סימן קכ״ט — דין המניח יין ביד עובד כוכבים וישראל יוצא ונכנס

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — עשרים הסעיפים

סימן קכ״ט הוא הארוך שבחמישה הסימנים שעניינם יין שנשאר בלא שמירה. אין הוא מניח כלל ומונה את יוצאיו, אלא פורש עשרים מעשים — רובם מסוגיות הש״ס — ומניח לקורא ללמוד מהם את הדין. אדם יוצא מחנותו, אחר שומע קול שופר של ערב שבת, שלישי נחבא מפני אריה ; גנבים נכנסים למרתף, חיל נכנס לעיר, וחבית יורדת בנהר. והחוט המקשר תמיד אחד : האם נותרה בדעת העובד כוכבים אפשרות שיראוהו ? עשרה הסעיפים הראשונים משיבים מתוך התנהגותו של אדם ידוע ; והבאים אחריהם, כשאין אדם ידוע כלל, משיבים מתוך רובים וסימנים.

קבוצה א — היין המופקד, ומה שמבטל את הפחד (סעיפים א-ה)

סעיף א — שלושה מקרים, ופחד אחד : ״עתה יבא ויראני״ 📋 העתקה

דין המניח יין ביד עובד כוכבים וישראל יוצא ונכנס (וכה״ג). ובו כ׳ סעיפים: המניח עובד כוכבים בחנותו ויצא או שהיה לו יין בספינה או בקרון והניחו עם העובד כוכבי׳ והלך לו לבית (הכנסת) או לבית המרחץ או שהיה עובד כוכבים מעביר לו חבית יין ממקום למקום והניחו לבדו עם היין ויצא מותר (לכתחלה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ אצל עובד כוכבים לבד כלל אבל בדיעבד מותר) (מרדכי פ׳ ר״י בשם ראב״ן) אפילו שהה זמן רב מפני שהוא ירא בכל שעה עתה יבא ויראני והוא שלא נודע שסגר העובד כוכבים החנות או שהרחיק הקרון והספינה בענין שאין יכולים לראותו (ואפי׳ סגר החנות כל זמן שיש שם סדק או חור שיכולים לראות בתוכו חשוב כפתוח) (שם במרדכי ובסמ״ג) בד״א שיש דרך עקלתון שיכול לבא עליו פתאום שלא יראנו וכן כשהלך לבית המרחץ הלך דרך עקלתון בענין שלא ידע העובד כוכבים שהלך לבית המרחץ אבל אם ראה שהלך ליכנס לבית המרחץ יודע שלא ימהר לבא וכן אם אמר לעובד כוכבים שהניח בחנות שמור לי יודע שנסתלק משמירתו וכן אם אמר לעובד כוכבים המעביר החבית לך ואני אבא אחריך או שהודיעו שהוא מפליג אם החביות פתוחות כיון שנעלמו מעיניו אסורות ואם הם סתומות אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופות החבית כולה בין שהיא של טיט בין שהיא של סיד ולהחזירה ותנגב אסור: הגה וי״א דאם הם סתומות שרי בכל ענין דיין סגי ליה חותם א׳ (דעת ר״ת) ויש לסמוך על זה בהפסד מרובה וע״ל סי׳ ק״ל:

סעיף ב — עובד כוכבים אחד, ולא שניים 📋 העתקה

הא דשרי כשיש דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים לבדו אבל אם הם שנים או יותר אסור שאפשר לאחד מהם לשמור הדרך עקלתון והאחר יגע:

סעיף ג — המעביר יכול תמיד לומר שאחז שלא תיפול 📋 העתקה

הא דשרי בחביות פתוחות לגמרי בלא פקק הני מילי בספינה או בחנות שאין לו רשות ליגע בחבית עצמו אבל במעביר חבית ממקום למקום לא ואפילו היא חסרה אסורה דחיישינן דילמא נגע ולא יירא כלל שיכול להשמט ולומר להחזיק בה כוונתי שלא תפול:

סעיף ד — רבים העוברים במקום ממלאים מקום עינו של הבעלים 📋 העתקה

אפילו הודיעו שהוא מפליג אם החבית פקוקה והוא בזמן שיש הרבה עוברי דרכים כגון בין הגתות מותר שהוא מתירא מעוברי דרכים אפילו הם עובדי כוכבים:

סעיף ה — מסירת המפתח : שמירת מפתח אינה שמירת המרתף 📋 העתקה

המוסר מפתח חנותו לעובד כוכבים היין שבו מותר אפילו לא נשאר שום יהודי בעיר אפילו הודיעו שהוא מפליג שלא מסר לו אלא שמירת המפתח והוא ירא ליכנס בו ויש מי שאומר שלא התירו אלא כשאינו יודע שהוא מפליג ואז מותר אפילו מצאו שנכנס אבל אם הודיע שהוא מפליג אפילו אם נתפס עליו כגנב אסור: הגה ויש להקל כסברא הראשונה (היא סברת ר״ח שכ״ה בריב״ש סימן תכ״ד ות״ה סימן ר״ן ורשב״א) ואם עבר העובד כוכבים ונכנס שם אם נתפס כגנב שרי ואם אינו נתפס כגנב ויש לו התנצלות על מה שנכנס אסור ודוקא אם סגר הדלת במנעול מבפנים ואין סדק בחדר שיכולים לראות משם אבל אם הדלת פתוח (ב״י בשם רשב״א) או אפילו רק סדק שיכולים לראותו היין מותר (מרדכי פר״י) ואפילו אמר לו ליכנס שם (שם) אם לא אמר ליה להפליג ויוכל לבא דהעובד כוכבים מירתת ואם העובד כוכבים אינו מירתת כגון עבדי המושל שתפסו היהודי (ומחפשים בבית היהודי) הכל אסור אם אין לו סימן שלא נגעו (ב״י בשם התוס׳ והמרדכי ס״פ ר״י):

קבוצה ב — הישראל שנעדר לשעה (סעיפים ו-י)

סעיף ו — תקיעת שופר של ערב שבת, ואלפיים אמה 📋 העתקה

ישראל ועובד כוכבים שהיו בספינה ובה יין ושמע ישראל קול תקיעת שופר שתוקעין לשבות ונכנס לעיר והניח היין שבספינה עם העובד כוכבים אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום ואין שם אלא עובד כוכבים א׳ מותר היין אפילו אם יש בינו ליין יותר מאלפים אמה שאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבת כראוי:

סעיף ז — השולחן, הדולבקי, ופישוט ידיים 📋 העתקה

היו יושבים ישראל ועובד כוכבים לשתות כל אחד מיינו ושמע הישראל שקורין לבית הכנסת והלך שם להתפלל מותר היין אם יש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום אבל אם היו שותים ביחד מיין אחד ויין לפניהם על השלחן ויין אחר חוץ לשלהן והניח העובד כוכבים לבדו שעל השלחן אסור ואת שחוץ לשלחן את שתוך פישוט ידיו אסור ושחוץ לפישוט ידיו מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה כל החביות הפתוחות שבבית אסורות והסתומות מותרות אא״כ שהה כדי שיסיר המגופה כולה ויחזירנה ותנגב:

סעיף ח — הבריח הוכנס, המפתח נשכח 📋 העתקה

ישראל ששכר בית בחצר העובד כוכבים והניח בו יין וסגר הדלת והכניס הבריח בטבעת ושכח ולא סגרו במפתח והפליג ולסוף ימים הרגיש העובד כוכבים שלא היה סגור במפתח והודיע הדבר ליהודי מותר. (הואיל ולא ידע העובד כוכבים שמפליג הישראל מירתת ולא נגע) (תשובת הרא״ש כלל י״ט סימן י״ג):

