גישה ראשונה לסימן קל״א · 131 : 2 הסעיפים של המחבר והגהות הרמ״א, טקסט עברי וביאור בעברית. שלושת הסימנים הקודמים שאלו כיצד לשמור יינו של ישראל המונח בהישג ידו של עובד כוכבים. סימן זה מהפך את הבעלות : היין הוא של העובד כוכבים, ישראל עשאו בכשרות כדי שיוכל להימכר לישראלים, והוא נשאר במרתפו של בעליו. כל השמירה של הסימנים הקודמים מתמוטטת כאן בבת אחת — משום שכולה נשענה על החשש להיתפס, ומי שנוגע ביינו שלו אין לו ממה לחשוש.
נושא : יינו של עובד כוכבים שטיהרו ישראל ונשאר אצלו — מירתת, מפתח וחותם, יושב ומשמר, התקבלתי מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״א
עריכה : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
📑 מהלך הלימוד
1.לשון המחבר : 2 הסעיפים, עם הגהות הרמ״א
2.רקע : המשנה בעבודה זרה ס״א ע״א וסוגייתה
3.מושגי היסוד : מטהר יינו של עובד כוכבים, מירתת, מפתח וחותם, חותם בתוך חותם, יוצא ונכנס…
סימן קל״א · 131 הוא הקצר שבכל מקבץ שמירת היין, והוא גם ההופך את כללו. סימנים קכ״ח · 128 עד ק״ל · 130 העמידו אותה תמונה עצמה : היין של ישראל, ועובד כוכבים נמצא בקרבתו — מתייחד עמו, מוליכו, או מופרד ממנו בחותם אחד או בשניים. כאן היין הוא של העובד כוכבים ; ישראל בא אליו לעשותו בכשרות (מטהר יינו של עובד כוכבים) כדי שיוכל להימכר אחר כך לישראלים ; והיין נשאר במרתפו של בעליו. סעיף א׳ פורש את כל פרטי המצב הזה ; סעיף ב׳ בוחן את המקרה ההפוך — יינו של ישראל שקנוהו עובדי כוכבים ומוליכים אותו בים — ומתירו. הרמ״א מגיה ארבע פעמים : שלוש בסעיף א׳, ואחת בסוף סעיף ב׳.
סעיף 1 — יינו של העובד כוכבים שנעשה כשר, ונשאר אצלו
דין יין כשר שנעשה ברשות עובד כוכבים. ובו ב׳ סעיפים: ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע״י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם ואם אין הישראל דר באותה חצר אם דר ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים מותר אם יש לישראל מפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם אחד כמו שנתבאר לעיל סי׳ ק״ל) ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים אף על פי שישראל דר בעיר או בעיר שכולה עובדי כוכבים אפילו הבית פתוח לרשות הרבים אסור אפילו בחותם תוך חותם עד שיהא ישראל יושב ומשמר ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר במה דברים אמורים כשהיין בבית העובד כוכבים בעליו אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר מותר במפתח וחותם והוא שלא יהא עובדי כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין שאם הוא כפוף תחתיו בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו הוי כאלו הוא ברשות בעל היין ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולים לבא שם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר כנגד פתח הבית חלון פתוח לרשות הרבים או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית חשוב כפתוח לרשות הרבים (וכבר נתבאר סוף סי׳ ק״ל דחלון פתוח לא מהני רק ביום ולא בלילה) (ראב״ד והגהת אשר״י ממהרי״ח ס״פ ר׳ ישמעאל ותוס׳ שם) ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי אם כשיבא ישראל להוציאו אינו מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם א׳) אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו דינו כאלו לא כתב התקבלתי: הגה ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל ענין (טור בשם בעל התרומות) ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה (ר״ן בתשובה):
כותרת הסימן :דין יין כשר שנעשה ברשותו של עובד כוכבים ; ובו שני סעיפים. — ישראל שעשה את יינו של עובד כוכבים בטהרה — כלומר כדרך כשרות היין — כדי שיהא מותר לישראלים : בין שמכרו העובד כוכבים לישראל ולא פרע לו הישראל את המעות, ובין שלא מכרו לו כלל אלא שהוא מטהרו כדי למכרו על ידו לישראלים — בשני המקרים היין עדיין שלו.
