סימן קכ״ו — דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 7 הסעיפים

סימן קכ״ה · 125 מדד כח ; סימן קכ״ו · 126 מודד חיבור. המקרה תמיד אחד : יין של היתר שמערים אותו, יין של איסור הממתין למטה, וביניהם עמוד נוזל שאינו נפסק. אם עמוד זה חיבור — האיסור עולה ותופס את כל הכלי העליון ; ואם אינו חיבור — אין נפסד אלא מה שירד. ושבעת הסעיפים אינם עושים דבר אחר : הם קובעים את הדין (סעיף 1), אומרים מה מחירו ועד היכן משלמים אותו (סעיף 2), מגבילים אותו (סעיפים 3 עד 5), ואחר כך עוברים מן החיבור אל התערובת ממש ואל ביטולה בששים (סעיפים 6 ו־7). הרמ״א מגיה בארבעה סעיפים — 2, 5, 6 ו־7.

קבוצה א — הנצוק : הדין, מחירו, וגבולו הראשון (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — עמוד היין המחבר, והקיטוף המפסיקו 📋 העתקה

דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור. ובו ז׳ סעיפים: המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה נאסר כל היין שבכלי העליון שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון ורואים כאילו יין של האיסור מעורב בשל היתר ואם עירה וקיטף שקודם שנגע בשל האיסור הפסיק קלוח היורד מהיין של היתר מותר:

סעיף 2 — מחיר החומרא : הפסד מועט והפסד מרובה 📋 העתקה

הא דנצוק חבור ה״מ בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך מותר: הגה ואין חילוק בין אם היה הרבה יין בחבית או לא ואפי׳ יכול למכרו לעובד כוכבים וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט ודוקא ביין נסך אבל בשאר איסורים אם יכול למכרו לעובד כוכבים ואין בו הפסד מרובה לא מיקרי הפסד מרובה (מסקנת ת״ה סימן ר״ד):

סעיף 3 — נצוק בר נצוק : אין החיבור עובר לכלי השלישי 📋 העתקה

נצוק בר נצוק אינו חבור:

קבוצה ב — היכן שאין הקילוח מחבר (סעיפים 4-5)

סעיף 4 — המערה לטיט : אין דרך נסוך בכך 📋 העתקה

אם העובד כוכבים מערה יין מכלי לטיט או לאשפה או למקום לכלוך אין דרך נסוך בכך והכל מותר בין מה שיצא לחוץ בין מה שבפנים אבל אם היה ישראל או עובד כוכבים מערה לטיט או לאשפה ובא עובד כוכבים ונגע בקלוח הכל אסור:

סעיף 5 — כלי שלא הודח : כשאין יין למטה 📋 העתקה

המערה יין לתוך כלי של עובד כוכבים שלא הודח ואין בו משקה טופח את שעירה בו אסור בשתייה ואת שעירה ממנו מותר אפי׳ בשתייה. הגה ואם יש בו כדי להטפיח אסור בנצוק (בית יוסף בשם ר׳ ירוחם וסמ״ג ותוס׳ ורא״ש פרק בתרא דעבודת כוכבים) מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו ואם הוא סתם יינם בטל בס׳ כמו שיתבאר בסימן קל״ד:

קבוצה ג — מן החיבור אל התערובת : הביטול בששים (סעיפים 6-7)

סעיף 6 — קיתון של מים : ביטול בששים מראש 📋 העתקה

קנקן יין שיש בו קיתון של מים ועירה ממנו לתוך צלוחית שיש בו יין של עובד כוכבים אם יש במים של קנקן לבטל היין שבצלוחית מותר ושיעור הביטול היינו שיהיה במים ס׳ כנגדו. (ד״ע) (וע״ל סימן קל״ד סעיף ה׳ :

סעיף 7 — הגת : ששים כנגד הקילוח היורד 📋 העתקה

גת שהיין יורד ממנו לבור ונגע עובד כוכבים בקלוח היורד אם יש בחרצנים וזגים וענבים שבגת ששים כנגד הקילוח לא נאסר מה שבגת: הגה דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. שמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם י״ב חדש מקרי מין במינו עם יין. (ב״י בשם תשובת הרשב״א):

2. רקע — מניין דין הנִּצּוֹק

המילה נצוק מורה על הקילוח הרצוף של נוזל הנמזג : העמוד המחבר, כל זמן העירוי, בין פי הכלי העליון ובין פני הנוזל התחתון. הגמרא שואלת בשאלה זו בסוף מסכת עבודה זרה — ושואלת אותה פעמים אחדות, בלי להכריעה בפירוש.