סעיף ט — יצאו בבהלה : סבור שכבר הקדימו חברו 📋 העתקה

בית שיש לישראל בו יין ועובד כוכבים דר למטה וישראל בעלייה וארובה מהעלייה לבית ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד וחזר העובד כוכבים וסגר הפתח ואחר כך בא הישראל אף על פי שאין לישראל מעבר אלא דרך הבית ואי אפשר לעבור שלא יראנו הרי יין הפתוח שבבית הישראלי בהיתירו שלא סגר העובד כוכבים אלא על דעת שכבר נכנס הישראל לביתו ולא נשאר אדם בחוץ וכמדומה לו שהוא קדמו: הגה ודוקא שיצאו בבהלה וחזרו דאפשר לומר שמתוך בהלתו חזר ולא דקדק יפה בכניסת ישראל אבל שלא בבהלה היין אסור (ב״י בשם הרמב״ם):

סעיף י — האריה, והנחבא בין החביות 📋 העתקה

עובד כוכבים ששמע קול שאגת אריה ומפחדו נחבא בין החביות יין וסגר הדלת אחריו מותר אפי׳ הן פתוחות מפני שהוא אומר שמא ישראל אחר נחבא כאן ויראה אותי כשאגע:

קבוצה ג — הנכנסים שלא ברשות (סעיפים יא-יג)

סעיף יא — גנבים במרתף : הרוב, השכונה, והממון המוצנע 📋 העתקה

גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים אסור ואם רובן ישראל מותר ואם רובן ישמעאלים אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם יש ליהודים שכונה לבדם שאין דרך העובדי כוכבים מפסיקתה הולכים אחר רוב בני השכונה אע״פ שרוב בני העיר עובדי כוכבים ובמקום שרגילים להצניע ממון בחביות ומניחים אותם בין חביות יין אפילו אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים מותר דשמא לא באו אלא בשביל הממון וכשראו שהוא יין לא נגעו בו: הגה וכל זה מיירי שראינו ריעותא כגון שהיו תחילה סתומות ונפתחו אבל אם היו סתומות ונמצאו סתומות או שהיו כולם פתוחות ולא נמצא בהם ריעותא הכל שרי (בב״י ריב״ש סי׳ תכ״ד ומרדכי ואגודה וראב״ן) דסתם גנב אינו לוקח יין ואם היה במקצתן ריעותא ונפתחו האחרים שאין אנו רואים בהן ריעותא הכל שרי (בב״י ומרדכי ס״פ ר״י תשובת מוהר״ם) וי״א שכל זה מיירי שיש גנבים ידועים מן העובדי כוכבים (כן משמע במרדכי פר״י והביאו הבית יוסף) אבל אם ידוע גנב אחד מישראל ומעובד כוכבים אינו ידוע תלינן בישראל הידוע ועיין לעיל סימן קכ״ח עוד מדינים אלו:

סעיף יב — חיל שנכנס : בשעת שלום חוששים, בשעת מלחמה אין פנאי 📋 העתקה

חיל שנכנס לעיר ונכנס לבית ישראל בשעת שלום חביות פתוחות אפילו הן פקוקות אסורות וסתומות במגופה של טיט מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות ודוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו:

סעיף יג — עומד אצל הגת : הדחה, או הדחה וניגוב 📋 העתקה

עובד כוכבים שנמצא עומד אצל הגת אם יש בה טופח על מנת להטפיח (פי׳ שהיד הנעשית לחה במגעו תחזור ותעשה לחה גם יד אחרת) צריך הדחה וניגוב ואי לא בהדחה סגי:

קבוצה ד — הזונה, החלון, והחצר החלוקה (סעיפים יד-טז)

סעיף יד — יינה של הזונה 📋 העתקה

זונה עובדת כוכבי׳ במסיבת ישראל היין מותר שאינם מניחים אותה לנסך אבל זונה ישראלית במסיבת עובדי כוכבים יינה של הזונה גם כן אסור:

סעיף טו — החלון הפתוח והיין שנמצא כשהיה 📋 העתקה

הניח יין בביתו בחלון פתוח ובא עובד כוכבים והכניס שם זונה וסגר הדלת אחריו ואחר כך בא הישראל ומצא יינו כמו שהניחו מותר:

סעיף טז — חצר החלוקה ביתדות, והגג שלמעלה 📋 העתקה

חצר שחלוקה בראשי יתידות בין ישראל לעובד כוכבים אף על פי שחביות פתוחות עומדות סמוך לחלקו של עובד כוכבים תוך פישוט ידיו מותרות וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של עובד כוכבים וחלוקים ביתידות מניח שם יינו אע״פ שידו מגעת שם:

קבוצה ה — יין שנמצא ואין לו בעלים (סעיפים יז-יט)

סעיף יז — חבית שצפה בנהר : הרוב כנגד הקורבה 📋 העתקה

חבית של יין שצפה בנהר ונמצאה כנגד עיר שרובה ישראל אם יש בנהר מכשולות וסכר (פירוש סתימה) אגמי מים שהיו מעמידים אותה אלו באה ממקום אחר מותרות שאין לתלותה אלא בעיר שנמצאת כנגדה ואם אין בנהר סכר אגמי מים אסורה שאנו תולים אותה ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים ואם נמצאת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אם רוב הסביבות ישראל ויכולה לבא שם דרך ישרה שלא תטבע מותרת אפילו קרובה הרבה לעיר של עובדי כוכבים עד שמוכיח קורבתה שהיא של עובד כוכבים מניחים הקרוב והולכים אחר הרוב ואם לאו היין אסור בהנאה והקנקן הוא של מוצאו ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר והרי הוא של מוצאו דכיון דרובה עובדי כוכבים נתיאשו הבעלים (ודוקא שהיא סתומה בפקק אבל פתוחה לגמרי היין אסור דחיישינן שמא נגעו בו) (כך משמע מהר״ן פא״מ וכן הוא בתא״ו ני״ז):

סעיף יח — חבית בכרם, ובקבוקו של עובר דרכים 📋 העתקה

חבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראל סמוכים וכרמים רבים מהם של עובדי כוכבים סביבותיהם אע״פ שרחוקים משל ישראל החבית אסורה דאזלינן בתר רובא אף ע״ג דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה ואין צריך לומר כשאין שם של ישראל אלא אותו כרם וה״ה להקל כגון שנמצא בכרמו של עובד כוכבים אע״פ שיש כרמים אחרים של עובדי כוכבים אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם אפילו רחוקים מהם הולכים להקל והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה שרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים הם ושמא מהם נפל והני מילי בבקבוק אבל חבית שאין דרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בו אין תולים בהם:

סעיף יט — נודות בדרך, והקטנים שבאו להכריע את המשא 📋 העתקה

נודות יין שנמצאו מושלכים בדרך אם רוב שופכי יין ישראל מותרים אם הם נודות גדולים אבל אם הם קטנים שדרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בהם אסורים שאנו תולים בהם שרובם עובדי כוכבים ואם היו גדולים וקטנים מותרים כולם שהגדולים מוכיחים על הקטנים שהם משופכי יין והרי רובם ישראל והקטנים להכריע המשא באו:

קבוצה ו — הפתח הפתוח ודברי השפחה (סעיף כ)

סעיף כ — הפתח שנמצא פתוח, ודברי השפחה 📋 העתקה

ישראל שיש לו יין באוצר שלו ופתח האוצר סגור במפתח אחד ומצא הפתח פתוח ועובד כוכבים אחד מודה שהוא פתחו לשאוב מים מבור שבאוצר כדי לבנות ביתו מותר: הגה בעל הבית שאמר לשפחתו להכין השלחן ומצא יין על שלחנו ושפחתו העובדת כוכבים אומרת שלקחה היין ממרתיפו שבו יין הרבה היין שבמרתף שרי דאין העובדת כוכבי׳ נאמנת ואימר במקום אחר לקחה (תשובת המרדכי פ׳ ר״י) ושעל השלחן אסור וכן באחת שטמנה מפתח מרתף שלה ולא מצאה במקומה ומצאה כד יין טמון בתבן ואומרת שפחה עובדת כוכבי׳ שהיא לקחה היין מן היין שבמרתף שרי ואין השפחה נאמנת (שם ואגודה ובהגהת אשיר״י) אבל גנבים שנכנסו למרתף ומשכו יין והניחו הברזות פתוחות ונמצאו אחר כך הברזות סתומות ואמרה שפחה עובדת כוכבי׳ שהיא סתמתן כיון שנתייחדה העובדת כוכבים עם היין ואינה נתפסת כגנב ואיכא רגלים לדבר שהיא סתמתן היין אסור (מרדכי סוף פ׳ ר״י) מיהו בזמן הזה דאין העובדי כוכבים מנסכים שרי כמו שנתבאר לעיל סימן קכ״ג וקכ״ד:

2. רקע — מניין דין יוֹצֵא וְנִכְנָס

כל חומרו של הסימן בא מפרק אחרון של עבודה זרה. שם קובעת המשנה את הכלל ואת שיעורו — כדי שיפתח, יגוף ותיגוב :

« מַתְנִי׳ נׇכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְּחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר — מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח אֶת הֶחָבִית וְיִגּוֹף וְתִיגּוֹב. » — עבודה זרה ס״ט ע״א

ומיד שואלת הגמרא למה נצרכו שלושה מקרים, ותשובתה מציירת את שלושת מצבי סעיף א׳ : החנות, הקרון או הספינה, והמעביר.

« הַמַּנִּיחַ נׇכְרִי בַּחֲנוּתוֹ כּוּ׳. הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה כּוּ׳. וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא נׇכְרִי — דְּסָבַר: דִּלְמָא אָתֵי וְחָזֵי לֵיהּ, אֲבָל בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה — אֵימָא דְּמַפְלֵיג לַהּ לִסְפִינְתֵּיהּ וְעָבֵיד מַאי דְּבָעֵי. » — עבודה זרה ס״ט ע״ב

ואחר כך המעשים, אחד אחד. מעשה קול השופר של ערב שבת הוא סעיף ו׳ — ויש לשים לב שאין רבא מדבר במרחק אלא במה שהעובד כוכבים אומר בלבו :

« הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי בְּאַרְבָּא, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל שִׁיפּוּרֵי דְּבֵי שִׁימְשֵׁי, נְפַק וַאֲזַל. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

מעשה האריה הוא סעיף י׳, ואפשר שהוא הנאה שבפרק : הפחד שהכניסו הוא המונע ממנו לנגוע.

« הָהוּא אַרְיָא דַּהֲוָה נָהֵים בְּמַעְצַרְתָּא, שְׁמַע גּוֹי, טְשָׁא בֵּינֵי דַּנֵּי. אָמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּטָשֵׁינָא אֲנָא, אִיטְשָׁא נָמֵי יִשְׂרָאֵל אֲחוֹרַיי וְקָא חָזֵי לִי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

ובגנבי פומבדיתא משנה הפרק את דרכו : שוב אין דנים במה שאדם אחד חושב אלא במה שרוב בני אדם עושים. והוא סעיף י״א.

« הָנְהוּ גַּנָּבֵי דְּסָלְקִי לְפוּמְבְּדִיתָא, וּפְתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? רוּבָּא גַּנָּבֵי יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: חַמְרָא שְׁרֵי. » — עבודה זרה ע׳ ע״א

מפתחה של המסובּיתא הוא סעיף ה׳, ומכאן הלשון שכל הסימן חוזר עליה : לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד.

« הָהִיא מָסוֹבִיתָא דִּמְסַרָה לַהּ אִיקְּלִידָא (מַפְתְּחָה) לְגוֹיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי מִדְרְשָׁא, וַאֲמַרוּ: לֹא מָסְרָה לָהּ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. » — עבודה זרה ע׳ ע״ב

ולבסוף משנת הבולשת, שממנה סעיף י״ב וטעמו בארבע תיבות :

« מַתְנִי׳ בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לְעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם — חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת; בִּשְׁעַת מִלְחָמָה — אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ. » — עבודה זרה ע׳ ע״ב

והטור, שהמחבר הולך אחריו מקרוב, פותח את הסימן בלשון הנותנת את עיקרו האחד — ומבארת מדוע כמעט אין מדובר בו בחותמות :

« כל מקום שהיין בחזקת משתמר דאיכא למיתלי שלא נגע בו הנכרי מותר אפי' בל' חותם » — טור יורה דעה סימן קכ״ט

השאלות הגדולות שבסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. הטבלה המסכמת — מה שומר על היין ומה חדל לשמור

אין הסימן משיב ״מותר״ או ״אסור״ סתם. שלושה משתנים מצטלבים בו : מה יודע העובד כוכבים על היעדרות הישראל, מה הוא מסתכן אם ייתפס, ומצב הכלים. והטבלה מעמידתם זה מול זה, סעיף אחר סעיף.

