סימן קכ״ה — דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח כחו

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 11 הסעיפים

סימן קכ״ה · 125 אינו עוסק כלל בעובד כוכבים הנוגע ביין — זה היה עניינו של סימן קכ״ד · 124. הוא עוסק במה שהוא מניע : כלי שהגביה והיין יצא ממנו, עגלה שהרים, גלגל של גת שסיבב, חפץ שדחף, חבית שנשא. הגמרא קוראת לזה כֹּחוֹ. וכל הסימן מודד שני דברים בלבד : בכמה דרגות רחוק היין מאותו כח (סעיפים 1-3), והאם הכח פעל דבר, ובאיזו כוונה (סעיפים 4-11). הרמ״א מגיה בשלושה סעיפים — 1, 4 ו־10 — ובכל פעם כדי לסמן את גבולו המדויק של ההיתר.

קבוצה א — כח העובד כוכבים ודרגותיו (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — הגביה את הכלי והיין יצא : כחו, והנצוק 📋 העתקה

דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח כחו. ובו י״א סעיפים: נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אף על פי שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו ומה שנשאר בכלי אסור גם כן משום נצוק. (וי״א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים) (טור והרא״ש ומרדכי ור״ן בשם רש״י ותוספות וראב״ן ותשובת מיי׳ המ״א סימן י״א) (ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד מרובה כדלקמן סימן קכ״ו) ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין (או שלא הגביה הכלי) (בית יוסף סימן קכ״ד) הכל מותר אפי׳ בשתייה:

סעיף 2 — כח כחו, והדרגה השלישית : קורת הגת 📋 העתקה

כח כחו ככחו דמי ואם הוא כח כח כחו כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים שיש שם ג׳ כחות הדפין והגלגל והקורה בדיעבד מותר אפילו בשתייה:

סעיף 3 — כששני הכחות מעורבים : הגדול והקטן 📋 העתקה

אם כח ישראל וכח עובד כוכבים מעורבים יחד כגון ששניהם עירו ביחד מותר בדיעבד ואפילו אם היה העובד כוכבים יכול לבדו לערות בלא סיוע ישראל והוא שיהא הישראל המסייע גדול אבל אם היה נער קטן אסור משום דהוי מסייע שאין בו ממש:

קבוצה ב — מה שאינו מוסיף, מה שדוחף, ומה שנופל (סעיפים 4-7)

סעיף 4 — היין כבר היה מקלח : סיוע שאינו מוסיף 📋 העתקה

אם היין מקלח מהחבית שבעגלה לתוך הכובא והעובד כוכבים מגביה העגלה כדי שיקלח היין יותר יפה מותר: הגה אבל אם לא היה מקלח בלא הגבהת עובד כוכבים אסור והוא הדין אם ישראל מריק מכלי אל כלי ובא עובד כוכבים ומנענע ידו של הישראל אם היה היין מקלח בלאו הכי שרי (סברת הרב לחלק במה שכתב המרדכי בשם ר׳ פרץ) ואם לאו אסור. עובד כוכבים שבא לפרוק חבית יין מעל העגלה ויצא מכחו יין לחוץ שרי דהוי שלא בכוונה דבמלאכתו הוא עוסק (מרדכי פר״י):

סעיף 5 — אבן שנזרקה, חפץ שנדחף, ומעשה של חמה 📋 העתקה

זרק אבן או חפץ לתוך היין מותר אפי׳ בשתייה אבל אם החפץ מתגלגל והוא דוחהו עד שנופל לתוך היין אסור אפילו בהנאה ואם עשה כן בחמתו מותר אפי׳ בשתיה:

סעיף 6 — ענבים שנזרקו לגת 📋 העתקה

עובד כוכבים שהביא ענבים בסלים ובדרדורי׳ (פי׳ רש״י גיגיות קטנות) וזרקן לגת שיש בו יין דרוך מותר בדיעבד אף על פי שיש בדרדורים יין שזב מהענבים שבהם ואם ישראל מסייע לעובד כוכבים בזריקתו לגת מותר אפילו לכתחלה:

סעיף 7 — מים שנזרקו ליין : הכול תלוי במזיגה 📋 העתקה

עובד כוכבים שזרק מים לתוך היין מותר אפילו בשתיה והוא שאינו מכוין למוזגו כגון שזרק מים לחביות גדולות או לכוס ולא ידע שהוא יין אבל אם מכוין למזוג אסור בשתייה ואם אינו ידוע אם כוון למזיגה אם לאו מותר:

קבוצה ג — לערות, לשאת, להעביר (סעיפים 8-11)

סעיף 8 — מי מערה לכליו של מי 📋 העתקה

עובד כוכבים שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל היוצא אסור בשתייה וישראל שמערה מכלי שבידו לכלי שביד עובד כוכבים מותר אפילו בשתייה ואם נדנד העובד כוכבים הכלי נאסר היין:

סעיף 9 — הנוד הנישא, ופי הנאד בידו 📋 העתקה

העביר העובד כוכבים נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנאד בידו בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר ואע״פ שהיין מתנדנד שאין דרך ניסוך בכך:

סעיף 10 — כלי פתוח : מלא או חסר, ועינו של ישראל 📋 העתקה

היה נושא כלי פתוח ובו יין וישראל הולך אחריו אם הוא חסר ולא שכשכו מותר בשתייה (וי״א דאפילו שכשכו בכלי שרי כאן) (רשב״א והראב״ד והרא״ש ור״ן) (וכן עיקר) ואם הוא מלא אסור בהנאה שמא נגע בו ואם הישראל הולך בצדו ונטר ליה אפילו מלא מותר שא״א לו ליגע שלא יראנו ואם היה נושא הכלי במוט בשנים אפילו מלא והישראל הולך אחריו מותר וה״ה לנושא דלי דרך טבעתו (תוספות וסה״ת וסמ״ק): הגה ובלבד שהישראל סייעו כשהכניס המוט בטבעת הכלי (מרדכי בשם ראבי״ה) או שראה כשהכניסו העובד כוכבים שלא נגע:

סעיף 11 — חבית על הכתף : כח שלא בכוונה 📋 העתקה

עובד כוכבים שנושא חבית אפילו על כתיפו ובלכתו יצא מהיין לחוץ שלא בכוונה מותר בשתייה אפילו מה שיצא לחוץ דכחו שלא בכוונה לא גזרו:

2. רקע — מניין דין כֹּחוֹ

כחו של עובד כוכבים אינו מגע. הסימן הקודם עסק ביד המונחת על היין ; סימן זה עוסק במה שהיד הניעה בלא לנגוע. הגמרא קובעת את הדין בעובד כוכבים המריק חבית לתוך כובא שביד ישראל :

אָמַר רַב פָּפָּא: גּוֹי אַדַּנָּא וְיִשְׂרָאֵל אַכּוּבָּא — חַמְרָא אֲסִיר, מַאי טַעְמָא? כִּי קָאָתֵי — מִכֹּחַ גּוֹי קָאָתֵי.

— עבודה זרה ס׳ ע״א

ואותו עמוד מעמיד מיד את שאלת הדרגה הבאה — והיא זו שיכריע בה סעיף 2 :

בְּכֹחוֹ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי — בְּכֹחַ כֹּחוֹ.

— עבודה זרה ס׳ ע״א

ונשאר לברר מה משקלו של איסור זה. התשובה, הניתנת כמה דפים לאחר מכן, שולטת בכל הסימן :

כֹּחַ דְּגוֹי מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִיר, הַהוּא דִּנְפַק לְבָרַאי — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, הַהוּא דִּלְגַוַּאי — לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

נמצא שכחו של עובד כוכבים אסור מדרבנן ; ולא גזרו אלא על היוצא לחוץ, ולא על הנשאר בפנים. מכאן באה לשונו האחרונה של סעיף 11, ומכאן ימשוך הש״ך את קושייתו על סעיף 1. ומן הצד השני נותנת הגמרא את הלשון המתירה — לא כל תנועה של יין ניסוך היא :

רַב אָשֵׁי אָמַר: זִיקָא, בֵּין מַלְיָא וּבֵין חַסִּירָא — שְׁרֵי, מַאי טַעְמָא? אֵין דֶּרֶךְ נִיסּוּךְ בְּכָךְ.

— עבודה זרה ס׳ ע״א

וכמה שכיחה הייתה השאלה, יעידו דברי רבא לאותם שופכי יין :

אֲמַר לְהוּ רָבָא לְהָנְהוּ שָׁפוֹכָאֵי: כִּי שָׁפְכִיתוּ חַמְרָא — לָא לִיקְרַב גּוֹי לְסַיַּיע בַּהֲדַיְיכוּ, דִּלְמָא מִשְׁתְּלִיתוּ וְשָׁדֵיתוּ לֵיהּ עֲלֵיהּ, וְקָאָתֵי מִכֹּחוֹ וַאֲסִיר.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

והרמב״ם קובע את הדין בשתי שורות, שהמחבר העתיקן כמעט כלשונן בסעיף 1 — אלא שהוא כותב ויצא היין, במקום שהרמב״ם כותב ויצק היין :

נָטַל כְּלִי שֶׁל יַיִן וְהִגְבִּיהוֹ וְיָצַק הַיַּיִן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁכְשֵׁךְ נֶאֱסַר שֶׁהֲרֵי בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ. הִגְבִּיהַּ וְלֹא שִׁכְשֵׁךְ וְלֹא נָגַע מֻתָּר:

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה ב

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלה מסכמת — מה מותר, ובאיזו דרגה

הסימן כמעט אינו משיב “מותר” או “אסור” סתם. שלושה קני מידה מצטלבים בו : לכתחלה או בדיעבד, אסור בשתייה או אסור בהנאה, ובכמה דרגות רחוק היין מכחו. להלן אחד עשר הסעיפים פרושים.

