סימן קל״ו · 136 אמר כיצד למנוע שייפגם הכלי. סימן קל״ז · 137 בא בדיוק אחריו : הכלי כבר נפגם, לא עשו את הנדרש, ונתנו בו יין כשר. ששת הסעיפים משיבים על שאלה אחת בגלגוליה : כמה בלע העץ, ומה מספיק לבטלו ? קליפת כלי, שישה חלקי מים, שישים חלקי יין, עשרים וארבע שעות, שנים עשר חודש — הסימן הוא שרשרת של שיעורים, וזה מה שעושה אותו מוחשי כל כך.
נושא : יין כשר שניתן בכלי אסור שלא הוכשר — אסור בשתייה ומותר בהנאה, קליפת הקנקן, כ״ד שעות, ס׳
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ז
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
בסימן שישה סעיפים, וכמניין שבכותרת (ובו ו׳ סעיפים). סעיף א׳ קובע את המעמד היסודי ואת שלושת שיעורי הזמן ; סעיף ב׳ עוסק בגת ; סעיף ג׳, ביין שהורק לקנקנים אחרים ; סעיף ד׳, בשאר תשמישי הכלי ; סעיף ה׳, בנתינת יין פעם שנייה ; סעיף ו׳, בעדותו של העובד כוכבים.
דין יין כשר שהושם לתוך כלי שלא נכשר. ובו ו׳ סעיפים:
כל הכלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים שהכניס בהם ישראל יין קודם שהכשירן אסור בשתייה ומותר בהנאה אפילו הוא יבש כל זמן שלא עבר עליו י״ב חדש (ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אסור מיד) (טור בשם הרא״ש) ואם הוא כלי שאין מכניסו לקיום (והוא יבש) (ב״י) לא נאסר אא״כ עמד בו יינו של ישראל כ״ד שעות ואם היה ביין מעורב קיתון של מים אם יש במים ששה פעמים כנגד קליפת הקנקן מותר אפילו בשתייה: הגה ועיין לעיל סימן קל״ד דאפילו אין בו מים בטל בס׳ ואין חילוק בין בכלים האסורים משום יין נסך בין שהם בני יומן או לא (טור ותשובת הרא״ש והר״ף סוף עבודת כוכבים):
אם דרך ענבים בגת של עובד כוכבים שלא הכשירו מותר שהרי החרצנים והזגים יש בהם ס׳ כנגד קליפת הגת אבל אסור להוציא היין דרך נקב שהיין של עובד כוכבים יורד בו שהנקב אסור והיין היוצא משם צלול מבלי תערובות החרצנים: הגה ואם עבר והוציאו דרך הנקב נראה לפי מאי דקי״ל דסתם יינם בטל בס׳ כדלעיל סי׳ קל״ד דכאן ג״כ כל היין שרי ולא אמרינן דנאסר ראשון ראשון וע״ל סימן צ״ט:
יין שניתן לקנקנים של עובד כוכבים שלא הוכשרו ואחר כך הריק אותו יין ועירבו עם יין אחר מרובה שהיה לו בקנקנים אחרים כשרים אם יש ביין השני ס׳ כיין הראשון הכל מותר אפי׳ בשתייה ואם יש ביין השני מים כדי שיעור ששה חלקים כנגד קליפות האסורים ג״כ מותר הכל בשתייה ואע״פ שלא היה מים ביין הראשון:
כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים ובלבד שידיח בתחלה לחלוחי היין שעל פני הכלים וכן מותר למלוח בהם:
אם נתן יין בכלי אסור לא נתיר לתת בו יין פעם אחרת עד שיכשירנו:
אין עובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן בהכשר כלים האסורים (ועיין לעיל סימן קכ״ב כיצד נוהגין):
המעמד היסודי — אסור בשתייה ומותר בהנאה — בא ממשנה בעבודה זרה, וממחלוקת שההלכה מכריעה בה שלא כרבי מאיר :
« נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה » (עבודה זרה כ״ט ע״ב)
והבית יוסף קובע מיד להיכן ההלכה נוטה, ומדוע כותב המחבר ומותר בהנאה :
« בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כט:) תנן נודות הנכרי וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורם איסור הנאה דר״מ וחכמים אומרים אין איסורם איסור הנאה וידוע דהלכה כחכמים » (בית יוסף יו״ד קל״ז)
הטור, שהמחבר הולך אחריו מקרוב, מוסיף את שיעור עשרים וארבע השעות בשם הרא״ש, ומבחין בינו לבין כלי שמכניסו לקיום :
« כל הכלים האסורין שנשתמש בו ישראל ביין עד שלא הכשירן כראוי אסור בשתייה ומותר בהנאה אפי׳ הוא יבש כ״ז שלא עבר עליו י״ב חדש » (טור יו״ד קל״ז)
« ומיהו כתב א״א ז״ל אם הוא כלי שאינו מכניסו לקיום לא נאסר אא״כ עומד בו יינו של ישראל כ״ד שעות » (טור יו״ד קל״ז)
והבית יוסף נותן את הטעם הטבעי, בשם הרא״ש — וזה טעמן של עשרים וארבע השעות :
« ומיהו כתב א״א הרא״ש ז״ל אם הוא כלי שאין מכניסו לקיום לא נאסר אא״כ עומד בו יינו של ישראל כ״ד שעות כ״כ בפרק אין מעמידין ונתן טעם משום דצונן בצונן פולט או בולע במע״ל » (בית יוסף יו״ד קל״ז)
היתר סעיף ד׳ בא מסוגיה אחרת באותו פרק, שבה נפסק שמותר לתת שכר בקנקנים :
« אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִיתֵּן לְתוֹכוֹ שֵׁכָר? רַב נַחְמָן וְרַב יְהוּדָה אָסְרִי, וְרָבָא שָׁרֵי. רָבִינָא שְׁרָא לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב יִצְחָק לְמִירְמָא בֵּיהּ שִׁכְרָא, אֲזַל רְמָא בֵּיהּ חַמְרָא, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא חַשׁ לַהּ לְמִילְּתָא, אֲמַר: אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)
והרמב״ם כבר קבע את שני הדברים, בהפרש של הלכה אחת : יישון שנים עשר חודש, ואחריו היתר השכר והציר :
« נֹאדוֹת הָעַכּוּ״ם וְקַנְקְנֵיהֶן שֶׁהִכְנִיסוּ בָּהֶן הָעַכּוּ״ם יֵינָם אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכָן יַיִן עַד שֶׁיְּיַשְּׁנָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶש » רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ט״ו
« וּמֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכָן שֵׁכָר אוֹ צִיר אוֹ מוּרְיָס מִיָּד וְאֵין צָרִיךְ לִכְלוּם. וּמֻתָּר לִתֵּן הַיַּיִן לְתוֹכָן אַחַר שֶׁנּוֹתֵן הַצִּיר אוֹ הַמּוּרְיָס שֶׁהַמֶּלַח שׂוֹרְפָן » רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ט״ז
כל הסימן חוזר לשני טורים : מה מודדים, וכנגד מה.
| המצב | השיעור | כנגד מה |
|---|---|---|
| כלי שמכניסו לקיום (רמ״א) | אסור מיד | אין צריך שהות כלל |
| כלי שאין מכניסו לקיום, יבש | כ״ד שעות | צונן בצונן פולט ובולע במעת לעת |
| לאחר שנים עשר חודש | י״ב חדש | אין הכלי פולט עוד |
| מים מעורבים ביין (סעיף א׳) | ששה פעמים | כנגד קליפת הקנקן |
| הגת שדרכו בה (סעיף ב׳) | ס׳ | כנגד קליפת הגת |
| היין השני (סעיף ג׳) | ס׳ | כנגד היין הראשון |
| מים ביין השני (סעיף ג׳) | ששה חלקים | כנגד קליפות האסורים |
| שאר משקים ומליחה (סעיף ד׳) | מותר | לאחר הדחת פני הכלי |
| יין פעם שנייה (סעיף ה׳) | עד שיכשירנו | אין שיעור הפוטר |
נושאי הכלים כאן מרובים : י״ט ס״ק לש״ך, ח׳ לט״ז, י׳ לבאר היטב, ג׳ לפתחי תשובה. ואלו הכניסות המכריעות את הקריאה.
« שאני הכא דקודם שנבלע בכלי היה אסור בהנאה נמצא כשמתערב ביין שבקנקנים איסור הנאה מתערב אלא שלפי שלא נתערב בעין רק מפליטת הכלי אינו אוסר רק בשתייה » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ג)
« משום דצונן בצונן פולט ובולע במעת לעת. הרא״ש » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ה)
« שאין היין נבלע אלא כדי קליפה שמקלפים העץ ברהיטני (כדלעיל סי׳ קל״ה סי״ג) רשב״א ומביאו ב״י וריב״ש סי׳ קל״ג » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« מיהו כתב הב״ח דלר״ת והרא״ש בכלי שמכניסו לקיום בולע יותר מכדי קליפה וצריך ס׳ כנגד כולו ע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« אבל בידוע שעמד בו מעל״ע הרי נעשה כבוש וכבר נתבאר בסימן ס״ט ס״ק ס׳ ובסימן צ״ח ס״ק י״ג דכבישה אוסר כל הכלי » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« דאפילו אינן ב״י אוסרים דלא שייך נטל״פ אלא בתבשיל אבל לא בכלי היין דאדרבה כל שמתיישנים נ״ט לשבח » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י)
« ולא גזרי׳ משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ש״ס ולפ״ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט״ז)
« י״ל דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא״כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ט)
« דגזרו עליו אפילו לפי שעה » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ב)
« דצונן לא מפליט בפחות מזה » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ג)
« בב״י כתוב דזה דוקא אם ההיתר בא מחמת החרצנים והזגים לפיכך נאסר היין דרך הנקב וצריך שיעשה נקב חדש או יוציא היין מלמעלה » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ד)
« ולי נראה דדברי ב״י נכונים דאע״ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור בסי׳ פ״ד סעיף י״ג גבי נמלים שבדבש שמותר לסננו וכן בתולעים שבחטים ולא הוי מבטל לכתחלה שאני התם דא״א בענין אחר משא״כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו למעלה כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה ואסור לעשות כן » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ד)
« נ״ל פשוט אפילו אם המשקין נשתהים שם מעל״ע מותר דהא הטור כתב הטעם כיון שהיין פוגם אותם ואע״ג דבשאר דוכתי קיימא לן נותן טעם לפגם אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ז)
« אבל הט״ז פסק דלדידן דס״ל דסתם יינם בטל בס׳ אין כאן איסור בדיעבד ואף על פי דמדברי רמ״א בסי׳ קל״ה סי״א משמע שאסור בדיעבד מ״מ הסומך על דברי המקילין במידי דרבנן לא הפסיד. עכ״ל » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ב)
« ובנה״כ השיג עליו וכי דודאי צריך ביין הא׳ לחודיה ס׳ דאל״כ היין הא׳ נ״נ וצריך אחר כך ביין הב׳ ס׳ נגד כל היין הא׳ דע״כ לא ס״ל גבי יין ביין דלא נ״נ אלא מטעם דכיון דנאסר במשהו משא״כ היכא דנאסר מחמת שלא היה בו ס׳ והכי קי״ל לעיל סימן צ״ב ס״ד דאף לח בלח נ״נ אם לא במקום הפסד גדול עכ״ל » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ו)
« והב״ח חולק על זה ופסק דלכתחלה אסור למלוח כדלעיל סימן ק״ה סי״ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם אבל הש״ך השיג עליו דמסתמא יש ס׳ נגד פליטת הכלי שלא בלע רק כ״ק ויין נקלש טעמו בשאר משקין וכ״ש במליח וכן פסק הט״ז דהעיקר כדעת המחבר דמותר אפילו לכתחלה למלוח בהן » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ח)
על סימן זה שלוש כניסות לפתחי תשובה, וכולן בשיעור ובחומרי הכלים.
« ועי׳ בתשובת ח״צ סימן ע״ה שמתיר בכל ענין דאין אוסר יותר מכדי קליפה » (פתחי תשובה יו״ד קל״ז ס״ק א)
« ועיין בתשובת שב יעקב סימן ל״ג שכתב דזה דוקא בכלי עץ או חרס אבל בכלי מתכות אף יין נפגם ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קל״ז ס״ק ב)
המחבר לא חילק ; הרמ״א מחלק, בשם הטור בשם הרא״ש : ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אסור מיד. זו הפסקה הכבדה שבסעיף, והש״ך נותן את מקורה בטור עצמו :
« דכי היכי שנאסר הכלי ע״י עובד כוכבים אפילו לא הכניס בו יין אלא לפי שעה ה״נ נאסר בו יינו של ישראל אפילו לפי שעה. טור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ב)
שתי תיבות שהוסיף בשם הבית יוסף, והן משנות הכל : שיעור עשרים וארבע השעות אינו נוהג אלא בכלי יבש. והש״ך מפרש את המצב האחר :
« אבל אם היה בו טופח על מנת להטפיח אוסר המתערב עמו כדלעיל סי׳ קכ״ו ב״י » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ד)
הרמ״א מפנה לסימן קל״ד · 134 : אף בלא מים, סתם יינם בטל בשישים. וסוגר פתח שהיו מבקשים לפותחו — טענת יְשָׁנוּת הכלי אינה מועילה כאן, כמו שביאר הש״ך בס״ק י.
המחבר אוסר להוציא את היין דרך הנקב ; הרמ״א מוסיף שאם עשה כן — כל היין מותר, ואין אומרים נאסר ראשון ראשון. והש״ך נותן את טעם הדבר :
« אלא הטעם הוא דהקליפה של הנקב בטל בס׳ דמה שיוצא דרך הנקב יש לעולם ס׳ נגד הקליפה דהא הרשב״א והטור גופיה לא אסרי אלא משום שהיין יוצא שם צלול ונאסר בכל שהוא אבל אם היה יוצא שם עם החרצנים וזגים היו מתירי׳ משום שיש ס׳ נגד קליפת הנקב וא״כ לדידן דקי״ל דסתם יינם בטל בס׳ אם כן בכל ענין שרי וזה ברור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״א)
במשפט אחד : אין הסימן שואל אם הכלי אסור — אסור הוא — אלא כמה הוא פולט, וכנגד מה נמדד הדבר ; וכל תשובותיו כמויות הן.
| מה אומר הסימן | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| מעמד היין שניתן | אסור בשתייה ומותר בהנאה | שתייה לא, הנאה כן |
| כלי של קיום | אסור מיד | אין שהות המגינה |
| כלי רגיל ויבש | כ״ד שעות | צונן בצונן : מעת לעת |
| הגבול העליון | י״ב חדש | ומעבר לכך אין הכלי פולט |
| מה מודדים | קליפת הקנקן | קליפה, ולא הכלי כולו |
| המים | ששה פעמים | שישה חלקים כנגד הקליפה |
| הגת | החרצנים והזגים יש בהם ס׳ | רוב החרצנים מבטל |
| נקב הברזא | היין היוצא משם צלול | בלא הרוב, אין ביטול |
| שאר משקים | מותר ליתן לתוכם | לאחר הדחה, ולא בקבע |
| עדות העובד כוכבים | אין עובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן | איתחזק איסורא |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ז · ♥ תמכו בנו