מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הט״ז, הש״ך, הפרי חדש
והפתחי תשובה, ועד יישומי המטבחים והכשרויות בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ח (י״ג סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן קי״ח.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (איזה מוצר, איזו אריזה, מי חתם, מי היה נוכח, מה הרוויח הגוי מן ההחלפה) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
יַיִן וּבָשָׂר וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן שֶׁהִפְקִיד אוֹ שָׁלַח בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים — צָרִיךְ שְׁנֵי חוֹתָמוֹת. אֲבָל יַיִן מְבֻשָּׁל וְשֵׁכָר, וְכֵן הַחֹמֶץ וְחָלָב וּמוֹרְיָיס וּפַת וּגְבִינָה, וְכָל שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מֻתָּר בְּחוֹתָם אֶחָד.
הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא בָּעִינַן שְׁנֵי חוֹתָמוֹת רַק בְּיִשְׂרָאֵל חָשׁוּד, אֲבָל בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַכֹּל שָׁרֵי עַל יְדֵי חוֹתָם אֶחָד (ר״ת), וּבְדִיעֲבַד יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה.
חותם אחד או שניים. יין, בשר וחתיכת דג שאין בהם סימן, שהפקיד (מפקיד) או שלח (שולח) ביד עובד כוכבים → צריך שני חותמות. אבל יין מבושל, שכר, חומץ, חלב, מורייס, פת וגבינה — כל שאיסורו מדברי סופרים → די בחותם אחד.
רמ״א: ויש אומרים שאין צריך שני חותמות אלא בישראל חשוד ; אבל בעכו״ם הכל מותר בחותם אחד (רבנו תם) — ובדיעבד יש לסמוך על זה.
— שולחן ערוך, יורה דעה קי״ח:א · יסוד: גמרא עבודה זרה (חבי״ת), בית יוסף · ספריא יו״ד קי״ח:א
הט״ז (ס״ק ב) מעלה נקודה מכרעת: ישראל חשוד חמור יותר מן העכו״ם (גרע מעכו״ם — עיין סימן פ״ו). העכו״ם מתיירא שמא ייתפס כגנב, ובדרך כלל אין לו רווח בהחלפת המאכל ; מכאן ה-ר״ת שהביא הרמ״א: בעכו״ם די בחותם אחד לכל דבר, וסומכים עליו בדיעבד. אסימטריה זו — מוראו של הגוי — מפעמת בסעיפים ז-י״ג.
סימן קי״ח מונה 13 סעיפים. המחבר קובע את מסגרת החותמות, הסימנים והנאמנות ; הרמ״א (הגה) מגיה, ולרוב מקל בר״ת (חותם אחד בעכו״ם) תוך שמירת גדרים (שק, חליפין, דפוסים). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
| סעיף | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | חותם אחד או שניים | יין, בשר, דג בלא סימן → שני חותמות ; כל איסור מדברי סופרים → חותם אחד. יש אומרים: השניים אינם אלא בשולח (שלא יראה חותמו) ; מפקיד שיראה חותמו → אחד (ירא). רמ״א (ר״ת): בעכו״ם חותם אחד לכל דבר — בדיעבד יש לסמוך. |
| 2 | לחזור על החותם | משחתם כראוי אין צריך לחזור ; אך אם חזר ולא הכירו → אסור, אף בשני חותמות (כפול סי' ק״ל ס״ח). רמ״א: דוקא אם יש לחוש שהחליפו ונהנה בחליפין, או יין (נגיעה) ; ואם לאו, אין לחוש אף שהחותם מקולקל. |
| 3 | מהו חותם | אות אחת = חותם אחד, שתים = שניים ; דפוסים אף שיש בהם אותיות = חותם אחד (קובעים בבת אחת). יש אומרים: במקום מומרים/כותים היודעים לכתוב, אין הכתב סימן אלא למכיר הכתב (כפול ק״ל ס״ו). |
