סימן ק״כ — דיני טבילת הכלים הנקנים מן העובד כוכבים

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 16 הסעיפים

סימן ק״כ · 120 עוסק במעשה שכל בית יהודי עושה : הטבלת כלי סעודה הנקנים מן העובד כוכבים במקוה. המחבר (רבי יוסף קארו) פורש זאת בשישה עשר סעיפים, ובהם ניכרות ארבע שאלות שונות : אילו כלים חייבים ובאילו מים (סעיפים 1-3) ; אילו חומרים והרכבים מחייבים (סעיפים 4-7) ; מאיזה אופן קניין נולד החיוב — קנייה, שאלה, משכון, מסירה לאומן (סעיפים 8-11) ; וכיצד מתבצעת הטבילה ומה תקנת הדיעבד (סעיפים 12-16). הרמ״א (רבי משה איסרלישׂ) מוסיף את הגהותיו (הגה), וכמעט תמיד באותו כיוון : במקום ספק — מטבילים, אך בלא ברכה.

קבוצה א — עצם החיוב, אופן הטבילה והברכה (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — אילו כלים חייבים בטבילה, ובאילו מים 📋 העתקה

הַקּוֹנֶה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּלֵי סְעוּדָה שֶׁל מַתְּכוֹ׳ אוֹ שֶׁל זְכוּכִית אוֹ כֵּלִים הַמְצוּפִּים בַּאֲבָר מִבִּפְנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים צָרִיךְ לְהַטְבִּילָם בְּמִקְוֶה אוֹ מַעְיָין שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה (טוּר בְּשֵׁם סה״מ ועב״י): הגה י״א דְּכֵלִים הַמְצוּפִּים בַּאֲבָר אֲפִילּוּ בִּפְנִים יִטְבּוֹל בְּלֹא בְּרָכָה (ב״י בְּשֵׁם סמ״ק וְאָרוֹךְ) וְכֵן נוֹהֲגִין:

סעיף 2 — לאחוז בכלי ברפיון : חשש חציצה 📋 העתקה

צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכְּלִי רָפוּי בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת טְבִילָה שֶׁאִם מְהַדְּקוֹ בְּיָדוֹ הָוֵי חֲצִיצָה וְאִם לִחְלֵחַ יָדוֹ בְּמַיִם תְּחִילָּה אֵין לָחוּשׁ. (וְדַוְקָא שֶׁלִּחְלֵחַ יָדָיו בְּמֵי מִקְוֶה אֲבָל לֹא בְּמַיִם תְּלוּשִׁים) (מַשְׁמַע מִמָּרְדְּכַי פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר):

סעיף 3 — נוסח הברכה : כלי או כלים 📋 העתקה

יְבָרֵךְ עַל טְבִילַת כְּלִי וְאִם הֵם שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר מְבָרֵךְ עַל טְבִילַת כֵּלִים:

קבוצה ב — אילו כלים חייבים ואילו פטורים (סעיפים 4-7)

סעיף 4 — טריפיד״ש ופדיליא״ש : הנושא את הקדירה והנושא את המאכל 📋 העתקה

טריפיד״ש שֶׁשּׁוֹפְתִים עֲלֵיהֶם קְדֵירוֹת אֵינָם טְעוּנוֹת טְבִילָה אֲבָל פדיליא״ש טְעוּנוֹת טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתְנִים עֲלֵיהֶם הַמַּאֲכָל עַצְמוֹ:

סעיף 5 — סכין של שחיטה וכלים של שלב ביניים 📋 העתקה

סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה (אוֹ סַכִּין שֶׁמַּפְשִׁיטִין בּוֹ) (אָרוֹךְ) יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה: הגה וְיֵשׁ חוֹלְקִין (תשב״ץ) וְטוֹב לְטוֹבְלוֹ בְּלֹא בְּרָכָה הַבַּרְזֶלִים שֶׁמְּתַקְּנִים בָּהֶם הַמַּצּוֹת אֵינָם צְרִיכִים טְבִילָה (אָרוֹךְ) וְכֵן כִּיסּוּי שֶׁכּוֹפִין עַל הַפַּת לֶאֱפוֹתוֹ אֲבָל כִּיסּוּי קְדֵירָה צָרִיךְ טְבִילָה (הַגָּהוֹת אשיר״י):

