuite, et c’est le principe général : la rigueur du danger sur l’interdit ne vaut que dans le doute, et non là où il y a effectivement soixante.
« דלא מחמרינן בסכנתא טפי מבאיסורא אלא בספקא אבל היכא דאיכא ששים דנתבטל בודאי לא מסתבר כלל לחלק בין איסור לסכנתא » (נקודות הכסף יו״ד קט״ז)Ce sont donc deux registres et non deux avis contraires : le doute, où le danger l’emporte, et l’annulation avérée, où il ne se distingue pas de l’interdit.
« א״ו דאף באיכא ששים אסור » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג)Puis, pour la halakha, il se range aux téchouvot :
« ומ״מ לדינא העיקר כהתשובות הנ״ל דבטל » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ג)Il faut tenir les deux ensemble : l’argument explique le texte du Taz, la conclusion règle le cas. Et l’allègement porte sur l’annulation avérée dans soixante : là où le compte reste douteux, la règle du ס״ק reprend ses droits, et le Hout HaChani maintient la rigueur pour le venin de serpent lui-même. Et pour la pratique — demande à ton Rav.
C’est le cœur du siman et ce qu’il a de plus vivant — le fondement de toute la conduite de prudence en matière de danger pour la vie.
« צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות » (שו״ע יו״ד קט״ז:ה)
« וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב״י בשם הש״ס) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב״ם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס״פ כל שעה רוקח סימן ער״ה ומהרי״ל ומנהגים) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי״ל סי׳ ל״ה) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
« ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ״ז » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)
Traduction : il faut prendre garde de ne pas mettre de pièces dans sa bouche, car il pourrait s’y trouver la salive séchée d’un homme atteint de plaies ; de ne pas mettre la paume de sa main sous son aisselle, car sa main a pu toucher un lépreux ou une drogue mauvaise ; de ne pas mettre une miche de pain sous l’aisselle, à cause de la sueur ; de ne pas placer un mets ni des boissons sous le lit, parce qu’un esprit mauvais repose sur eux ; et de ne pas planter un couteau dans un étrog ou dans un radis, car un homme pourrait tomber sur sa pointe et mourir. (Glose : de même qu’il se garde de tout ce qui mène au danger, car le danger est plus grave que l’interdit, et l’on doit craindre un doute de danger plus qu’un doute d’interdit ; c’est pourquoi on a interdit d’aller en tout lieu dangereux, comme sous un mur penché ou seul la nuit… et tout cela est à cause du danger, et celui qui garde sa vie s’en éloigne ; il est interdit de s’en remettre à un miracle ou de mettre sa vie en péril en rien de semblable — et vois Hochen Michpat, siman 427.)
« וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם » (דברים ד׳:ט״ו)
« ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ״ז » (רמ״א יו״ד קט״ז:ה)Il y a à chercher le fondement de cet interdit. Est-il du côté de ce que la tradition exprime en disant qu’on ne s’appuie pas sur le miracle — et l’on décompte alors à l’homme de ses mérites ? Ou bien du côté de l’obligation même de garder son corps, celui qui se met en danger transgressant le verset de la garde de soi ? La nafka mina se voit lorsque la prise de risque a lieu pour une mitsva, et elle touche aux gedarim de la règle :
« שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין » (פסחים ח׳ ע״ב)Cette page pose la hakira et ne la tranche pas.
« וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ » (דברים כ״ב:ח)Le din du danger de Yoré Déa s’adjoint donc à celui de Hochen Michpat, et les deux tiennent à la même obligation de la Torah.
« והעלה דאין בזה רק אזהרה לכתחלה אבל בדיעבד אין כאן חשש איסור » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ד)Il ressort de là que l’interdit de l’esprit mauvais n’est qu’un éloignement lekhathila, et non un interdit portant sur l’objet même du mets.