| 4 | מפתח ושק | מפתח + חותם = שני חותמות ; ובדבר שדי בחותם אחד, מפתח לבד אינו חותם. רמ״א: שק תפור/חתום אינו אפילו כחותם אחד (אא״כ הפך התפירות לפנים) ; חתם הדבר וגם השק = שני חותמות. |
| 5 | סימן הניקור | ירך בלא חותם, חתוכה כדרך שישראל חותכה אחר חטיטת הגיד → כשרה ; וכל חתיכה שניכר בה ניקור הישראל (חוט דידא, חוט שאצל החזה). רמ״א: שאר חתיכות → אסורות אם יש חשש חליפין, ודוקא בבשר / איסור דאורייתא ; באיסור דרבנן (גבינות) שמכיר היותר טובים → כולן מותרות. |
| 6 | בהמה/עוף שחוטים | בהמה או עוף שחוטים, נשלחו בלא חותם → אסורים: « אין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו ». |
| 7 | מעבר לרבים | נשלח בלא חותם במקום מעבר לרבים → מותר: הגוי ירא שמא יראנו עובר ויתפסנו כגנב. ומיהו לכתחילה לא ישלח בלא חותם (עיין סי' קכ״ט ס״ד). |
| 8 | נאמנות השליח | הלוקח בשר ושלחו ביד עם הארץ → נאמן, אף שאינו מוחזק ; ואין חוששין להחלפה ; ואפילו עבדי ישראל. ויש מי שאומר: החשוד לאכול דברים המותרים שלא כדין, חשוד גם להחליף. |
| 9 | נמצא ביד עכו״ם | בשר/גבינה הנמצא ביד עכו״ם וכתוב עליו חותם או « כשר », אף שאינו יודע מי כתבו → כשר (דמידע ידיע שהוא של ישראל), ובלבד שלא יהיו שם עכו״ם היודעים לכתוב. רמ״א: מותר לקנות גבינות החתומות כדרך ישראל, במקום שאין חשש שנשארו הדפוסים ביד עכו״ם ; ויש אוסרים ; ובדיעבד אין להחמיר. |
| 10 | הנחת עכו״ם (יוצא ונכנס) | המניח עכו״ם בביתו עם דברים שבהחלפתם אף איסור תורה: אם יוצא ונכנס, או אף שהה זמן רב בלא שהודיע שדעתו לשהות ובלא שסגר → מותר (מתיירא « עתה יבוא ויראני »), אף שנהנה בחליפין ; אבל הודיע שדעתו לשהות → אסור ; ואם אינו נהנה → מותר בכל ענין (עיין ר״ס קכ״ט). |
| 11 | שתי קדירות זו אצל זו | ישראל ועכו״ם, זו בשר שחוטה וזו נבילה → מותר: אין לחוש שיחליף כשהחזיר ישראל פניו, אף שלו משובח, אף פיהן מגולה (אין חשש ניצוצות) — וה״ה שני צלויים. אבל לכתחילה יש ליזהר אף בשתי קדירות. |
| 12 | שפחות | יש להחמיר שלא להניח הקדירות אצל השפחות כשאין ישראל בבית (ואינו יוצא ונכנס). רמ״א: אם נתנה דבר איסור בקדירה, אין להאכילה אותו מאכל — שלא ירגילה בכך (ב״י בשם שבולי לקט). |
| 13 | דפוס ששכח אצל הגוי | ישראל שעשה גבינות בבית עכו״ם וחתמם בדפוס עץ ושכחו שם → אין חוששין שמא זייף וחתם אחרים, ולא שמא החליק פניהן בשומן חזיר. רמ״א: י״א להתיר רק אם הניחו מונח על הגבינות ; ואם לאו, חשש שעשה קטנים והחליפם בגדולים → אסור ; ובמקום הפסד יש להתיר בכל ענין. |
למעשה (חותם אחד או שניים). במוצר שאיסורו דאורייתא (בשר, יין) הנשלח ביד עכו״ם בלא שמירה, מצפים לשני חותמות לכתחילה ; בדיעבד, חותם אחד של עכו״ם מספיק (ר״ת). באיסור דרבנן (פת, גבינה, חומץ) — חותם אחד לכתחילה. ואם תראה את חותמך (מפקיד) — אחד עשוי להספיק. לדעת אם מקרך חבי״ת או חמפ״ג, ולכתחילה או בדיעבד, היא שאלת מציאות — שאל את רבך.