5. הט״ז והש״ך — חמישה עיקרים

שני נושאי הכלים הגדולים שנדפסו סביב שולחן ערוך יורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סגל, שפ״ו-תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, שפ״א-תכ״ב). ובסימן זה נפגשים הם בנקודה אחת מפליאה : שניהם משיגים על הרמ״א במקור שהביא בסעיף ח׳, כל אחד לעצמו ותשובת הרא״ש לפניו.

שני עיקרים מן הט״ז

ט״ז ס״ק ד — האם דוקא בהודעה מפורשת ? 📋 העתקה

« ובהך הודעה שמפליג יש מחלוקת, שהראב״ד והרשב״א ס״ל דדוקא שמודיעו בפירוש שמפליג כשיעור האיסור, והרא״ש אוסר אפילו אומר בסתם שיפליג, ויש להקל בזה כדעת הראב״ד והרשב״א דהם רבים לגבי הרא״ש » — ט״ז יו״ד קכ״ט ס״ק ד

ט״ז ס״ק יד — הרמ״א לא עיין בתשובת הרא״ש 📋 העתקה

« לא דק הרב כזה ולא עיין בתשובת הרא״ש עצמה שכתב בפירוש וז״ל ולא מיבעיא אם לא הודיעו שהוא מפליג דשרי דמימר אמר השתא אתא כל שעה ומרתת אלא אפי׳ הודיעו שהוא מפליג » — ט״ז יו״ד קכ״ט ס״ק י״ד

שלושה עיקרים מן הש״ך

ש״ך ס״ק ח — דרך עקלתון לא נאמרה אלא במעביר 📋 העתקה

« והר״ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו, אבל בהניח וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון, דכל שעה מתירא ממנו » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק ח

ש״ך ס״ק י — בזמן הזה אין חוששים אלא למה שיש לו בו הנאה 📋 העתקה

« ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אלא אם כן יש לו הנאה, כגון שישתה או יחליף » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק י

ש״ך ס״ק כה — הישמעאלים, וכל עובדי כוכבים בזמן הזה 📋 העתקה

« דלאו עובדי עבודת כוכבים הן… וה״ה לשאר עובדי כוכבים בזמן הזה » — ש״ך יו״ד קכ״ט ס״ק כ״ה

6. הגהות הרמ״א — תשע התערבויות בשבעה סעיפים

הרמ״א מתערב תשע פעמים : שלוש בסעיף א׳, ואחת בכל אחד מסעיפים ה׳, ח׳, ט׳, י״א, י״ז וכ׳. ושלושה עשר הסעיפים הנותרים — מן המחבר לבדו. שלוש מן ההגהות נחתמות בציון לסימן אחר ; ושתיים אחרות משנות את משטרו המעשי של הפרק.

על סעיף א׳ — שלוש הגהות : הנהגה לכתחילה, הסדק, וחותם אחד

הראשונה מחזירה את מה שהניח המחבר בצל בעודו מתיר : לכתחילה אין מניחים יין אצל עובד כוכבים לבדו — הסימן מתאר בדיעבד ולא הנהגה. השנייה מדייקת שאין הסגירה אוסרת אלא בהיותה גמורה : די בסדק כדי שתחזור החנות ותיקרא פתוחה. והשלישית כבדה מכולן : לדעת רבנו תם די ליין בחותם אחד, וסומכים עליה בהפסד מרובה — וביאר הש״ך (ס״ק י״א) שהספק היה אם סתימת מגופה כחותם היא.