סעיף 6 — כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל 📋 העתקה

כְּלִי עֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִשּׁוּקִים שֶׁל בַּרְזֶל מִבַּחוּץ שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ אֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה:

סעיף 7 — מתכת ועץ יחד : מה עיקר הכלי? 📋 העתקה

כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף מְחוּבָּר בִּכְלִי עֵץ צָרִיךְ טְבִילָה: הגה וְכֵן רֵחַיִים שֶׁל פִּלְפְּלִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעֵץ יֵשׁ בַּרְזֶל קָבוּעַ שֶׁטּוֹחֲנִין בּוֹ צָרִיךְ טְבִילָה (מָרְדְּכַי) וְכֵן הַמַּשְׁפֵּכוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ הַבַּרְזוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּשְׁאָר מַתָּכוֹת כּוּלָּן צְרִיכִים טְבִילָה (אָרוֹךְ) וְדַוְקָא שֶׁעִיקַּר הַכְּלִי הוּא שֶׁל מַתָּכוֹת אֲבָל אִם עִיקַּר הַכְּלִי הוּא שֶׁל עֵץ רַק שֶׁמְּעַט בַּרְזֶל קָבוּעַ בּוֹ הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלֹא הַבַּרְזֶל אֵין צָרִיךְ טְבִילָה אֲבָל כְּלִי הַמְתוּקָּן בִּיתֵדוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּבְלֹא הַיְתֵדוֹת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְהֵם מִבִּפְנִים צָרִיךְ טְבִילָה (כָּךְ מַשְׁמַע מב״י בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מיימוני פי״ז):

קבוצה ג — אופן הקניין : קנייה, שאלה, משכון ועשיית אומן (סעיפים 8-11)

סעיף 8 — שאלה ושכירות : אין קניין, אין טבילה 📋 העתקה

הַשּׁוֹאֵל אוֹ שׂוֹכֵר כְּלִי מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל קְנָאוֹ מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁאִילוֹ לַחֲבֵירוֹ טָעוּן טְבִילָה שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בְּיַד הָרִאשׁוֹן וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם לֹא לְקָחוֹ הָרִאשׁוֹן לְצוֹרֶךְ סְעוּדָה אֶלָּא לַחְתּוֹךְ קְלָפִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ: הגה אֲבָל הָרִאשׁוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵי סְעוּדָה אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ עֲרַאי בְּלֹא טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלְּקָחוֹ לְצוֹרֶךְ קְלָפִים (ד״ע ואו״ה) וְכֵן אִם קְנָאוֹ יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי מִן הָרִאשׁוֹן לְצוֹרֶךְ סְעוּדָה צָרִיךְ טְבִילָה גַּבֵּי הַשֵּׁנִי (בֵּית יוֹסֵף):

סעיף 9 — משכון : הכול תלוי בדעת העובד כוכבים 📋 העתקה

מִשְׁכֵּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּלִי לְיִשְׂרָאֵל אִם נִרְאֶה בְּדַעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁרוֹצֶה לְשַׁקְּעוֹ בְּיָדוֹ טָעוּן טְבִילָה וְאִם לָאו יַטְבִּילֶנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה אוֹ יִקְנֶה כְּלִי אַחֵר וְיַטְבִּילֶנּוּ עִמּוֹ: (וְאִם לַבַּסּוֹף נִשְׁתַּקַּע בְּיָדוֹ יַחֲזוֹר וְיַטְבִּילֶנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִית וְאָגוּר וְהוּא בִּתְשׁוּבַת מהרי״ל סִימָן ס׳):