אם נתנו הישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו, והישראל דר באותה חצר — מותר, אפילו בלא שום חותם, ואפילו אם גם העובד כוכבים דר שם.
ואם אין הישראל דר באותה חצר : אם דר ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים — מותר אם יש לישראל מפתח וחותם.הגהת הרמ״א :ובדיעבד אפילו בחותם אחד, כמו שנתבאר לעיל בסימן ק״ל · 130.
ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים — אף על פי שישראל דר בעיר — או בעיר שכולה עובדי כוכבים, אפילו הבית פתוח לרשות הרבים : אסור, אפילו בחותם בתוך חותם, עד שיהא ישראל יושב ומשמר ; ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר.
במה דברים אמורים ? כשהיין בבית העובד כוכבים שהוא בעליו. אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר — מותר במפתח וחותם ; והוא שלא יהא אותו עובד כוכבים אחר כפוף תחת ידו של העובד כוכבים בעל היין ; שאם הוא כפוף תחתיו באופן שאם יבוא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו — הרי זה כאילו היין ברשות בעל היין.
ואם רוכלי ישראל רגילים לבוא לעיר, ואין לה חומה דלתים ובריח, באופן שיכולים לבוא שם בכל שעה שירצו — חשוב כאילו ישראלים דרים שם.
ואם הבית פתוח לאשפה, או שיש בחצר כנגד פתח הבית חלון פתוח לרשות הרבים, או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית — חשוב כפתוח לרשות הרבים.הגהת הרמ״א :וכבר נתבאר בסוף סימן ק״ל · 130 שחלון פתוח אינו מועיל אלא ביום ולא בלילה (ראב״ד ; הגהת אשר״י בשם מהרי״ח, סוף פרק רבי ישמעאל ; ותוספות שם).
ואם כתב העובד כוכבים לישראל שטר התקבלתי — כלומר קבלה על הדמים : אם כשיבוא הישראל להוציאו אינו מעכב עליו — הרי הוא כיינו של הישראל, ומותר במפתח וחותם (הגהת הרמ״א :ובדיעבד אפילו בחותם אחד) אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים. ואם כשבא הישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו — דינו כאילו לא כתב לו התקבלתי מעולם.
הגהת הרמ״א :ויש מי שאומר שבחותם בתוך חותם מותר בכל ענין (טור בשם בעל התרומות) ; ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה, אבל לא בשתייה (ר״ן בתשובה).
שאלה אחת בלבד מנהלת את כל הסעיף : האם יש לבעל היין ממה לפחד ? החותמות, המפתח, הפתח הפתוח לרחוב, הדקל, האשפה, הרוכלים — אין אלו שבע הלכות אלא שבע דרכים למדוד דבר אחד : כמה סביר שהעובד כוכבים ייתפס אם ייגע ביין. ומשום כך מגיע הסימן לתוצאה המפתיעה שבכל המקבץ : ישראל הדר בחצר מספיק בלא שום חותם, ואילו שני חותמות אינם מספיקים במקום שאיש לא עלול לראותו. היין שלו הוא : אין הוא מפסיד בהיתפסו אלא עסקה.
סעיף 2 — יינו של ישראל המוליכים אותו בים, והשותפות
עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם מותר: הגה ישראל ועובד כוכבים שטהרו יינו של עובד כוכבים א׳ בשותפות והמפתח ביד ישראל אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם כמו שנתבאר לעיל סימן ק״ל ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים (תשובת רשב״א ועיין בב״י ס״ס ק״ל):
עובדי כוכבים הקונים יין מישראל, ומחתימים אותו חותם בתוך חותם, ומוליכים אותו כמה ימים בספינה לבדם — מותר.
הגהת הרמ״א :ישראל ועובד כוכבים שטיהרו בשותפות את יינו של עובד כוכבים אחר, והמפתח ביד הישראל : אם יש על היין עוד חותם אחד, הרי זה חותם בתוך חותם, כמו שנתבאר לעיל בסימן ק״ל · 130, ואין אנו חוששים לשותפותו של העובד כוכבים (תשובת הרשב״א ; ועיין בבית יוסף סוף סימן ק״ל · 130).