על סעיף ה׳ — הכרעת המחלוקת ושרטוט גבולותיה

המחבר הביא שתי דעות ולא הכריע. והרמ״א הכריע כראשונה — שמסירת מפתח אינה רשות כניסה — ואחר כך פרש עמוד שלם במה שיהיה אם נכנס העובד כוכבים בכל זאת. והמבחן אחד : האם נתפס כגנב ? וההגהה נחתמת במקרה היחיד שאין בו על מה לסמוך : אנשים הבאים בכוח השלטון ואינם יראים מאיש.

על סעיף ח׳ — טעם ששני נושאי הכלים חלקו עליו

סוגריים אחת, ורבו עליה הדברים. הרמ״א תלה את ההיתר בכך שלא ידע העובד כוכבים שהישראל מפליג ; והט״ז (ס״ק י״ד) והש״ך (ס״ק כ״א) הראו שתשובת הרא״ש שהביא אומרת את היפוכו. והנפקא מינה ממשית : לדעת הרא״ש אף הודעת הפלגה לא היתה אוסרת כאן, שהרי שכחת המפתח קוראת לחזרה.

על סעיף ט׳ — הבהלה נעשית תנאי

הגמרא סיפרה שיצאו שני השכנים בחיפזון. והרמב״ם עשה מזה תנאי, והרמ״א הביאו : שלא בבהלה — היין אסור. והרי דוגמה ברורה לדרך שבה פרט סיפורי בש״ס נעשה סעיף בדין. וזה לשון הרמב״ם שהביאו הבית יוסף :

« עַכּוּ״ם וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דָּרִין בֶּחָצֵר אַחַת וְיָצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּבֶהָלָה לִרְאוֹת חָתָן אוֹ הֶסְפֵּד. וְחָזַר הָעַכּוּ״ם וְסָגַר הַפֶּתַח וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הַיַּיִן הַפָּתוּחַ שֶׁבְּבֵית יִשְׂרָאֵל בְּהֶתֵּרוֹ. שֶׁלֹּא סָגַר הָעַכּוּ״ם אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁכְּבָר נִכְנַס הַיִּשְׂרְאֵלִי לְבֵיתוֹ וְלֹא נִשְׁאַר אָדָם בַּחוּץ וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא קְדָמוֹ: » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה כ׳

על סעיף י״א — הריעותא, תנאי מוקדם לכל הדיון

ההגהה המועילה שבסימן. המחבר דן ברובי הגנבים כאילו הפריצה ודאית ; והרמ״א מזכיר שתחילה יש לראות שנשתנה דבר. סתומות ונמצאו סתומות, פתוחות ונמצאו פתוחות — אין כאן מה לבדוק. והוסיף שאם אין הריעותא אלא במקצת החביות, אין הדיון אלא בהן ; ושאם ידוע גנב ישראל ואין ידוע גנב עובד כוכבים — בו תולים.

על סעיפים י״ז וכ׳ — הפקק, ואחריו ״בזמן הזה״

בסעיף י״ז מוסיף הרמ״א תנאי שלא הזכיר המחבר : אין החבית הצפה מותרת אלא בהיותה סתומה בפקק — והט״ז (ס״ק כ״ו) האריך אם פקק של עץ במשמע או דוקא סתימת טיט. ובסעיף כ׳ הוא חותם את הסימן בשורה המושלת היום בקריאתו : בזמן הזה אין העובדי כוכבים מנסכים — ומציין לסימנים קכ״ג · 123 וקכ״ד · 124 שבהם נקבע הכלל.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — השליח המוביל משטחי יין כשר

מקרה 2 — חנות המנוהלת בידי עובד שאינו יהודי

מקרה 3 — מפתח שנמסר לשומר, לעוזרת או לשכן

מקרה 4 — פריצה למחסן, ומה מוכיחה מצלמה

מקרה 5 — מרתף משותף בבית משותף

מקרה 6 — מה שהסימן עדיין פוסק ומה שאינו פוסק עוד

8. סיכום סימן קכ״ט · 129

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להרחבה