| האמצעי | כמה חותמות? | המקור |
|---|---|---|
| אות אחת חרוטה / כתובה | חותם אחד | מחבר ס״ג |
| שתי אותיות | שני חותמות | מחבר ס״ג |
| דפוס מוטבע, אף כמה אותיות | אחד (נקבע בבת אחת) | מחבר ס״ג |
| מפתח + חותם | שני חותמות | מחבר ס״ד |
| מפתח לבד (לדבר שדי בחותם אחד) | אינו חותם | מחבר ס״ד |
| שק תפור/חתום סתם | אינו אפילו חותם אחד (אא״כ הפך התפירות לפנים) | רמ״א ס״ד |
| חתם הדבר וגם השק | שני חותמות | רמ״א ס״ד |
למעשה (מהו חותם). חותם יעיל הוא אמצעי שאי אפשר לשחזרו כמותו בלא רושם: סימן ניכר, שני סימנים לשני חותמות, ודפוס שלם נחשב כאחד. שק סגור סתם אינו חותם. לדעת אם אריזתך « עושה חותם », וכמה חותמות היא שווה — שאל את רבך.
הרמ״א (על פי התרומת הדשן, מן האשיר״י / פג״ה) מתווה את הקו: שאר החתיכות שעם הירך, אם יש לחוש לחליפין, אסורות — ודוקא בבשר / איסור דאורייתא. באיסור דרבנן (גבינות), אם מכיר קצת שלא הוחלפו והם היותר טובים ששלח → כולן מותרות: כי אילו החליף, היה לוקח הגוי את הטובים. חומרת הסימן נכוֹנֶנֶת אפוא לפי חומרת האיסור.
למעשה (הסימנים). סימן שווה אם הוא ייחודי וקשה לשחזור (ניקור הישראל), לא אם הוא רגיל (רושם שחיטה סתם). סימן הניקור אינו אלא סעד בדיעבד, ומשקלו תלוי בחומרת האיסור (בשר דאורייתא מול גבינה דרבנן). להכיר ניקור אמיתי דורש עין מנוסה — שאל את רבך.
| המצב | הדין | הטעם |
|---|---|---|
| בלא חותם, אך במקום מעבר לרבים | מותר (בדיעבד) ; לכתחילה לחתום | הגוי ירא מעובר שיתפסנו כגנב (מחבר ס״ז) |
| נשלח ביד עם הארץ (אינו מוחזק) | נאמן ; אין חשש החלפה | מחבר ס״ח ; אף עבדי ישראל |
| שליח חשוד לאכול המותר שלא כדין | חשוד גם להחליף → אינו נאמן | יש מי שאומר (ס״ח) |
למעשה (נאמנות). שני עמודים: המירתת (הגוי לא יעז לרמות אם עלול להיתפס) ונאמנות השליח היהודי הרגיל. אך אלו סעדים בדיעבד: לכתחילה חותמים. להעריך אם מקום הוא « מעבר », אם שליח אמין, נתון לשיקול דעת — שאל את רבך.
למעשה (גוי לבדו, שפחות). כל עוד העכו״ם עלול להיתפס (יוצא ונכנס, היעדרות בלתי מוכרזת) אין חוששין להחלפה — אלא אם יודע שתשהה זמן רב. ואם אין לו רווח ברמאות, החשש בטל. אך לכתחילה אין מניחים מטבח כשר בלא השגחה, ומחמירים בעובדים קבועים. לשפוט « יוצא ונכנס », « נהנה או לא », « הודיע או לא », עניין מציאות הוא — שאל את רבך.
למעשה (הדפוס, החותם המזויף). חותם שווה רק אם כליו נשאר מחוץ להישג מי שעלול לזייפו ; דפוס שנשאר אצל עכו״ם מערער את כל החותמות שעליהם. במקום הפסד מקילים יותר. להעריך את סכנת הזיוף האמיתית של חותם, שאלת מציאות היא — שאל את רבך.
