הגת שימשה, הכלי בלע, המשפך זב. אין הסימן שואל אם היין אסור — זאת כבר יישבו הסימנים הקודמים — אלא מה יש לעשות לכלי כדי שישוב לשמש. והתשובה סולם של שבע מדרגות, ושלושה משתנים בלבד קובעים את המדרגה : החומר, הזפת, ומה עשה בו העובד כוכבים
חזרה מסודרת, לוחות פסק וזיכרון מהיר
והט״ז מעמיד כלל זה בדיבורו הראשון, ומוציא ממנו את מקומה המדויק של הגת :
« אע״ג דאין מכניסין לקיום בגת מ״מ הואיל ומשהין בו יין כל ימי הגיתות ותדיר בו יין דומה לכלי שמכניסין בו לקיום בזה דאסור אפילו לפי שעה אבל מ״מ לא לגמרי כמכניסו לקיום להצריכו עירוי ג׳ ימים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק א)
הרמב״ם נתן את הגבול העליון, והש״ך נותן את התחתון :
« לֹא תִּהְיֶה הַגַּת חֲמוּרָה יֶתֶר מִן הַקַּנְקַנִּים. לֹא נֶאֱמַר יִקְלֹף אֶלָּא לְהַתִּירָהּ מִיָּד » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״א)
« ע״ל סימן קל״ה סט״ו שההכשר שכתב הרב שם מועיל גם כאן כדאיתא ברשב״א ופוסקים דכלים שמכניסים לקיום צריכין הכשר יותר מגת וכליה » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ו)
| החומר | אינה זפותה — תחילת תשמישה ביד ישראל | אינה זפותה — תחילת תשמישה ביד עובד כוכבים | זפותה ונתן יין בשעת זפיתה, או נגע במשקה טופח | זפותה ודרך בה |
|---|---|---|---|---|
| אבן | הדחה | ניגוב | ניגוב | קליפה ואחר כך ניגוב · או עירוי בלא קליפה · או יישון י״ב חדש |
| עץ | הדחה | ניגוב | קליפה וניגוב · או עירוי בלא קליפה | דין אחד להם — כדין הטור שלפניו |
| עץ שיש נעורת של פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר | — | — | מילוי ועירוי · או הגעלה | מילוי ועירוי · או הגעלה |
| חרס | ניגוב | ניגוב — ולדעת הרמ״א : עירוי אם דרך בה | מילוי ועירוי בלא קליפה — ואין הקליפה והניגוב מועילים | קליפה ומילוי ועירוי · או הגעלה בלא קליפה · או יישון י״ב חדש · או להסיקה בכבשן |
טור העץ נושא שורת משנה שנוטים לשכחה : הנעורת שבין הנסרים. והט״ז מרחיבה לכל בקע פתוח :
« נראה דלאו דוקא נעורת אלא אם יש בקעים ואין דבר סותם כלל דאסור » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ה)
| הכלי | סעיף | ההכשר הנדרש |
|---|---|---|
| גת הבנויה בלבנים או סיד וגפסים | ב׳ | דינה כשל חרס |
| גיגית גדולה, משפך, כלי המדה, מחץ | ד׳ | כולם דינם כגת |
| הקורה, הדפים שעל העביט | ה׳ | הדחה |
| עקלים של חריות דקל ושל קנבוס | ו׳ | ניגוב |
| עקלים של שיפה ושל גמי — ולדעת הרמ״א אף של קנים | ו׳ | יישון י״ב חדש — או מיד : הגעלה ברותחין, מי זיתים, או מים מקלחים י״ב שעות |
| משמרת של שער | ז׳ | הדחה |
| משמרת של צמר | ז׳ | ניגוב |
| משמרת של פשתן | ז׳ | יישון י״ב חדש |
| כלי חלף והוצין התפורים בחבלים | ח׳ | הדחה |
| הן עצמן, אחוזות בחיבור קשה | ח׳ | ניגוב |
| הן עצמן, תפורות בפשתן | ח׳ | יישון |
| מפות שנפל עליהם יינם (הגהת הרמ״א) | ח׳ | הדחה — אפילו נפל עליהם יין רותח |
כלי המדה שבסעיף ד׳ גורר עמו, לדעת הט״ז, את המינקת — וזה המקום היחיד בסימן שנמצא בו הלשון ויש למחות ביד המקילים. עיין בלוח שברמה 4.