אִם יֵשׁ בּוֹ עַכֶּבֶת יַיִן — אָסוּר. הָא עַכֶּבֶת יַיִן בְּמַאי קָא מִתַּסְרָא? לָאו בְּנִצּוֹק? שְׁמַע מִינַּהּ: נִצּוֹק חִיבּוּר.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

ובאותו עמוד מנסה הגמרא ראיה שנייה, מן המערה מכלי לכלי :

תָּא שְׁמַע: הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, אֶת שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ — מוּתָּר, הָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי — אָסוּר. שְׁמַע מִינַּהּ: נִצּוֹק חִיבּוּר.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

ומיד באה הדחייה, שכבר טמונה בה התקנה שיתפוס בה סעיף 1 :

אִי נִצּוֹק חִיבּוּר, אֲפִילּוּ דְּגַוֵּיהּ דְּמָנָא נָמֵי לִיתְּסַר! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּקָא מְקַטֵּיף קַטּוֹפֵי.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

קיטוף — הפסקה. אם נפסק הקילוח קודם שיגיע ליין שלמטה, שוב אין עמוד, ואם כן אין חיבור. ולא דקדוק של בית מדרש הוא : רב חסדא המליץ על כך לסוחרים שהיו מודדים יין לעובדי כוכבים.

אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְהָנְהוּ סָבֹיָתָא: כִּי כָיְילִיתוּ חַמְרָא לְגוֹיִם — (קָטְפִי) [קַטִּיפוּ] קַטּוֹפֵי, אִי נָמֵי (נָפְצִי) [נַפִּיצוּ] נַפּוֹצֵי.

— עבודה זרה ע״ב ע״ב

הסוגיה ננעלת בלא הכרעה, ומחלוקת הראשונים היא העושה את סימננו. הטור מסכמה בשני שלבים :

הניצוק פסק רש״י דהוי חיבור וכן דעת רב אלפס

— טור יורה דעה סימן קכ״ו

ואחר כך :

ור״ת פסק דניצוק לא הוה חיבור ומסקנת א״א הרא״ש ז״ל כרש״י והר״ם מרוטנבורק היה נוהג על פי גדולי צרפת דבהפסד מרובה היה מתיר ניצוק כגון אם הוציא מן החבית לכלי שיש בו יין נסך אבל לא בדבר מועט.

— טור יורה דעה סימן קכ״ו

הרי שלוש השיטות שמהן חיים שני הסעיפים הראשונים : רש״י והרי״ף — נצוק חיבור ; רבנו תם — אינו חיבור ; מהר״ם מרוטנבורג — חיבור, חוץ מהפסד מרובה. המחבר פוסק כרש״י בסעיף 1, ומקבל את הפשרה בסעיף 2. ולשונו בסעיף 1 היא לשון הרמב״ם, כמעט מילה במילה :

הַמְעָרֶה יַיִן לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֵין עַכּוּ״ם נֶאֱסַר כָּל הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן. שֶׁהֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצֹּק מְחַבֵּר בֵּין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּבֵין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הַתַּחְתּוֹן. לְפִיכָךְ הַמּוֹדֵד לְעַכּוּ״ם לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁבְּיָדוֹ יְנַפֵּץ נְפִיצָה אוֹ יִזְרֹק זְרִיקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִצֹּק חִבּוּר וְיֶאֱסֹר עָלָיו מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן:

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב

וכאן התקנה בצורתה המעשית ביותר — ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה, שינער או ישפוך בזריקה, כדי שלא יהיה נצוק חיבור. וכאן רואים בעיקר את מה שהוסיף המחבר על הרמב״ם : התיבות האסור בהנאה, שבהן פותח הש״ך את פירושו (מדור 5).

שאלות היסוד של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

4. טבלה מסכמת — מה מחבר, ובאיזה מחיר

הסימן נקרא בשלושה צירים המצטלבים : האם יש חיבור, מה עולה החומרא, ואם האיסור בשתייה בלבד או אף בהנאה. הרי שבעת הסעיפים פרוסים.

5. הט״ז והש״ך — חמישה קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב שולחן ערוך יורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סג״ל, שמ״ו-תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, שפ״א-תכ״ב). בסימן זה הם עושים שלושה דברים : אומרים כנגד איזה יין פועל הנצוק, מרפים את חומרת סעיף 2, ומצביעים על סתירת נוסח שלא נתיישבה.