סעיף 10 — ישראל נתן את הכסף והאומן עובד כוכבים עשה 📋 העתקה

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן כֶּסֶף לְאוּמָּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מִמֶּנּוּ כְּלִי אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה (כֵּן מַשְׁמַע מִמָּרְדְּכַי): הגה וְיֵשׁ חוֹלְקִין (טוּר בְּשֵׁם ריצב״א) וְיֵשׁ לְטוֹבְלוֹ בְּלֹא בְּרָכָה וְאִם מִקְצָת הַכֶּסֶף שֶׁנַּעֲשָׂה מִמֶּנּוּ הַכְּלִי שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים צָרִיךְ טְבִילָה (מַשְׁמַע מִמָּרְדְּכַי) וְכֵן אוּמָּן יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשָׂה כְּלִי לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּקְנָאוֹ מִמֶּנּוּ יַטְבִּילֶנּוּ גַּם כֵּן בְּלֹא בְּרָכָה אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים נָתַן כָּל הַמַּתָּכוֹת (אָרוֹךְ) אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ רַק שֶׁקָּנָה הַמַּתָּכוֹת מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ שֶׁנָּתַן מִקְצָת מַתָּכוֹת מִשֶּׁלּוֹ אֵין צָרִיךְ טְבִילָה (ב״י בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אשיר״י):

סעיף 11 — מכר וחזר וקנה ; גניבה ואונס השלטון 📋 העתקה

יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר כְּלִי לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ צָרִיךְ טְבִילָה אֲבָל אִם מִשְׁכְּנוֹ בְּיָדוֹ וְחָזַר וּפְדָאוֹ מִמֶּנּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה: הגה יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקְּנָאוֹ כְּלִי בְּשׁוּתָּפוּת אֵין צָרִיךְ טְבִילָה יִשְׂרָאֵל שֶׁגְּנָבוֹ אוֹ גְּזָלוֹ מִמֶּנּוּ כֵּלָיו וְהוּחְזְרוּ לוֹ אֵין צָרִיךְ טְבִילָה אֲבָל שַׂר אוֹ מוֹשֵׁל שֶׁאָנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְלָקְחוּ כֵּלָיו וְהוּחְזְרוּ לוֹ צְרִיכִין טְבִילָה דִּכְבָר נִשְׁתַּקְּעוּ בְּיַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (אָרוֹךְ):

קבוצה ד — ביצוע הטבילה ותקנות הדיעבד (סעיפים 12-16)

סעיף 12 — ידות הכלי 📋 העתקה

צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יְדֵי הַכְּלִי:

סעיף 13 — חלודה : אימתי היא חוצצת? 📋 העתקה

צָרִיךְ לְהַעֲבִיר הֶחֲלוּדָה קוֹדֶם טְבִילָה וְאִם לֹא הֶעֱבִיר אִם מַקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ וְאִם שִׁפְשֵׁף וְנָתַן בְּגֶחָלִים וְנִשְׁאַר עֲדַיִין מְעַט שֶׁל חֲלוּדָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲבוֹר עַל יְדֵי כָּךְ הָוֵי מִיעוּטוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְאֵינוֹ חוֹצֵץ (וע״ל סִימָן ר״ב מִדִּין חֲצִיצָה):

סעיף 14 — אין מאמינים קטן על טבילת כלים 📋 העתקה

אֵין מַאֲמִינִים קָטָן עַל טְבִילַת כֵּלִים. (אֲבָל אִם טָבְלוּ לִפְנֵי גָּדוֹל הָוֵי טְבִילָה) (ת״ה סִימָן רנ״ז):

סעיף 15 — הטביל את הכלים על ידי עובד כוכבים 📋 העתקה

אִם הִטְבִּיל כֵּלִים עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה. (אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַטְּבִילָה) (ד״ע):

סעיף 16 — שכח ולא הטביל מערב שבת : נתינה במתנה 📋 העתקה

אִם שָׁכַח וְלֹא הִטְבִּיל כְּלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב יִתְּנֶנּוּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמַתָּנָה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאָלֶנּוּ מִמֶּנּוּ וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ: הגה וְכֵן יַעֲשֶׂה אֲפִילּוּ בְּחוֹל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מִקְוֶה (ב״י) וְאִם עָבַר וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּלִי בְּלֹא טְבִילָה לֹא נֶאֱסַר מַה שֶּׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְיַטְבְּלֶנּוּ עוֹד: (טוּר וְהַפּוֹסְקִים):