« כתב בשם הגר״א ז״ל דה״ה אוכלין חיין כמו צנון » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)Et le Gaon ajoute une rigueur, que le Pit’hei Techouva rapporte telle quelle — on notera au passage que le texte imprimé porte ici ועם pour ואם, coquille de l’édition que nous recopions sans la corriger :
« ועם עשה כן יזרקם במקום שלא ימצא אותם אדם » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)Vient ensuite, sur ces paroles mêmes, la raison d’alléger au temps présent. De qui est-elle ? Le פת״ש écrit « והוא ז״ל כתב ע״ז » — et le ז״ל qui précède est celui du Gaon, ce qui donnerait la phrase au Gaon, tandis que le ע״ז, « sur cela », plaide pour un tiers qui commente. Nous rapportons l’ambiguïté sans la trancher :
« דהאידנא כיון דדשים בה רבים » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ה)Et c’est exactement le fondement que nous avons vu au gilouï : la crainte qui ne se rencontre plus ne tient plus l’interdit. Et pour la pratique — demande à ton Rav.
« אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
« וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם וכיוצא בהם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
« וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם » (שו״ע יו״ד קט״ז:ו)
Traduction : il est interdit de manger des aliments et des boissons dont l’âme de l’homme a horreur, comme des boissons et des aliments dans lesquels se sont mêlés du vomissement, des excréments, une humeur putride et ce qui leur ressemble ; de même il est interdit de manger et de boire dans des ustensiles souillés dont l’âme de l’homme a horreur, comme les ustensiles des latrines et les ustensiles de verre dont on se sert pour la saignée, et ce qui leur ressemble ; de même il ne mangera pas avec des mains sales ni sur des ustensiles crasseux — car tout cela est compris dans « ne rendez pas vos âmes abominables ».
« הַמְשַׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תְשַׁקְּצוּ״ » (מכות ט״ז ע״ב)D’où la question : manger une chose répugnante est-il un lav de la Torah complet, sur lequel on reçoit des malkout, ou bien n’est-ce qu’un לאו שבכללות — un seul lav qui embrasse des choses nombreuses, et sur lequel on ne reçoit pas de malkout ?
« בטור כ׳ בשם רשב״א בזה היו מכין אותו מכת מרדות » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו)Puis il demande pourquoi ce ne serait pas des malkout pleines, et il répond :
« נראה משום דהוי לאו שבכללות שדברים הרבה נכללים בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו » (ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו)Celui qui mange une chose répugnante ne reçoit donc pas les malkout de la Torah, mais une makkat mardout.
| Qui | Ce qui est dit | Source |
|---|---|---|
| Le Taz (ס״ק ו) | בל תשקצו est un לאו שבכללות : makkat mardout, non malkout | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| Le Maharchal (Yam chel Chlomo) | « ומכאן נהגו לאסור הכבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילין למות בהן » | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| L’objection du Taz | « ויש לתמוה הרי אמרינן בסי׳ ס׳ דאפי׳ אכלתה הבהמה סם המות שלה כשרה » | ט״ז יו״ד קט״ז ס״ק ו |
| Le renvoi du Pit’hei Techouva | « עט״ז סק״ו מה שתמה על מהרש״ל » | פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק ט |
« מסוכנת אף על פי שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה » (שו״ע יו״ד קט״ז:ז)
« בהמה שהורה בה חכם מסברא ולא נמצא הדין בפירוש שהיא מותרת בעל נפש לא יאכל ממנה (גמ׳ פ׳ א״ט והג״א שם) » (רמ״א יו״ד קט״ז:ז)
Traduction : une bête en danger de mort, bien qu’elle devienne permise par la che’hita, les scrupuleux s’imposent la rigueur de ne pas en manger. (Glose : une bête sur laquelle un sage a tranché d’après son raisonnement, sans que le din se trouve écrit explicitement comme permis — un homme d’âme n’en mangera pas.)
« לא יאכל בעל נפש ממנה אבל אם יש לו קבלה שהיא מותרת מותר » (ש״ך יו״ד קט״ז ס״ק ח)Là où le sage dispose d’une tradition reçue, et non de son seul raisonnement, le ba‘al néfech lui-même n’a plus de raison de s’abstenir.
« ולהרחיק עצמו מכל דבר כיעור מצוה היא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)Puis il lit la glose du Rama : ce qu’elle dit, c’est qu’il n’y a pas d’obligation, non qu’il n’y ait pas de mérite.
