Siman קכ״ט — Wine left in a non-Jew’s hands, and the Jew who comes and goes

📑 Plan of study

1. The text of the Mehaber — the 20 seifim

Siman 129 is the longest of the five simanim devoted to wine left unwatched. It does not state a rule and then its exceptions: it unrolls twenty scenes, nearly all drawn from Talmudic narratives, and leaves the reader to draw the law out of them. A man steps out of his shop, another hears the Friday-evening shofar, a third hides from a lion; thieves get into a cellar, a troop enters the town, a barrel comes down the river. The thread is always the same: does the non-Jew still reckon with the possibility of being seen? The first ten seifim answer through the behaviour of an identified man; the next ten, where nobody can be identified, answer through majorities and inferences.

Group A — Wine entrusted, and what destroys the fear (seifim 1-5)

Seif 1 — Three situations, one fear: “now he will come and see me” 📋 Copy

דין המניח יין ביד עובד כוכבים וישראל יוצא ונכנס (וכה״ג). ובו כ׳ סעיפים: המניח עובד כוכבים בחנותו ויצא או שהיה לו יין בספינה או בקרון והניחו עם העובד כוכבי׳ והלך לו לבית (הכנסת) או לבית המרחץ או שהיה עובד כוכבים מעביר לו חבית יין ממקום למקום והניחו לבדו עם היין ויצא מותר (לכתחלה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ אצל עובד כוכבים לבד כלל אבל בדיעבד מותר) (מרדכי פ׳ ר״י בשם ראב״ן) אפילו שהה זמן רב מפני שהוא ירא בכל שעה עתה יבא ויראני והוא שלא נודע שסגר העובד כוכבים החנות או שהרחיק הקרון והספינה בענין שאין יכולים לראותו (ואפי׳ סגר החנות כל זמן שיש שם סדק או חור שיכולים לראות בתוכו חשוב כפתוח) (שם במרדכי ובסמ״ג) בד״א שיש דרך עקלתון שיכול לבא עליו פתאום שלא יראנו וכן כשהלך לבית המרחץ הלך דרך עקלתון בענין שלא ידע העובד כוכבים שהלך לבית המרחץ אבל אם ראה שהלך ליכנס לבית המרחץ יודע שלא ימהר לבא וכן אם אמר לעובד כוכבים שהניח בחנות שמור לי יודע שנסתלק משמירתו וכן אם אמר לעובד כוכבים המעביר החבית לך ואני אבא אחריך או שהודיעו שהוא מפליג אם החביות פתוחות כיון שנעלמו מעיניו אסורות ואם הם סתומות אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופות החבית כולה בין שהיא של טיט בין שהיא של סיד ולהחזירה ותנגב אסור: הגה וי״א דאם הם סתומות שרי בכל ענין דיין סגי ליה חותם א׳ (דעת ר״ת) ויש לסמוך על זה בהפסד מרובה וע״ל סי׳ ק״ל:

Seif 2 — One non-Jew, not two 📋 Copy

הא דשרי כשיש דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים לבדו אבל אם הם שנים או יותר אסור שאפשר לאחד מהם לשמור הדרך עקלתון והאחר יגע:

Seif 3 — The porter can always say he was holding the barrel steady 📋 Copy

הא דשרי בחביות פתוחות לגמרי בלא פקק הני מילי בספינה או בחנות שאין לו רשות ליגע בחבית עצמו אבל במעביר חבית ממקום למקום לא ואפילו היא חסרה אסורה דחיישינן דילמא נגע ולא יירא כלל שיכול להשמט ולומר להחזיק בה כוונתי שלא תפול:

Seif 4 — A crowd of passers-by replaces the owner’s eye 📋 Copy

אפילו הודיעו שהוא מפליג אם החבית פקוקה והוא בזמן שיש הרבה עוברי דרכים כגון בין הגתות מותר שהוא מתירא מעוברי דרכים אפילו הם עובדי כוכבים:

Seif 5 — Handing over the key: guarding a key is not guarding a cellar 📋 Copy

המוסר מפתח חנותו לעובד כוכבים היין שבו מותר אפילו לא נשאר שום יהודי בעיר אפילו הודיעו שהוא מפליג שלא מסר לו אלא שמירת המפתח והוא ירא ליכנס בו ויש מי שאומר שלא התירו אלא כשאינו יודע שהוא מפליג ואז מותר אפילו מצאו שנכנס אבל אם הודיע שהוא מפליג אפילו אם נתפס עליו כגנב אסור: הגה ויש להקל כסברא הראשונה (היא סברת ר״ח שכ״ה בריב״ש סימן תכ״ד ות״ה סימן ר״ן ורשב״א) ואם עבר העובד כוכבים ונכנס שם אם נתפס כגנב שרי ואם אינו נתפס כגנב ויש לו התנצלות על מה שנכנס אסור ודוקא אם סגר הדלת במנעול מבפנים ואין סדק בחדר שיכולים לראות משם אבל אם הדלת פתוח (ב״י בשם רשב״א) או אפילו רק סדק שיכולים לראותו היין מותר (מרדכי פר״י) ואפילו אמר לו ליכנס שם (שם) אם לא אמר ליה להפליג ויוכל לבא דהעובד כוכבים מירתת ואם העובד כוכבים אינו מירתת כגון עבדי המושל שתפסו היהודי (ומחפשים בבית היהודי) הכל אסור אם אין לו סימן שלא נגעו (ב״י בשם התוס׳ והמרדכי ס״פ ר״י):

Group B — The Jew who steps away for a moment (seifim 6-10)

Seif 6 — The shofar at the onset of Shabbat, and the two thousand cubits 📋 Copy

ישראל ועובד כוכבים שהיו בספינה ובה יין ושמע ישראל קול תקיעת שופר שתוקעין לשבות ונכנס לעיר והניח היין שבספינה עם העובד כוכבים אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום ואין שם אלא עובד כוכבים א׳ מותר היין אפילו אם יש בינו ליין יותר מאלפים אמה שאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבת כראוי:

Seif 7 — The table, the sideboard, and the reach of an arm 📋 Copy

היו יושבים ישראל ועובד כוכבים לשתות כל אחד מיינו ושמע הישראל שקורין לבית הכנסת והלך שם להתפלל מותר היין אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום אבל אם היו שותים ביחד מיין אחד ויין לפניהם על השלחן ויין אחר חוץ לשלהן והניח העובד כוכבים לבדו שעל השלחן אסור ואת שחוץ לשלחן את שתוך פישוט ידיו אסור ושחוץ לפישוט ידיו מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה כל החביות הפתוחות שבבית אסורות והסתומות מותרות אא״כ שהה כדי שיסיר המגופה כולה ויחזירנה ותנגב:

Seif 8 — The bolt drawn, the key forgotten 📋 Copy

ישראל ששכר בית בחצר העובד כוכבים והניח בו יין וסגר הדלת והכניס הבריח בטבעת ושכח ולא סגרו במפתח והפליג ולסוף ימים הרגיש העובד כוכבים שלא היה סגור במפתח והודיע הדבר ליהודי מותר. (הואיל ולא ידע העובד כוכבים שמפליג הישראל מירתת ולא נגע) (תשובת הרא״ש כלל י״ט סימן י״ג):

Seif 9 — Out in haste: the non-Jew thinks the other is already back 📋 Copy

בית שיש לישראל בו יין ועובד כוכבים דר למטה וישראל בעלייה וארובה מהעלייה לבית ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד וחזר העובד כוכבים וסגר הפתח ואחר כך בא הישראל אף על פי שאין לישראל מעבר אלא דרך הבית ואי אפשר לעבור שלא יראנו הרי יין הפתוח שבבית הישראלי בהיתירו שלא סגר העובד כוכבים אלא על דעת שכבר נכנס הישראל לביתו ולא נשאר אדם בחוץ וכמדומה לו שהוא קדמו: הגה ודוקא שיצאו בבהלה וחזרו דאפשר לומר שמתוך בהלתו חזר ולא דקדק יפה בכניסת ישראל אבל שלא בבהלה היין אסור (ב״י בשם הרמב״ם):

Seif 10 — The lion, and the man hiding among the barrels 📋 Copy

עובד כוכבים ששמע קול שאגת אריה ומפחדו נחבא בין החביות יין וסגר הדלת אחריו מותר אפי׳ הן פתוחות מפני שהוא אומר שמא ישראל אחר נחבא כאן ויראה אותי כשאגע:

Group C — Those who enter uninvited (seifim 11-13)

Seif 11 — Thieves in the cellar: the majority, the quarter, the hidden money 📋 Copy

גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים אסור ואם רובן ישראל מותר ואם רובן ישמעאלים אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם יש ליהודים שכונה לבדם שאין דרך העובדי כוכבים מפסיקתה הולכים אחר רוב בני השכונה אע״פ שרוב בני העיר עובדי כוכבים ובמקום שרגילים להצניע ממון בחביות ומניחים אותם בין חביות יין אפילו אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים מותר דשמא לא באו אלא בשביל הממון וכשראו שהוא יין לא נגעו בו: הגה וכל זה מיירי שראינו ריעותא כגון שהיו תחילה סתומות ונפתחו אבל אם היו סתומות ונמצאו סתומות או שהיו כולם פתוחות ולא נמצא בהם ריעותא הכל שרי (בב״י ריב״ש סי׳ תכ״ד ומרדכי ואגודה וראב״ן) דסתם גנב אינו לוקח יין ואם היה במקצתן ריעותא ונפתחו האחרים שאין אנו רואים בהן ריעותא הכל שרי (בב״י ומרדכי ס״פ ר״י תשובת מוהר״ם) וי״א שכל זה מיירי שיש גנבים ידועים מן העובדי כוכבים (כן משמע במרדכי פר״י והביאו הבית יוסף) אבל אם ידוע גנב אחד מישראל ומעובד כוכבים אינו ידוע תלינן בישראל הידוע ועיין לעיל סימן קכ״ח עוד מדינים אלו:

Seif 12 — The troop: in peace one worries, in war there is no time 📋 Copy

חיל שנכנס לעיר ונכנס לבית ישראל בשעת שלום חביות פתוחות אפילו הן פקוקות אסורות וסתומות במגופה של טיט מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות ודוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו:

Seif 13 — Standing by the winepress: rinsing, or rinsing and drying 📋 Copy

עובד כוכבים שנמצא עומד אצל הגת אם יש בה טופח על מנת להטפיח (פי׳ שהיד הנעשית לחה במגעו תחזור ותעשה לחה גם יד אחרת) צריך הדחה וניגוב ואי לא בהדחה סגי:

Group D — The harlot, the window, the shared courtyard (seifim 14-16)

Seif 14 — The harlot’s wine 📋 Copy

זונה עובדת כוכבי׳ במסיבת ישראל היין מותר שאינם מניחים אותה לנסך אבל זונה ישראלית במסיבת עובדי כוכבים יינה של הזונה גם כן אסור:

Seif 15 — The open window and the wine found untouched 📋 Copy

הניח יין בביתו בחלון פתוח ובא עובד כוכבים והכניס שם זונה וסגר הדלת אחריו ואחר כך בא הישראל ומצא יינו כמו שהניחו מותר:

Seif 16 — The courtyard divided by stakes, and the roof above 📋 Copy

חצר שחלוקה בראשי יתידות בין ישראל לעובד כוכבים אף על פי שחביות פתוחות עומדות סמוך לחלקו של עובד כוכבים תוך פישוט ידיו מותרות וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של עובד כוכבים וחלוקים ביתידות מניח שם יינו אע״פ שידו מגעת שם:

Group E — Wine found with no owner (seifim 17-19)

Seif 17 — The floating barrel: majority against proximity 📋 Copy

חבית של יין שצפה בנהר ונמצאה כנגד עיר שרובה ישראל אם יש בנהר מכשולות וסכר (פירוש סתימה) אגמי מים שהיו מעמידים אותה אלו באה ממקום אחר מותרות שאין לתלותה אלא בעיר שנמצאת כנגדה ואם אין בנהר סכר אגמי מים אסורה שאנו תולים אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים ואם נמצאת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אם רוב הסביבות ישראל ויכולה לבא שם דרך ישרה שלא תטבע מותרת אפילו קרובה הרבה לעיר של עובדי כוכבים עד שמוכיח קורבתה שהיא של עובד כוכבים מניחים הקרוב והולכים אחר הרוב ואם לאו היין אסור בהנאה והקנקן הוא של מוצאו ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר והרי הוא של מוצאו דכיון דרובה עובדי כוכבים נתיאשו הבעלים (ודוקא שהיא סתומה בפקק אבל פתוחה לגמרי היין אסור דחיישינן שמא נגעו בו) (כך משמע מהר״ן פא״מ וכן הוא בתא״ו ני״ז):

Seif 18 — The barrel in the vineyard, and the traveller’s flask 📋 Copy

חבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראל סמוכים וכרמים רבים מהם של עובדי כוכבים סביבותיהם אע״פ שרחוקים משל ישראל החבית אסורה דאזלינן בתר רובא אף ע״ג דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה ואין צריך לומר כשאין שם של ישראל אלא אותו כרם וה״ה להקל כגון שנמצא בכרמו של עובד כוכבים אע״פ שיש כרמים אחרים של עובדי כוכבים אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם אפילו רחוקים מהם הולכים להקל והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה שרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים הם ושמא מהם נפל והני מילי בבקבוק אבל חבית שאין דרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בו אין תולים בהם:

Seif 19 — The skins on the road, and those that balance the load 📋 Copy

נודות יין שנמצאו מושלכים בדרך אם רוב שופכי יין ישראל מותרים אם הם נודות גדולים אבל אם הם קטנים שדרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בהם אסורים שאנו תולים בהם שרובם עובדי כוכבים ואם היו גדולים וקטנים מותרים כולם שהגדולים מוכיחים על הקטנים שהם משופכי יין והרי רובם ישראל והקטנים להכריע המשא באו:

Group F — The open door, and the maidservant’s word (seif 20)

Seif 20 — The door found open, and the maidservant’s word 📋 Copy

ישראל שיש לו יין באוצר שלו ופתח האוצר סגור במפתח אחד ומצא הפתח פתוח ועובד כוכבים אחד מודה שהוא פתחו לשאוב מים מבור שבאוצר כדי לבנות ביתו מותר: הגה בעל הבית שאמר לשפחתו להכין השלחן ומצא יין על שלחנו ושפחתו העובדת כוכבים אומרת שלקחה היין ממרתיפו שבו יין הרבה היין שבמרתף שרי דאין העובדת כוכבי׳ נאמנת ואימר במקום אחר לקחה (תשובת המרדכי פ׳ ר״י) ושעל השלחן אסור וכן באחת שטמנה מפתח מרתף שלה ולא מצאה במקומה ומצאה כד יין טמון בתבן ואומרת שפחה עובדת כוכבי׳ שהיא לקחה היין מן היין שבמרתף שרי ואין השפחה נאמנת (שם ואגודה ובהגהת אשיר״י) אבל גנבים שנכנסו למרתף ומשכו יין והניחו הברזות פתוחות ונמצאו אחר כך הברזות סתומות ואמרה שפחה עובדת כוכבי׳ שהיא סתמתן כיון שנתייחדה העובדת כוכבים עם היין ואינה נתפסת כגנב ואיכא רגלים לדבר שהיא סתמתן היין אסור (מרדכי סוף פ׳ ר״י) מיהו בזמן הזה דאין העובדי כוכבים מנסכים שרי כמו שנתבאר לעיל סימן קכ״ג וקכ״ד:

2. Background — where the rule of יוֹצֵא וְנִכְנָס comes from

The whole substance of the siman comes from the last chapter of Avodah Zarah. There the Mishnah lays down the rule and its unit of measure — the time it would take to unstop, restop and let dry:

« מַתְנִי׳ נׇכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְּחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר — מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח אֶת הֶחָבִית וְיִגּוֹף וְתִיגּוֹב. » — עבודה זרה ס״ט ע״א

The Gemara at once asks why three cases were needed, and its answer sketches the three situations of seif 1: the shop, the wagon or boat, and the porter.

« הַמַּנִּיחַ נׇכְרִי בַּחֲנוּתוֹ כּוּ׳. הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה כּוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא נׇכְרִי — דְּסָבַר: דִּלְמָא אָתֵי וְחָזֵי לֵיהּ, אֲבָל בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה — אֵימָא דְּמַפְלֵיג לַהּ לִסְפִינְתֵּיהּ וְעָבֵיד מַאי דְּבָעֵי. » — עבודה זרה ס״ט ע״ב

Then come the narratives, one by one. The Friday-evening shofar gives our seif 6 — and note that Rava speaks not of distance but of what the non-Jew says to himself:

« הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי בְּאַרְבָּא, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל שִׁיפּוּרֵי דְּבֵי שִׁימְשֵׁי, נְפַק וַאֲזַל. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

The lion gives seif 10, and it may be the most elegant case in the chapter: the fear that drove the man in is the very fear that keeps him from touching.