2. רקע — מניין מצוות טבילת כלים

נקודת המוצא היא פסוק בספר במדבר, בשוב ישראל ממלחמת מדין. הביאו למחנה שלל של כלי מתכות, ואלעזר הכהן מלמד כיצד להתירם בשימוש :

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר

— במדבר ל״א:כ״ג

שני מעשים נבדלים בפסוק : העברה באש (היא ההגעלה והליבון, ענייני סימן קכ״א · 121), ו„וְטָהֵר״ הבא אחריה. את המילה הנוספת הזאת דרשו חכמים לחיוב טבילה. הרמב״ם אומר זאת במפורש : טבילה זו אינה לעניין טומאה וטהרה, והפסוק אינו אלא רמז — והחיוב עצמו מדברי סופרים (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה). וראשונים אחרים סוברים שהיא מן התורה ; והט״ז כותב בפשטות :

לפי שטבילת כלים דאורייתא

— ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ז

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. חומרים וברכה — טבלה מסכמת

הסימן אינו משיב „כן / לא״ בלבד : הוא משיב בשני טורים, האם חייב טבילה? והאם מברכים? וכך עולה מסעיפים 1 עד 7 ומסעיף 10.

5. הט״ז והש״ך — שני קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סג״ל, ה׳שמ״ו–ה׳תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, ה׳שפ״א–ה׳תכ״ב). בסימן זה כל אחד מהם פותח פתח אחר.

קטע מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — מדוע זכוכית, ומהו טעם הטבילה 📋 העתקה

וזכוכית גם כן יש לו דין מתכות כיון שאם נשבר יש לו תקנה בהיתוך. וטעם הטבילה כדי שיצאו מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל

— ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א

קטע מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק ח — נוסח הברכה 📋 העתקה

ויש פוסקים לברך על טבילת כלי מתכות וכ״כ הב״ח שכן עיקר ושכן ראה נוהג ע״פ זקנים

— ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ח

6. הגהת הרמ״א — קו „הטבילה בלא ברכה״

הרמ״א מגיה בתשעה מששה עשר הסעיפים. וכשמצרפים את הגהותיו יחד, מתקבל לימוד אחד שלם, הראוי להיקרא כמכלול.

על סעיף 1 — ציפוי האבר

המחבר מחייב טבילה בברכה ; הרמ״א מביא את הדעה החולקת ומסיים וְכֵן נוֹהֲגִין. זו הופעתה הראשונה של הנוסחה המעצבת את הפרק כולו.

על סעיף 5 — סכין השחיטה

במקום שהמחבר פוטר, כותב הרמ״א וְטוֹב לְטוֹבְלוֹ בְּלֹא בְּרָכָה : הטבילה כזהירות, והברכה כסיכון שיש להימנע ממנו.

על סעיף 7 — כלים מורכבים

זו ההגהה הארוכה בסימן, והמועילה שבהן : היא הנותנת את הכלל — עיקר הכלי, האפשרות להשתמש בלא חלק המתכת, ומקומו של אותו חלק (מבפנים או מבחוץ).

על סעיפים 8, 9, 10 ו־11 — אופן הקניין

ארבע הגהות רצופות המחדדות שאלה אחת : האם עבר הכלי באמת דרך רשות העובד כוכבים? והרמ״א מוסיף את דין השותפות, דין הגניבה, ודין השר האונס — שלוש דרכים לבחון את אותו גבול עצמו.

על סעיפים 14, 15 ו־16 — נאמנות ותקנה

קטן שהטביל לפני גדול — טבילתו טבילה ; עובד כוכבים המטביל — טבילתו עולה אך אינו נאמן ; ומי שהשתמש בכלי בלא טבילה — לא אסר את המאכל. שלוש דרכים לומר שהטעות ניתנת לתיקון.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — כלים וסכו״ם הנקנים בחנות

מקרה 2 — כלים המושכרים לשמחה

מקרה 3 — מכשירי חשמל וכלים מורכבים

מקרה 4 — חלודה, מדבקות ושיירי דבק

מקרה 5 — נזכרו בליל שבת

8. סיכום סימן ק״כ · 120

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמיק