שולחן ערוך · יורה דעה

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בַּהֲנָאָה, אִם הוּא דָּבָר הַמְּיֻחָד לְמַאֲכָל — אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה (וְאַף לְהַלְווֹת עָלָיו, וַאֲפִלּוּ לִקְנוֹתוֹ לְהַאֲכִילוֹ לְפוֹעֲלָיו עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים — אָסוּר); חוּץ מִן הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה". וְאִם נִזְדַּמְּנוּ לְצַיָּד חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים טְמֵאִים (וְכֵן מִי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ נְבֵילָה וּטְרֵיפָה בְּבֵיתוֹ) — מֻתָּר לְמָכְרָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ. (הגה: וְצָרִיךְ לְמָכְרָהּ מִיָּד, וְלֹא יַמְתִּין עַד שֶׁתְּהֵא שְׁמֵנָה אֶצְלוֹ. וְכֵן מֻתָּר לִגְבּוֹת דְּבָרִים טְמֵאִים בְּחוֹבוֹ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּהָוֵי כְּמַצִּיל מִיָּדָם; וְאָסוּר לִמְכּוֹר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים נְבֵילָה בְּחֶזְקַת כְּשֵׁירָה — וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן רכ״ח. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה.)