« נראה לי שבכלל זה גם המינקת שקורין היב״ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול וק״ו הוא מכלי המדה כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״א)
| מדרגה | השם | מה הוא עושה |
|---|---|---|
| 1 | הדחה | הדחה במים קרים בעלמא. זו המדרגה הקלה שבכולן : אינה מוציאה דבר מן הבלוע, אלא מעבירה את מה שנשאר על פני השטח. ובה מסתפק המחבר בקורה ובדפים (סעיף ה׳), במשמרת של שער (סעיף ז׳), בכפיפות התפורות בחבלים (סעיף ח׳), ובגת שאינה זפותה שתחילת תשמישה ביד ישראל (סעיף א׳). |
| 2 | ניגוב | ניגוב באפר ובמים לסירוגין, כמפורש בסעיף י׳. האפר מקנח את הדופן, המים מדיחים את שקינח האפר, וחוזר חלילה. ארבע פעמים אם הכלי עודנו לח, וחמש אם הוא יבש. וזו מדרגת היסוד של הסימן : רוב הדינים האחרים מוגדרים ביחס אליה. |
| 3 | קליפה | קליפת הזפת. אין מכשירים את הזפת, אלא מסירים אותה. היא בית הקיבול העיקרי של היין הבלוע, ומשום כך צריכה הקליפה שיבוא אחריה ניגוב — הקליפה מסירה את השכבה, והניגוב מטפל בדופן שהיתה תחתיה. |
| 4 | מילוי ועירוי | ממלאים את הכלי מים, ומניחים, ומערים, וחוזרים — שלוש פעמים בשלושה ימים מעת לעת, כמו שמזכיר הש״ך בהפנותו לסימן קל״ה. המים העומדים מוציאים את שאין השפשוף מגיע אליו. וזהו הכשרו המיוחד של החרס. |
| 5 | הגעלה | הגעלה ברותחין. בכלי הניטל מכניסים אותו לרותחין ; בגת בנויה אי אפשר — וכאן בא סעיף ג׳ ומתיר הגעלה על ידי עירוי, שמערה את הרותחין מכלי ראשון על הדופן. |
| 6 | יישון י״ב חדש | להניח את הכלי בלא שימוש שנים עשר חודש. הזמן עושה את שאין האפר ואין הרותחין עושים : הטעם הבלוע פג ונעשה כאין בו ממש. וזה מוצאם של החומרים שאין לשפשפם ואין להגעילם — חבלי השיפה והגמי, המשמרת של פשתן, והכפיפות התפורות בפשתן. |
| 7 | הסקה בכבשן | להסיק את הכלי בכבשן עד שירפה הזפת. המדרגה החמורה שבסימן, ואינה אלא בגת של חרס זפותה שדרך בה עובד כוכבים. והש״ך מפנה כאן לסימן קל״ד. |
שתי דרכים נוספות על הלוח ואינן בו כמדרגות, מפני שקיצורי דרך הן : החליטה במי זיתים, והמים הרודפים שתים עשרה שעות — שתיהן בסעיף ו׳, ושתיהן מן הרמב״ם.
« וְאִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין אוֹ חוֹלְטָן בְּמֵי זֵיתִים אוֹ מַנִּיחָן תַּחַת צִנּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקֻלָּחִין אוֹ בְּמַעְיָן שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וְאַחַר כָּךְ יֻתְּרוּ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״ד)
אין המים הרודפים מועילים לעקלים בלבד ; מועילים הם לגת ולכל כליה, בתנאי גשמי שהש״ך מעמידו בפירוש.
« וה״ה לגת וכל כליה מהני הכשר זה ודוקא שסלק השולים שאז המים מקלחים ורודפים מעבר לעבר » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ז)
המקור משא ומתן אחד שבגמרא, ששני אמוראים נראו בו חלוקים :
« רַב אָמַר: בְּמַיִם, וְהוּא הַדִּין לְאֵפֶר. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: לְאֵפֶר, וְהוּא הַדִּין לְמַיִם, וְלָא פְּלִיגִי — הָא בְּרַטִּיבְתָּא, הָא בְּיַבִּשְׁתָּא » (עבודה זרה ע״ה ע״א)
« בֵּי רַב אָמְרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: תְּלָת אַרְבַּע, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַרְבַּע חָמֵשׁ » (עבודה זרה ע״ה ע״א)
« ואם הם יבשים מקדים מים ואח״כ אפר כו׳ כצ״ל וכן הוא דעת הרמ״ה בטור שכתב ביבשים מקנחו במים ואח״כ מדיחו יפה כו׳ » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״ג)
« מְדִיחָן בְּמַיִם וּבְאֵפֶר אַרְבַּע פְּעָמִים וְדוֹרֵךְ בָּהֶן. וְאִם הָיְתָה בָּהֶם לַחְלוּחִית מַקְדִּים הָאֵפֶר לַמַּיִם. וְאִם לָאו מַקְדִּים הַמַּיִם » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ׳)
המחבר פוסק בשני חלקים : מתירים לניגוב, ואין מתירים למילוי ועירוי ולא ליישון. והש״ך מקבל את המחצית הראשונה ודוחה את השנייה.