« הָהוּא אַרְיָא דַּהֲוָה נָהֵים בְּמַעְצַרְתָּא, שְׁמַע גּוֹי, טְשָׁא בֵּינֵי דַּנֵּי. אָמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּטָשֵׁינָא אֲנָא, אִיטְשָׁא נָמֵי יִשְׂרָאֵל אֲחוֹרַיי וְקָא חָזֵי לִי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

With the thieves of Pumbedita the chapter changes method: we no longer reason about what one man thinks, but about what most men do. This is seif 11.

« הָנְהוּ גַּנָּבֵי דְּסָלְקִי לְפוּמְבְּדִיתָא, וּפְתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? רוּבָּא גַּנָּבֵי יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: חַמְרָא שְׁרֵי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

The innkeeper’s key gives seif 5, and the formula the whole siman will reuse: she entrusted her with nothing but the keeping of the key.

« הָהִיא מָסוֹבִיתָא דִּמְסַרָה לַהּ אִיקְּלִידָא (מַפְתְּחָה) לְגוֹיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי מִדְרְשָׁא, וַאֲמַרוּ: לֹא מָסְרָה לָהּ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. » — עבודה זרה ע׳ ע״ב

Finally the Mishnah of the raiding troop, which gives seif 12 together with its reason in four words:

« מַתְנִי׳ בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לְעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם — חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת; בִּשְׁעַת מִלְחָמָה — אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ. » — עבודה זרה ע׳ ע״ב

The Tur, whom the Mehaber follows very closely, opens the siman with the phrase that states its single principle — and explains why seals are almost never mentioned in it:

« כל מקום שהיין בחזקת משתמר דאיכא למיתלי שלא נגע בו הנכרי מותר אפי' בל' חותם » — טור יורה דעה סימן קכ״ט

The great questions of the siman

3. The key concepts of this siman

4. The summary table — what guards the wine, and what stops guarding it

The siman never answers simply “permitted” or “forbidden”. Three variables cross: what the non-Jew knows of the Jew’s absence, what he risks if caught, and the state of the vessels. The table sets them side by side, seif by seif.

5. The Taz and the Shach — five key entries

The two great commentaries printed around the Shulchan Aruch of Yoreh De’ah are the Taz (Turei Zahav, Rabbi David haLevi Segal, 1586-1667) and the Shach (Siftei Kohen, Rabbi Shabtai haKohen, 1621-1662). On this siman they meet at one remarkable point: both correct the Rama on the source he invokes at seif 8, each independently and with the same responsum of the Rosh before him.

Two key entries from the Taz

Taz s.k. 4 — must it have been said expressly? 📋 Copy

« ובהך הודעה שמפליג יש מחלוקת, שהראב״ד והרשב״א ס״ל דדוקא שמודיעו בפירוש שמפליג כשיעור האיסור, והרא״ש אוסר אפילו אומר בסתם שיפליג, ויש להקל בזה כדעת הראב״ד והרשב״א דהם רבים לגבי הרא״ש » — ט״ז יו״ד קכ״ט ס״ק ד

Taz s.k. 14 — the Rama did not check the Rosh’s responsum 📋 Copy

« לא דק הרב כזה ולא עיין בתשובת הרא״ש עצמה שכתב בפירוש וז״ל ולא מיבעיא אם לא הודיעו שהוא מפליג דשרי דמימר אמר השתא אתא כל שעה ומרתת אלא אפי׳ הודיעו שהוא מפליג » — ט״ז יו״ד קכ״ט ס״ק י״ד

Three key entries from the Shach

Shach s.k. 8 — the winding path is required only for the porter 📋 Copy

« והר״ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו, אבל בהניח וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון, דכל שעה מתירא ממנו » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק ח

Shach s.k. 10 — today, we fear only what profits him 📋 Copy

« ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אלא אם כן יש לו הנאה, כגון שישתה או יחליף » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק י