סעיף ב׳ הוא בדיוק הניגוד המשלים של סעיף א׳. בסעיף א׳ היין של העובד כוכבים : הוא לא השקיע בו דבר — גידלו בכרמו — ואם ייתפס אינו מפסיד אלא עסקה ; לפיכך אינו מתיירא, והחותמות אינן עוצרות אותו. בסעיף ב׳ עובדי כוכבים קנו את היין, שילמו על הובלה של ימים אחדים ונשאו בהוצאות : לזייף יעלה להם בממונם שלהם. אותו מנעול עצמו מחזיק כאן ואינו מחזיק שם, משום שלא המנעול שומר על היין — אלא הפחד להפסיד.
2. רקע — המשנה בעבודה זרה ס״א ע״א
כל סימן קל״א · 131 אינו אלא פירושה של משנה אחת, בסוף פרק רבי ישמעאל. היא מעמידה את המקרה ונותנת כבר את שני הקנים שינהלו את שני הסעיפים : הפתח הפתוח לרחוב ונוכחותם של ישראלים בעיר.
נותר דין ההפקדה אצל עובד כוכבים אחר. הגמרא מעמידה זו כנגד זו שתי קריאות בדברי רבי שמעון בן אלעזר, ומעשה דבי פרזק רופילא נותן לה את כללה : המכריע הוא אם האחד מתיירא מן השני.
הרמב״ם כבר ניסח במשפט אחד את הטעם שבגללו סימן זה חמור מקודמיו — והוא הטעם שהט״ז יחזור עליו :
« שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיַּיִן שֶׁל עַכּוּ״ם וּבִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ מְפַחֵד לְזַיֵּף וּלְהִכָּנֵס לַבַּיִת » רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה ג
והטור, שהמחבר הולך אחריו מקרוב מאוד, פתח את הסימן בביאור מה פירוש ״לטהר״ כאן :
« המטהר יינו של נכרי פירוש שישראל עושה יינו של נכרי בהכשר » (טור יו״ד קל״א)
שאלות היסוד של הסימן
מפני מה סימן זה חמור משלושת קודמיו ? משום שהיין של העובד כוכבים. כל שמירתם של סימנים קכ״ח · 128 עד ק״ל · 130 נשענה על חששו להיתפס ; כאן אין לו מה להפסיד אלא עסקה, והחשש נעלם.
מה באמת שומר חותם ? כלום, מצד עצמו. אין הוא אלא עושה את הזיוף גלוי לעין. במקום שאיש לא יביט, שני חותמות אינם שווים יותר מאפס.
מפני מה ישראל הדר בחצר עדיף על שני חותמות ? משום שהוא עלול להיכנס בלא התראה. הש״ך אומר זאת בשורה אחת : הוא חשוב כשומר, ושומר היוצא ונכנס דיו.
מה מעביר את היין למעמד ״יינו של ישראל״ ? השטר, התקבלתי — כלומר העובדה שהעובד כוכבים אינו יכול עוד לעכב את היין. אז, ורק אז, חוזר הדין המקל של סימנים קכ״ח · 128 עד ק״ל · 130.
סימן זה אינו עוסק לא בנגיעה (סימנים קכ״ג · 123 עד קכ״ה · 125), לא בתערובת (סימן קכ״ו · 126), ולא בנאמנות האומר (סימן קכ״ז · 127). הוא עוסק במקום : מרתפו של אדם שהיין עדיין שלו. לפיכך אין הלכותיו נעתקות כמות שהן לסימנים הסמוכים — וזו בדיוק הטעות שהט״ז והש״ך טורחים לדחות.
3. מושגי היסוד של הסימן
מְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים — ״לטהר״ את יינו של עובד כוכבים. ישראל עושה, באחריותו, את היין השייך לעובד כוכבים, כדי שיוכל להימכר לישראלים. הטור מדגיש שאין ב״טהרה״ זו עניין של טומאה : פירושה לעשות בהכשר. היין נשאר מבחינה משפטית של העובד כוכבים כל עוד לא נפרעו הדמים.
מִירְתַת — החשש להיתפס. זהו הקפיץ היחיד של כל הסימן. אין העובד כוכבים נמנע מלגעת ביין מחמת כבוד, אלא מפני שהוא חושש שיראוהו ויפסיד. במקום שהחשש קיים — הזהירות הקלה ביותר מספיקה ; במקום שאיננו — שום זהירות אינה מספיקה.
נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב — ״נתפס עליו כגנב״. לשונו של רבא בסוף הפרק : אם המתקרב אל היין עלול להיחשב כפורץ — היין מותר ; ואם לאו — אסור. זו ההגדרה המעשית של המירתת.
מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם — מפתח וחותם. שתי הבטחות נפרדות : המפתח נועל את המקום, והחותם מסמן את הכלי כך שפתיחתו תיראה. המחבר מצריך את שניהם ; הרמ״א, לפי מה שכתב בסימן ק״ל · 130, מסתפק בדיעבד באחד מהם.
חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם — חותם בתוך חותם. סגירה כפולה : למשל פקק חתום, ומעליו טיחה או קשר משונה. זו דרגת השמירה הגבוהה שבמקבץ — וסימן קל״א · 131 הוא בדיוק המקום שבו היא אינה מספיקה.
פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פתוח לרשות הרבים. פתח המקום נותן על מקום מעבר. אין זו מחיצה אלא סיכון של עין רואה : העובד כוכבים אינו יודע מתי יעבור אדם, ולפיכך אינו נכנס.
אַשְׁפָּה · חַלּוֹן · דֶּקֶל — האשפה, החלון והדקל. שלושת שווי־הערך של הרחוב, שמנה רב יוסף. אשפה מושכת עוברים ושבים ; חלון פתוח מניח לראות ; ודקל של ישראל אפשר לעלות עליו בכל עת. כל אחד מהם יוצר את אי־הוודאות המספיקה להרתיע.
יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר · יוֹצֵא וְנִכְנָס — יושב ומשמר · יוצא ונכנס. אין השומר צריך להישאר במקומו : די בכך שיוכל לשוב בלא התראה. זו ההקלה שהמשנה עצמה מביאה, והיא עוברת בכל המקבץ קכ״ח · 128 עד קל״א · 131.
רוֹכְלִין — הרוכלים. סוחרים ישראלים נודדים הנכנסים לעיר בשעות בלתי צפויות. במקום שאין העיר נסגרת בדלתים ובריח, עצם היכולת שיבואו שקולה כנוכחות ישראלית קבועה.
כָּפוּף תַּחַת יָדוֹ — כפוף תחת ידו. היין המופקד אצל עובד כוכבים אחר שמור רק אם זה האחרון עצמאי באמת מן הבעלים. אם הוא תלוי בו — פועל, אריס, משועבד — לא יעז למחות בו, וההפקדה אינה שווה כלום : הגמרא קוראת לזה גומלין.
הִתְקַבַּלְתִּי — ״התקבלתי״. שטר קבלה על הדמים. כוחו אינו חשבונאי אלא משפטי : מכאן ואילך אין העובד כוכבים יכול לעכב את היין, ולפיכך היין של ישראל — והדין חוזר להיות דינו של סימן ק״ל · 130.
עִיר שֶׁכּוּלָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים — עיר שכולה עובדי כוכבים. אין ישראל דר בה ואין רוכל עובר בה. זה המקרה החמור שבסימן : אף פתח פתוח לרשות הרבים אינו מועיל בו, שהרי איש לא יביט שם לעולם.
4. טבלה מסכמת — מקרי סעיף א׳
כל מצבי סעיף א׳ נכנסים לטבלה בעלת שני צירים : היכן היין, ומי עלול לראות.
המצב
מה נדרש
מפני מה
הישראל דר בחצרו של הבעלים
אפילו בלא חותם
הוא עלול להיכנס בלא התראה : הרי הוא כשומר
אין הישראל דר בחצר, אך ישראלים דרים בעיר וגם הבית פתוח לרחוב
מפתח וחותם
סיכון של עין רואה קיים ; המפתח והחותם עושים את הזיוף גלוי
כנ״ל, בדיעבד (רמ״א)
חותם אחד
כמו שנתבאר בסימן ק״ל · 130
אין הבית פתוח לרחוב, אף שישראלים דרים בעיר
יושב ומשמר
איש לא יראה לעולם : החשש מתפוגג
עיר שכולה עובדי כוכבים, אף שהבית פתוח לרחוב
יושב ומשמר
רחוב בלא ישראלים אינו עין רואה
רוכלי ישראל יכולים להיכנס בכל שעה
כישראל דרים שם
אי־הוודאות שקולה כנוכחות
אשפה, חלון או דקל כנגד הפתח
כפתוח לרשות הרבים
כל אחד יוצר מעבר אפשרי
היין בבית עובד כוכבים אחר, עצמאי
מפתח וחותם
הנפקד עצמו היה נתפס כגנב
היין בבית עובד כוכבים אחר הכפוף לבעלים
כאלו הוא ברשות בעל היין
לא יעז למחות : הרי זה כבית הבעלים
כתב לו התקבלתי ואינו מעכב עוד
מפתח וחותם
היין הוא מעתה של הישראל
כתב התקבלתי אך מעכב עד הפירעון
כאלו לא כתב
השטר לא שינה דבר במציאות
קרא את הטור האמצעי מלמטה למעלה : ככל שיורדים, האמצעים החומריים הולכים ומתבטלים, ונדרשת יותר נוכחות. זו חתימתו של הסימן : כאן רק נוכחות שומרת, משום שרק נוכחות מפחידה.
5. הט״ז והש״ך — חמישה קטעי מפתח
שני קטעים מן הט״ז
ט״ז ס״ק ג — מפני מה סימן זה חמור מיינו של ישראל
« שאין עובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו מה שאין כן ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים דמותר בחת״ח או בחותם אחד בדיעבד דמרתת טפי » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק ג)
תמצית : אין העובד כוכבים מתיירא מלגעת, כיוון שהיין שלו ; מה שאין כן ביינו של ישראל המונח ברשות עובד כוכבים, המותר בחותם בתוך חותם — או בדיעבד בחותם אחד — משום ששם הוא מתיירא יותר.
בשורה אחת נותן הט״ז את מפתח כל המקבץ קכ״ח · 128 עד קל״א · 131 : לא הסגירה משתנה אלא הבעלות. אותו חותם עצמו שומר על יינו של ישראל ואינו שומר על יינו של עובד כוכבים, משום שהשמירה לעולם אינה בחפץ — היא בראשו של העלול לגעת.
ט״ז ס״ק א — חילוק שהוא דוחה, ומשבח את הרמ״א שהשמיטו
« ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק א)
« ויפה עשה רמ״א שלא זכר כאן בש״ע מחילוק זה » (ט״ז יו״ד קל״א ס״ק א)
תמצית : הדרכי משה הביא, בשם הראב״ד שברא״ן, חילוק בין יין המונח בבית ליין המונח בחצר. הט״ז אינו מבינו : אדרבה, לדבריו, בחצר המירתת גדול יותר מבבית, שהרי לעובד כוכבים יש שייכות גם בבית. ומסיים שיפה עשה הרמ״א שלא הזכיר חילוק זה בהגהתו לשולחן ערוך.
שלושה קטעים מן הש״ך
ש״ך ס״ק ב — מפני מה השכן הישראל פוטר מכל חותם
« והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ב)
תמצית : ״והישראל דר בחצר״ — משום שהוא חשוב כשומר, ושומר היוצא ונכנס דיו ; כן כתבו הפוסקים.
ש״ך ס״ק ג — ישראל אחד בעיר, או ישראלים רבים ?
« אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב״י ופרישה אבל דעת הרשב״א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג)
« ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ג)
תמצית : ״אם דר ישראל״ — אפילו ישראל אחר מזה שעשה את היין, כדעת הבית יוסף והפרישה. אבל הרשב״א סובר שאף אם ישראל זה דר לבדו בעיר, אין העובד כוכבים מתיירא מלהיכנס ולזייף, ובעינן דווקא ישראלים רבים הדרים שם. ומסיק הש״ך שיש להחמיר במקום שאין הפסד, אבל להנאה בלבד מותר אף שלא במקום הפסד.
ש״ך ס״ק ט״ו — ההערה המשנה למעשה את כל המקבץ
« ודע דבכל הסימן וכן בכל סימן קכ״ט וק״ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת » (ש״ך יו״ד קל״א ס״ק ט״ו)
תמצית : דע שבכל הסימן, וכן בסימנים קכ״ט · 129 וק״ל · 130, החשש שמא נגע בו עובד כוכבים אינו אלא במקום שיש לחשוש שנגע כדי לשתות, או להחליף, או לשם הנאה אחרת.
החשש שינה את טיבו. בגמרא חששו לניסוך. הש״ך כותב כאן, לשלושת הסימנים כאחד, שהחשש נסוב מעתה על מעשה רגיל — שתייה, עירוי, החלפה. אין זה מבטל את ההלכות, אך הוא מסביר מדוע האחרונים מתירים כל כך הרבה במקום הפסד מרובה.