| ההכשר | המחבר, סעיף ט׳ | ש״ך ס״ק ח וס״ק ט |
|---|---|---|
| ניגוב | להתיר | להתיר — הסכמה |
| מילוי ועירוי | אין צריך להתיר | אין צריך להתיר — הסכמה |
| יישון י״ב חדש | אין צריך להתיר | צריך להתיר — כנגד המחבר |
הש״ך נוקב במקור שיטת המחבר, ואחר כך דוחה אותה בשלוש מילים :
« ובאמת אינו כן דהרשב״א מפרש ג״כ דקאי איישון ומודה הכא ובסעיף ט׳ דצריך להתיר הקשרים כדכתב בהדיא בת״ה וכן דעת הר״ן והרא״ש והטור וכ״נ דעת הרמב״ם ספי״א וכן דעת הראב״ד » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ח)
ושני עדיו הישירים ביותר :
« וְאִם הָיְתָה שֶׁל שֵׁשׁ מְיַשְּׁנָהּ י״ב חֹדֶשׁ. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן קְשָׁרִים מַתִּירָן » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״ג)
« ואם יש בה קשרים צריך להתירן קודם היישון » (טור יו״ד קל״ח)
הוא מביא את שתי השיטות בנשימה אחת, וזה מה שעושה את המחלוקת לבלתי ניתנת להתעלמות.
« כתב הש״ך משמע דביישון א״צ להתיר הקשרים דהיתר הקשרים דבש״ס לא קאי אלא להכשר ניגוב בלבד מיהו דעת הש״ך דאף ביישון צריך להתיר הקשרים » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק י״א)
אין הזפת לא הכלי ולא הלכלוך : דבר שלישי היא, דבוקה בדופן ובולעת במקומה. ושלוש תוצאות יוצאות מכאן, והן מכסות את כל סעיף א׳.
« כלומר לאחר זפיתה אבל בזפיתה ה״ל כזורק מים לטיט » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק א)
« פרש״י מפני כובד הדריכה נעשה בקעים בזפת » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ד)
סעיף א׳ משמע ממנו שההגעלה חזקה מן העירוי — שהיא פוטרת מן הקליפה. ובסימן קל״ה הביא הטור את ההפך בשם הרמב״ן. הדרישה מקשה, והט״ז מיישב.
« בדרישה הקשה דכאן משמע דהגעלה עדיפא מעירוי ובסימן קל״ה בסופו כתב הטור בכלי חרס בשם הרמב״ן דאם מכניסו לקיום דלא סגי בהגעלה רק בעירוי » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ז)
« ודאי במקום ששייך הגעלה אז היא עדיפא מעירוי » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ז)
« דקיימא לן דמהני הגעלה לכלי חרס בסימן קל״ה סעיף ט״ו באיסור זה הוה חרס כשאר כלים והגעלה עדיפא בהו ג״כ » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ז)
| המקרה | החזק יותר | הטעם |
|---|---|---|
| כלי שההגעלה שולטת בו | הגעלה | הרותחין פועלים בחום, והעירוי בצונן |
| כלי חרס שמכניסו לקיום, לדעת הרמב״ן בסימן קל״ה | עירוי | אין ההגעלה שולטת בו כלל |
| לדידן, לפי השולחן ערוך קל״ה סט״ו | הגעלה | החרס באיסור זה כשאר כלים |
אין הגת נכנסת לשום כלי. לפיכך התיר סעיף ג׳ לערות רותחין מכלי ראשון על הדופן, ונתן לזה טעם : הגת בלעה בצונן, ומה שנכנס בצונן יוצא בנקל.