« היינו שאין החיוב על בעל נפש להחמיר » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)
« אבל מ״מ אם רוצה להחמיר גם בזה מצוה היא » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)Et il rapporte enfin l’avis exactement contraire — non pas directement, mais par le Sollet LaMin'ha, qui le tient du Torat HaAcham :
« שוב ראיתי בסולת למנחה כלל ע״ו דין ח׳ שכתב בשם תורת האשם » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י׳)Celui-ci tient qu’une rigueur prise là où les Amoraïm n’ont pas été rigoureux est un défaut et non un mérite :
« דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני הוי כמו אפיקורסות ויצא שכרו בהפסדו » (פת״ש יו״ד קט״ז ס״ק י)Le Pit’hei Techouva laisse les deux côtés l’un en face de l’autre. Nous rapportons, et nous ne tranchons pas. Et pour la pratique — demande à ton Rav.
| Le sujet | Le din | Source |
|---|---|---|
| Gilouï (boissons découvertes) | Permis au temps présent — la crainte tombée, la mesure tombe : elle n’avait pas été arrêtée par un vote | מחבר ס״א; ט״ז ס״ק א |
| Viande et poisson — l’odeur (rôtissage) | Interdit lekhathila, permis bedi‘avad ; interdit même bedi‘avad si la graisse coule de l’un à l’autre | רמ״א ס״ב; ש״ך ס״ק א |
| Viande et poisson — cuisson véritable | Interdit même bedi‘avad ; et soixante sont exigés jusque dans le sec au sein de son espèce | מחבר ס״ב; ט״ז ס״ק ב–ג |
| Entre la viande et le poisson | Kinouah et hadaha — manger et boire quelque chose entre les deux | רמ״א ס״ג |
| Sueur (séif 4) | Toute sueur de l’homme est un poison, hormis celle du visage | מחבר ס״ד; ש״ך ס״ק ב |
| Annulation d’une chose dangereuse | Annulée dans soixante selon les téchouvot que le Pit’hei Techouva suit ; le venin de serpent excepté | פ״ת ס״ק ג; נקודות הכסף |
| סכנתא חמירא מאיסורא | Un doute de danger pèse plus qu’un doute d’interdit ; celui qui garde sa vie s’éloigne | רמ״א ס״ה; ב״י בשם הש״ס |
| Sous le lit (rouah ra‘a) | Interdit lekhathila ; bedi‘avad, le Chevout Yaakov ne trouve aucune crainte d’interdit | מחבר ס״ה; פ״ת ס״ק ד–ה |
| בל תשקצו | Un lav shebikhlalout — makkat mardout, on ne reçoit pas de malkout | מחבר ס״ו; ט״ז ס״ק ו |
| מסוכנת / un heter tiré d’une sevara | Permis depuis le din ; les scrupuleux et le ba‘al néfech s’imposent la rigueur — sauf là où il y a une tradition reçue | מחבר ורמ״א ס״ז; ש״ך ס״ק ח |
| Sujet | Premier côté | Second côté |
|---|---|---|
| Une gzéra suspendue à sa raison | Le gilouï — jamais arrêté par un vote, donc tombé (Taz ס״ק א) | Le lait du siman 115 — maintenu même sans bête impure au troupeau (Rama, יו״ד קט״ו:א) |
| Le gilouï au temps présent | Le Mehaber — permis (séif 1) | Le Chela et le Gaon — prudence (Pit’hei Techouva ס״ק א) |
| L’odeur dans la viande et le poisson | L’Issour veHetter et le Maharchal — permis bedi‘avad, et le Maharchal jusque lekhathila dans un même four (Chakh ס״ק א) | Le Beer Cheva — interdit même bedi‘avad (Chakh ס״ק א) |
| L’annulation d’une chose dangereuse dans soixante | Havot Yaïr et Chevout Yaakov — annulée (Pit’hei Techouva ס״ק ג) | Hout HaChani — le venin de serpent n’est pas annulé (Pit’hei Techouva ס״ק ג) |
| Ce sur quoi porte la polémique du Taz avec le Maharchal | Le Maharchal rapporte la coutume d’interdire les agneaux atteints d’une plaie, à cause du danger (Taz ס״ק ו) | Le Taz s’en étonne depuis le siman 60, et le Pit’hei Techouva (ס״ק ט) renvoie à cet étonnement |
| La rigueur volontaire là où le din permet | L’Issour veHetter — s’éloigner de toute chose laide est une mitsva (Pit’hei Techouva ס״ק י) | Le Torat HaAcham — une rigueur prise là où les Amoraïm n’ont pas été rigoureux est un défaut (Pit’hei Techouva ס״ק י) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Accueil · Siman 116 · ♥ Soutenir