6. הגהות הרמ״א — ארבע התערבויות בשני סעיפים
על סעיף א׳, הגהה ראשונה — בדיעבד, חותם אחד
במקום שהמחבר מצריך מפתח וגם חותם, מזכיר הרמ״א את מה שקבע בסימן ק״ל · 130 : בדיעבד די בחותם אחד. הש״ך (ס״ק ו) מבהיר שזו מחלוקת ממש עם המחבר, שלדעתו נדרשות שתי הבטחות אף בדיעבד ; והט״ז (ס״ק ב) מוסיף שהוא הדין למפתח לבדו.
על סעיף א׳, הגהה שנייה — החלון אינו מועיל אלא ביום
המחבר מונה את החלון בין שווי־הערך של הרחוב. הרמ״א מציב לו גבול, מסוף סימן ק״ל · 130 : חלון אינו מרתיע איש בלילה. זו הפעם הראשונה בסימן שקנה מידה נקשר לשעה.
על סעיף א׳, הגהה שלישית — חותם בתוך חותם, ועד כמה סומכים עליו
זו ההגהה הכבדה שבסימן. הרמ״א מביא את דעת בעל התרומות, שהטור מביאה, שחותם בתוך חותם מתיר בכל ענין — כלומר אף במקום שהמחבר מצריך שומר. ואז הוא מכריע בעצמו עמדת ביניים : סומכים עליו להנאה, לא לשתייה.
על סעיף ב׳ — השותפות, והחותם שהמפתח משלימו
הרמ״א מוסיף בסעיף ב׳ מקרה מתשובת הרשב״א : כאשר לישראל חלק ביין, שב ונולד חששו של העובד כוכבים, שהרי היה נתפס עליו כגנב. המפתח ביד הישראל ועוד חותם עושים יחד חותם בתוך חותם, ושותפותו של העובד כוכבים אינה מעכבת עוד.
ארבע ההגהות הולכות לכיוון אחד : הרמ״א מקל במקום שהחפץ עצמו מספיק כדי שהזיוף ייראה, ואינו מקל במקום שנדרשת עין רואה. זו אותה היגיון של המחבר, עם סמן מעט אחר.
7. מקרים מעשיים בימינו
מקרה 1 — יין כשר המיוצר במרתף שאינו של ישראל
זו בדיוק תמונת סעיף א׳, והיא הנפוצה ביותר בימינו. יקב שבעליו אינם יהודים מייצר, תחת השגחה, יין המיועד לשוק הכשר ; המכלים נשארים במרתפי היקב, שעדיין בעליו של היין כל עוד המכירה לא הושלמה. הסימן אומר אז שסגירת המכלים אינה מספיקה מצד עצמה : הנדרש הוא נוכחות שעלולה להופיע בלא התראה. השאלה שיש לשאול איננה ״כמה חותמות ?״ אלא ״מי יכול להיכנס בלא הודעה, ובאיזו שעה ?״.
מקרה 2 — המשגיח החוזר לביתו בערב
סעיף א׳ משיב על כך פעמיים. מצד אחד אינו מצריך נוכחות רצופה : ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר. מצד שני מזכיר הש״ך (ס״ק ט) שהקלה זו פוסקת מרגע שהשומר הודיע שהוא מפליג — שאז יודע העובד כוכבים שלא ישוב. כל הנקודה המעשית שם : לא משך ההיעדרות קובע אלא היותה צפויה.
מקרה 3 — יין שכבר נפרע, ויין שטרם נפרע
המחבר פותח את הסימן בהבחנה זו, והיא המעשית ביותר בימינו. כל עוד יכול המוכר לעכב את הסחורה עד הפירעון, היין שלו והדין הוא הדין החמור של סימן קל״א · 131. משנפרע — התקבלתי — והקונה יכול להוציאו מתי שירצה, חוזרים לדין המקל של סימן ק״ל · 130. אלא שהש״ך (ס״ק י״ג) מדגיש שחוזה מכר בלבד, אף שאינו ניתן לחזרה, אינו מספיק : צריך שטר קבלה, או זקיפת הדמים במלוה.
מקרה 4 — המכולה החתומה וההובלה הימית
זהו סעיף ב׳ כמעט כלשונו. יין כשר הנמכר לעובדי כוכבים המוליכים אותו חתום, במשך ימים אחדים, בלא שום ישראל על הסיפון : המחבר מתירו. הטעם, שנתן הטור בשם רבנו תם והט״ז חוזר עליו (ס״ק ו), הוא שהמוביל השקיע טורח והוצאות ולא יאבדם. אלא שהש״ך (ס״ק ט״ז) מביא את הב״ח, שלדעתו צריך כאן דווקא חותם בתוך חותם ולא חותם אחד.
מקרה 5 — מחסנו של צד שלישי
המחבר מתיר הפקדה אצל עובד כוכבים אחר במפתח וחותם — אך בתנאי שהמעשה נוטה לשכוח : שאותו צד שלישי לא יהיה תלוי בבעל היין. מחסן המופעל בידי חברת בת, פועל או קבלן משנה של המוכר אינו ממלא תנאי זה ; זהו כפוף תחת ידו שבסעיף א׳, והגמרא רואה בו גומלין.
מקרה 6 — מרתף באזור שאין בו קהילה יהודית
זה המקרה החמור שבסימן : עיר שכולה עובדי כוכבים, שאף פתח פתוח לרחוב אינו מועיל בה. אלא שהסימן עצמו מוסיף לו פתח שיוצא ויפה אף בימינו : אין העיר סגורה, וישראלים עשויים לעבור בה בכל שעה. אך הש״ך (ס״ק י״א) מביא בשם רבנו ירוחם שנימוק זה נופל בשבתות ובימים טובים, שבהם ידוע שאיש לא יבוא — ואז צריך שומרים.
8. סיכום סימן קל״א · 131
במשפט אחד : כשהיין עדיין שייך לעובד כוכבים שבביתו הוא מונח, השאלה אינה עוד כיצד לסוגרו, אלא מי עלול לתפוס אותו — ולפיכך שכן ישראל עדיף כאן על שני חותמות.
טבלת זיכרון
מה אומר הסימן
בלשון המקור
לזכור
יינו של עובד כוכבים שעשאו ישראל בכשרות
מטהר יינו של עובד כוכבים
היין שלו כל עוד לא נפרעו הדמים
ישראל דר בחצר
מותר אפילו בלא חותם
נוכחות עדיפה על מנעול
רחוב, אשפה, חלון, דקל
כפתוח לרשות הרבים
ארבע דרכים ליצור עין רואה
לא רחוב ולא ישראלים
אסור אפילו בחותם תוך חותם
המקרה היחיד במקבץ ששני חותמות אינם מספיקים
השומר היוצא ונכנס
יוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר
אי־הוודאות, לא הרציפות
שטר הקבלה על הדמים
התקבלתי
מעביר את היין לדינו של סימן ק״ל · 130
היין המוליכים אותו בים
מוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם מותר
מי ששילם על ההובלה לא יאבדנה
שאלות הבנה
מפני מה חותם בתוך חותם, המספיק בסימן ק״ל · 130, אינו מספיק כאן ? איזו שורה בט״ז אומרת זאת בקיצור ?
ישראל דר בחצר, אך גם העובד כוכבים דר שם. האם המחבר מקל או מחמיר יותר מן המצופה ? ומפני מה ?
מה ההבדל המעשי בין חוזה מכר שאינו ניתן לחזרה ובין שטר התקבלתי ? היכן אומר זאת הש״ך ?
היין הופקד אצל עובד כוכבים אחר. איזו שאלה יש לשאול קודם שסומכים על המפתח והחותם ?
מפני מה מתיר סעיף ב׳ את מה שסעיף א׳ אוסר, והלא בשניהם נוסע היין בלא השגחה ?
להמשך הלימוד
אם רצונך להעמיק בסימן זה :
📚 רמה 2 — למדן : הפלפול — מחלוקת בעל התרומות כנגד הרא״ש, הרשב״א, הר״ן והרמב״ם בחותם בתוך חותם, שאלת גומלין בין הרמב״ם לשאר הראשונים, והט״ס שהט״ז רואה בהגהת הרמ״א בסעיף ב׳
✨ רמה 3 — סיכום : טבלאות ההשוואה, כללי הזהב, סימני הזיכרון והמכשולים השכיחים
⚖️ רמה 4 — הלכה למעשה : הפסק המעשי (ש״ך, ט״ז, פתחי תשובה) והמקרים בני זמננו