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, ילקוט יוסף) ממשיכות את עקרונות סימן קי״ח שלמעלה למקרי כשרות והובלה מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
| מקרה מעשי | כיוון ספרדי (לבדיקה) |
|---|---|
| מוצר כשר חתום הנמסר ביד עכו״ם | החותם + תווית ההכשר = חותם אחד (או שניים) לפי חומרת האיסור (חבי״ת / חמפ״ג) ; ר״ת בדיעבד. |
| תווית « כשר » על מוצר (סעיף ט) | שווה כחותם כשר אם אין חשש זיוף הדפוסים ; מכאן פיקוח החותמות בידי המכשיר. |
| גבינה / בשר בלא שמירה רצופה | נאמנות השליח היהודי (סעיף ח) ; מעבר לרבים ומירתת כסעד בדיעבד. |
| עובד נכרי לבדו במטבח | יוצא ונכנס (סעיף י) ; חומרה לכתחילה, ובעיקר בעובד קבוע (סעיף יב). |
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
| מקרה מעשי | כיוון אשכנזי (לבדיקה) |
|---|---|
| שני חותמות או אחד | חבי״ת (דאורייתא) → שניים לכתחילה ; חמפ״ג (דרבנן) → אחד ; בעכו״ם אחד בדיעבד (ר״ת). |
| שק / אריזה כחותם | שק תפור אינו « חותם » אלא בהפיכת התפירות (רמ״א ס״ד) ; חותם בלתי הפיך מודרני דומה לו. |
| דפוס / חותם שנשאר נגיש | חשש זיוף (סעיפים ט, יג) → התווית שווה רק אם הכלי מפוקח. |
| גוי לבדו במטבח | יוצא ונכנס מתיר בדיעבד ; לכתחילה אין מניחים בלא השגחה. |
| מקרה מודרני | כלי הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| חותם נגד פתיחה + תווית הכשר על מוצר כשר | סעיף א, ג-ד (חותם ; אחד או שניים) | האריזה האטומה + התווית = החותם הכפול הקלאסי ; אחד או שניים לפי אם האיסור דאורייתא (בשר/יין — חבי״ת) או דרבנן (חמפ״ג). שק סגור סתם אינו « חותם » (ס״ד). |
| הובלת כשרות ביד משלוח עכו״ם (שליח, קייטרינג, מסירה) | סעיף ז-ח (מירתת ; נאמנות) | חותם + סימן + מעקב ; מפקיד « שיראה חותמו » → אחריות/מעקב. מעבר לרבים ומירתת כסעד בדיעבד ; לכתחילה לחתום. |
| סמל ההכשר כחותם כשר ; זיוף החותמות / דפוסים | סעיף ט, יג (« כשר » הכתוב ; דפוס) | התווית שווה כחותם / סימן אם אינה בת חיקוי ; מכאן פיקוח החותמות והמטריצות בידי המכשיר (דפוס נגיש מערער את כל החותמות). |
| עובד נכרי לבדו במטבח כשר (ניקיון, פועלים, שליחים) | סעיף י-יב (יוצא ונכנס ; שפחות) | מירתת כל עוד אפשר לפקח בפתע ; לא להודיע על היעדרות ארוכה ; חומרה יתרה בעובד קבוע (ס״ב יב). |
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — איזה מוצר (איסור דאורייתא או דרבנן), איזו אריזה, מי חתם, האם החותם מפוקח, האם העכו״ם עלול להיתפס, האם יש לו רווח בהחלפה — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לשחזר בדיוק מה מופקד, ביד מי, באיזה חותם או סימן, ומי יכול לפקח, ואחר כך שאל את רבך.