Shach s.k. 25 — the Ishmaelites, and all non-Jews nowadays 📋 Copy

« דלאו עובדי עבודת כוכבים הן… וה״ה לשאר עובדי כוכבים בזמן הזה » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק כ״ה

6. The gloss of the Rama (הגה) — nine interventions across seven seifim

The Rama intervenes nine times: three times in seif 1, then once each in seifim 5, 8, 9, 11, 17 and 20. The other thirteen seifim are the Mehaber’s alone. Three of these glosses close with a cross-reference to another siman; two others change the practical regime of the chapter.

On seif 1 — three glosses: conduct a priori, the crack, the single seal

The first restores what the Mehaber, in permitting, had left in shadow: a priori one does not leave wine alone with a non-Jew — the siman describes a salvage, not a practice. The second specifies that a closing forbids only if it is complete: one crack is enough to reopen the shop. The third is the weightiest: according to Rabbenu Tam a single seal suffices for wine, and one relies on this where the loss is great — the Shach (s.k. 11) explains that the difficulty was whether a stopper counts as a seal.

On seif 5 — deciding the dispute, then drawing its edges

The Mehaber had reported two views without deciding. The Rama decides for the first — an entrusted key does not admit anyone — and then spends a long page on what happens if the non-Jew goes in anyway. The criterion is constant: would he be seized as a thief? And the gloss ends on the one case where nothing holds: men acting in the name of the authorities, who fear nobody.

On seif 8 — a reason contested by both commentators

A single parenthesis, and much ink has been spilt over it. The Rama grounds the permission in the non-Jew’s ignorance of the Jew’s departure; the Taz (s.k. 14) and the Shach (s.k. 21) show that the responsum of the Rosh he cites says exactly the reverse. The practical consequence is real: according to the Rosh, even an announced departure would not forbid here, since a forgotten key calls for a return.

On seif 9 — haste becomes a condition

The Gemara related that the two neighbours went out in a rush. The Rambam turns this into a condition of law, and the Rama adopts it: without the haste, the wine is forbidden. It is a clear example of how a narrative detail in the Talmud becomes a clause. Here is the text of the Rambam to which the Beit Yosef refers:

« עַכּוּ״ם וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דָּרִין בֶּחָצֵר אַחַת וְיָצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּבֶהָלָה לִרְאוֹת חָתָן אוֹ הֶסְפֵּד. וְחָזַר הָעַכּוּ״ם וְסָגַר הַפֶּתַח וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הַיַּיִן הַפָּתוּחַ שֶׁבְּבֵית יִשְׂרָאֵל בְּהֶתֵּרוֹ. שֶׁלֹּא סָגַר הָעַכּוּ״ם אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁכְּבָר נִכְנַס הַיִּשְׂרְאֵלִי לְבֵיתוֹ וְלֹא נִשְׁאַר אָדָם בַּחוּץ וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא קְדָמוֹ: » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה כ׳

On seif 11 — the anomaly, prior to the whole discussion

The most useful gloss in the siman. The Mehaber discussed majorities of thieves as though the break-in were established; the Rama recalls that one must first observe that something has changed. Sealed found sealed, open found open: there is nothing to examine. He adds that if the anomaly touches only some of the barrels, only those are in question — and that if a Jewish thief is known and no non-Jewish one is, we attribute it to him.

On seifim 17 and 20 — the plug, then “nowadays”

At seif 17 the Rama adds a condition the Mehaber had not set: the floating barrel is permitted only if it is plugged — the Taz (s.k. 26) argues at length whether a wooden plug is meant or specifically a clay seal. At seif 20 he closes the siman with the line that governs its reading today: nowadays the non-Jews do not make libations — referring to simanim 123 and 124, where the rule was laid down.

7. Modern practical cases

Case 1 — The driver carrying pallets of kosher wine

Case 2 — A shop run by a non-Jewish employee

Case 3 — The key given to a caretaker, a cleaner, a neighbour

Case 4 — A warehouse break-in, and what a camera proves

Case 5 — The shared cellar of an apartment building

Case 6 — What the siman still settles, and what it no longer settles

8. Summary of Siman 129

Memory table

Comprehension questions

Going further