שני קטעי מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק ג — המקרה הלימודי של נצוק בר נצוק 📋 העתקה

כגון שיצק הישראל מהכלי לצלוחית שבתוכו יין של עובד כוכבים ואח״כ חזר ושפך מכלי אחר לאותו כלי ששפך תחלה ממנו שהיין הנשאר באותו כלי אחר הוא מותר

— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ג

ט״ז ס״ק ד — קרקע נקייה אינה מקום לכלוך 📋 העתקה

אבל שלא במקום לכלוך הוי דרך ניסוך שאף הם מזלפים על הקרקע לפני עבודת כוכבים שלהם

— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ד

שלושה קטעי מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק א — התיבות שהוסיף המחבר על הרמב״ם 📋 העתקה

הוא ל׳ הרמב״ם פי״ב מהמ״א דין י״א אלא שהכניס המחבר בדבריו האסור בהנאה ובא להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה דלא שייך ביה ניצוק כדלקמן ס״ה

— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק א

ש״ך ס״ק ט — למה הנצוק נוהג גם בזמן הזה 📋 העתקה

שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי״נ האסור בהנאה רשב״א וכ״כ רבינו ירוחם ונראה דאע״ג דכל מגעם וסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה כדלעיל ר״ס קכ״ג מ״מ אמרי׳ בזה ניצוק חבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא

— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט

ש״ך ס״ק י״א — ששים או ששה ? סתירה שנשארה פתוחה 📋 העתקה

ור״ל דשם פסק דשיעור הביטול היינו שיהא ששה חלקים כנגדו והפסקים סותרים זא״ז וכן הקשה הב״ח בקונטרס אחרון ופסק דסגי בששה חלקים והיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש״ע דפוס הענאוי אך בעט״ז כתוב בפירוש ששים תרי זימני וצ״ע

— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״א

6. הגהות הרמ״א (הגה) — ארבע התערבויות

הרמ״א מגיה בארבעה מתוך שבעת הסעיפים — 2, 5, 6 ו־7. אין הוא חולק על דין המחבר לעולם ; הוא קובע את מחירו, את סִפּוֹ ואת שיעורו.

על סעיף 2 — מה עולה החומרא

ההגהה הארוכה והמעשית שבסימן. שלושה דיוקים, כסדרם. תחילה : ואין חילוק בין אם היה הרבה יין בחבית או לא — אין ההפסד נמדד במה שנשאר בחבית. אחר כך : וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט — קנקן, כוס, מעט הוא, ואוחזים בחומרא. ולבסוף הדק שבהם : הצורך למכור בזול לעובד כוכבים נחשב אף הוא הפסד מרובה — אבל ודוקא ביין נסך, ולא בשאר איסורים. והרמ״א נותן את מקורו, מסקנת תרומת הדשן סימן ר״ד · 204 ; והט״ז מבאר את טעמו באורך ודוחה את חציו השני (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק א).

על סעיף 5 — סף המשקה ושיעור האיסור

שני חידושים במשפט אחד. הסף : המחבר דיבר בכלי שאין בו משקה טופח ; הרמ״א משלים את הצד שכנגד — ואם יש בו כדי להטפיח אסור בנצוק, ומביא חבורת מקורות : בית יוסף בשם רבנו ירוחם, הסמ״ג, התוספות והרא״ש. ואחר כך השיעור, והוא המכריע : מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו — אין הנצוק אוסר יותר מתערובת רגילה. כלומר : חיבור הוא עושה, חומרה אינו עושה. ומכאן מיד — סתם יינם בטל בששים, כבסימן קל״ד · 134.

על סעיף 6 — דעת עצמו, וציון

הקצרה שבהגהות, והנידונה שבהן. הסעיף ניתן כד״ע, דעת עצמו של הרמ״א, עם ציון לסימן קל״ד · 134 סעיף ה׳. וציון זה הוא שגרר את הערת הש״ך : סימן קל״ד · 134 אינו אומר ששים אלא ששה חלקים (ראה מדור 5). ושני דקדוקי נוסח ראויים להיאמר לקורא : סוגר הציון בנוסח ספריא נפתח ולא נסגר — והעתקנוהו כמות שהוא ; והש״ך מעיד שבמקצת ספרים בא ציון זה כהגה גמורה.

על סעיף 7 — מה מונים לששים

המחבר נתן את התוצאה ; הרמ״א נותן את דרך החשבון. סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו : היין שנשאר בגת מינו של יין הקילוח הוא, ולפיכך מסלקים אותו מן החשבון ; והחרצנים והזגים והענבים הם המבטלים. ואחר כך גבול שלא היינו מנחשים אותו : שמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם שנים עשר חודש עדיין יין הם — ואינם נמנים אף הם. והש״ך מקדיש להגהה זו את סימנו הקטן הארוך ביותר, ומקשה עליה שלמי שסובר בסימן קל״ד · 134 שסתם יינם בטל בששים אין צורך כלל לסלק את מינו (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״ג).

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — כוס שממלאים אותה על שיירי יין

מקרה 2 — כשהחומרא עולה יותר מדי

מקרה 3 — משאבה, צינור, פס מילוי

מקרה 4 — כלי ששימש ולא הודח

מקרה 5 — מים שנותנים מראש

מקרה 6 — הגת, הבור, ומה שמונים

8. סיכום סימן קכ״ו · 126

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להרחבה