« לפי שפליטתן קלה שנבלעו בצונן. רשב״א » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ט)
שלוש שורות חותמות את סעיף א׳, ובהן סוגיא שלמה. בכלי שאינו זפות הכול תלוי במי השתמש בו ראשון.
| החומר | תחילת תשמישה ביד ישראל | תחילת תשמישה ביד עובד כוכבים |
|---|---|---|
| אבן | הדחה | ניגוב |
| עץ | הדחה | ניגוב |
| חרס | ניגוב | ניגוב — ולדעת הרמ״א עירוי אם דרך בה |
הטור מביא את הראב״ד, והוא מקור החילוק :
« וכ״כ הראב״ד דאף של חרס וכליה אם תחילת תשמישם ע״י ישראל סגי להו בניגוב ושל אבן סגי ליה בשכשוך ומסקנת א״א הרא״ש ז״ל כדברי ר״ת » (טור יו״ד קל״ח)
הב״ח מצריך ניגוב אף בשל עץ. והט״ז מקיים בפירוש את לשון השולחן ערוך, והבאר היטב רושם את התוצאה.
« והב״ח חולק על המחבר וס״ל דבשל עץ נמי בעי ניגוב אבל הט״ז כתב דדברי המחבר הם עיקר ונכונים ע״ש » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ו)
חמישה דיוקים של הט״ז אינם בלשון המחבר כלל, ואף על פי כן הם משנים את המעשה. והרי הם מכונסים.
| ס״ק | מה שהוא מוסיף | התוצאה |
|---|---|---|
| ה | אין הנעורת תנאי : בקע פתוח אסור ממילא | מרחיב את המקרה החמור שבעץ |
| ט | העירוי מספיק מפני שהבליעה היתה בצונן | נותן את טעם סעיף ג׳ |
| י | אין הגיגית הגדולה בכלל אלא אם יש בה ברזא ; ואם לאו — אף הדחה אינה צריכה | מצמצם את סעיף ד׳ |
| י״א | המינקת בכלל כלי המדה, וקל וחומר ממנו | מוסיף כלי, ובלשון החמורה שבסימן |
| י״ב | אין הקורה צריכה הדחה אלא במקום שנוגעת בענבים | מצמצם את סעיף ה׳ |
« נראה לי שבכלל זה גם המינקת שקורין היב״ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול וק״ו הוא מכלי המדה כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״א)
כל האמור לעיל לכתחילה הוא. והשאלה מה דינו של מי שלא עשה כן נידונת במקום אחד בלבד — והש״ך, ולא המחבר, הוא הדן בה.
« ודע שכל הכשר שבסעיף זה היינו לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי הגת שלא הוכשר מותר בדיעבד דיש ס׳ וכדלעיל סימן קל״ז סעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)
« ואני תמה דבדיעבד פשיטא דשרי ואפילו בלא הדחה שהרי יש ס׳ בחרצנים ובזגים וכדכתבו הט״ו בסימן קל״ז ס״ב » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)
« ואולי מיירי בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס׳ במה שבתוכה נגד קליפתה » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)
הבאר היטב מסכם את כל הקטע בשורה אחת, ומצרף בה תנאי הבא משיטת הב״ח — ההדחה שקדמה :
« אם לא בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס׳ במה שבתוכה נגד קליפתה אז אסור בדיעבד אם לא שהודח תחלה » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ג)
והסימן נחתם באותה רוח : מכבד את הגת כדרכו, ואינו רודף אחר החרצנים. והט״ז מבאר שאין בזה משום ביטול איסור לכתחילה :
« בב״י בשם רבינו שמשון מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״ד)
סיכום אחד עשר הסעיפים — שורה לכל אחד
| סעיף | תוכנו |
|---|---|
| א | הגת, חומר אחר חומר : מה משנים הזפת, הדריכה ותחילת התשמיש. |
| ב | גת הבנויה בלבנים או סיד וגפסים — דינה כשל חרס. |
| ג | הגעלה על ידי עירוי במקום ניגוב, ולא תהא פחותה ממנו. |
| ד | גיגית, משפך, כלי המדה ומחץ — דינם כגת. |
| ה | הקורה והדפים : הדחה, שאין היין שוהה בהם. |
| ו | העקלים : ניגוב, או שנים עשר חודש — או ארבע דרכי טהרה מיידית. |
| ז | המשמרת : שער — הדחה, צמר — ניגוב, פשתן — שנים עשר חודש. |
| ח | הכפיפות המסננות לפי אופן חיבורן — ומפות הרמ״א. |
| ט | הקשרים : מתירן לניגוב, ולא למילוי ועירוי ולא ליישון. |
| י | הניגוב לפרטיו : לח — אפר תחילה ; יבש — מים תחילה. |
| י״א | מכבד את הגת כדרכו ; ואין מחייבין אותו ללקט את החרצנים. |
הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה ; ערוך השולחן אינו נגיש לנו כאן.