5. הט״ז והש״ך — ארבעה קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סגל, ה׳שמ״ו–ה׳תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, ה׳שפ״א–ה׳תכ״ב). בסימן זה אין הם מפרשים אלא מודדים : עד היכן מגעת הגזירה, והיכן לשון המחבר סותרת את עצמה.

קטע מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק ה — הריח מגלה שהוא יין 📋 העתקה

בגמרא איתא דאפילו בריחא תליא מלתא דהיינו אם הוא יין ישן ודאי ידע שהוא יין ע״י הריח

— ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק ה

שלושה קטעי מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — הקושיה על הנצוק שבסעיף 1 📋 העתקה

קשה דלעיל סי׳ קכ״ד סי״ד פסק דמה שנשאר בפנים מותר והיינו משום דלא החמירו כחו בניצוק

— ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק א

ש״ך ס״ק ד — לכתחלה, אף עשרה כחות אינם מועילים 📋 העתקה

אבל לכתחלה אסור אפילו בעשרה כחות ויותר כן משמע בטור ופוסקים

— ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ד

ש״ך ס״ק ז — הלשון המדויקת, בשם התוספות 📋 העתקה

כיון דבלא״ה היה נמי היין מקלח ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שעי״כ מקלח יותר יפה א״כ מותר דהוי מסייע שאין בו ממש. תוספות

— ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ז

6. הגהות הרמ״א — שלוש התערבויות

הרמ״א מגיה בשלושה מתוך אחד עשר הסעיפים — 1, 4 ו־10 — ובכל פעם באותו מקום עצמו : היכן שהמחבר קבע דין, וצריך לדעת עד היכן הוא מגיע.

על סעיף 1 — אין הנצוק הולך אחר הכח

המחבר אוסר את הנשאר בכלי. הרמ״א מביא את הדעה החולקת — וי״א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים — בשם חזית רחבה של ראשונים : הטור, הרא״ש, המרדכי והר״ן בשם רש״י, התוספות, הראב״ן ותשובות מיימוניות. ואינו מכריע בפירוש : יש להחמיר, אם לא בהפסד מרובה. הט״ז מוצא את הלשון בלתי מדוקדקת (ט״ז יו״ד קכ״ה ס״ק ד) : בהפסד מרובה מקילים אפילו בנצוק גמור. ועוד מוסיף הרמ״א בסוף הסעיף פתח שני — או שלא הגביה הכלי — שהש״ך מעמידו בצריך עיון (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק ג).

על סעיף 4 — מה שהסיוע צריך להוליד

ההגהה המעשית ביותר שבסימן. היא הופכת את הסעיף : המחבר התיר לפי שהיין כבר קילח ; הרמ״א מוציא מכאן שאם לא היה מקלח — אסור, ומיד מרחיב את המידה למקרה אחר — עובד כוכבים הבא ומנענע את ידו של הישראל בשעה שהוא מריק. אותה שאלה, אותה תשובה : האם היין היה מקלח בלאו הכי ? ואת ההגהה הוא חותם בכלל שני ועצמאי : הפועל הפורק חבית ומתיז יין הוא שלא בכוונה, דבמלאכתו הוא עוסק.

על סעיף 10 — השכשוך, ותחילת המעשה

שני דברים. ראשית קולא : אפילו שכשכו בכלי — כאן שרי, והרמ״א מוסיף וכן עיקר. והש״ך נותן את הטעם : הכלי שמדובר בו רחב הוא, ואין אדם משכשך ברצון כלי רחב, שמא יישפך (ש״ך יו״ד קכ״ה ס״ק י״ט). ושנית תביעת זהירות : נשיאה בשנים במוט אינה מועילה אלא אם כן סייע הישראל בהכנסת המוט לטבעת, או ראה שלא נגע העובד כוכבים. אין ההיתר תלוי במצב הסופי אלא במה שנראה בתחילה.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — המוזג הנכרי הממלא את הכוסות

מקרה 2 — הגת הממוכנת והמתג

מקרה 3 — הסבל הפורק את הארגזים

מקרה 4 — הסיוע שאינו משנה דבר

מקרה 5 — המים, הקרח והמשקה הקל

מקרה 6 — היין הנישא, המועבר, המתנדנד

8. סיכום סימן קכ״ה · 125

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להרחבה