| הכלי | המידה (למעשה) | הערה |
|---|---|---|
| חותם — איסור דאורייתא (חבי״ת) | שני חותמות לכתחילה ; אחד בעכו״ם בדיעבד | ר״ת (רמ״א ס״א) ; מפקיד שיראה חותמו → אחד |
| חותם — איסור דרבנן (חמפ״ג) | חותם אחד | חומץ, מורייס, פת, גבינה (מחבר ס״א) |
| מהו « חותם » | אות = אחד, שתים = שניים, דפוס = אחד ; מפתח+חותם = שניים | שק תפור ≠ חותם אא״כ הפך התפירות (ס״ג-ד) |
| סימן | ניקור הישראל → כשר בדיעבד ; שחיטה → לא | חמור יותר באיסור דאורייתא (רמ״א ס״ה-ו) |
| מירתת — מעבר לרבים | מעבר לרבים → מותר בדיעבד | אף במקום שאין עוברים אלא עכו״ם (ט״ז ס״ק י) |
| נאמנות — שליח יהודי | עם הארץ נאמן ; חשוד → לא | מחבר + יש מי שאומר (ס״ח) |
| הנחת גוי לבדו | יוצא ונכנס → מותר ; הודיע → אסור | אם אינו נהנה → מותר בכל ענין (ס״י) |
| דפוס / חותם נגיש לגוי | חשש זיוף → פיקוח הכלי | במקום הפסד מתירים (ס״ט, יג) |
| הפוסק | התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן) |
|---|---|
| מחבר (סעיפים א-יג) | חותם אחד או שניים (חבי״ת / חמפ״ג) ; מהו חותם (אות, דפוס, מפתח) ; הניקור כסימן, לא השחיטה ; מעבר לרבים ונאמנות עם הארץ ; הנחת הגוי (יוצא ונכנס) ; שתי קדירות ; הדפוס ששכח. |
| רמ״א (הגה) | ר״ת — חותם אחד בעכו״ם (ס״א, בדיעבד) ; שק אינו חותם אא״כ הפך התפירות (ס״ד) ; דאורייתא / דרבנן בסימן הניקור (ס״ה) ; גבינות חתומות כדרך ישראל, חשש הדפוסים (ס״ט) ; שפחה שלא להרגילה (ס״ב יב) ; דפוס מונח על הגבינות, הפסד (ס״ג יג). |
| ט״ז (טורי זהב, ס״ק א-יב) | ס״ק א: חבי״ת / חמפ״ג, טעמי רש״י מול רשב״א (דאורייתא / דרבנן) ; ס״ק ב: « ישראל חשוד » גרע מעכו״ם (סי' פ״ו) ; ס״ק ג: קושיית התוס' מפתח וחותם, תירוץ ר״ת ; ס״ק ד: בדיעבד בזמן הזה כ״ע מודים ; ס״ק ח: ירך = דיעבד בלבד (טביעת עין סי' ס״ג) ; ס״ק ט: תרנגולת עם ניקור ניכר ; ס״ק י: מעבר לרבים אף שאין עוברים אלא עכו״ם (סי' קכ״ט ס״ד) ; ס״ק יב: « אפילו שתי קדירות » — תערובת גופים. |
| ש״ך (שפתי כהן) | ס״ק א: הבשר צריך חותם בתוך חותם אף במקום שהקצבים יהודים ; הבחנה מסי' א' ס״ד. סומכים על ט״ז + רמ״א + פ״ת. |
| פרי חדש (פר״ח) | אחרון יסודי על סימן זה, בקו הבית יוסף והט״ז בחותמות ובנאמנות. |
| פתחי תשובה (ס״ק א-ז) | ס״ק א: חלב טמא — מין במינו (ולמעשה דרבנן → חותם אחד, ש״ך) ; ס״ק ב: חמאה בלא חותם מותרת (מהר״י הלוי ; סי' קכ״ז) ; ס״ק ג: שמש צדקה, חצאי אווז מלאים בשר בתווית « פסח » ; ס״ק ד: חותם מקולקל (נודע ביהודה) ; ס״ק ו: תרנגולת הובהבה כדרך ישראל (סי' ס״ח) ; ס״ק ז: שפחה להכעיס מול להנאתה (תפארת למשה). |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קי״ח · ♥ תמיכה